פירוש מהרז״ו על שיר השירים רבה· רבי זאב וולף [מהרז"ו] איינהורן
פרשה א · פרק ה
שחורה אני ונאוה. בכ"מ והכריע שחורה בפ"ע ונאוה לקוני ועי' שמ"ר פרשה כ"ג סי' יו"ד מ"ט סי' ב'. וכשאנו מחזיקים עצמנו לשחורה חוטאים ובלא זכות אז אני נאוה בפני קוני:
אתם לי. משמע שהם לו לעם ולעבדים מיוחדים לרצון לו וסותר למ"ש כבני כושיים שהוא לרעה ואינם לו ע"כ דורש ומכריע כנ"ל:
וימרו בי. יחזקאל כ' עי' שמ"ר פ' א':
בדם פסח. שמ"ר פ' י"ט סי' ה':
ואנוהו. ונתקנו ונמתקו וכן כל אלו שחושב נתקנו ונמתקו:
וימתקו המים. וס"ד שם שם לו חוק ומשפט ושם נסהו:
מסה ומריבה. וס"ד על ריב בני ישראל וגו':
ויקרא שמו. באותו המקום עצמו נתקנו:
יעשו עגל. תהלים ק"ו ועל שכאן כתוב תיבת בחורב הביא מקרא זה ובזכות נעשה ונשמע התפלל משה והצילם כמבואר בפסוקים שם:
בלתי כלב. ואולי צ"ל כי אם כלב בן יפונה ויהושע בן נון בסדר שלח לך:
בנביאים שלי כו'. יותר נראה שצ"ל בנאים שלי עאכ"ו:
ג' שעות. צ"ע מנין לו ועי' פר"א ריש פרק מ"ג:
כל ימות השבוע. טרודים בעבודה ובפרנסה ובשבת פנוים לעבודת השי"ת:
בשבט יהודה ובנימין. שברוב הדורות ורוב המלכים היו צדיקים:
בנות ירושלים. ואם הכוונה כפשוטו על הכפרים של ירושלים יקשה איזה ענין יש לו עם בנות ירושלים ולא עם ירושלים עצמה ע"כ דורש בונות ירושלים ודורש גם כפשוטו על העתיד לבשר שיתן לה בנות וערים הרבה ומדינות:
ולא מבריתך. אלא מבריתי כי את לא שמרת ברית:
טוענות ופורקות. פסיקתא רבתי סוף פרשה ל"ז:
מטולטלין. שמלאכתם לרעות צאן ונוסעים תמיד במדברות לתור להם מרעה וכמ"ש כל צאן קדר יקבצו לך ישעיה ס'.
שמתחן. כמ"ש וימתחם כאהל לשבת ישעיה מ':
אהל בל יצען. ותיבת יצען יחידית שאין כמוה ודורשה נוטריקון יצא ינוע ור"ד חזה ציון קרית מועדינו עיניך תראינה ירושלים נוה שאנן אהל בל יצעי שלא יצא ממקומו ולא ינוע עוד: אין עליהם עול. עתה דורש מדה כ"א שהוקש לשתי מדות ואתה נותן כח היפה לשתיהן שמוצא גם באהלי קדר צד יפה כאהלי קדר לענין שאין עליהם עול כי אין להם ארץ קבוע והיום כאן ולמחר במקום אחר וכן תמיד ע"כ אין עליהם מושל קבוע וליריעות שלמה כנ"ל:
תני רבי חייא. עי' ת"כ ריש בחוקותי:
כיוסף. מוצא ג"כ צד כח היפה באהלי קדר: