פירוש מהרז״ו על שיר השירים רבה· רבי זאב וולף [מהרז"ו] איינהורן
פרשה א · פרק א
חזית איש. פסיקתא רבתי פרשה ו' ועיקר הדרשה השייך כאן מה שהובא כאן בסוף הדרשה על שלמה ותחלה הביא דרך אגב דרשות אחרות ע"פ מדה י"ז:
לעשות מלאכתו. ב"ר פרשה פ"ז ס' ז' דורש גם גז"ש מתיבת מלאכתו שמדבר ביוסף וס"ד ואין איש מאנשי הבית שם בבית ובב"ר שם הגירסא אפשר ביתו של אותו האיש משתייר בלא איש:
ניבול וזיבול. בב"ר שם הגירסא ניבול של נילוס ובפסיקתא הגירסא יום זיבול של נילוס וכאן הביא בו גירסאות ולא גרסינן בדברי ר"י יום טיאטרון היה רק בדברי ר"נ וכ"ה בפסיקתא ובב"ר שם ובדברי ר"נ לא גרסינן של נילוס:
לחשוב. כמ"ש בת"א למבדק בכתבי חושבני:
משמש את רבו. כמפורש אצל יוסף ויפקידהו על ביתו וכל יש לו נתן בידו והכוונה כל המשמש את רבו באמונה וכמ"ש ויהי מאז הפקיד אותו בביתו וכמ"ש שמ"ר פכ"ג ס"ס ב' וכתיב וכל יש לו נתן בידו והפסיק בדרשת ר"פ באמצע הדרשה שהתחיל על פסוק חזית ובמקומות הנ"ל לא הובא מאמר ר"פ וכאן דרך אגב וגם דברי ר"פ מרומזים בפסוק חזית כי העומד לפני מלכים זהו החירות האפשרי ומ"ש לפיכך לפני מלכים וכו' חוזר לדרשה שהתחיל ואינו דברי ר"פ כמ"ש במקומות הנ"ל:
מן הבור. וס"ד ויבא אל פרעה:
שהחשיך. ב"ר פרשה פ"ו סי' ג' שעל שלקחו לתאותו סרסו הקב"ה בגופו ומחולי זה חשכו עיניו:
זה פוטיפר. שהיה שר בית הסוהר כמ"ש אצל שר המשקים והאופים אל בית הסוהר בית שר הטבחים וביוסף כתיב ויקנהו פוטיפר סריס פרעה שר הטבחים:
ויהי חשך אפלה. שבמכת חושך גזר שלא יראה משה פניו ומשה השיב לו כן דברת לא אוסיף עוד ראות פניך:
במלאכתו של הקב"ה. שהיל"ל מהיר במלאכה ע"כ דורש במלאכתו של הקב"ה וכמ"ש ד"ה א' ד' עם המלך במלאכתו ישבו שם וכמ"ש בב"ר פ"ח סי' ז':
זה רבי חנינא. הוא ר"ח בן דוסא כמ"ש בהדיא ריש קהלת והיה תלמידו של ריב"ז בזמן ביהמ"ק:
למדברה של עירו. כ"ה בקהלת רבה שם ומ"ש עוד בחורבה של עירו ל"ג שם וכאן הוא נ"א:
ה' סלעים. היינו סלע מדינה שנקראים איסתרא של חצי זהב שאם פי' סלעי צורי היה יכול להביא הרבה קרבנות:
נתן לחכמים. שיוציאו על צרכי רבים שלא לשנות מדעתו שהיה סבור שהם ב"א והבטיח להם שכר ומה שבקשו שיתן ידו עמהם שיחשוב ר"ח שהם ב"א וצריכים שגם הוא יעזור להם אך כוונתם היה שישאוהו בידו עם האבן וכמ"ש אצל מלאכי לוט ויחזיקו בידו וגו' ויוציאוהו ומסיים במדרש קהלת שם כמ"ש במ"כ:
זריז ולא נתעצל. וסיום הדרשה לקמן אלא שהפסיק בדברי הונא בשם ר"י דרך אגב ובפסיקתא לא הובא דברי הונא:
הונא בשם ר"י. צ"ל רב הונא וכמ"ש לקמן בסמוך:
ואפילו מלאכי השרת. במ"ר פרשה י"ד ריש סי' ג':
בנה בניתי. ולא יתכן לדרוש מדה יו"ד על שני בנינים שלא בנה אלא בית אחד ע"כ בהכרח לדרוש בנין בניתי:
בנוי איכ"כ. צ"ל בנה איכ"כ:
וכי אבנים יש בבבל. וכמ"ש בבנין המגדל ותהי להם הלבנה לאבן:
פרחה לה. וזהו והיתית מעצמה ע"י מלאך ולא כתיב ואיתיאו:
מלאך ירד בדמות ארי. וכמ"ש במכילתא ע"פ סגר עליהם המדבר אין סגר אלא חיות רעות שנאמר וסגר פום אריוותא וכמ"ש ב"ר פרשה ל"ב סוף סי' א' על פסוק ויסגור ה' בעדו שהקיפה אריות היינו מתיבת ויסגור כנ"ל הרי מ"ש כאן וסגר פירושו ג"כ שהסוגר היה אריה וכתיב שלח מלאכו וסגר שהיה מלאך בדמות ארי ומדכתיב והיתית אבן ששלח אבן הרי שהאבן בעצמו הוא הנשלח הוא המלאך והארי. גם דורש מ"ש ושומת על פום גובא ומ"ש וסגר פום אריוותא לגז"ש הרי מאבן של דניאל ק"ו לאבני ביהמ"ק:
לפני מלכים. כאן סיום הדרשה חזית איש מהיר על שלמה שנמנה עם הצדיקים ולא עם הרשעים עי' במ"ר ריש פ' י"ד בביאור ובפסיקתא שם הגי' אלא זכה להתייחס עם המלכים הצדיקים:
אל תגעו במשיחי. ושלמה נמשח בשמן המשחה ע"י צדיק כמפורש בריש מלכים א' וס"ד ובנביאי אל תרעו ושלמה היה נביא שנראה לו השי"ת ב' פעמים ודבר עמו:
ורחבעם בן שלמה. והרי כבר נזכר כמה פעמים וכתיב וימלוך רחבעם בנו אלא כאן בא לעשותו ראש היחס כך פי' לפי הגי' דכאן ועדיין יקשה איזה שלשלת יוחסין יש כאן אך בפסיקתא הגירסא מבוררת וז"ל ולא עוד אר"ל שנעשה ראש ליחסים אלה תולדות פרץ וגו' עד וישי הוליד את דוד בסוף רות והיה צריך לומר ודוד הוליד את שלמה ואינו אומר אלא (ד"ה א' ג' י') ובן שלמה רחבעם ומונה והולך שם כל היחס עד זרובבל והרבה דורות אחריו עד ענני וכן צריך לגרוס כאן ובן שלמה רחבעם:
ויש להם משל וכו' ומליצה. לפרש מ"ש בריש משלי להבין משל ומליצה וזהו ענין שחז"ל ידעו לדרוש משלות שועלים וכמ"ש אצל ריב"ז ובר קפרא. ואצל צדיק בן צדיק חסר המשל ולא מצאתי מאמר זה במקום אחר ע"כ אין בידינו לפרשו ולהגיהו ועי' מ"כ:
אבל שלמה. פי' שלפי מנהג העולם הנ"ל הוא דבר יקר המציאות שיהיה צדיק בן צדיק וכמ"ש עוד ב"ר פ' ס"ג אלא שהיה עוד מלך ב"מ ואבגינוס וכו' וגם בהרבה דברים עוד:
מכל בית אבי. וס"ד על כל ישראל ויהודה בכלל:
דוד בנה. פסיקתא רבתי פרשה ב' סי' ד' ומ"ש ויקם דוד על רגליו וס"ד אני עם לבבי לבנות וכו' והכינותי לבנות היינו שהכין כל צרכי הבית וכרה שיתין ויסודות גם יתכן שכוונת המדרש לדרוש שמ"ש על רגליו מיותר ואם אינו ענין לדוד תנהו ענין שהעמיד ביהמ"ק על יסודותיו ורגליו:
נכתב על שמו. כמ"ש לקמן פסוק כמגדל דויד:
ויהי דוד וגו'. וס"ד ההולכים להעלות את הארון וגו':
אז יקהל שלמה. וס"ד להעלות את ארון ברית ה':
מקישו מכל צר. כי אין היקש למחצה וכאן חסר ג' דברים שלא פירשן. דוד מלך מסוף העולם וכו' דוד בנה מזבח וכו' דוד הקריב קרבן וכו' כל אלו מפורש היטב בשמואל וד"ה. ומ"ש שדוד מלך מסוף העולם ועד סופו כמ"ש באסתר רבה פסוק ויהי בימי דוד שלט בכולן הה"ד ויצא שם דוד בכל הארצות שלמה שלט בכולן הה"ד ושלמה היה מושל בכל הממלכות עכ"ל:
לב חכם. וס"ד ועל שפתיו יוסיף לקח משמעות התיבות שלב החכם גורם ועושה שישכיל הפה והוקשה לו שהרי אין שייך השכלה אלא בלב וכן בס"ד ועל שפתיו יוסיף לקח שאין הפה והשפתים כלי השכלה לא להוסיף ולא לגרוע וע"כ דורש הפסוק ע"פ מדה ט' ומדת ממעל לב חכם מלא חכמה אבל החכמה סתומה בו ואינה מסודרת אך הפה עושה שהחכם יסדר חכמתו שע"י שמוציא חכמתו בפיו תמיד הוא מתבונן ומשכיל בחכמתו על כל דבר שמוציא והפה גורם שישכיל הלב. ועוד שפיהו מורה עליו שידעו הכל מה שיש בלבו וגם ע"י שמוציאה תמיד בפיו ובשפתיו מוסיף חכמה וכמ"ש ד"ר פ"ח סי' ד' ע"ש:
עילהו. שהיה די שיאמר ובשפתיו ע"כ דורש על מלשון עילוי ועליה שעולה למדרגה עליונה ע"י שפתיו להיות ראשון ועליון לכל התורה כמו התייר שהולך ראשון לפני העם. ובכלל זה שהתייר מחפש מקום טוב לשרות בו העם כן היה מחפש מי שמטיב ומצליח בחכמה ועי' מדרש קהלת פסוק ונתתי וע"ש יתר ביאור הדרשה:
תחת השמש. תחת השמים צ"ל כי כן הוא בקרא:
ויותר שהיה קהלת חכם. וס"ד עוד לימד דעת את העם משמע שלימד דעת את העם יותר מהחכמה שהיה בו וזה לא יתכן ע"כ דורש כשבא לחתום הספר קהלת אמר הנה דברי הספר כולם דברי חכמה של אמת וראוים להשמע אלו אמרם אחר ויותר ראוי שישמעו. שהרי קהלת היה חכם מפורסם וע"פ מדה ט' גם דורש כפי משמעות הלשון שלימד דעת יותר מחכמתו והיינו ע"פ רוה"ק ששרה עליו ומרומז במ"ש לימד את העם דעת וכמ"ש לקמן פסוק זה ע"פ ודעת אלהים תמצא זה רוה"ק:
עשה אזנים. כמ"ש לקמן בדברי רבי יוסי ורבי שילא והכוונה על אוזני כלים שמטלטלים את הכלי בהם:
לא היתה דוגמא. רק בדברי חוק ואמונה שלא היו מיושבים על הדעת לתת בהם משל ודוגמא אך שלמה פתח בכל ענין משל ודוגמא המקובל על הדעת:
ר"נ תרתין. דרש בזה שני משלים ועי' כל זה בב"ר ריש פ' י"ב ומש"ש:
לפלטין. והתורה נקראת בית כמ"ש חכמה בנתה ביתה וגו' וכמ"ש בכל ביתי נאמן הוא:
לחורשא של קנים. והתורה נמשלה לקנים כמ"ש חז"ל הרואה קנים יצפה לחכמה וכמ"ש קנה חכמה קנה בינה:
לקופה וכו' לקיתון. והתורה נמשלה לכלי וכמ"ש וכלי יקר שפתי דעת ומשל הקופה שמחסרון האזנים אינן יכולים להביאה למקום שיוכל להנות ממנה ולר' שילא מוסיף עוד שגם נכווים ונזוקים בחסרון האוזן והקופה שהיא גדולה צריכה שתי אזנים ומ"ש אוזן שספק לה צרכי אוזן והקיתון קטן ודי באוזן אחד ואוזן דקרא משמע אוזן אחד:
לבאר עמוקה. והתורה נקראת באר מים חיים וכמ"ש מים עמוקים עצה בלב איש ואיש תבונה ידלנה:
למד משלמה. כמ"ש מלכת שבא לשלמה מלכים א' י' אשרי אנשיך וגו' העומדים לפניך תמיד השומעים את חכמתך שעל זה נקרא קהלת שהיה מקהיל קהלות ודורש וכמפורש בריש מדרש קהלת ומאמר זה שנוי לקמן:
כלירין. אפשר צ"ל כלידין וכמ"ש ב"ר פ' פ"ט סוף סי' ז' כלידים פי' אצעדה כלי ידים כי הכוליאור הוא מסבב הראש. והוא גדול אך אצעדה תכשיט קטן ונאבד:
לא קדמני. שהיה משכים קודם כל אדם לביאתו ומאחר מכולם בצאתו:
ומצאתי הזבלים. מוציאי הזבל והתבן לשדות שהשכימו יותר ממני:
לא נזבלים ולא נתבנים. צ"ל לא כזבלים ולא כתבנים:
זריזות מביאה. עי' מ"כ. ונעלם ממני גירסת כל המאמר ופירושו על נכונה ועל מאמר זה נתחבר ספר היקר המחוכם מסלת ישרים:
וכלה מכפר. וכלה הוא זריזות שעושה כל הדבר על לכלה. מכפר היא נקיות:
דברת בחזון. צ"ע איך דורש:
מה שעשתה חכמה. עי' תנחומא ריש בראשית בא"א:
הה"ד אז תבין. רפב"י בא לסיים הדרשה שהתחיל לעיל אם תחפשנה ומ"ש ודעת קדושים צ"ל ודעת אלהים:
לבוליוטוס. בולי פי' עשיר מלשון פרוזבולי וכמ"ש באיכה פסוק היו צריה לראש והיה בירושלים ד' בולייטין פי' עשירים:
הוא נותן לו. פי' יתן לי דבר זה לבד:
אני שואל את החכמה. שנקראת בתו כמ"ש שמ"ר ריש פרשה ל"ג וש"נ. ומ"ש והכל בכלל כמ"ש משלי חי"ת כל הפרשה עושר וכבוד אתי וגו':
חמור נוהק וכו' צפור מצוצי. כמ"ש מלכים א' ה' י"ג וידבר על העצים וכו' וידבר על הבהמה ועל העוף:
לגמרה של תורה. שכל החכמה שידע שלמה ברוה"ק נכלל הכל בתורה:
הא תלתא. שמגילה זו כולל ג' שירים יתכן כמ"ש סוף פסוק זה שאמר על עצמו ועל הקב"ה ועל כנסת ישראל במ"ש השולמית ושם שלמה כולל הכל:
כולה חד. גם ר"י בר"ס סובר שמ"ש שיר השירים הא תלתא אלא שמגילה זו לא נחשב אלא לשיר אחד:
ואת תולה בדוד. פי' שאינו אלא תולה בדוד אך לא אמר בעצמו והביא מפסוק כמגדל דויד צוארך וס"ד תלוי עליו כל שלטי הגבורים וכמ"ש במדרש לקמן פסוק כמגדל דויד שספר תהלים אמרו אותו עשרה זקנים ותולה הכל בדוד וכן פסוק כמגדל דויד שהכוונה על ביהמ"ק שבנאו שלמה ותולה בדוד על שרצה לבנותו ובנה היסודות כמ"ש לעיל פסוק זה וזהו מ"ש מה שיר השירים פי' פסוק זה כמגדל דוד שכתוב בשיר השירים שאמרו שלמה והיה צריך לומר כמגדל שלמה אלא שתלה הבית בדוד כך מזמור שיר חנוכת הבית לדוד אמר שלמה שהוא בנה הבית ועשה החנוכה ותלה בדוד כנ"ל וכמ"ש פסיקתא פרשה ו' סי' ב' באריכות וכאן חסר ונשלם בדברינו ועי' מ"כ:
במעלה הראשונה. המעיין בפסוקים יראה שפסוק וישב שלמה על כסא ה' כתוב בסוף ד"ה א' על תחלת מלכותו בימיו של דוד ופסוק כי הוא רודה במלכים א' ה' ד' ופסוק ושלמה היה מושל שם פסוק א'. אך המדרש מסדר כפי שהיה באמת ומעלין בקודש ולא בהיפך וזהו ע"פ מדה ל"א ו"ב תחלה בכל עבר הנהר ואח"כ בכל המלכות ואח"כ על כסא ה' ומ"ש במעלה ב' שנאמר צ"ל כתיב וכן במעלה ג' כתיב:
מסוף העולם וכו'. א"כ היל"ל אצל כל העשרה מלכים שמלכו על כל העולם שישבו על כסא ה' אלא שבשלמה היה מדה אחרת שמלך גם על העליונים ועל השדים כדבסמוך:
רוחות היו. שמשל גם על הרוחות כנ"ל ודורש גז"ש כמ"ש זכריה ה' ט' והנה שתים נשים יוצאות ורוח בכנפיהם אף כאן רוחות ומ"ש זונות כמ"ש לשעירים אשר אתם זונים אחריהם והם פרים ורבים מבני אדם כמ"ש חגיגה דף ט"ז א' וכמ"ש ב"ר פרשה כ' סי' י"א:
יבמות היו. דעתו דרא"ש שטענה הראשונה ששתיהם פטורות מן היבום שילדו שתיהם ילדים חיים אלא שמת מחמת ששכבה עליו אך השניה טענה לא כן אלא בני החי ואני פטורה מן היבום ובנך המת שהפלת אותו מת וא"כ את צריכה להתיבם ולא אני כי בני החי כך נ"ל לפי דברי הע"כ ומ"ש זונות סובר כדברי התרגום יונתן כונדיקאות:
זונות ממש.כי איך יהיה שתים נשים יולדות בלא איש בבית אלא ודאי שהיו זונות ובהכרח שהיה כנעניות שנשפטים בלא עדים והתראה כמ"ש ב"ר פ' ל"ד סי' י"ד שלא יתכן שבימי שלמה יהיו זונות מפורסמות מישראל ומ"ש בלא התראה צ"ע מה התראה שייך כאן ויתכן דכדי נסבה אלא אגב שאמר בלא עדים וכמ"ש ב"ר שם:
על ביתו. יותר נכון לגרוס על מטתו ואגב שאמר אצל אחרים מלך אמר גם כאן מלך שעל ביתו ומטתו אין זה מלוכה ויתכן שבאיזה זמן אחר שחזר למלכותו כשברח האשמדאי והחזירהו למלכותו בביתו היה לו תואר מלך בביתו לבד וכמ"ש ששים גבורים סביב לה מגבורי ישראל שלא יעשה כן להדיוט ודייק מ"ש הנה מטתו שלשלמה ולא כתיב מלך גם מ"ש מטתו בכינוי מיותר שהיל"ל הנה מטת שלמה ודורש שהפסוק מודיע אשר שלמה שהיה עד עתה מלך גדול אך עתה לא נשאר לו אלא מטתו ויתכן שמפחדו היה שוכב על מטתו תמיד ולא הנהיג מלכותו אף שחזר למלכותו:
ג' עבירות. קהלת רבה פסוק לשחוק אמרתי מהולל וכמפורש הכל במלכים א' י' י"א ולא חשיב מ"ש אז יבנה שלמה במה דס"ל שמ"ש נשיו הטו את לבבו ללכת וגו' אך לא הלך בעצמו כ"א שנשיו היו עובדות לעבודת כוכבים ומקטרות אלא שלא מיחה בהם. וצ"ל עוד הפעם הרבה לו כסף וזהב שנאמר ויתן והמדרש כאן לא חשב כסדר התורה ובמלכים שם:
אבני עשר אמות. שמ"ש כאבנים לאיזה ענין נדמו לאבנים שהיל"ל ויתן הכסף בחוצות ע"כ דורש כאבנים הידועים המפורשים במלכים א' ז' יו"ד ומיוסד אבנים גדולים אבני עשר אמות ואבני שמונה אמות ומכבידם לא נגנבו:
אין כסף נחשב. וס"ד בימי שלמה למאומה. משמע שלא היה בו שום צורך ותשמיש ואולי דורש מ"ש נחשב שלא נעשה חשבון על ידי כסף שלא השתמשו בו למשקולות שבאים על ידם לחשבון:
על שם לא תתחתן. במ"ר פרשהי' בסי' ד' כל הענין ושם הגירסא חנניה בן אחי רבי יהושע והיד"מ הביא בשם הירושלמי פ"ב דסנהדרין שהגירסא ר' יהושע ולא ריב"ל עי' מש"ש. פירוש שמ"ש אשר אמר ה' וגו' והיכן אמר ודורש שהכוונה על פסוק דברים ז' ג' ולא תתחתן בם בתך לא תתן לבנו ובתו לא תתן לבנך וזהו מ"ש לא תבואו בהם וגו'. וכן דרך חז"ל בכל מקום שכתוב כאשר אמר כאשר דבר שואלים היכן דבר ומביאים פסוק מפורש ועי' מ"ש ב"ר פרשה נ"ג ד"ר פרשה ד' סי' ב' ומש"ש וש"נ:
רשב"י אומר לאהבה. ס"ד של והמלך שלמה הנ"ל בהם דבק שלמה לאהבה. ופליג על ריב"ל שאמר שעבר על לאו החמור הזה אלא דבק בהם לשם זנות שאין איסורו מפורש בתורה רק דרך חיתון:
גם אותו החטיאו. משמע לבד איסור הנכריות החטיאו אותו עוד באיסור אחר ובענין האישות היינו בנידות:
לאהיבן ולקרבן. דאם כרשב"י תיבת לאהבה מיותר שהרי כתוב בהם דבק שלמה ע"כ דורש לאהיבן שיהיה אהובות ובהכרח שהכוונה אהובות להשי"ת שלא יתכן שידבק בנשים לאהיבם לאחרים ויתכן שעל שכתוב בשלמה ויאהב שלמה את ה' א"כ מ"ש לאהבה ג"כ על השי"ת וילמוד סתום מן המפורש. ובהכרח לומר שכך היתה תחלת כוונתו כשנשאן אך לא עלתה לו שהחטיאו אותו:
ויקם ה'. מלכים א' י"א י"ד ויקם אלהים שם פסוק כ"ג. ויהי שטן שם פסוק כ"ה ולפי הפשט דקאי על רזון הוא מיותר ע"כ דורש ע"פ מדה יו"ד על שטן ג' ואינו מפורש מי היה ומן הסתם שהכוונה על השטן שמפורש אצל דוד בד"ה א' כ"א ויעמוד שטן על ישראל ובריש איוב ובזכריה ג' המלאך השטן שעולה ומשטין:
ותעלה ותצא מרכבה. מלכים א' סוף יו"ד וכוונתו על המבואר שם בפסוקים הקודמים ומקום מאמר זה הרבה לו סוסים קודם מאמר ג' שטנים וכמ"ש ג"כ במ"כ:
ג' משלות. פי' ג' ספרים של משלים:
הבל הבלים. ובפסוק זה עוד ד' הבלים הבל הבלים הכל הבל אלא שהיל"ל אמר קהלת בסוף פסוק ע"כ דורש שלא אמר אלא ג' הבלים והשאר הם פירוש על הג' הנ"ל:
ג' שירים. מבואר לעיל פסוק זה:
ידידי'. כמ"ש שמואל ב' י"ב כ"ה ויקרא שמו ידידיה בעבור ה'. שלמה ידוע וג"כ ע"פ ה' כמ"ש ד"ה א' כ"ב ט' כי שלמה יהיה שמו. ובקהלת דברי קהלת בן דוד מלך וגו':
אגור בן יקא. פי' ועוד ד' אלו ועי' שמ"ר פרשה ו' סי' א' ובריש קהלת רבה:
למד שלמה תורה בשעתו. כשהיה שלם עם ה' הצליח בה ואחר שחטא שכחה וזה לטובתו שלא להשתמש בסתרי תורה ובכתרה בעת החטא. התבוננתי שסדר תחלה המדרש הד' שמות אגור יקא למואל איתיאל וכן פירשם בסדר הזה ובפסוק כתובים אגור יקא איתיאל בפרשה למ"ד ולמואל בפרשה ל"א וכתבתי בזה דבר אמת בס"ד במ"ר פרשה י' סוף סי' ד' בביאור דרשהו משם ותמצא נחת:
וקהלת בסוף. שאלו המפרשים משל ושיר מן הסתם שאמרם תחלה וכמ"ש ועי' ד"ר פרשה ב' סי' ל"ג חזר ופירש ומש"ש:
מתנייתא פליגא כצ"ל אמרי מתנייתא דר' חייא רבה פליגא על שמעתא:
מתניתא אמרה. בברייתא שנינו בשם רבי חייא רבה שאמרן בזמן אחד ושמעתא דאמוראי אמרה בשם רבי חייא שכתבן בשלשה זמנים כמ"ש לעיל רבי חייא ורבי יונתן היינו שהאמוראים אמרו כן בשמם:
רק לעת זקנת שלמה. סדר עולם פרק ט"ו ועל מאמר זה כתבתי ביאור ארוך המקום יהיה בעזרי להדפיסו עם כל אחיו:
שלשת אלפים משל. שלא פירש על מה היו המשלים ע"כ דורש שמפורש במ"ש ידבר שעל כל דבור של חכמה שדבר אמר על זה שלשת אלפים משל וכן מ"ש ויהי שירו פירושו ג"כ שירו של דבר הנ"ל. וצ"ע איך מיושב בתיבת שירו על טעמים ואם הכוונה שאמר הטעמים בלשון שיר מנ"ל הא ויתכן שמ"ש טעמים פי' פסקי טעמים שמורים על הניגון ולעומק חכמתו אמר דבר אחד באלף וחמשה מיני פסקי טעמים שמשנים פשט הדבר וניגונו:
על כל משל ומשל. מאחר שלא פי' על מה היה המשל הרי פירש בתיבת משל על פי מדה ט' וממעל וכאלו כתוב וידבר ג' אלפים משל. על משל של משלי ושיר השירים ומ"ש שירו קאי על המשל וכנ"ל ובמ"ר פ' י"ט בסי' ג' ובקהלת רבה פסוק כל זה נסיתי בשינוי סדר המאמרים ושינוי הגירסא ואני פירשתי לפי הגירסא דכאן:
ויהי משלו אכ"כ. גירסא זו צ"ע ובמקומות הנ"ל ויהי שיריו איכ"כ אלא ויהי שירו:
שנים ושלשה טעמים. עי' מ"ש בזה במ"ר פרשה יו"ד שם כי אין לכפול:
אל תעמוד. ואם היה אומר אל תשב היינו אומרים אבל יכול לעמוד ואם היה אומר אל תדבר היינו אומרים שיכול לישב ולשתוק ע"כ אמר אל תעמוד ואנו לומדים על פי מדת ק"ו על הישיבה ועל הדבור הרי הקצור אל תעמוד נושא ג' טעמים שלא לעמוד שלא לישב שלא לדבר:
הוצא לי ממנה גלוסקיא. כצ"ל הוצא לי ממנה גלוסקיא אחת של קמח גלוסקיא אחת של סולת או שלא לגרוס של קמח כלל רק של סולת כפי הנמשל שיר השירים הסולת והמשובח של כל השירים:
המסולסל. מלשון סלסלה ותרוממך וגם סולת מענין זה הוא:
נאמר שיר. וזהו שיר השירים נאמר שירים על שעשאנו שירים או על שעשאנו שיריים וזה ע"פ מדת ממעל מלשון שארית ישראל ושיריים או מלשון שריה בארמית וכמ"ש ונחה עליו רוח ה' זהו שאמר להשרות עליו רוה"ק:
בשירת משה. על הים אז ישיר משה אנו מקלסין להשי"ת ובשירת משה של האזינו השי"ת מקלסנו:
כפול ומכופל. שכתוב הנך יפה רעיתי הנך יפה הרי כפול ופסוק זה שנוי עוד הפעם בשה"ש הרי כפול ומכופל וכדומה עוד פסוקים בשיר השירים:
שנות אבות. עי' מ"כ וצ"ע הלא היה מובלע ע"ה משנות אברהם בשנות יצחק וק"כ של יצחק בשנות יעקב הם קצ"ה שנים ולא ישאר לחשוב שנותם כי אם ש"ה ובהכרח לומר שהכוונה שהיה חביב שנות אבות על הקב"ה כל אחד בפני עצמו ולא נבלעים זה בזה. ועי' במ"ר פרשה י"ח סי' כ"א ומש"ש כי כל אחד עשה פעולתו בפני עצמו שלא הצטרכו זה לזה וכמ"ש ויק"ר פרשה ל"ו ריש סי' ה' כדאי הם מעשי האבות כל אחד שיתלה העולם בגינו. ויפלא בעיני כל קורא מה שייכות לחשוב שנות אבות ועשרת הדברות במספר אחד עד שדרשו שכלולים בתיבת שיר. אך חז"ל כוונו לענין עמוק ואמיתי ונפלא שהאבות היה עסקם כל ימיהם להודיע ולפרסם אלהותו יתברך שמו בעולם וכמ"ש ב"ר סוף פ' ל"ט אצל אברהם ושם פ"ד סי' ד' על יצחק יעקב ע"ש בהדיא והיה עסקם כל ימיהם להוריד השכינה לארץ כמ"ש ב"ר פ' י"ט סי' ז' והיה כל ימיהם ברוה"ק בשיר וזמרה אלהית כמו דוד שנאמר בו שמואל ב' כ"ג ונעים זמירות ישראל רוח ה' דבר בי וכמ"ש על יעקב שאמר כל ספר תהלים ואתה קדוש יושב תהלות ישראל ב"ר פ' ע"ד סי' י"א וכן אברהם וכמ"ש ב"ר פ' מ"ג סי' ט' הרימותי עשאן שירה חסדי ה' עולם אשירה חסד לאברהם ויצחק דין כולו שיר כמו הלוים כמ"ש בזוה"ק. נמצא שהיה כל ימיהם בדמיון נתינת עשרת הדברות ומרומז בתיבת שי"ר דוק והתבונן מאד. ומ"ש ששני רעבון אינם עולים מן המנין עי' מ"כ אך שני רעבון של יעקב לא נתטלטל יעקב ממקומו וכשנסע למצרים נסע בשובע ושמחה אך שבירושלמי ריש ברכות איתא דאתי כמ"ד דבן שלש שנה הכיר אברהם את בוראו ואין שני הראשונים מן המנין שהיה ברשות תרח אך יצחק מקטנותו ברשות אברהם ויעקב ברשות יצחק וע"כ נחשבו כל שנותם:
כל מקום שנאמר.הדבר נראה לעין ששפתי דעת חז"ל ברור מללו לפרש לפי כלל זה כל מגילה זו על שלמה והקב"ה או על הקב"ה וכ"י כל אחד לפי שיטתו ונפלאת הוא בעינינו עד יערה עלינו רוח ה' ממרום ע"פ המורה צדק וע"פ אליהו ז"ל: