פירוש מהרז״ו על שיר השירים רבה· רבי זאב וולף [מהרז"ו] איינהורן
פרשה א · פרק ו
אל תלשן. ועל פי מדה ז' וי"ז מפורש למי מזהיר ועל מי מזהיר ודורש אל תלשן עבד על פי מדת ממעל ודרך קצרה אל תלשן עבד עבד. אתם נביאים שנקראו עבדים אל תלשינו את ישראל שנקראו עבדים ומ"ש בשחררותי בעת שאני שחור וחוטא:
שמח בבני. גדול ומצליח ומפורסם:
ובידו רצפה. היה לו למימר גחלת על כן דורש נוטריקון רץ פה ופירוש רצוף פה וזהו מה שכתוב ויגע על פי ויאמר הנה נגע זה על שפתיך וסר עונך וחטאתך תכופר הלא היה צדיק גמור בלא עון וחטא ולמה דוקא על פי אלא על חטא זה שאמר בפיו והוא סבור לומר כן דרך וו ידוי:
בריתי שמא בריתך. עד ואת מה איכפית דורש כן שתחלה אמר החמורה שמרדו בה' והרגו כל הנביאים ואח"כ אמר הקלה שבקשו לקוח נפשו ולא לקחו ע"כ דורש שעל שלא נתקבלו דבריו הראשונים הוצרך להוסיף:
רצוץ פיות. כנ"ל אצל ישעיה ושם נאמר רצפה לשון יחיד ואצל אליהו רצפים יתכן שאליהו היה קודם לישעיה כמה דורות ורמז גם על ישעיה ועל שהיל"ל גחלים כנ"ל דורש כן:
ר"י מייתי לה מן הדא. כאן חסר ריש המאמר ע"כ אין לשונו מובן אך בפתיחתא יו"ד דאיכה ובמדרש אסתר פסוק גם ושתי הגי' ר' יצחק פתח ולא אותי קראת יעקב וגו' ר' יוחנן שלמעלה מן הדא:
ערוער בתחום מואב. נתבאר בפתיחתא דאיכה שם:
שס"ה בתי. צ"ע מנין לו כל זה:
אומניא. כלל שורה אחת ועבדו את כולם יחד:
ויוסיפו בני ישראל. שופטים יו"ד עי' במ"ר פרשה כ' סי' ה': לך שוב למרברה. וכי משם בא שאמר לו לשוב שם והלא היה בהר הכרמל ובשומרון ע"כ דורש לדרכך על לשה"ר שדרכך שתפסת לומר לה"ר שוב לדרכך על דמשק ומ"ש לדברה מל' דבור. גם בתיבת לדרכך מרומז לשה"ר כמ"ש ב"ר פ' ע' סי' ד' ואין דרך אלא לשה"ר ע"ש:
כי משחתם. עי' מ"כ:
וישבת הסוסים. מלכים ב' כ"ג ועי' במ"ר פ' י"ב סי' ד' והוא רוכב במרכבה ועי' מש"ש:
פתר קריה. פסוק ששזפתני השמש על עון פעור שכתוב בו לנגד השמש וגם ר' אייבו קאי על פסוק ששזפתני השמש:
המירו כבודם. ועברו על נעשה וזהו מ"ש במשל ידיה מפוחמות:
שמשה של עבודת כוכבים שזפתני. ובמעט שעה של תשובה ומע"ט אנו מתלבנים:
ממעי אמכם. ואולי דורש בני אמי שהיו"ד נוסף בני אם נחרו בי שזופים ממעי אמם:
נתגרו בי. בתיבת נחרו ב' פירושים מלשון נחר גרוני נחר מפוח וזהו גירוי וגם מלשון חרון אף ודורש בכל דרשו תאלו ב' הפירושים יחד. נתגרו בי. נתמלא הדין חרון. והדיין הוא פרעה כמ"ש וישמע פרעה ויבקש להרוג את משה:
על שהייתי עושה דין בין בנותיו של יתרו. נראה דכך צ"ל עד שהייתי עושה דין בין בנותיו של יתרו ובין הרועים לא היה לי לעשות דין וכו'. וכל הפסוק נאמר במשה ע"פ מדה י"ז:
אלו המרגלים. וישראל אמרו כל פסוק זה. והדיין הוא הקב"ה שגזר עלי שיהיו רועים במדבר ארבעים שנה:
ארבעים ושתים מסעות. המפורשים בואלה מסעי מב' פעמים ויסעו לבד ויסעו הא' שאינו מן החשבון וזהו שמוני נוטרה את הכרמים מ"ב מסעותו לא יכולתי לכנוס לא"י לכרמי שלי:
משמירת שני עגליו. שעשה ירבעם משמרות כומרים שלו כמו שעשה דוד משמרות כהונה ולויה:
יום שנתחתן. עי' ויק"ר פ' י"ג סי' ה' שכתבתי פי' מאמר זה באריכות ביאור נפלא והמאמר בשבת נ"ו ושם איתא גבריאל ומ"ש והוו בניין לו ואינון נפלין יתכן שהוא הוספה על המאמר בדורות האחרונים שהיו המעשה כן בימיהם:
נצב באדום מלך. עי' ב"ר פ' פ"ג סי' ב' ודורש סמוכים במלכים ב' ב' הסתלקות אליהו ושם ג' כתוב מלך אדום הרי שהוקם לאדום מלך והסתלקות אליהו היה במות אחזיהו בימי יהורם בן אחאב ועי' ב"ר פ' פ"ג סי' ב' מש"ש וכמ"ש בס"ע פרק י"ז. ובב"ר שם איתא שנצב מלך באדום במות הושפט ובהכרח שפי' שבעת שנגזרעליו שימות עם אחאב ע"ש ושם וצ"ע ואין בידי לברר הדברים ועכ"ז יש מכאן ראיה לפירושי שם בפסוק זה ומלך אין באדום נצב מלך שתיבת באדום שייך למטה שבאדום נצב מלך ודוק מאד בפסוקים ובמקומות הנ"ל הובאו המאמרים לפרש מ"ש שמוני נוטרה את הכרמים לרומי ולמלך אדום:
מלא הדיין זה אחאב. שהרג את נביאי ה' ושם את ישראל לנטור את הכרמים אחרים לשמוע לנביאי שקר וכרמי שלי הוא נביאי האמת:
לצדקיה בן כנענה וחביריו. כמפורש במלכים א' כ"ב י"א שהיו חביריו של נביאי אחאב וגם מעשה מכיהו שם הוא:
זו איזבל. אף שהיתה בת מלך צידון עכ"ז אשת אחאב מלך ישראל היתה והיתה מאכלת לנביאי הבעל כמ"ש מ"א י"ח י"ט נביאי הבעל ארבע מאות וחמשים ונביאי אשרה ארבע מאות אוכלי שולחן איזבל. ומדברי מדרש זה למדנו שמ"ש מ"א כ"ב שם ויקבוץ מלך ישראל את הנביאים כארבע מאות איש הם נביאים אחרים שהיו מתנבאים בשם ה' בדרך שקר ואינם נביאי הבעל שהם היו נביאי איזבל ואותם שחט אליהו וכמ"ש יהושפט שם דרש נא כיום את דבר ה' ואמר עוד שם האין פה נביא לה' עוד אלא שנתן בם ה' רוח שקר:
פשחור בן מלכיה וחביריו. ירמיה ריש ל"ח וצ"ע למה תפס דוקא את פשחור שהוא האחרון ולא שפטיה שהוא הראשון ומן הסתם שהיה החשוב ע"כ חושבו ראשון ויותר יקשה שהרי שרים אלו הורידו אותו אל הבור להמיתו ואכילת הלחם הוא מעשה אחרת בסוף ל"ז ואולי צ"ל פשחור בן אימר כמ"ש ירמיה ריש כ' שהכה את ירמיה ונתנו אל המהפכת ואח"כ הוציאו. או שצ"ל חנניה בן עזורה נביא בירמיה ריש כ"ח וזה נראה יותר ופי' הפסוק כנ"ל שמוני נוטרה את הכרמים לנביאי שקר כרמי שלי זה נביאי האמת כגון ירמיה לא נטרתי:
מחוץ לאופים. צ"ל מחוץ האופים ירמיה סוף ל"ז ויתכן שכצ"ל מהו מחוץ האופים מחוץ לאופים אר"י זו פת קיבר שנמכרת חוץ לפלטר שהיא שחורה וכו' ופלטר הוא האופה המוכר ככרות לחם בשוק לחם טוב ולבן אך הקיבר מוסר לאחרים למכור:
על שכרמי שלי. ה"ג בילקוט שיר רב הונא בשם ר"י מי גרם לי שאני נוטרה את הכרמים ע"י שכרמי שלי לא נטרתי. ובירושלמי עירובין פרק בכל מערבין הגי' ר' בא ר' חייא בשם ר"י:
חלה אחת כתקנה. עי' מדרש איכה פסוק קראתי למאהבי:
וגם אני נתתי. וס"ד ומשפטים בל יחיו בהם ופי' שלא יקבלו עליהם שכר לעוה"ב.