פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי בכורים· רבי שלמה סירליאו
פרק א · הלכה א
וקורין. מקרא בכורום ובפרק בתרא מפרש כמה פסוקים קורין דהיינו מהגדתי היום עד שהוא גומר כל הפרשה ותני הכא קורין וגבי מ"ש כיצד מתודין משום דוידוי מעשר בכל לשון הוא אבל גבי בכורים בלשון הקדש דבפ' אלו נאמרין תנן מקרא בכורים בלשון הקדש ווידוי מעשר בכל לשון וסתם יליף לה מקראי:
ואלו שאינן. הכא מפרש למאי דסליק מיניה כי ההיא דבמה מדליקין ובמה טומנין וזימנין מפ' למאי דפתח ביה ומסיק בריש נדרים דזמנין דתנו הכי וליכא קפידא בכל בבי דמתני' בפירקין מפרש לה ואזיל:
והבריך לתוך של יחיד. שחפר בארץ והבריך ייחור אחר מן האילן וטמנו בעפר להוציא ראש היחור לרשות חבירו ומפרש בגמרא שלא מדעתו של חבירו או לר"ה:
וכן המבריך מתוך של יחיד או מתוך של רבים לתוך שלו. שהאילן נטוע בתוך של חבירו או ברשות הרבים והבריכה יוצאה לתוך שלו ומפר' בגמ' שאינו מביא לא מזה ולא מזה שהזקנה חיה מן הילדה והילדה מן הזקנה:
הנוטע הנוטע לתוך שלו והבריך לתוך שלו ודרך היחיד אי דרך הרבים באמצע. שהיו לו שתי גנות משני צדי רה"ר והברוך מזה לזה רבנן סברי דגם מר"ה קא ינקו ואין כל הגידולין מאדמתך:
ודרך הרבים. מפ' בפ' המוכר פירות י"ו אמה ודרך היחיד ד' אמות:
ר' יהודה אומר מביא. מפ' בגמרא דמביא ואינו קורא קאמר וטעמא מפ' בגמרא בכורי אדמתך קרא יתירא הוא דהו"ל לראשית בכוריך:
אפילו מן הזקנה. שהיא בתוך שדהו לא יביא שהיא חיה מן ההברכה:
אפי' מן הילדה אינו מביא. ובעל הזקנה נמי לא יביא דחיה מן הילדה וזהו דשלו ילדה לא יביא דחיה מן הזקנה:
משום תורת גזלן ירדו להן דבעינן כולהו גידולין מאדמתך למעוטי הבריך ברשות כדלקמיה וכולה מתני' בהבריך שלא ברשות:
לעולם. שביטל אצלו הקרקע:
הא לשעה. דאם נקצץ האילן זה שלא יבריך אחר הא לא ביטלו ואינו מביא:
אפילו לשעה. מביא דלאותו אילן לא גזלן הוא:
היה חופר בור ושיח. משנה היא פ' לא יחפור שאם חפר בתוך שדהו ביר ומצא שרשים מאילן של שדה חבירו קוצץ ויורד והעצים שלו והתם מפרש דהיינו לאחר י"ו אמה:
ועצים לא לשעה הן. דמשום שיש לו רשות לחפור בורו מותר ליטול עצים ודוקא בשעה שחופר היא דשרי ליטול דאע"ג דאין קרקעו מבוטלת לחבירו אלא לשרשים שמא יכנסו לתוכו אבל כל זמן דלא חפר אין לו רשות לקצוץ השרשים דכיון דלא מזקי ליה אינו רשאי לבטלן ולהזיק לחבירו וה"נ לענין בכורים כיון דלשעה לא ממחי בידיה שלו מקרי:
ודחי דלא שרו רבנן אלא משום דדרכן להחליף לעולם ולעולם מחליף ויונקים מן הבור ודמי לקרקע מבוטלת:
דר' אמר שרשים חיין וכו'. בפ"ק דערלה:
מה בין הנוטע לתוך שלו והבריך לתוך של יחיד מה בין הנוטע לתוך שלו וכו'. כלומר ר' יהודה הוא קא מודי לרישא דמתני' דלא מיתני בה פלוגתא וא"כ מאי טעמיה דפליגי בסיפא אטו משום דנפקא לתוך שלו שריא ובטיל יניקתה דאמצע דינקא משביל של יחיד: ומשני סיפא מיירי שהבריכה בדלעת או בסילון ציבור שמוליכין בו מים למעין בענין שאינה יונקת מן השביל כלל:
ופריך אפי' רבנן נמי יביא ויקרא. ומשני אלא בהא קא מפלגי במוכר שביל לחבירו והיינו שביל של כרמים ומסקינן פ' המוכר פירות ג' דשיעוריה כי שקיל כרעא ומנח כרעא: ומבעיא לן מאי מכר לו אי דריסה בלחוד או עד התהום:
אין תימר דלא מכר לו אלא דריסה. א"כ יכול להביאו ולקרות דכי יניק מן דידיה קא יניק:
מספק מביא ואינו קורא. ומשום דמספקא ליה לר' יהודה הוא דקאמר הכא מביא ואינו קורא הוא דקאמר:
כל עמא מודיי ששייר עד התהום. דכל כח שהיה לו שייר לעצמו:
מה בין הנוטע לתוך שלו והבריך לתוך של רבים וכו'. דעד השתא תרצת דרך היחיד באמצע והיינו דבעל הזקינה דהוא בעל היחור נתנו ליחיד אותו השביל ומספקא ליה לר"י שמא לא נתנו אלא לדריסה אבל דרך הרבים באמצע מאי איכא למימר:
דתנינן תמן. פ' חזקת הבתים:
אין עושין חלל תחת ר"ה. ואע"פ שמניח כל כך תקרה חזקה עד שעוברת עגלה טעונה אבנים מ"ט דסופה שתתליע ותפחת:
ר' אליעזר מתיר. דבתר השתא אזלי' הכי מפ' לה התם והכא דפליגי אי תחת ר"ה שלו:
אי כר"א יביא ויקרא. דקסבר דתחת הוי שלו לעולם ומתני' קתני ר' יהודה אומר ואוקמינא מביא ואינו קורא:
מיסבר סבר ר' שמואל וכו'. ומשום הכי פריך אי כר"א יביא ויקרא וליתא דאע"ג דר' אליעזר מתיר לעשות כן מודי דאינו שלו שאם בא אחר להשתמש באותו חלל תחת רה"ר כל הקודם בו זכה ולכך מביא ואינו קורא ולרבנן אינו מביא דלית להו דר' אליעזר: