פירוש מהרז״ו על שיר השירים רבה· רבי זאב וולף [מהרז"ו] איינהורן
פרשה א · פרק ד
לא היונקים. שמחנכים אותם בבית תלמודם ואם אין גדיים אין תישים:
דאתקריאת משכנותא. הוקשה לחז"ל שאמר משכני משמע שצריך למשוך ואם לא ימשוך לא אלך ואח"כ אמר אחריך נרוצה הם בכ"מ מדה ט"ו והכריע ע"פ מדה ל"א מוקדם שמאוחר בענין וע"פ מדה ממעל כאלו כתוב הביאני המלך חדריו בארץ ישראל אחריך נרוצה למקום משכן כבודי במקדש גלגל ושילה ובית עולמים וריב"ל דורש ע"פ המדות הנ"ל כאלו כתיב הביאני המלך חדריו משכני אחריך נרוצה שהביאני לחדריו למקום משכן כבודי ע"כ אחריך נרוצה לעשות רצונו תמיד ורבנן אינם דורשים מדה ל"א רק רישא דקרא משכני אחריך נרוצה ע"פ מדת ממעל:
ועשו לי מקדש. שמות כ"ה ח' וס"ד ושכנתי בתוכם וכל דרשות שדורש להלן בפסוק זה הכל בעבור קושיא זו:
על שסלקת. וכאלו כתיב משכני שכינתך וכמ"ש במשוך היובל בפסוק היובל וכן כאן שמשכתי והפסקתי ממני ולא פי' מה הפסיק ודורשים ע"פ מדת ממעל ודרך קצרה שהמשיך את השכינה והפסיקה ע"כ אחריך נרוצה לבקש שתשיב שכינתך בתוכנו:
ויתאבלו. שבכו שישיב שכינתו ויעלה בתוכם וס"ד ולא שתו איש עדיו עליו ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב ועל זה הביא דרשת רשב"י:
זין שנתן. שמ"ר פ' מ"ה סי' ב' וסי' ג' וש"נ להרבה מקומות ומ"ש שנתן קאי על פסוק את עדיים כנ"ל:
אלא לבעלה. ומאחר שאתה מסתלק ממנו למה העדי לנו:
ר' איבו ורבנן. עיין מ"כ:
לגינוני. לקמן פסוק באתי לגני וש"נ וכמ"ש במ"ע ערך גנונא ובצלצל דגים תרגום ובגנונא דנוניא ופי' מקום צלו וסוכתו והכוונה על מקום שכינתו בארץ שהיה שם עיקר בתחלה:
עם שכינותי.דורש משכני א"ת מָשְכֵנִי אלא מִשְכֵנַי וע"פ מדה ט' פי' ממנהג שנהגת עם שכיני וע"פ מדה י"ז כמפורש ביחזקאל ט"ז מ"ו ואחותך הקטנה ממך היושבת מימינך סדום ובנותיה וכמ"ש בסוף מאמר זה וכמ"ש באיכה רבתי פסוק ויגדל עון בת עמי. ועי' כל זה ב"ר פ' כ"ח סי' ה' וש"נ ומבואר כל המאמר:
ביזת ושכינותי. דורש משכיני כנ"ל מִשְכֵינַי ועפ"י גז"ש כמ"ש משכנת הרי שמ"ש משכיני על הביזה:
וצידונים ועמלק. שופטים י' י"ב והם שוכנים בגבולי ישראל עמלק בנגב ארץ ישראל וצידון בגבול נחלת אשר יהושע י"ט כ"ח:
משכינוני. שמשכנת אותי שנטלתי ממני משכון ואמר שלש לשונות כפולות הם העתקות ממקומות שונות ועי' שמ"ר פ' נ"א סי' ג' ועיקר פירוש של המשכון בחורבן בית המקדש שהקב"ה כ"י מסר את כ"י שירדה שכינה בגלות בין המחריבים למשכון שיבא ויפדה ישראל עמה כמבואר בזוהר הרבה פעמים מפורש:
הסיען מחטאו של ים. עיין שמ"ר פ' כ"ד סוף סי' ג' וש"נ ומבואר וזהו משכיני שתחלה המשיכן מחטא ים סוף ואח"כ אחריך נרוצה למדבר וכמ"ש ירמיה ב' זכרתי וגו' לכתך אחרי במדבר:
אמר להם לאלים. כאן חסר מהמסעות גם חשבם בערבוביא בקדימה ואיחור והם סדורים בסדר בשלח אחר השירה ובסדר מסעי ועיקר הנסיעה וסופה לסיני כי שם יהיה מקום הדיבוק והחתונה וכמ"ש בהוציאך את העם ממצרים תעבדו את האלהים בהר הזה. ועי' מדרש רות סוף פסוק ותאמר רות אל תפגעי בי שהוא שייך כאן:
דבקה נפשי. תהלים ס"ג ט' והדביקות שייך לתיבת בו כמ"ש ובו תדבק ולדבקה בו וכדומה וההליכה שייך לתיבת אחריו כמ"ש אחרי ה' אלהיכם תלכו וכמ"ש וכה תדבקון עם נערותי והלכת אחריהן ואמיתת פשט הפסוק ע"פ מדה ט' וי"ז דבקה נפשי בך ואחריך אלך וארוץ וכמ"ש כאן אחריך נרוצה:
והרי המקרא מכריז. הדבר נראה שחסר תחלת המאמר שיאמר עליו והרי: סי'
הציץ ונפגע.הציץ חוץ לגבול השגתו ונפגע במוחו:
בן זומא. ב"ר פ' ב' סי' ד' וש"נ:
קצץ בנטיעות. על שדימה הכנסתם למחקר האלקי להכניסה לפרדס ע"כ אמר על מי שנתקלקל שם בדמיון קיצוץ בנטיעות ועי' ב"ר פ' מ"ב סי' ג' מקטף בעוללות ג"כ על התינוקות:
לא שאני גדול מחבירי. זה ידוע שבן עזאי היה תלמידו של ר"ע כמ"ש בברכות דף ס"ב עד כאן העזת פניך ברבך וכן בן זומא היה תלמידו ובודאי היה גדול מהם ולא יקרא אותם חבירי אלא הכוונה על אלישע בן אבויה שהיה חבירו והיה גם כן גדול ממנו הרבה בתורה וכמ"ש במדרש רות פסוק ליני הלילה שדברי תורה שאמר לר' מאיר שם אמר בשם ר"ע לא של עצמו אלא שכך פי' שלא גרמה לו זאת בעבור גדולתו בתורה אלא בעבור דקדוק מעשים טובים:
ועליו נאמר. ובכיוצא בו:
אלא מהחודש. עי' ב"ר פ' א' סי' ב' ורש"י בחומש ריש בראשית:
ויגד לכם את בריתו. כוונתו מפסוק כזה בסוף משפטים ויקח ספר הברית ויקרא באזני העם ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע וכמ"ש במכילתא יתרו ויקח את ספר הברית זה ספר בראשית וצ"ע שהרי בפסוקים אלו מפורש שקרא תחלה ספר הברית ואח"כ אמרו נעשה ונשמע וכן אחר שהגיד בריתו אמר להם עשרת הדברים כסדר הכתוב ולמה אמר בהיפך בלא שום הכרח ונראה לומר שעיקר הכוונה במ"ש ר' ינאי מיד גלה להם על סודות מעשי בראשית וכמ"ש וכי מנין יבא אליהוא בן ברכאל ויגלה להם חדרי בהמות ולויתן וזה אינו מפורש כלל בתורה וכן מעשה מרכבה של יחזקאל אך הענין שספר הברית הוא ספר בראשית וכן ויגד לכם את בריתו והם הדברים המפורשים לפנינו כפשוטם קודם שאמרו נעשה ונשמע כפשט הכתוב אך אחר שאמרו נעשה ונשמע וקבלו עשרת הדברות שהיו כולם נביאים גדולים זכו יותר מהשגת כל הנביאים וגם אליהוא בן ברכאל ויחזקאל וכל הנביאים מכח התורה זכו:
עשרה למקרא ועשרה לתלמוד. עי' מ"כ ויתכן שדורש שהיל"ל עשרת הדברים ולמה כתיב לעשות ע"כ דורש שמ"ש לעשות פירושו לתלמוד שכולל התלמוד שבע"פ עם המעשה ומ"ש עשרת הדברים הם הכתובים למקרא וילמוד סתום מן המפורש מה מפורש למקרא עשרת הדברים כך למעשה עם התלמוד גם כן עשרת הדברים:
נקראו ישראל. פי' שנאמרו אצל ישראל על ציון וירושלים:
ועברו בני ישראל. כבר הדפסתי בספרי מדרש תנאים בשם ספר המעריך שכוונתו לפסוק בעזרא ו' ט"ז ועבדו בני ישראל כהניא ולואי ושאר בני גלותא חנוכת בני אלה דנא בחדוה:
אית דמפקין תרועה. כי התרועה הוא לזכרון ביום דין ולעורר רחמים ואינו מיוחד לשמחה ומעיילין דיצה וכמ"ש בשבע ברכות גילה רינה דיצה וכו' ופסוק ולפניו תדוץ דאבה מדבר שם בלויתן שהוא עם הבהמות המבואר שם בפרשה הם לסעודת צדיקים לעתיד א"כ השמחה ג"כ על ישראל לעתיד וע"ז נאמר שם הוא ראשית דרכו אל סוף מעשה של שכר הצדיקים בראשית הבריאה:
למטרונה. ב"ר סוף פ' ב' רמז על זה:
מה איכפית ליה. פי' שאין זה שמחה שלמה כ"ז שלא בא המלך בעצמו גם הבנים והבנות ידאגו אך בבוא המלך חדוה שלמה להמלכה ולבניה ולבנותיה ולחתניה: גילי מאד. וס"ד הנה מלכך יבא לך: רני ושמחי. וס"ד כי הנני בא ושכנתי בתוכך:
זה היום עשה. ועי' ב"ר פ' ו' סי' ב' ושם מבואר וכמ"ש למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך וכמ"ש והימים האלה נזכרים ונעשים וזה שאמר אם לשמוח ביום. ופי' שזכר בפסוק זה את היום ואת השי"ת ותיבת בו אינו מבואר על מי חוזר:
בך בכ"ב אותיות. שאין לנו דרך לעבודת השי"ת ליראה ולאהבה בלא התורה ואיך אנו שמחים עם השי"ת שאין אנו משיגים אותו רק ע"י התורה שנאמרה ע"פ כ"ב אותיות התורה ואורייתא וקוב"ה חד הוא ומפורש היטב בתיבת בך:
מיינה של תורה. אצל כי טובים דודיך מיין אמר לעיל שמ"ם מיין פי' מ"ם היתרון יותר מיין אך כאן פירושו מיין מקצת היין ולא כולו וזהו נזכירה דודיך שאנו זוכרים בפינו ד"ת כל דבר בעתו מה טוב:
מיין של אבות. וכמ"ש בס"ד מישרים אהבוך וכמ"ש תמות נפשי מות ישרים הלא היא כתובה על ספר הישר וכמ"ש ב"ר סוף פ"ו ומ"ש מה פעל לפניך אדם הראשון קודם החטא שהיה ישר וכמ"ש והאלהים עשה את האדם ישר קאי על האדם קודם החטא עי' קה"ר שם וע"פ זכרון מעשיהם נוכל ללמוד דודיך:
רחמיך. פי' אהוביך בלשון ארמית ועי' מ"כ ותקיפין פי' של שיריין: