אור ברסלב

פירוש מהרז״ו על במדבר רבה· רבי זאב וולף [מהרז"ו] איינהורן

פרק יב

פרק יא

פסקה א

ויהי ביום כלות. פסיקתא פר' ה' סימן י"א כל הענין תנחומא כאן סימן כ"ה:

אותו מעשה. של העגל:

ראיתי את העם. ועתה הניחה לי ויחר אפי בהם:

הרף ממני ואשמידם. דברים ט' י"ג י"ד בסיפור מעשה עגל:

אשמעה מה ידבר. משמע שמכין עצמו לשמוע מה שידבר הרי שיודע בוודאי שידבר והוא ישמע ולא מצאנו מעלה זו כ"א במשה כמ"ש במדבר ט' ח' עמדו ואשמעה מה יצוה ה' לכם ויתכן שדורש גז"ש מתיבת אשמעה לתיבת ואשמעה מה שם משה אף כאן משה ועי' ד"ר סוף פר' ה' אמר דוד אשמעה בפסוקים הקודמים נשאת עון עמך כסית כל חטאתם סלה אספת כל עברתך השיבות מחרון אפיך כמ"ש אצל העגל שוב מחרון אפיך ואז עכ"ז אשמעה מה ידבר האל ה' שאע"פ שניחם על הרעה היה בלבו עליהם ע"פ מדה ט':

שעד עכשיו. פי' שאני בספק אם עדיין הוא בכעס או אם כבר נתרצה:

ה' הוא מדת הרחמים. לעיל פר' ט' סימן י"ח וש"נ:

ויעבור ה' על פניו. אפשר אותו שכתוב בו את השמים ואת הארץ אני מלא כתב בו ויעבור ה' אלא אא"ע להעברת המקום ת"ע להעברת המדות שעבר כ"י על פני עצמו שהעביר כעסו וכמ"ש לעיל פר' י"א בריש סימן ז' ישא ה' פניו יעביר כעסו ממך ע"ש:

לתוך אזנו כמו סילון. לקמן פר' י"ד ריש סימן י"ט וסילון פירושו שביל וצינור מיוחד שלא ישמע לכאן ולכאן כמ"ש תנחומא ריש ויקרא:

אל עמו כו' שנעשה המשכן. כי כשעשו העגל קוראן עמו של משה כמ"ש כי שחת עמך ועכשיו עמו כמ"ש שמ"ר סוף פר' מ"א בביאור:

תומיך ואוריך. לאיש חסידך על שלא היה להם חלק בעגל:

לשכון כבוד בארצנו. שישכון השכינה בארץ היינו במשכן:

אימתי היתה שלום. כמ"ש כי ידבר שלום:

וישם לך שלום. לקמן סימן ד' קרוב לסופו:

ויהי כיום כלות משה. שאז היה שלום לישראל מהש"י שהמשכן כפר על העגל ע"פ מדת סמוכין:

פסקה ב

האנוש מאלוה יצדק. כי כל מעשים טובים בבני אדם אנו יודעים שהש"י עושה גם כן ועי' ילקוט איוב ד' בשם תנחומא ותנחומא כאן סימן כ"ו כל הענין כמו כאן ובפסיקתא סוף פר' ה' בקיצור ודברי ר' ברכיה כאן הוא מהתנחומא ומ"ש אמר ריב"ל הוא מהפסיקתא ולא נזכר בתנחומא:

מזבח אדמה. שמות כ' כ"א ואז אבא אליך וברכתיך ודורש סמוכין כנ"ל:

פסקה ג

הה"ד יושב בסתר. עי' כל זה מדרש תהלים צ"א.

שבא שלמה ואמר. כשגמר ביהמ"ק ושרתה השכינה בק"ק בין שני בדי ארון שהוא מקום סתר של עליון ודורש על משה ע"פ גז"ש שמשה בא בענן שנקרא סתר של עליון:

עבים סתר לו. וס"ד ולא יראה כך היו דברי רשעים הקדמונים על שהעבים סתר לו ע"כ לא יראה והאמת אעפ"י שהעבים נקראים סתר גם תחת כל השמים יראה ומשה ישב בסתר הענן כמ"ש ויבא משה בתוך הענן ועליו נאמר מ"ש אומר לה' מחסי שהיה מפחד מן המלאכים ואשם הגדולה כמ"ש פסיקתא פר' כ' סימן ג' באריכות דברים נפלאים:

ג' דברים. פסיקתא פר' ט"ז סי' ח' תנחומא תשא סימן יו"ד ותנחומא כאן סימן י"א וילקוט תרומה:

ועדיין אינו מגיע. שהוא מתרצה ליתן כל אשר לו אך לא יגיע בזה להשיג פדיון נפשו כמ"ש ויקר פדיון נפשו וחדל לעולם:

ועורכים כל עצי לבנון. כמ"ש בסדר צו וערכו עצים אצל הקרבנות א"כ מ"ש ולבנון אין די בער וחיתו אין די עולה נקרא הבעירה בשם עריכה:

זה האשה. שנים ליום עולה תמיד במדבר כ"ח ב':

את הכבש האחד. ואת הכבש השני תעשה בין הערבים:

כשאני מבקש. ב"ר פר' ד' סימן ד' שמ"ר פר' ג' סימן ו' פר' ל"ד סימן א':

ולא שמש אחד. אפילו אחד מצבא מרום אין העולם יכול להחזיק כבודו אם ירד למטה:

יושב בסתרו ש"ע. פירוש אחר הוא על הש"י ואין פירושו שיש לו מקום סתר שיושב שם שהרי כבודו מלא המציאות כולו אלא פירושו שבכל העולם הוא יושב בסתר שהוא רואה הכל ואינו נראה ע"כ בערכינו הוא יושב בסתר ובצל עכ"ז בצל שדי יתלונן נתאוה ללון בצל שעשינו לו וזה ע"פ מדת ממעל שסתר וצל ענין אחד הוא ודורש יתלונן נוטריקון נתאוה ללון ולפי' הא' על משה פירוש בצלו של יתלונן ולפי פי' הב' כאלו כתוב שדי יתלונן בצל ור' פרוזדן הוסיף לדרוש דכאן אינו מפורש באיזה צל וע"פ מדה י"ז שמפורש בתורה דורש כאן מדת ממעל בצל שעשה בצלאל כמ"ש חז"ל יודע היה בצלאל לצרף אותיות שנבראו בהם שמים וארץ שנבראו בחכמה ותבונה ודעת וכן עשה המשכן בחכמה ותבונה ודעת ועי' עוד בשמ"ר פר' ל"ד סימן א' שהוא שייך כאן ג"כ:

מן המזיקים. הוא השטן המתגרה בצדיקים שלא להניחם לעשות טוב ובפרט בעת שמתעלים ואין דרך להמלט כ"א בישועת ה' וכמ"ש צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו ה' לא יעזבנו בידו וכענין להט החרב המתהפכת לשמור את דרך עץ החיים:

אגנתי. מגיני:

קסטרא דידי. פי' במוסף ערוך מצור ומחנה של אנשי מלחמה בלשון יוני ועי' ויק"ר פר' א' סי' י"א:

כי הוא יצילך. הוקשה לו שינוי הלשון שתחלה אמר אומר לה' מחסי שאומר על עצמי ה' מחסי ואח"כ אמר כי הוא יצילך משמע שאחר אומר לו כן ע"כ דורש שרוה"ק אומר למשה וכן הוא במדרש תהלים צ"א משיבה רוה"ק ואומר לו כי הוא יצילך:

באברתו יסך. אם פי' מלשון אבר כיונה שהוא כנף הלא כתוב בסמוך לו ותחת כנפיו תחסה ע"כ דורש מלשון אבר ויד באברתו באבר המיוחד שלו וזהו ימינו שנתן בה התורה וכמ"ש רשב"ל שמדבר בתורה:

מהו צנה וסוחרה. אם כפירוש הנ"ל היל"ל של אמת אלא שמ"ש אמתו הוא נושא המאמר כמ"ש תורת אמת היתה בפיהו ופי' שלומד תורה לשמה וסוחרה פי' מלשון כי טוב סחרה מסחר כסף והכוונה שהוא סוחר וקונה אותה ע"פ מדת ממעל וצנה הוא כלי זיין היינו כנגד היצר והשטן ושונאי הגוף וכמ"ש רשב"י ועי' שמ"ר ריש פר' מ"ה ומש"ש:

אגרת בת מחלת. שדית נקבה והיא שרית של שדים וכמ"ש בפרק ערבי פסחים ובב"ר פר' כ"ד סימן ו':

מחץ יעוף יומם. אצל חץ שייך יריה ומורה והיל"ל מחץ מורה ויעוף שייך בעוף והיל"ל מעוף יעוף והענין מדבר במזיקים ושדים ולא מחץ יעוף ע"כ דורש ע"פ מדת דבר הלמד מענינו וע"פ מדת ממעל ודרך קצרה כאלו מפורש לא תירא ממזיק של פחד לילה וממזיק שמורה כחץ וטס ופורח כעוף וע"פ מדה כ"א דבר שהוקש לשתי מדות שהחץ מורה מרחוק אף אינו מורה רק פעם אחת והעוף טס טיסות הרבה אך מעט בכל טיסה ואתה נותן לו כח היפה שכשתיהם יריה גדולה כשל חץ וגם הרבה פעמים זה אחר זה כעוף וקושט פי' במ"ע שהוא לשון יריית חץ כמ"ש או ירה יירה ותרגום ירושלמי או גירא דאשא יתקשט בי' ועי' ד"ר פר' ו' סימן ו':

מפח יקוש. עי' ד"ר פר' ה' סימן ט' וע"פ גז"ש דורש ממעל ומנגד עפ"י גז"ש כאילו כתוב כאן פח של צפור ואז דורש ממעל ומנגד כי מי שעושה מצות קן צפור יצילנו מפח צפור:

מדבר באופל יהלוך. וכי הדבר מהלך באופל ולא באור ר"ל ועוד מהו יהלוך ע"כ דורש שמ"ש יהלוך הוא על האדם שמי שמהלך באופל בלא אור תורה כמ"ש דרך רשעים כאפלה ואורח צדיקים כאור נוגה ועי' שמ"ר פר' ל"ו סימן ג' באריכות וכמ"ש לפניו יהלוך דבר על מי שאינו הולך באור תורה כמ"ש ויק"ר פר' י"ג סימן ב':

אף כאן הוא אומר. פי' אף כאן הוא אומר מדבר באופל יהלוך כמו פסוק לפניו ילך דבר על שלא הלך באור תורה:

סוגיא. חוזק ותוקף היום:

סוגיא דטהירא. תוקף השמש והוא פחות מתוקף היום ועי' מ"כ ועי' כל זה באיכה רבתי ובמדרש תהלים צ"א:

יפול מצדך. אלף ורבבה מימינך א"כ מ"ש מצדך אינו מימין אלא משמאל שאין רק מצוה אחת מיוחדת היא מצות תפילין על ידכה יד כהה:

שנמסרו אלף. וכמ"ש בתנחומא סוף משפטים ומהו יפול שמשלימין לו כמ"ש וממנשה נפלו על דוד שהשלימו עמו ושם הגירסא א"ר חנינא איכ"כ יהא אלא יפול:

נמסר לאלף איש. שישמרו אותו ויעבדוהו מחויב לזון אותם:

רק בעיניך תביט. ולא פירש מה יביט ולמוד מסיפא דקרא ושלומת רשעים תראה מה שישולם לרשע על מעשיו הרעים רעות כפי מעשיו א"כ מ"ש רק בעיניך תביט היינו טובת ושלוות עצמך וכאלו כתוב מפורש רק בעיניך תביט שלומך (מה ששלמו לך טובה ושלוה) ושלומת רשעים תראה (מה שישלמו להם רעה) ע"פ מדה ט' וממעל:

שנתת לי תורתך. שהתורה אגוני ומצלי וכמ"ש לעיל אומר לה' מחסי וגו' באברתו יסך לך על התורה וכן כאן מאחר שאתה מחסי על ידי התורה איך שמת מעונך בשמים בתמיה ומי ישמור אותנו אלא אתה צריך לשום מעונך בארץ אתנו שתשמור אותנו והשיב הש"י כן אעשה לשמור אותך וזה לא תאונה אליך רעה וגו' היינו לצדיק כמ"ש לא יאונה לצדיק רע ע"פ מדה י"ז ובזה רמז שישכון שכינתו ביניהם:

א"ר יוחנן. פסיקתא פר' ה' סימן יו"ד:

וישמרך מן המזיקין. לעיל פר' י"א בסימן ה' ולקמן פר' זו סימן ט' תנחומא כאן סוף סימן כ"ג:

פסקה ד

הה"ד אפריון. שי"ר פסוק זה דף כ"א ב' בשינוי סדר:

כמין כילה. אוהל שהגג הוא המחיצות ביריעות פרוסות כמ"ש תהלים ק"ד נוטה שמים כיריעה:

בין אש למים. ב"ר סוף פר' ד':

ממקום ביהמ"ק. תחלת הבריאה ועיקרה:

למה קריה ליה אבן שתיה. כאן לא הזכיר עדיין שם אבן שתיה ששואל למה קריה אך בשי"ר שם הגירסא בדרשה אחרונה שהוא כאן ראשונה וז"ל שנבנה מבית ק"ק של מטה דתנינן משניטל הארון אבן היתה מימות נביאים ראשונים ושתיה היתה נקראת ולמה נקרא שמה שתיה וכו':

פירות הארץ ופירות האילן. דורש רפידתו נוטריקון דו פירות דו שנים שני מיני פירות:

יש בו מינין הרבה. כדלקמן סימן זה שבעה מיני זהבים וכלם בשינוי מראה זה מזה:

ארגמן זה השמש. כמ"ש פר"א החמה רוכב במרכבה ועולה מעוטר כחתן וכמ"ש בפירוש המשנה להרמב"ם על המשנה המוצא צורת חמה כמבואר בספרי הטלמסים שהאמה צורת מלך מעוטר יושב בעגלה והמדרש לא הזכיר כאן דמיון המלך ובלי ספק שכוון המדרש לזה והוא מרומז היטב בתיבת ארגמן כמ"ש לקמן בסימן זה וכמ"ש ויק"ר פר' ל"א סימן ד' ובשם המכילתא שם שבמקום שכתוב ארגמן רומז על מלוכה וכאן ג"כ מרכבו ארגמן וזהו מ"ש מלכים ב' כ"ג י"א מרכבות השמש:

מכח השמש הגשמים יורדים. כי מחום השמש יעלו האדים מן האדמה והיו לעבים ומזה מתהוה המטר:

הארץ מעלה פירות. כמ"ש וממגד תבואות שמש:

לארוג מן. שהפירות והתבואה גדלים בדמיון אריגה ממש בגידים וחוטים זה תוך זה וארגמן נוטריקון אור גמן ועי' ב"ר פר' יו"ד סימן ו':

וימן להם המלך. דבר יום ביומו מפת בג המלך [וזה מזונות[ ומיין משתיו [זה הוא פירות כי היין נעשה מן הענבים[ ודורש גז"ש מה שם מ"ש וימן הכוונה דברי מאכל אף כאן דברי מאכל:

תוכו רצוף אהבה. תוכו של עולם ופנימיותו וטעם בריאותו רק למען אהבת האדם שתחלה הכין הכל למענו ואח"כ בראו והכניסו לסעודה כמ"ש ב"ר פר' ח' סימן ו' מפסוק תמשילהו במעשי ידיך וכו' וזהו מ"ש כאן למשול בכלם ע"ש ותבין כאן:

שלחה נערותיה תקרא. עי' ויק"ר פר' י"א סימן א' כל הענין שהוא שייך כאן להבנת דברי המדרש על מכונם:

ומוראכם וחתכם. יהיה על כל חית השדה ועל כל עוף השמים וכו':

יוצר אור. עי' ב"ר פר' ג' סוף סימן ו' ותבין כאן:

שבעצת תורה. ב"ר ריש פר' א' פר"א פרק ג':

אז ראה ויספרה. הכינה וגם חקרה ודיברה תורה כלשון ב"א שאין מבינים בירור דבר כי אם ע"י הפכת דברים הרבה פעמים אף שאין הש"י צריך לכל זה ועי' ב"ר פר' כ"ד סימן ה' שמ"ר ריש פר' מ':

שלשלת היוחסין. שיהיה נמשך דור אחר דור בלי הפסקת ממזרות וכמ"ש לעיל פר' ט' סימן ז' באריכות ע"ש ותבין כאן כל הענין:

ולרשע אמר אלהים. מהלך לספר התורה ולדבר אודות בריתי מאחר שאין אתה שומר בריתי וחלקך עם מנאפים ומפסיק היחוס:

תדשא הארץ. עץ פרי עושה פרי למינו:

אילת אהבים. משלי ה' י"ט ובתורה מדבר שם וזהו אהבה של תורה וכן אהבה של צדיקים כמ"ש ואוהב את יעקב וכמ"ש ומאהבת ה' אתכם ומ"ש מבנות פירוש מלשון בוניך ומ"ש ירושלים פי' יראים ושלמים:

שבעה מיני זהבים. שמ"ר ריש פר' ל"ה ירושלמי יומא פר' ד' ובשמ"ר שם ביארתי שמות כל זהבים אלו מהפסוקים:

זהב טוב. הוא סתם זהב וכמ"ש ב"ר פר' ט"ז סימן ב' בביאור:

אלף פעמים לכור. משמע שבכל פעם שנתנו לכור חסר כור אחד וקשה שבאחרונה לא היה חסר כך ותירץ שבראשונה היה חסר הרבה מכור בכל פעם עד שבאחרונה הוצרך לצרפו שמונים פעם על משקל דינר:

דיקלטיינוס. ב"ר פר' ס"ג סימן ח':

ושבעת אלפים ככר כסף. ב' כ"מ מדה ט"ו והכריע ע"פ מדת ממעל:

הסיפות והמזמרות. מ"א ז' נ' והסיפות והמזמרות והמזרקות והכפות והמחתות זהב סגור כך הוא בפסוק וכאן הובא בטעות:

לא היה ביהמ"ק חסר. שלא יהיה של זהב אלא הכל של זהב ועי' פסיקתא פר' ו' סימן ז':

בית ריש לקיש. בשיר שם הגירסא דבי ר' ינאי:

שעושה פירות. עי' שי"ר שם שמאריך בזה ולעיל פר' י"א סוף סימן ג' שעל כן נקרא בית יער הלבנון שעושה פירות כיער הלבנון וזהו שהביא כאן פסוק ופרח לבנון אומלל ולעתיד פרח תפרח ותגל וס"ד כבוד הלבנון ניתן לה פי' כנ"ל שיעשו פירות כלבנון ועי' לקמן פר' ט"ו סימן יו"ד על ה' דברים שחסר בבית שני שעתידים לחזור ג"כ מפסוק זה:

לבוש מלכות. ויק"ר פר' ל"א סימן ד' וש"נ ומבואר:

אלא חשיב חזיר. פי' כי פרט את אלו אלא על שהם חשובים לענין אכילה החזיר בבהמה טמאה וכן העכבר בשרצים. וזה ראיה שעל כן חשב כאן ארגמן אעפ"י שהיה בו הרבה מינים מפני שהארגמן חשוב מכל המינים ודרשה זו ע"פ מדה כ"ג מל"ב מדות ועי' בספרי מדרש תנאים במדה כ"ג כמה דוגמאות. ומ"ש מרכבו ארגמן על שהפרוכת היה לפני הארון והכרובים שהיו בדוגמא מרכבה העליונה פני כרוב ופני אדם:

פרוים. במ"ע גורס פוריון ופירש בו בל"י כסא אשר בו נושאים איש או אשה חשובה ובערך פריון ב' פירש מלשון אפריון שפי' אוהל וחופה:

ועשה כן התורה כלה. פי' כמו שעשה ללוחות שנתנם בארון כך עשה לתורה שנתן בארון כמ"ש מפורש בסדר וילך לקוח את ספר התורה הזה ושמתם אותו מצד ארון ברית ה':

עצי שטים. מין ארז בלבנון:

שני עמודים. לעיל פר' ד' סימן כ':

זה הכפורת. שזהבה דומה לארגמן בשי"ר שהוא אדום ומונח ורוכב על הארון:

ונתת את הכפורת. שמות כ"ה כ"א:

זכות התורה וזכות הצדיקים. ומ"ש בנות ירושלים בנות מלשון בוניך. ירושלים יראים ושלמים וכנ"ל שדורש אהבה ע"פ גז"ש:

ונועדתי לך שם. שם כ"ה כ"ב ומ"ש וגו' קאי על סוף הפסוק ומ"ש וכו' פי' על סוף המאמר לקמן קרוב לסוף הסימן וע"ש פירושו גם בשי"ר פסוק זה שאפילו מה שאחורי הכפורת לא היה פנוי מן השכינה וכן הוא לשון המדרש בכל מקום תיבת וגו' קאי על סוף הפסוק ותיבת וכו' על סוף המאמר וכאן הוצרך לשתיהם:

מדבר עמה בפרהסיא. בשי"ר שם הגירסא ראה אותה בשוק היה מדבר עמה בפרהסיא במבוי ובחצר:

כי נער ישראל. בשיר שם הגירסא במצרים ראו אותו בפרהסיא ועבר ה' לנגוף בים ראו אותו בפרהסיא וירא ישראל את היד הגדולה והיו עוללים מראים עליו באצבע ואומרים זה אלי ואנוהו:

ויאמר וגו' מה תצעק. ובשי"ר הגירסא זה אלי והיא פשוטה יותר:

שבחן של בני. עי' לעיל פר' א' ריש סימן ג':

מן התחרות. לעיל בריש הפרשה והוא עוד פירוש אחר על מ"ש המלך שלמה:

ועשית את הקרשים. שמות כ"ו וס"ד עצי שטים מן ארזים שגדלים בלבנון:

ווי העמודים. שהעמודים עצמם של עצי שטים כנ"ל לכך הוצרך לדרוש על הווים:

זה זכות התורה. מבואר לעיל מתיבת אהבה:

ולא יכול משה. וכבוד ה' מלא את המשכן והלא כבודו מלא עולם משל וכו' ובשי"ר שם דורש מדה ט"ו עי' מש"ש וכאן חסר:

משל למה"ד. פסיקתא פר' ה' סימן ז':

ונועדתי לך שם. שמות כ"ה ב' ודורש תיבת שם המיותרת והיל"ל ונועדתי לך ודברתי אתך מעל הכפורת והיה משמע שהיעוד והדיבור יהיה מעל הכפורת ועל כן כתב ונועדתי לך שם פירוש בכל הק"ק ודברתי אתך מעל הכפורת שהדיבור לבד מעל הכפורת וזהו תוכו רצוף אהבה שכל ק"ק רצוף מאהבת השכינה:

עובד כוכבים אחד. שמ"ר פר' ב' סימן ה' ושם הגירסא ריב"ק והובא כאן אגב שאמר שאפילו אחורי הכפורת לא היה פנוי הביא מעשה זו שאפילו מן הסנה:

מה כתיב למעלה. לפני פסוק אפריון ומ"ש כדאמרינן למעלה היינו לעיל פר' י"א סוף סימן ג':

שלמעלה מפרשת המשכן. היינו מ"ש כאן ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן קודם לזה כתוב ברכת כהנים וכן שלמה תחלה כתב הנה מטתו וגו' ששים גבורים שדרשו לעיל פר' י"א סימן ג' על ס' אותיות של ברכת כהנים:

למה כן. למה סמך הקמת המשכן אחר ברכת כהנים עי' פסיקתא פר' ה' סימן י' ובתנחומא כאן סימן י"ז:

קדושין גדולים. שעל שמחת קדושין שלה עשה סעודה בפרסום גדול:

ולא היו אלא קידושין. כדמיון האירוסין שקודם הנשואין עי' ב"ר פר' י"א סוף סימן ח' ומש"ש ושמ"ר סוף פר' ט"ו ופר' ל"ג סימן ז' ויק"ר פר' ז' סימן ג' וישלח איוב ויקדשם ולקמן פר' זו סוף סימן ח'. שהשראת השכינה בסיני לא היה אלא לשעה כדמיון קרבת אירוסין אך במשכן כדמיון קרבת נישואין בדירה מיוחדת לעולם:

פסקה ה

מלך נכנס למדינה. ב"ר פר' א' סימן י"ב ע"ש:

עד שלא עשו. ויק"ר פר' כ"ז סימן ב' מי הקדמני ואשלם:

פסקה ו

א"ר יהושע. פסיקתא פר' ה' סימן ז' תנחומא כאן סימן כ"ב:

לשכני בתוכם. וכבר כתוב בפסוק הקודם ושכנתי וגו' ועוד למה הזכיר כאן יציאת מצרים אלא שפי' שעל מנת כן הוצאתי מארץ מצרים:

וירדה השכינה. ובתנחומא מסיים באותה שעה לפיכך הוא אומר ויהי. מה שאמר עשה וכן הוא בפסיקתא שם ועל שתיבת ויהי מיותר דורש מדה ט' ע"פ מדה י"ז שכאשר נתקיים מה שאמר שם אמר ויהי וכמ"ש אצל מעשה בראשית ויהי כן וכמ"ש כי הוא אמר ויהי וכאלו כתוב כאן ויהי כן:

רב אמר. תנחומא שם סימן ט"ז פסיקתא שם ויהי דבר של חידוש כמו כל ויהי שכתובים בראשי מעשיות ודעת רשב"י שאינו דבר חדש לגמרי אלא שעתה הוא חדש וכבר היה ואפשר שדעתו שתיבת ויהי מורכב מעתיד ועבר יהיה עתיד והוי"ו מהפך לעבר וכאן קיצר ובמקומות הנ"ל באריכות:

פסקה ז

ויהי וי היה. עי' פסיקתא שם סימן ח' שתיבת ויהי מורה צרה ובסימן ט' דורש ויהי כמו כאן ובתנחומא כאן סימן י"ב כמו כאן:

רוטננית. ובתנחומא הגירסא ראקניות והגירסא הנכונה רוננית כמ"ש בנמשל שהיו ישראל מרננים:

עשי לי פורפירא. לפי גירסא זו צ"ע איזה פיוס הוא לה אך בפסיקתא ובתנחומא הגי' עשי לך פורפירא:

לרוטניניתה. בפסיקתא הגי' לרונניתא:

וילונו כל עדת בני ישראל. זה היה קודם המשכן:

אתם המיתם. ור"ד וילונו כל עדת בני ישראל ופסוק זה נאמר אחר המשכן שבין קודם המשכן ובין אחר המשכן היו מלוננים רק בעת עשיית המשכן לא התלוננו:

ועשו לי מקדש. שהיה בדמיון פורפירא ששרתה שכינה ביניהם ונעשו עליונים על כל עובדי כוכבים:

עד שלא הוקם. לעיל פר' ד' סימן ח':

וישלח את נערי. וכי הנערים כהנים היו שהקריבו אלא שהיו בכורים:

ריב"ק ורבי. כאן ובפסיקתא שם בספק שאינו ידוע מי אמר כן ומי כן אך במכילתא פסוק וגם הכהנים הנגשים ריב"ק אומר אינו אומר הכהנים אלא הכהנים הנגשים אלו נדב ואביהוא וא"כ סובר רבי שהם הבכורים אך מכאן יש לומר בהיפך שהכהנים סתם הם הבכורות והכהנים הנגשים אלו נדב ואביהוא. אך בזבחים דף קט"ו איתא בהדיא דריב"ק סובר אלו הבכורים ורבי סובר אלו נדב ואביהוא ושם לא חילק בין הכהנים ובין הכהנים הנגשים:

שבר ה' מטה רשעים. צ"ע איך דורש פסוק שנאמר על מלך בבל על הבכורים אך לפי הנחתנו שדרך חז"ל לדרוש תיבות הפסוקים שישאו התיבות משמעותם אף שאינם כפי הפשט וסדור הפרשה וכאן שכתוב שבט מושלים ושבט נקראו בתורה בני יעקב כל אחד בשם שבט וכן כאן שבט מושלים שבט לוי שנעשו מושלים בישראל בעת העגל ושברו את עובדי העגל והרגו אותם:

והכהנים הלוים בני צדוק. אשר לא תעו בתעות בני ישראל המה יקרבו אלי לשרתני ושם מבואר באריכות שאותם שתעו נתרחקו:

המלאכים אמרו ווי. תנחומא כאן סימן י"ב פסיקתא פר' ה' שם סימן ט':

כסה שמים הודו. ובפסוקים הקודמים מדבר במתן תורה אלוה מתימן יבוא וקדוש מהר פארן ואחר כך נעשה שם המשכן:

הודו על ארץ ושמים. וירם קרן לעמו תהלה לכל חסידיו כשהרים קרן לעמו במתן תורה אז הודו על ארץ תחלה ומ"ש שחק עליהם פי' שמה שאמר להם כסה שמים הודו לא היה אלא פיוס לשעה ולא לעולם שהרי כתוב הודו על ארץ ושמים:

שוכן ביניהם. כמ"ש וה' הולך לפניהם יומם ועושה מלחמותיהם בים ובעמלק עי' שי"ר פסוק כרם היה לשלמה:

פסקה ח

הה"ד צאנה וראינה. הוא ד"א על פסוק ויהי ביום כלות משה וכו':

ומצויינים במילה. ומ"ש בנות מלשון בנין ע"פ מדת ממעל מקום שנבנה האדם ממנו שם יהיה מצויין והיינו מקום המילה וכן אצל האשה כמ"ש וראיתי על האבנים ודרשו בשמ"ר פר' א' סימן י"ד מקום שהולד נבנה בו:

ויפול אברם על פניו. ובמראה זו נצטווה על המילה ולא מל עדיין וזה בנין אב על כל הנבואות שהיה על ידי נפילה עי' פר"א פרק כ"ט כל הענין:

ויאמר משה זה הדבר. ויקשה שתחלה אמר ואל בני ישראל תדבר לאמר קחו עד כי היום ה' נראה אליכם ויקחו וגו' הרי שכבר קיימו מה שצוה משה ועומדים ומצפים שיראה להם ה' ומהו שאמר עוד הפעם זה הדבר וגו' וירא אליכם וגו' ולא פירש איזה דבר הרי בהכרח שמקרא זה אומר דרשני והיינו ע"פ גז"ש שאחר שצוה להם על הקרבנות וקיימו אמר להם עוד דבר אתם חסירים לקיים מה שכבר ציויתי עליכם והיינו לאברהם שלבד דבר זה מעכב עליכם מראה ה' הוא ענין המילה ומ"ש צוה ה' אין פירושו שעתה צוה מצוה חדשה אלא שכבר צוה ה' לאברהם כנ"ל:

משל לחנוני. החנוני היה ישראל והיה לו אוהב כהן וכו' ורצה ישראל להביא את הכהן לביתו שילמדנו תורה וברכות ויברכנו וכו' כך אברהם היה בדמיון חנוני שהיה ביתו פתוחה לכל באי עולם ורצה להביא את הש"י לביתו שהוא בדמיון כהן שצריך לשמור עצמו מכל טומאה ועי' בזה שמ"ר פר' ט"ו סימן ה' וסימן י"ט. ואחר המילה מיד נגלה עליו כמ"ש מיד אחר המילה וירא אליו ה' והוא יושב ולא נופל ומ"ש מי שיש בכם כי באמת מלו עצמם כל יוצאי מצרים כמ"ש יהושע ה' כי מולים היו כל העם היוצאים וכמ"ש לעיל פרק י"א סימן ג' וש"נ וא"כ בהכרח שלא נשארו כ"א יחידים שלא מלו שהיו אז חולים וזהו מי שיש בכם ועי' פר"א פרק כ"ט:

כבני כ' שנה. ב"ר פר' י"ד סימן ז' עי' מש"ש ושם איתא ר' יוחנן:

השלים אש לאברהם. כי לא נשרף כשהשליכוהו לכבשן ויצחק מחרב כי כאשר הושם המאכלת על צוארו בעקדה אמר אל תשלח ידך אל הנער והמלאך ליעקב כמ"ש ויאבק איש עמו וגו' וירא כי לא יכול לו וכמ"ש כי שרית עם אלהים ועם אנשים ותוכל. ומ"ש מלאכים יתכן כפי מ"ש ב"ר פר' ס"ח סימן י"ב עולים ויורדים בו ביעקב מעלים ומורידים בו ע"ש ולא הזיקוהו:

ולא זה מכלה זה. שאין האש מכלה הקרח שאינו ממסה אותו:

המשל ופחד עמו. ד"ר פר' ה' סימן י"ב וש"נ ומבואר. מיכאל כולו שלג וגבריאל כולו אש:

ואית ביה חמש אפין. חמשה אופנים כמו שמבאר והולך מחמשה פסוקים. א' וגויתו כתרשיש. ב' נהר דינור. ג' מעולם לא ראה חמה. ד' הרקיע של מים. ה' ויהי ברד ואש מתלקחת. ועי' בשי"ר שם השינויים אך הפירוש הוא אמיתי ודו"ק:

וגויתו כתרשיש. תרשיש הוא ים ובמקום שכתוב תרשיש תרגם יונתן ימא ומראה ברק הוא אש:

ויהי ברד ואש. שמ"ר פר' י"ב סימן ד' ושם מבואר:

מיתה ומתקהלא. שהיל"ל ואש בוער ע"כ דורש מתלקחת נוטריקון מת קהלת מתקהלים ומתאספים דברים הפכים לעשות שלום לקיים רצון בוראם והח' מתחלף בה' ובשמ"ר שם גי' אחרת:

בעטרה שעטרה לו אמו. שמ"ר פר' נ"ב סימן ה' ובשי"ר שם הגי' כעטרה הזאת שמקובעת באבנים טובות ומרגליות כך היה אוה"מ מצויין בתכלת ובארגמן וכאן בשיבוש:

מחבב את ישראל. מתחלה קרא אותם בת שמעי בת וראי לא זז מחבבם עד שקראם אחותי שנאמר פתחי לי אחותי כ"ה בשי"ר ובשמ"ר שם. ושם ביארתי וזהו בעטרה שעטרה לו אמו שחבבה עד שקראה אמי:

איומתי. כמ"ש איומה כנדגלות וכדמפרש והולך שנעשה המשכן מכל האשות הנוראות:

בתבניתם. אצל המנורה שמות כ"ו:

לבוש משובח. עי' שמ"ר פר' ל"ה סימן ו' באופן אחר:

בתבנית אשר אני. בשמ"ר שם גורס פסוק וראה ועשה ועי' מש"ש:

זה סיני חיתונין היו. מעמד של הר סיני קודם נתינת התורה היה בדמיון קדושין ואירוסין ומתן תורה פירושו נתינת הלוחות היה בדמיון כתובה כמ"ש שמ"ר פר' ג' סוף סימן א'. וכמ"ש לעיל סוף סימן ד' קדושין היו היינו קודם נתינת הלוחות ויתכן דכאן הוא מקום המאמר דבסמוך ביומא דעלת כלה לגננא ולא בסמוך שסובר שאוהל מועד חיתונין היו היינו קדושין ואיך יאמר דעלת כלה לגננא אלא בכאן שדורש על מתן תורה שהיו נשואין התקשרות של ברית עולם. וכן בדרשה הב' שאוה"מ היה לשעה בלא קביעת מקום אך בבית עולמי' במקום קביעה ולעולם כמ"ש ימלוך ה' לעולם אלהיך ציון וכדומה:

פסקה ט

ביום שכלו המזיקים. עי' לעיל פר' זו סוף סימן ג':

נוצר תאנה. משלי כ"ז י"ח וס"ד ושומר אדוניו יכובד תנחומא כאן סימן י"ג וכדלקמן:

תוכן העניינים

פירוש מהרז״ו על במדבר רבה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה