אור ברסלב

פירוש מהרז״ו על שיר השירים רבה· רבי זאב וולף [מהרז"ו] איינהורן

פרשה א · פרק ב

פרק א

איכן נאמרה. כי יש פסוקים שמורים שנאמרו בים כמ"ש לסוסתי ברכבי פרעה ויש פסוקים שמורים על סיני וכמ"ש לקמן בסמוך ע"כ דורשים כל אחד על חלק אחד משיר השירים ואינם חולקים זה על זה כי אלו ואלו דברי אלהים חיים וכל אחד דרש הפסוקים המורים לפי שיטתו וכמ"ש בסמוך כולהון חורי בבית עולמים אמר רבי אחא אפריון ודבתריה הרי מבואר שדעת כל אחד על חלק ממנה ולא על כולה וכשחלה רוה"ק עליהם בים אמרו כולה גם על העתיד בסיני באוה"מ ובבית עולמים וכן אם נאמרה בסיני כשחלה רוה"ק עליהם בסיני אמרו כולה כנ"ל גם יש פסוקים שנדרשים כפי כל השיטות כדלקמן י' ע"פ ישקני:

ר"י בר"ס אמר בסיני נאמרה שנאמר שיר השירים. צ"ע שהרי מ"ש שיר השירים שאמרו אותו השרים המשוררים היא ראיה ולדעת רחב"פ דבים נאמרה גם מ"ש בסיני נאמרה איתא לקמן בסמוך דעת ר' יוחנן ולא ר"י בר"ס ע"כ בהכרח שמ"ש כאן בסיני נאמרה הוא ט"ס וכצ"ל ר"י בר"ס אמר שיר השירים שיר שאמרו אותו השרים וכו' לפרש כשיטת רחב"פ ומ"ש השרים הוא בשי"ן ימנית וכמ"ש קדמו שרים ג"כ בשי"ן ימנית ופסוק זה נאמר בתהלים ס"ח על שירת הים וכמ"ש בהדיא שמ"ר פרשה כ"ב סי' ז' וכאן סמך על המבואר שם:

ישקני מנשיקות פיהו. מה שזכינו לשמוע מפיו ממש הדברות וכדלקמן בסמוך:

עורי צפון. עי' ב"ר פרשה כ"ב סי' ה' וש"נ לכמה מקומות ועי' פסיקתא פ' ה' סי' ד' כל הענין:

ורבנן עבדין יתהון פתיחא. פסוקי אפריון ודבתריה וכמ"ש במ"ר פ' י"ב סי' ד' בכמה אופנים ובסוף דורש על המקדש ואח"כ על המשכן ע"ש באריכות:

האמר בים נאמרה. א"כ מהו ישקני וכו' שכשאמרו שירת הים בקשו שישרה עליהם רוה"ק ולא יספיק אחר השירה עד שיאמרו שאר שירות:

הה"ד ישקני. כל אחד לפי שיטתו כנ"ל:

נושקו על פיו. כמ"ש שפתים ישק משיב דברים נכוחים:

הראת לדעת. היל"ל ראית אך הראת פי' ע"י מלאך שהראה וסיפא דקרא כי ה' הוא האלהים ותיבת לדעת הם הדינים והעונשים ומ"ש כי ה' הוא האלהים היינו אלהותו ית"ש ויתכן דפליגא בפסוק ה' יתן אומר המבשרות צבא רב צבא רב הם המלאכים שהוציאו האמירה של ה' לדעת ר"י ולדעת רבנן האומר עצמו בישר לצבא רב הם ישראל:

אדקולאין בן הדיסה. מצאתי בס' מעריך וז"ל בריש הספר. אדקולאין בן הדיסה במדרש שי"ר פסוק ישקני דע כי מעשה היה בסופר אחד שהיה לו אחות ושמה הדסה והיה לה בן ושמו ארקולאין והסופר הזה היה כותב מדרשים ובכל מקום שהיה מוצא תורה היה מתפלל על בן אחותו שיזכה לתורה וכותב דבריו בספר וכל הרואה חשב שהם דברי הספר ולא היא ולכן צריך למחוק וכן בפסוק תורי זהב וצריך למחוק שלמד אלקולאין בדעתו של הקב"ה עכ"ל ולא פירש מאין ידע זאת:

הדברים שני דבורים. כי מיעוט דברים שנים ועי' הגירסא במ"כ ובסמוך הוכפל כל המאמר זה בגירסא הנכונה וצ"ע:

ריב"ל אמר. כצ"ל ר' יהושע דסיכנין בשם ר' לוי כמ"ש לקמן בסמוך:

דבר אתה עמנו. שמות כ' וכתוב אחר כל עשרת הדברות הרי שכל הדברות שמעו מפי הקב"ה וריב"ל סובר שפסוק זה מקומו אחר שני דברות הראשונות שמאחר שדורש מפסוק תורה צוה לנו משה על תרי"א אך הסידור מכריח היפך הדרשה כ"א נדרש ע"פ מדה ל"א מוקדם שמאוחר בענין וצ"ע איזה הכרח יש לו על דרשה זו של הגימטריא שיהפוך סידור הכתובים ע"פ מדה ל"א ונ"ל שעיקר ראיתו של ריב"ל הוא מתהלים בשני מקומות במזמור נ' כתיב שמעה עמי ואדברה וגו' אלהים אלהיך אנכי הרי שקודם דבור אנכי אמר להם לשון זה שמעה עמי וגו' ובתהלים פ"א כתיב שמע עמי ואעידה בך וגו' לא יהיה בך אל זר היינו דבור לא יהיה לך אנכי ה' אלהיך המעלך מארץ מצרים הרי מפורש דשני דברות אלו העיד הקב"ה בעצמו לנוכח ולא בדברות אחרים וע"פ פסוקים אלו דרש הגימטריא של תורה ציה כמ"ש ד"ר פ' ב' סי' ל"א אמר להן שמע ישראל אנכי ה' אלהיך ע"ל מה שכתבתי שם וכ"ה בשמ"ר פ' כ"ט סי' ד' בהדיא.

שהיה הדבור יוצא. עי' שמ"ר פ' ה' סי' ט' וכמ"ש מימינו אש דת למו וישראל עמדו כנגדו בא הדבור לשמאלו ופי' לתקן כח שמאל שלהם היצה"ר להפכו לימין וחוזר ומקיף מחנה ישראל כמ"ש וימינו תחבקני לשמאלו של הקב"ה כשישראל זוכין שמהפכין יצה"ר ליצ"ט עושין מדת הדין לרחמים וחסד ובכן מקבלו הקב"ה מימינו וסובר שיש שמאל למעלה כמ"ש וכל צבא השמים עומדים עליו מימינו ומשמאלו לחסד ולדין. ובכן נחקק על הלוחות בתיקון הכל לימין וכמ"ש קול ה' חוצב להבות אש וחצובה שייך באבן כמ"ש מלכים א' ה' שמונים אלף חוצב בהר שחצב הדבור של להב אש על הלוחות אבן:

וכי יש שמאל למעלה. פי' בשעת מתן תורה אחר שאמרו נעשה ונשמע ופסקה זוהמתן נתק השמאל לימין וכמו שהיה בשעת השירה שבעת השירה אין שמאל וכמ"ש ימינך ה' נאדרי בכח ימינך ה' תרעץ אויב שהנקמה שנעשה בשמאל נעשה אז בשביל ישראל בימין וכמ"ש שמ"ר פ' כ"ד סי' ג' שאחר כל שירה שישראל אומרים נסלח להם כל עונות ראשונים ונמחים ומתחיל חשבון חדש שקודם שירת דבורה כתוב ויוסיפו בני ישראל לעשות הרע ואחר השירה כתיב ויעשו בני ישראל הרע ולא יוסיפו שכבר נמחל הכל ואז אין שמאל. ומ"ש י"ח מיל אולי צ"ל י"ב מיל כמבואר בהרבה מקומות בדברי חז"ל:

חנוקא סברת לחנוקיני. ב"ר ריש פ' ע"ח איכה רבתי פסוק חסדי ה' חדשים לבקרים ושם ג"כ ר' ברכיה ור' חלבו ע"ש ופירושו דחוקא אתה רוצה לדחקני שאתה מקשה עלי להשיבני מפסוק זה שאם היה כתוב באצבע אלהים כתובים היה משמעות כדבריך שבאצבע כתובים אך מאחר שכתוב כתובים משמעות שתחלה היו כתובים ואח"כ ניתן עליהם אצבע אלהים ליושב:

ריב"ל ורבנן. כבר כתבתי פירושו לעיל והמאמר כפול וצ"ע:

ר' יוחנן פתר קריה. פסוק ישקני לפי שיטתו לעיל שנאמר בסיני:

ושיחותיו אינם נשמעות. שמשיב ואינו משיב ורוצה לדבר ואינו מדבר והבין המלך ששאלה דבר קשה:

וישב משה. ולא פירש מה השיב וכתוב אחריו הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך ומדברי השי"ת אנו לומדים שמ"ש וישב משה שהשיב שרצונם לשמוע ממפיו ולמוד מענינו. וזהו ישקני מנשיקות פיהו שרצו לשמוע מפיו כמ"ש שמ"ר פ' מ"א סי' ג' ובזה נגמר דרשת ר"י:

ומה ת"ל ויגד משה. דרשה אחרת היא שמאחר שכבר כתוב וישב משה את דברי העם אל ה' ומה ת"ל עוד ויגד משה:

בעבור ישמע. זה תשובה על מ"ש וישב משה כנ"ל בדברי רבי יוחנן ואח"כ אמרו עוד רצוננו לראות מלכנו וזהו מ"ש כך תבעו וכאן חסר וכמ"ש בדברי רשב"י ובדברי ר"פ בשם ר"ל כאן במשל ואחר דברי רשב"י וכמ"ש בהדיא במכילתא פסוק הנה אנכי בא אליך בעב הענן רבי אומר וכו' רצוננו לשמוע וכו' אמר לו המקום תן להם מה שבקשו בעבור ישמע העם (היינו על מ"ש וישב משה וכו' וכנ"ל) דבר אחר אמרו רצונונו לראות לא דומה שומע לרואה כי ביום השלישי ירד ה' לעיני כל העם על הר סיני והיינו תשובה על מ"ש ויגד משה ע"ש ובפסוקים ודו"ק ועי' כל זה שמ"ר פ' כ"ט סי' ד' ופ' מ"א סי' ג':

נטלתי את שלי. כמ"ש שמ"ר פ' ג' סי' י"ב ושם מבואר:

מה אני עושה. איך אשיב שאינם רוצים להאמין ולקבל עד שיראו אף שאינו דומה לשם דשם אמר לו הקב"ה ושמעו לקולך ואמר מעצמו שלא יאמינו אך כאן ישראל אמרו שרוצים לראות ולשמוע וזהו שאמר חבלא מדחיל ליה:

ואל תבא במשפט את עבדך. וס"ד כי לא יצדק לפניך כל חי והיל"ל כל איש ודורש כל חי אלו שכתוב בהם כי ידבר אלהים את האדם וחי וכתוב כאשר שמעת אתה ויחי גם הם לא יצדקו שאפילו כן חטאו:

רצוננו לראות. ואם לא לא יאמינו וכמ"ש ר"פ בסמוך:

ר' יודין. ה"ג ר' יודן בשם ר' יהודה בר סימון ר' יהודה ור' נחמיה ר' יהודה וכו':

ומה הנייה יש באבידה. וזהו מה שכתוב ועתה למה נמות אם היינו יודעים שיש הנייה במותינו היינו מתרצים למות כרצונו אך מאחר שהוא חפץ חיים למה נמות:

נתתי את תורתי בקרבם וגו'. שכל מה שיעשה הקב"ה לעתיד כבר עשה מקצתו בעוה"ז על ידי צדיקים וכמ"ש ויק"ר פ' כ"ז סי' ד' וש"נ בשם רבי יהודה ור"נ שכל מה שהקב"ה עתיד לעשות לעתיד כבר עשה מקצתו בעוה"ז וכן כאן נתקע תלמוד תורה בלבם לשעה ולעתיד יהיה כן לעולם וכן לדברי ר"נ וכל הנסים שנעשו בעוה"ז להראות שידעו ויבינו מה יהיה לעתיד והדרשות ע"פ מדה י"ז:

מרתף גדול של יין. לקמן פסוק הביאני אל בית היין ובמ"ר פ' ב' סי' ג' זה סיני ע"ש:

ז' מצות. עי' ב"ר פ' ט"ז שש מצות עי' מש"ש ולנח השביעית אבר מן החי עי' שמ"ר פרשה ל' סי' ט':

המן העץ אשר צויתיך. לבלתי אכול ממנו אכלת הרי אכלת בגזל:

מיד ליד. בדרך חיבה וכמ"ש מימינו אש דת למו ובמשל זה אין ההפרש רק באיכות נתינת המנה ור"י מוסיף שגם במנה עצמה יש הפרש:

אפסטלון. שמ"ר פרשה מ"א סי' ג' ושם הגירסא אפצטלין כי אפסטלין פירוש כתב ואגרת כמ"ש ב"ר פ' ע"ד סי' ט"ו וכמ"ש בערוך ובמ"ע ערך אפסטל ע"ש ערך פסטילי שאינו שייך לכאן כלל שפי' קורות ע"ג עמודים אך בערך פצטלין הביא המ"ע לשון המדרש של שמ"ר פ' מ"א הנ"ל בגי' פצטלין ופי' מין פת קטן ושם הגי' מן הפיצטלין שבתוך פיך ועי' שמ"ר פ' ל' סי' ט' בלשון אחר:

מפיו דעת ותבונה. וזהו ישקני מנשיקות פיהו:

בית אב של הלכה. כמ"ש שבת פרק ב' אבוהון דכולהון דם:

שקיותהון. דורש ישקני מלשון שוקת המשקה לרבים שהבית אב דומה לשוקת:

הבל היוצא מפיהו. שע"י שמשיק שפתותיו בדברי תורה מוציא הבל מפיו גם זה נכלל במ"ש ישקני מנשיקות פיהו ועי' מ"כ:

לינטל בנשיקה. וע"פ מדה י"ז שמפורש בהם ע"פ ה' כן נשיקות פיהו על כל הצדיקים:

רוממות אל. וס"ד וחרב פיפיות בידם מצלת במלחמתה ממיתה ע"י השטן בעוה"ז ובעוה"ב:

בפיות הרבה. תחלה פה אחת פי משה רבינו נאמרה אח"כ בפיות כל ישראל וכי בכל דור התורה שנאמרה בפה אחד של הרב נאמרה אח"כ בפיות הרבה של התלמידים:

שתי תורות. ושבכתב נאמרת בפה ולשון אחד כנתינתה אך שבע"פ בפיות הרבה כל אחד כפי מה שקבל מרבו וזהו פיפיות כנ"ל:

אלו מלאכי השרת. פי' שהיו גוזרים על מלאכי השרת. כוונת המדרש למ"ש באיכה רבתי פסוק הרס בעברתו שבעת חורבן הבית הוצרך לחלל המלאכים כל אחד מפקודתו שלא ידעו מה שגוזרים עליהם ישראל מלמטה הרי שמתחלה היו גוזרים עליהם ע"ש בהדיא וזהו מ"ש ואחלל שרי קודש אחלל את אלו שהיו שרים על הקודש על מלאכי קודש וכן כאן שרי קודש שהיו שרים על מע"ט כשהיו עושים בטהרה כפי התורה אך בעת החורבן שהיו עושים היפך רצון השי"ת ע"כ ואחלל ודו"ק:

ד"א ישקני וכו' עד ישקני. כל זה מיותר כי עד כאן פירש מ"ש ישקני יזיינני ועתה בא לפרש מ"ש לעיל יטהרני וכן מ"ש עוד ישקני מנשיקות פיהו וישקני ג"כ מיותר. כי בא לפרש מ"ש לעיל ישקני ידביקני שמ"ש כנפי החיות משיקות פי' שנוגעות ודבוקות אחת אל אחת:

קול נשיקות. על שאין שייך למעלה ענין הנשיקה ע"כ פי' קול נשיקות קול של אהבה ודביקות:

תמן תנינן. ע"א פרק ב' משנה ה':

שורפה חיה. ולא הודו לו אבל אמרו לו לא נהנין ולא מועלין. אמר להם מפני שמעמידין אותה בקיבת עגל עובד כוכבים א"ל א"כ למה לא אסרו בהנייה כ"ה לשון המשנה ומ"ש ומהו שורפה וכו' עד ולא מועיל לשון המדרש מהגמרא וכאן בשיבוש וחסר ועי' במשנה רק מה ששייך כאן ה"ג גרסינן במשנה או דודיך מיין א"ל כי טובים דודייך א"ל אין הדבר כן שהרי חבירו מלמד עליו לריח שמניך טובים:

שבקרוב אסרוה. בתוך י"ב חודש:

ר' ישמעאל בר נחמן. צ"ל ר' שמואל בר' נחמן:

כבשים ללבושיך. משלי כ"ז ובפסוקים הקודמים ידוע תדע פני צאנך שית לבך לעדרים כי לא לעולם חוסן וגו' פשט המשל מבואר והנמשל על הרב עם התלמידים שישגיח עליהם איך יצליחו בתורה שמלמדם ולא להתגאות מהם וזהו שאמר כי לא לעולם חוסן וגו' (ובזה ניחא מ"ש בגמרא רב כי ראה אמבוה דאזיל אבתריה אמר כי לא לעולם חוסן וד"ל) וע"ז אמר כבשים ללבושיך. ולפי הפשט היל"ל עור כבשים ע"כ דורש א"ת כבשים אלא כבשים ודורש הקרי והכתיב יחד אם תלמידיך קטנים ככבשים תהיה מכבשם ומכסה מהם בלבושיך ומ"ש תחלה גלה חציר וגו' פי' בנמשל מגלה ומסדר להם ההלכות המגולות כחציר ודשא ועשב אך דברים מכוסים תכסה מהם ועי' מ"כ:

אם להפליגו. מה ששאל ר"י לר' ישמעאל איך קורא פסוק כי טובים היתה כוונתו רק שיסיח דעתו משאלתו של גבינות וישים עינינו בפסוק זה למה דלג לשיר השירים ולא שאלו פסוק בתורה ויותר היה מפליגו אם היה שואלו מחמש הכרעות שבתורה שהוא מקום עיון בחמש פסוקים יחד אלא שהכוונה שהשיבו מפסוק זה שיש בו ראיה לענין ששאלו והשיבו שדברי סופרים חביבים מדברי תורה וצריכים לדקדק בגילוים לגלות:

שאת אם לא תטיב. כצ"ל וכו' ועי' ב"ר פ' כ"ב סי' ו' ומש"ש וכאן חסר עי' מ"כ ועי' ב"ר פ' פ' סי' ו' ומש"ש:

או כשמעם באו מן השדה. שם הגירסא או כשמעם ויתעצבו וכצ"ל כאן:

ואותי צוה ה'. דברים ד' י"ד וס"ד ללמד אתכם ותיבת ואותי מיותר הרי הוא המדבר והמלמד כל התורה אלא ללמד שאותי צוה לעצמי ולא ללמד אתכם. וזהו כוונת הירושלמי במ"ש אותי אותי צוה שלא ללמד ואותי צוה ללמד. שמ"ש ואותי צוה ה' שייך גם למ"ש בס"ד ללמד אתכם:

שמשיקים אותם על פה. עי' מ"כ ויתכן שמרומזים כאן בפסוקים ישקני מנשיקות פיהו בדברים שמשיקים על הפה ואינם מגלים בגזירות חכמים כי טובים דודיך מיין ויש דברים לריח שמניך טוב שמן תורק שמך לכל שידעו הכל:

בלבי צפנתי. תהלים קי"ט משמע שלא לגלות לאחרים ושם בפסוק אחר בשפתי ספרתי לאחרים בכ"מ והכריע כנ"ל יש דברים שמגלים ויש דברים שאינם מגלים הרי נתקיימו שני הכתובים ומ"ש אלא כל זמן שהיה עירא היאירי דרשה אחרת היא להכריע כתובים אלו:

עירא היאירי. שמואל ב' סוף כ' וגם עירא היאירי היה כהן לדוד וסוברים חז"ל שכוונת הפסוק כמ"ש כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא כך עירא לדוד:

דומין זה לזה. פי' על סדר הפרשיות והפסוקים שבתורה שבאמת לא באו על הסדר שעל זה נמסרו שתי מדות מדה ל"א ומדה ל"ב שבין בפסוק אחד ושני פסוקים ויותר ובין בפרשיות אין סידור לדברים מן הסדר על קדימה ואיחור הדברים אך עכ"ז נתן לנו גם מדת סמוכין כמ"ש במדרש ובגמרא סמוכין מן התורה מנין שנאמר סמוכים לעד לעולם שלא נאמר שמאחר שבאמת אין מוקדם ומאוחר בתורה אין להקפיד על סידורם חלילה לומר כן כי גם בסידורם יש טעמים מטעמים שונים שעל כן כאשר נתנו הפרשיות בסידורם לפנינו כך יהיו לעד לעולם ואם שינה פסול ויש צד דמיון לדברים הסמוכין וזהו שאמר דומין זה לזה וקרובים זה לזה כמו הקרובים שארי בשר שיש בהם צד אחדות כך פרשיות הסמוכים מתאחדים וע"כ נקראים דודיך מלשון דודו ובן דודו:

אך מעין. ויקרא י"א ל"ו וסמוך ליה וכי יותן מים על זרע וכו' וכן אם נפל למעין ובור נכשרים הפירות עי' ויק"ר פרשה כ"ה סי' ז' במ"ר ריש פ' יו"ד וש"נ:

את חמי. כמו תא חזי בזוהר ותא שמע בגמרא כך בירושלמי את חמי כמו איתא חמי ודרך הירושלמי לבלוע אותיות ולומר לישנא קלילה והוא בירושלמי פרק א' דברכות:

כתיב אל תטיפו. והטפה אחד מעשר לשונות של נבואה כמ"ש ב"ר פ' מ"ד סי' ו' עי' מה שכתבתי שם ועי' ומ"כ ופי' שאצל הנבואה כתוב אל תטיפו שהנבואה יש לה הפסק אך ד"ח וגזירותם אין להם הפסק ומצות כל הנביאים חוץ ממצות משה הם לשעה:

נמשלו ד"ת. ד"ר פ' ז' סי' ג':

לכו שברו. וס"ד הוי כל צמא לכו למים:

וזרקתי עליכם. וזה לטהרת הנפש טהרה פנימית:

צרופה אמרתך. שמצרפת ומטהרת ומודיעה איך להטהר:

כמים לים מכסים. כי תמלא הארץ דעה את ה' ראיה ג"כ שנמשלה התורה למים:

בירוד שבכלים. וכמו שהשיב ר' יהושע לבת אנדריאנוס קיסר דאיתא בתענית ז' ע"א:

יכול אף ד"ת. מתקיימת אצל הרשעים ומגנת עליהם ת"ל כי ישרים דרכי ה' צדיקים ילכו בה ופושעים יכשלו בם:

אי מה המים. ע"כ דורש איך נמשלה למים ועכשיו בא לפרש איך נמשלה לשאר משקין וכל דרשה זו ע"פ מדה כ"א דבר שהוקש לשתי מדות אתה נותן לכל אחד כח היפה וכאן שהוקשה לחמשה דברים יש לה כח היפה של החמשה כולם:

זהו תלמיד חכם. כמ"ש חכמת אדם תאיר פניו:

ת"ל שמן. עי' שמ"ר פ' ל"ו סי' א' ד"ר פ' ז' סי' ג' מעלות השמן וכן בפסוק הסמוך:

מעדנת הראש. כי לוית חן הם לראשך:

מר מתחלתו. בשמ"ר ריש פ' ל"ו שם היינו הזיתים קודם כתישה מרים הן ע"ש לענין ישראל ולא לענין התורה ובד"ר פ' ז' סי' ג' גם דמיון זה בתורה:

חלב נקי. כי היין והשמן יש בהם שמרים ועד שמסתוננים השמרים המשקים עכורים. המים יש בו עפר ובדבש שעוה ודבורים מתים רק החלב נקי מכל אלו ולענין זה דומה לזהב ולזכוכית טוב שאין בהם פסולת:

ת"ל דבש וחלב. כצ"ל ת"ל דבש לענין שאינו תפל שבדבש אינו ניכר חסרון המלח ומ"ש מה דבש וחלב דרשה אחרת היא על שנכתבו יחד:

כי חיים. וס"ד ולכל בשרו מרפא:

דודיך אלו האבות. כמ"ש רק באבותיך חשק ה' לאהבה אותם:

מיין אלו הנשיאים. צ"ע איך דורש ויתכן על שהנשיאים הקריבו כל מיני קרבנות ומנחה וקטורת רק לא נסכים וזה מרומז בתיבת מיין שהיו חסרים יין שהיו דודים בלא יין ויתכן שזהו מ"ש דודיך אלו הקרבנות מיין אלו הנסכים הכל על הנשיאים שהקריבו קרבנות בלא יין:

תוכן העניינים

פירוש מהרז״ו על שיר השירים רבה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה