פירוש מהרז״ו על בראשית רבה· רבי זאב וולף [מהרז"ו] איינהורן
פרק עד · פסקה ט
כשגגה. עיין פרק צ"ג ס"ו:
שהוא אהל רחל. שכתיב ויבא לבן באהל יעקב ובאהל לאה ובאהל שתי האמהות ולא זכר את רחל. ואח"כ אמר ויצא מאהל לאה ויבא באהל רחל והול"ל ויבא באהל יעקב ובאהל לאה ובאהל רחל. ע"כ דורש שמ"ש באהל יעקב היינו אהל רחל וא"כ היה באהלה ב' פעמים:
בעבוטא. פירש"י בחומש מרדעת העשוי כעין כר:
נעשו תרפים קיתוניות. ע' מ"כ ולא יתכן לומר שמצא שלו שהרי כ' מה מצאת מכל כלי ביתך אלא של יעקב א"כ מה מצא ובהכרח לומר שהם התרפים שנראו לו לקיתוניות וקיתוניות לאו דוקא. וכמ"ש שחזר יעקב על פכים קטנים לדוגמא בעלמא: