פירוש מהרז״ו על במדבר רבה· רבי זאב וולף [מהרז"ו] איינהורן
פרק יא
פסקה א
אל תקנא באיש חמס. וכתיב אח"כ כי תועבת ה' נלוז ואת ישרים סודו מארת ה' בבית רשע ונוה צדיקים יבורך וכמ"ש בדרשה השניה על הנואף והנואפת והנזיר שהוא יתברך ואגב דורש דרשה הא' ע"פ גז"ש ומדה י"ז:
מחמס אחיך. מחמס שעשית לאחיך:
כי שמרנו משמרתו. וס"ד וכי הלכנו קדורנית מפני ה' אלהים:
מאשרים זדים. מהללים אותם ובוחרים בדרכיהם ומ"ש גם נבנו וגו' כמ"ש שם בריש מלאכי ונבנה חרבות המה יבנו וגו':
מאנשי סודו. קרוביו ואהוביו ומגלה להם סודו כמ"ש יאמר מה פעל אל שהוא סוד כמוס ויגלה להם:
ועמך כלם צדיקים. ישעיה ס' כ"א ועליהם אמר לעולם יירשו ארץ וזהו ונוה צדיקים יבורך ועל הרשע אמר מארת ה' בבית רשע וכמ"ש רוששנו וגו' המה יבנו ואני אהרוס עד מעל לגבול ישראל וזהו ונוה צדיקים:
ותגדילו עלי בפיכם. ובתחלת הענין כתוב שים פניך על שעיר שחרפו וניאצו את ישראל ואמר שם כשמחתך לנחלת ישראל אשר שממה כן אעשה לך שממה תהיה הר שעיר וזהו מ"ש עליו עובדיה ואל תגדל פיך כאשר עשית כן יעשה לך וזהו מ"ש כאן אם ללצים הוא יליץ:
לחון עליהם לעשות דין. לחון על ישראל ולעשות דין במחריביהם וזהו מ"ש בס"ד שם כי אלהי משפט ה' וזהו לחננכם וזהו מ"ש כאן ולענוים יתן חן:
ויספו ענוים. ישעי' כ"ט י"ט:
כי עם בציון ישב וס"ד בכה לא תבכה חנון יחנך וכנ"ל יתן חן ואח"כ כתוב כבוד חכמים ינחלו וכסילים מרים קלון:
כי היא חכמתכם. ובס"ד רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה:
כסא כבוד. כסא מלוכה של דוד:
ומלכותא ושלטנותא. וס"ד לעם קדישי עליונין וזהו כבוד חכמים ינחלו היינו כסא כבוד:
שסופם ילכו לאש. כוונת המדרש על מ"ש סוף מלאכי הפסוקים שדרש לעיל ושבתם וראיתם ובסוף הענין כי הנה היום בא בוער כתנור והיה כל זדים כמ"ש לעיל מאשרים זדים כל עושי רשעה כמ"ש גם נבנו עושי רשעה קש וליהט אותם היום הבא:
אביב קלוי. ויקרא ב' י"ד הרי שמ"ש מרים קלון מלשון קלוי באש ולא פירש מי הוא האש ופירש בסוף עובדיה:
גוזל ממון. לעיל פר' ט' סי' י"ב:
ואל תבחר בכל דרכיו. כי תועבת ה' נלוז ונקרא תועבה וכמ"ש לעיל פר' ט' סי' י"א בביאור ועי' ויק"ר ריש פר' י"ו ושבע היא השביעית:
המישרים ארחותם. ושם כתוב אשת כסילות הומיה פתיות לקרוא לעוברי דרך המישרים אורחותם שאינם הולכים בדרך המנאפים אך המנאפת רוצה לפתות אותם.
בדרך חכמה הוריתיך. הדרכתיך במעגלי יושר והיושר הוא כמ"ש המישרים אורחותם מניאוף:
יין חשבונו. לעיל פר' י' סי' ח' והסוד הוא שיזיר עצמו מן היין עי' לעיל סוף פר' יו"ד:
יתן ה' אותך. כמ"ש לעיל פר' ט' סי' י"ט שפסוק לצבות בטן ולנפיל ירך הוא על הנואף:
לץ היין. לעיל פר' יו"ד סי' ב' קרוב לסופו:
לשבועה לבחירי. ע' לעיל פר' ט' סי' מ' ותבין כאן:
כדי לענות עצמו. לעיל פר' י' סימן יו"ד:
הן יראת ה'. איוב כ"ח כ"ח:
נושא פניו אליהם. כמ"ש ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום:
בשלום בביתו. שכל מי שצריך לו יבוא אליו כדרך השרים מדה כ"מ כמו שהוא לא יצא מן הבית לארוב אל אשת רעהו והיא לא יצאה מביתה כדרך הזונות יתברכו בכבוד:
מי פתי. הוא הכסיל מרים קלון שמגביה הקלון על ראשה שמגלה ראשה ודורש מרים מלשון גובה ורום ומלשון הפרשה שמפריש כיפה שלה מעל ראשה:
ואומר וצבתה בטנה. דורש עוד מרים קלון שמגדיל ומפרסם הקלון:
זוכה לכל הברכות. דורש סמוכין כנ"ל בסוף פר' הקודמת:
פסקה ב
דומה דודי. פי' ד"א כה תברכו שמ"ר פר' ט"ו סי' ד' שי"ר פסוק זה דף ט"ז ב' פסיקתא רבתי פר' ט"ו:
אין את אתא לגבן תחלה. הן אמת שאתה באת אלינו תחלה ולא אנו אליך כך אהבתנו ומהרת לבוא כצבי למהר:
בים זה אלי. הרי שראו אותו והראו עליו זה אלי ובפסיקתא ובשי"ר שם הגירסא שנאמר וירא ישראל את היד הגדולה:
ויאמר ה' מסיני בא. בפסיקתא הגירסא עוד ויראו את אלהי ישראל ובשי"ר שם הביא פסוק פנים בפנים דיבר ה' עמכם והכל אל מקום אחד הולך שהיה ה' בהר סיני: וצ"ע שלא הביאו פסוק המפורש אצל סיני וירד ה' על הר סיני אל ראש ההר:
לאורזילא דאיילתא. וולד ועגל של האילת שהוא קל ומהר יותר מהאילת:
זה מדבר סיני. שם ושם הגירסא אחר כתלנו של סיני והכוונה שכפה עלינו ההר כגיגית והואלמעלה על ההר וישראל למטה וההר ככותל ביניהם:
וירד ה' על הר סיני. אל ראש ההר ומביט מלמעלה מתוך החושך הענן והערפל כמו מחלונות שבכתלים:
שלשה חדשים. בשמ"ר פר' ה' סי' י"ט איתא ששה חדשים וע' מש"ש:
אלן מותריי' כמה אינון. משמע ששואל כמה יתר המספר האחרון על הראשון והשיב שהם מ"ה יום. אך בשי"ר ובפסיקתא הגירסא אלין מותריי' מה אינון כי מה טיבם שכתוב בפסוק השני מ"ה יתרים והם שני פסוקים סמוכים זה לזה ובפסוק השני כתוב אשרי המחכה ויגיע ודרשו שזה מורה על המשיח שכתוב עליו אם יתמהמה חכה לו על זה אמר אשרי המחכה ויגיע שיתכסה מהם אחרי בואו ויחכו לו שיתגלו שנית ולא יתכסה עוד:
למדבר יהודה. כמ"ש ישעיה מ"ט ט' י' לאמר לאסורים צאו וגו' על דרכים יראו בכל שפים מרעיתם. ובשי"ר שם הגי' מ"ד למדבר יהודה הה"ד עוד אושיבך באהלים כימי מועד ומ"ד למדבר סיחון ועוג כדכתיב הנה אנכי מפתיה והולכתיה המדברה ופי' שמ"ש כימי מועד כמו שהיו בעת שעלו לרגל שלא יכלו כלם להיות בירושלים והצרכו לעשות להם סוכות מחוץ לעיר במדבר וכן בהליכה ובחזירה וללון שם במדבר יהודה וכן לעתיד. ומ"ש במדבר סיחון ועוג כמ"ש והולכתיה המדבר וגו' ואת עמק עכור לפתח תקוה וענתה שמה כימי נעוריה וכיום עלותה מארץ מצרים ומ"ש לפתח תקוה היינו מ"ש אשרי המחכה כנ"ל וכמ"ש ויק"ר סוף פר' כ"ב ועמק עכור לרבץ בקר עמש"ש ודו"ק כי דבר עמוק הוא. ומ"ד למדבר יהודה היינו אחר ביאתם לארץ ומ"ד למדבר סיחון ועוג היינו קודם ביאתם לארץ:
הקוטפים מלוח עלי שיח. ובפסוק הקודם העורקים ציה שואה ומשואה ושם אין להם מה לאכול כ"א קוטפים מלוח עלי שיח ושורש רתמים שזהו מ"ש והולכתיה המדבר בארץ ציה ושם הקוטפים מלוח וגו': זה כותל מערבי. שאינה חרב כמ"ש איכה רבתי פסוק היו צריה וכבר ממתין בעת הגלות עד יאסוף נדחינו ויגלה לנו:
בין חלון לחרך. שהחלון גדול מהחרך וע"כ אצל החלון אמר משגיח ברחבה ואצל החרך מציץ בדוחק מנקב קטן:
חי אני נאם ה'. ור"ד שאי סביב עיניך וראי כי כלם נקבצו באו לך וכמו שרמזתי לעיל מפסוק לאמר לאסורים צאו וגו' על דרכים ירעו וגו' ואז יאמר לציון על בני' שיבואו כי כלם כעדי תלבשי:
מכנסת זו לכנסת זו. בעת ברכת כהנים שכתוב ושמו את שמי וגו' ואני אברכם ואין כל הכנסיות מתפללים בכיוון שעות רק זו מקדמת וזו מאחרת:
בכל המקום. וס"ד אבא אליך וברכתיך ואזכיר את שמי פירושו על הכהנים שמברכים בשמו כמ"ש ושמו את שמי על בני ישראל:
באיזה זכות. זכו לברכת כהנים שמדלג ומקפץ כנ"ל על ההרים בזכות אבות שנקראו הרים עי' שמ"ר פר' ט"ו סימן ז' שמעו הרים. וכמ"ש ב"ר פר' מ"ג סימן ח' באיזה זכות זכו ישראל לברכת כהנים רי"א מאברהם כה יהיה זרעך כה תברכו. רנ"א מיצחק ואני והנער נלכה עד כה ורבנן אמרי מיעקב כה תאמר לבית יעקב וגם אמר אם כה יאמר וכאן לא הביא אלא מאברהם כי סמך עצמו על המבואר שם:
ישב כתיב. עי' ב"ר פר' מ"ח סי' ז' ושם מבואר:
השקיפה ממעון קדשך. וברך את עמך את ישראל אתה ולא ע"פ אחר והיינו על שצוה לכהנים שיברכו אנן מבקשים וברך אתה בעצמך:
עומד אחרינו. שעומד אחרי הכהנים שהכהנים פניהם כלפי העם ואחוריהם אל הקודש הרי הקודש אחורי הכהנים ומשגיח על העם מבין כתפותיהם ומבין אצבעותיהם של כהנים והכהנים הם רבים ובין ראש לראש יש חלל מה שהראש דק מן הכתפים. ודומים החללים כמו חלונות אך בין האצבעות הם חללים קטנים דומים לחרכים:
שבע ברכות. א' ואעשך לגוי גדול וכו' ז' ונברכו בך:
שבע פסוקים א' בפסוק ד'. ב' פסוק יו"ד. ג' פסוק י"ב. ד' פסוק י"ח. ה' פסוק כ"א. ו' פסוק כ"ה. ז' פסוק ל"א. היינו אחד בכל יום חוץ מיום שני שלא נאמר בו כי טוב ע"כ נאמר ביום שלישי ב' פעמים כי טוב וכן ביום ששי ב"פ כי טוב בעבור יום השבת שלא נאמר כי טוב:
ג' גדולות. ג' לשונות של גדולה וד' לשונות של ברכה:
אלא שתים. ואעשך לגוי גדול ואגדלה שמך:
אשר עשה את משה. והלא את הכל עשה אלא פי' שגידל אותם על כל דורם עי' ב"ר פר' ל"ט סימן י"א כל הענין ושם פירשתי בס"ד קחנו משם:
שאומרים אלהי אברהם. כמ"ש ב"ר פר' י"ד סימן ו' האדם הגדול בענקים ואברכך כמ"ש ב"ר פר' נ"ז כי ברך אברכך ברכה לאב ברכה לבן ואגדלה שמך מלשון גידול חבל שאינו פחות משלשה וכמ"ש יעקב חבל נחלתו והיה ברכה בלשון משנה על נוסח ברכה שלמה ופי' שבך חותמים ומשלימים הברכה מגן אברהם:
ומי גוי גדול. וכתוב שם ג' גדולות בג' פסוקים סמוכים דברים ד' פסוק ו' ז' ח' ולא הביאם המדרש כי סמוכים הם ודי באחד:
גורמת לג' דברים. מפורש ג"כ בב"ר פר' ל"ט סי' י"א:
לא ברך אברהם. ב"ר פר' ס"א סי' ו' כל הענין:
אני אעבוד ואשלים. כאן חסר וע"ש ועיקר הכוונה שעל שהיו האילנות כרוכים לא הי' יודע איך לעשות והסכים שיעבוד וישקה כל הפרדס כעבד נאמן ואלו שני האילנות יעשה המלך כרצונו וכן בנמשל הברכה דומה להשקאה וכן הוא בתנחומא סדר לך לך שעיקר הקפידה על ההשקאה ומ"ש אחד צדיק ואחד רשע אפילו למ"ד שעשה ישמעאל תשובה בימיו עיקר הברכה על הבנים ובני ישמעאל היו כלם עובדי עבודת כוכבים וכן הוא בהדיא שם בב"ר ס"א על בני ישמעאל:
אחרי מות אברהם. ויברך אלהים את יצחק בנו כי לא ברכו אביו אך יצחק בירך את יעקב כי גם עשו היה צדיק בעיני יצחק ורצה לברך אותו לבדו ולדעת הזוהר שאברהם לא היה יכול לברך בנו על שעדיין לא נפרש הזוהמא והפסולת וביצחק נפרש הפסולת מהאוכל:
פסקה ג
הנה מטתו שלשלמה. שי"ר פסוק זה דף כ"א:
זה שלמה המלך. כפשוטו כי בפירושים אחרים על הקב"ה:
והן היו מגבורי ישראל. לא גבורים טבעייס בגופם אלא גבורים כובשי יצר גבורים בתורה וכמ"ש אני בינה לי גבורה ומ"ש אחוזי חרב כמ"ש רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם מלומדי מלחמה מלחמתה של תורה שהיה מתירא מן הרוחות שקודם החטא הי' מתיראים ממנו שהיה מושל עליהם כמ"ש לקמן ולאחר החטא נתגברו עליו והפחידו אותו בלילה והגבורים בכח תורתם היו מרחיקים ממנו המזיקים כמ"ש ריש ברכות כל הקורא ק"ש על מטתו מזיקין בדלין ממנו וכו' ע"ש:
ארשב"י עד שלא חטא. ספרי ריש נשא סוף פיסקא א' בלשון אחר ובפסיקתא רבתי פר' ט"ו סי' ג' כל הענין כמו כאן ושם הגירסא ר' ישמעאל ועי' שי"ר שם ומ"ש נותנים לו אימה פי' נותנים לו כח אלהי עליון נורא כמ"ש ומוראכם וחתכם יהיה על כל חית הארץ וכמ"ש שופטים י"ג ומראהו כמראה מלאך האלהים נורא מאד. וכשחוטא ניתן מורך בלבו ומתירא מן הכל:
ויתחבא אדם ואשתו. ור"ד וישמעו את קול ה' אלהים:
א"ר אבין עד שלא חטא. כאן חסר חסרון שאינו ניכר והגירסא בשי"ר ובפסיקתא שם א"ר אייבו אותו שעה נגדע קומתו ונעשית של מאה אמה וכ"ה בב"ר פר' י"ב ריש סימן ו' ופר' י"ט סימן ח' ושם פירשתי המאמר בדרך נפלא מאוד ע"פ המדות שר' אייבו חולק וסובר שלא כפף קומתו מפני יראת הדיבור שמאחר שהיה קומתו עד לשמים איך יתחבא קומתו בין עצי הגן אלא שנגדע קומתו ונעשה שוה לקומת עצי הגן שהיו מאה אמה ונכנס בין האילנות ע"ש בביאורי ומ"ש עד שלא חטא אינו בדברי ר' אייבו:
שומע את הקול אימירון. בפסיקתא שם הגירסא בנחת אימירון ותיבת אימירון בלע"ז הוא פירושו של תיבת בנחת:
אתברוון בפסיקתא שם הגירסא בזעף איגריון בזעף בלה"ק הוא בלע"ז איגריון עי' ב"ר סוף פר' ע"ז ובמ"ע איגריון בל"י יערי ולמוד מדבר אימירון בייתי ולמוד בין אנשים:
ומראה כבוד ה'. בראשית סוף כ"ד וס"ד לעיני בני ישראל:
שבע מחיצות של אש. איני יודע מנין להם כן אולי הכוונה כנגד ז' קולות שבמזמור הבו לה' בני אלים שמדבר במתן תורה. ואחר כתב זאת נתן ה' בדעתי לחפש כמה פעמים אש כתוב במתן תורה ומצאתי ראיתי בדברות אחרונות של ואתחנן שיש שם בפרשה שבע פעמים אש בדברים ה'. א' בפסוק ד'. ב' פסוק ה'. ג' פסוק י"ט. ד' פסוק כ'. ה' פסוק כ"א. ו' פסוק כ"ב. ז' פסוק כ"ג. הרי ע"פ מדה יו"ד שבע אישות בוססות ומעורבות זו בזו:
פני הסרסור. פני משה הסרסור וכמ"ש אנכי עומד בין ה' וביניכם וכמ"ש שמ"ר ריש פר' ל"ג ע"ש:
וירא אהרן. ויראו מגשת אליו:
מן שעה לשעה. מן שעה שקודם החטא עד שעה שאחר החטא:
מלכי צבאות. אצל מתן תורה כתוב כמ"ש שם בתהלים ס"ח אלהים בצאתך לפני עמך בצעדך בישימון סלה ארץ רעשה אף שמי' נטפו מפני אלהים זה סיני וגו' כל הענין ואז מלכי צבאות ידודון וכמ"ש פסיקתא שם מלאכי צבאות אין כתוב כאן אלא מלכי מלכיהון דמלאכיא שהענין מדבר שם במלאכים כמ"ש שם רכב אלהים רבותים אלפי שנאן ה' בם סיני בקודש עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות באדם וגו' הרי מ"ש מלכי צבאות פי' מלאכים וע"פ מדה ט' וממעל כאלו מפורש מלכי מלאכי צבאות וכמ"ש אצל מיכאל והנה מיכאל אחד השרים הראשונים וסיפא דקרא של מלכי צבאות ונות בית תחלק שלל זה משה נאמן ביתו כמ"ש בכל ביתי נאמן הוא עלה למרום ושבה את התורה ועליו אמר בר"ד מלכי צבאות ידודון שהיו חלים ומרקדין ומדדים מלפני משה נות בית עי' ד"ר פר' ז' סימן ט' ופר' ט' סימן ב':
אלא לכד. היינו בכח וגבורה והתגברות על שונאיו וס"ד בכל אשר יפנה ירשיע שהרשיע לאחרים שנצחם:
בי מלכים ימלכו. בפרשת החכמהי כתוב שמתפארת שמלכי ישראל כשאול ודוד מלכו בכח התורה שלמדו ונצחו אויביהם וזהו שאמר בכל אשר יפנה ירשיע שהרשיע לאויביו הרשעים:
וירא שאול. וס"ד וירא ויחרד לבו מאד:
ה' אורי וישעיך וס"ד אם תחנה עלי מחנה לא יירא לבי:
ואבא אליו והוא יגע. והחרדתי אותו הרי שידע אחיתופל שיחרד לבו. ועל שהם שני כתובים מכחישים ע"כ הכריע כאן קודם החטא כאן אחר החטא והחטא המפורש אצל כל אלו שחושב הוא הפסוק המכריע:
וכל המעשה של האשמדאי. שמבואר בגיטין דף ס"ח שכל הימים שבנה ביהמ"ק החזיקו אצלו בשלשלת שחקוק עליו שם המפורש:
מטותיו ושבטיו. עי' שמ"ר פר' מ"ד סימן ט':
שבועות מטות. צ"ע למה לא הביא פסוקי תורה למטה ראובן למטה שמעון ראשי המטות וכדומה:
להביא סף ונשים. מגבורי פי' שיצאו מגבורים וטפילים להם הם נשיהם ובניהם:
וחמושים עלו. כמ"ש מכילתא ריש בשלח אין חמושים אלא מזוינים שנאמר חמושים תעברו:
מלומדי מלחמה. שראו איך נלחם הש"י על פרעה וממנו למדו כמ"ש במכילתא ריש פסוק ה' איש מלחמה איך שיצא כנגד פרעה בכל מיני זיין ע"ש באריכות:
סינטומים. דת חוק וגזירה קיימת ועי' כל הענין שמ"ר פר' י"ט סימן ה' ועי' לקמן פר' י"ד בסימן י"ב:
ומל עצמו מי מלן. שלענין זה למול עצמו צריך גבורה גדולה וזהו איש חרבו על יריכו הם הגבורים אך כל העם היו צריכים אחרים למולם:
מכאן שמלן בראשונה. וכשם שבשניה אחר שמלו עשו הפסח מיד כמפורש ביהושע ה' כך בראשונה קודם הפסח מלו מכאן שבראשונה מלו היינו בפסח ראשון במצרים:
יהושע משקה. יתכן שהכוונה מוצץ ומברך על הכוס ומשקה בנימולים כמנהגנו עתה שהמוצץ הוא המברך:
מקום שעשו אותו. פי' שמ"ש אל גבעת הערלות אין פירושו שהיה שם המקום מעולם גבעת הערלות ושם מלו אלא שעל שעשו שם גבעה מהערלות לרצון ולזכרון לישראל על כן קראו שם המקום גבעת הערלות. ועי' ויק"ר פר' כ"ה סוף סימן ו' ג"כ ר' לוי ושם פירשתי באופן אחר ובהכרח שפירוש אחד למאמרו בשני מקומות ויתכן מאד שהעיקר כמו שפירשתי שם וכאן הובא דרך אגב:
שלא היו יכולים לעשות פסח. והיו מוכרחים לעשות פסח שאם לא יעשו ימותו כל בכוריהם גדוליהם כמו המצרים:
להביא אחר עשר איש. הכתובים שם באותו הפסוק של הששים איש ובפסוק הקודם. וקורא מגבורי ישראל על שהי"א אלו לבד שהיו מסנהדרין עוד היו ראשי ישראל ישרים אצל המלך:
וחמשה אנשים. בסוף מלכים ובסוף ירמיה כתוב וז' אנשים:
ב' סופרי הדיינים. שאינם מחשבון של הסנהדרין והם הנזכרים במשנה במסכתא סנהדרין שהיו יושבים לפני ב"ד:
זה שליח ב"ד. המביא את העם והצבא לפני ב"ד:
קורא להם. עי' מ"כ ומ"ש קוהה מלשון הפסוק אם קהה הברזל ולר"מ זהו אחוזי חרב מלומדי מלחמה ולר"י זה איש חרבו על יריכו:
הוי מפחד בלילות. מפחד גיהנם החושך כלילה:
על הדין או על השאלה. דין הוא של עסקי ממון ושאלה הוא של איסור והיתר טמא וטהור וכמ"ש רש"י שם ודורש חרבו על ההלכה שנונה כחרב. על יריכו על האשה כאלו בתו שיצאה מיריכו לענין האהבה לחוש לטובתה מפחד הלילות לענין שלא יתן עינו בה:
כ"ד משמרות כהונה. בד"ה א' כ"ד וכן כ"ד משמרות לויה שם כ"ה:
חרב פיפיות. ור"ד רוממות אל בגרונם. וכל אלו שמביא שנוטלים שכרם מתרומת הלשכה דרך אגב ועיקר הדרשה על המלמדים לכהנים וזהו הוי מלומדי מלחמה שמלמדים את הכהנים. עתה חוזר לדרשת הפסוק ר' זעירא ור"י ב"ר שמואל הנ"ל:
בנותרות. שלא ילינו בלילה עד הבוקר ואז נעשה נותר וזהו מפחד בלילות:
ויאריכו הבדים. תנחומא כאן כל הענין שאחר שהביאו את הארון למקומו שרתה השכינה וחיו כלי המקדש וכל מה שהיה שם והבדים האריכו על פי נס:
עושה פירות. לקמן פר' י"ב סימן ד':
ששים אותיות. לקמן פר' י"ח סימן א':
מגבירים את ישראל. שע"י הברכות מתברכים ישראל ומתחזקים ומתגברים על שונאיהם ובכל דבר:
נזכרים בגבורה. כמ"ש אלה ברכב ואלה בסוסים ואנחנו בשם ה' אלהינו נזכיר הרי שהזכרת שם ה' כנגד רכב וסוסים גבורת האדם:
פורענות שבתורה. הקללות והארורים והתוכחות שכתובים בתורה אך בשי"ר שם הגירסא פורענות שבעולם:
פסקה ד
דבר אל אהרן. ואל בניו לפי שכל מעשה הפרשה של ברכת כהנים באהרן ובניו הכהנים לדורות ע"כ צוה הש"י למשה שיאמר המצוה לאהרן ובניו:
המעשה בכהנים. ובספרי כאן פיסקא ט' הגירסא להיפך שכל זמן שהדיבור בכהנים המעשה בכהנים:
אלה יעמדו לברך. דברים כ"ז י"ב דכתיב וענו הלוים קול רם וכתיב במתן תורה והאלהים יעננו בקול מה התם בלה"ק אף כאן אצל ברכה של הר גריזים בלה"ק וכן כאן שכתוב כה תברכו ג"כ בלה"ק מג"ש ברכה ברכה סוטה דף ל"ג:
לשרתו ולברך בשמו. גם בגמרא הובא פסוק זה והוא בדברים י' פסוק ח' ובספרי הביא פסוק לשרתו ולברך בשם ה' והוא בדברים כ"א ומה שמצוין בגמרא דברים כ"א ט"ס הוא:
לעמוד לשרת. דברים י"ח ה':
בנשיאת כפים ושלא וכו'. כמו שירצה יעשה:
וישא אהרן. ויקרא ט' כ"ג:
ר' יונתן אומר. תחלת המאמר מהספרי והסופו מהגמרא שם ל"ח:
אי מה להלן מר"ח. שפסוק וישא אהרן היה ביום ח' למלואים בר"ח ניסן כמ"ש ביום החודש הראשון תקום את המשכן רש"י בגמרא:
כי בו בחר ה'. לעמוד לשרת בשם ה' הוא ובניו כל הימים דברים ה' שם:
וכתוב כל הימים. ולא בר"ח דווקא:
ואתקיש ברכה לשירות. ואע"ג דבהאי קרא לא כתיב ברכה אלא שירות לשרת בשם ה' הוא ובניו כל הימים אתקיש ברכה לשירות בקרא אחרינא כדאמר לעיל לשרתו ולברך בשמו לשון רש"י בגמרא סוטה ל"ח:
בשם המפורש. לקמן פר' זו סימן ח':
יכול אף בגבולים. יהיו הכהנים ג"כ מברכים בשם המפורש וע"ז דורש נאמר כאן בברכת כהנים ושמו את שמי ונאמר להלן דברים י"ב כ"א כי ירחק ממך המקום אשר יבחר ה' אלהיך לשום שמו שם והיינו בביהמ"ק:
דברי ר' יאשי' ר"י אומר. כן הגירסא גם בספרי. אך בסוטה ל"ח הגי' ר' יאשי' אומר אינו צריך הרי היא אומר שמות כ' כ"א בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך בכל מקום סלקא דעתך ונ"ל שכך פירושו שמ"ש אזכיר משמע שמצוה לאחרים שיזכירו שמו וע"פ מדה י"ז הכוונה על ברכת כהנים שכתוב שם ושמו את שמי ולברך בשמו שבכל מקום שיברכו הכהנים בשמו שם יהיה נגלה ומברך היינו שישרה שכינתו והלא אינו משרה שכינתו רק במקום מזבח והקרבת קרבנות כמ"ש ברישא דקרא מזבח אדמה תעשה לי וזבחת וגו' בכל המקום וגו' וזה שאמר בכל מקום סלקא דעתך והלא כתוב השמר לך פן תעלה עולתך בכל מקום וע"ז דורש ע"פ מדה ל"א שהמקרא מסורס בכל מקום אשר אבא אליך וברכתיך היינו במקום המזבח שאני נגלה עליך שם אזכיר את שמי שם המיוחד ולא בגבולין ועי' ב"ר פר' י"ח סימן ד' אר"י מה אם זה שבנה מזבח לשמי הריני נגלה עליו ומברכו היינו ג"כ ע"פ הסירוס כנ"ל ע"ש:
אמור להם לכלם. ואם לישראל הרי מפורש את ב"י אלא לרבות כל הנ"ל וכאן חסר ברכה לכהנים מנין ת"ל ואני אברכם וכמ"ש בסוף פר' זו ובספרי כאן:
או עורף מול פנים. וכן הוא לשון הספרי ופי' שיעמדו הכהנים כמו כל העם פניו של זה אחרי עורף של חבירו. ולשון הגמרא או פנים כנגד עורף ופירש רש"י שאין הציבור צריכים להסב פניהם (פי' שיהיה ערפיהם כנגד פני הכהנים) לבד הכהנים:
ת"ל אמור להם. כדרך האומר לחבירו פנים כנגד פנים:
שהחזן צ"ל להם כן הוא בספרי כאן ובגמרא שם דברי אביי וצ"ע איך אומר אביי סתם דמשמע שהם דברי עצמו והוא מפורש בספרי אם לא שנאמר שהועתק ונוסף בספרי מהגמרא דברי אביי:
שיעלו לדוכן. בערוך ערך דכן א' ולוים בדוכנם פירושו בלשון ישמעאל שם איצטבע דוכן והמ"ע הביא תרגום של פסוק שאו ידיכם קודש טולו ידיכון לכהניא על דוכן קודשא:
וישא אהרן את ידיו. ויקרא ט' כ"ב וירד מעשות החטאת אלמא בעוד עבודה בידו בירך ואח"כ וירד מעשות אלמא השתא הוא דגמר לשון רש"י:
א"ר שמלאי. כאן אין הגירסא מבוררת שאמר בשני המאמרים שכולה כהנים ואיך אמר ועשרה מישראל ובגמרא שם מביא מאמר הב' א"ר שימי עיר שכולה כהנים מקצתן עולין לדוכן ורמי אהדדי ומשני לא קשיא הא דאשתייר בי עשרה פי' עשרה כהנים שאינם עולים לדוכן שיענו אמן אז השאר יכולים לעלות לדוכן אך אם אינם משתיירים עשרה בביהכ"נ שכולם רוצים לעלות לדוכן כי אם שישתייר איזה יחידים שאינם רוצים לעלות אינו כדאי לקבוע ברכה עליהם אלא כולם עולים ומברכים אחיהם שבשדות ומ"ש כאן עשרה מישראל תיבת מישראל צ"ע:
עולים אל הארון. פניהם אל הארון וחוזרים פניהם אל העם וכל העם פניהם אל הארון נגד פני הכהנים:
ר"ש בן פזי. סוטה דף ל"ט א' ושם הגי' ריב"ל:
שאלו תלמידיו. מגילה דף כ"ז ע"ב:
מאי מברך. בגמרא הגירסא א"ר זירא א"ר חסדא אשר קדשנו:
מכשול ועון. הכוונה שמתפלל הכהן שיתן הש"י בלב הכהנים שיברכו בלב שלם ובעין יפה שלא יהיו טרודים במחשבות אחרות וזרות ויצא מפי הכהן בלא טעות וזהו בלא מכשול ויברכו כדין וכהלכה ולא ישכחו כל הדינים וזהו בלא עון:
מה שהבטחתנו. בגמרא הגי' השקיפה ממעון קדשך וגו': לקרות
ברכת כהנים. הש"ץ המקרא תיבות הברכה אינו רשאי להתחיל תיבת יברכך עד שיכלה עניית אמן אחר הברכה של הכהנים אשר קדשנו וכו':
א"ר זירא ברכו ה'. בסוטה שם כל הענין ושם הגי' א"ר זירא א"ר חסדא:
פסוק כנגד פסוק. פסוק ברכו ה' כל מלאכיו כנגד פסוק יברכך שהכהנים אומרים שה' יברך אותנו כנגד זה אנו מברכים את ה' בפסוקים אלה שכתוב בהם ברכו ה' בתהלים ק"ג ובשבת במוסף אומרים פסוקים של תהלים קל"ד שיש שם ג' פעמים ברכה. א' הנה ברכו את ה'. ב' וברכו את ה'. ג' יברכך ה' מציון אך על שצריכים לפסוקים שכתוב בהם ברכה לה' ע"כ תחת פסוק יברכך ה' מציון שהוא מברך אותנו תקנו פסוק של תהלים קל"ה בסופו ברוך ה' מציון שמאחר שהתחיל בברכה לה' גומר גם הפסוק הג' בברכה לה':
כל האומר בגבולין. שלא נתקנו הפסוקים אלא לכבוד שם המפורש שאומר במקדשא בגבולין:
ואינו מאזין. ואינו נותן לבו ואזניו להאזין לקול הברכות וכשאומר הפסוק אינו מאזין:
ואינו מסביר פנים. שבעת הברכות צריך לשומעם ולקבלם באמונה ולשמוח בהם שיהיה ניכר בפניו שהוא מסביר פנים משמחתו בהברכות ומודה ומברך:
במדינה אומרים. סוטה ל"ז במשנה במדינה שעונים אמן על כל ברכה מחלקים לג' ברכות ועונים ג"פ אמן ובמקדש שאין עונים אמן א"כ למה יחלקו לג' ברכות שאין כאן במה להפסיק רש"י בגמרא סוטה דף מ"ג:
קומו ברכו. גירסת הגמ' כך הוא קומו ברכו את ה' אלהיכם מן העולם ועד העולם ומנין שעל כל ברכה תהלה שנא' ומרומם על כל ברכה ותהלה וכו' שלא היו אומרים אמן אלא תהלות ברוך שם וכו' ומה שלא עשו כן גם בברכת כהנים לומר תהלות שהיא ברכה לישראל ולא להש"י. אך לעיל שאמרו בהדיא שהיו אומרים פסוק של ברכו על כל פסוק לא שהכהנים הפסיקו בכל פסוק אלא שהיו אומרים הפסוקים בשעה שהיו מברכים:
במדינה נושאים. סוטה ל"ח א' במשנה:
לא מפני שאמרתי. פי' לא תהיו סבורים לזלזל בברכות אלו על שמסרתי הברכות בידכם ותהיו סבורים שעל שלא רציתי לברך בעצמי ע"כ מסרתי בידכם שתעשו כמו שתחפצו ולא אקפיד לא כן הוא:
באנגריא. פי' במ"ע עבודה נעשית באונס:
שתשלם הברכה. שתהא הברכה שלמה ורצויה ותחול עליהם בשלימות וע"כ אמור להם מלא אמירה מלאה בפה מלא תנחומא כאן:
פסקה ה
טענו וכו' וכל מה שהיה. פי' שטען מה שנתן לו על החמורים ועל שראוהו טעון נתנו לסטים עיניהם בו לגזול ממנו בדרך ולא די שגזלו ממנו מה שנתן לו אלא גם מה שהיה שלו בעצמו הרי שהיה המתנה עוד לרעתו אך ברכת ה' היא תעשיר ולא תוסיף עצב עמה:
פניאס. פי' בערוך ערך פינוס בלשון רומי רבית ונשך ואינו מיושב כאן ועי' מ"כ:
שצריכה שמירה. שלא תצא ותתפתה ותזנה:
שתעשה ממנו מצות. בלשון מדרש וירוש' נקרא הצדקה מצות וכמ"ש בספרי כאן וישמרך מיצר הרע שעשירים מקמצים שיצר הרע מתגבר עליהם ואינו מניחם לעשות צדקה:
בברכה המפורשת. ע"פ מדה י"ז שכאן אינו מפורש ופירש במקום אחר. וסיים שם בספרי ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגוך אימתי. ומביא ס"ד כי תשמע בקול ה' אלהיך ככל ברכות התורה שהם על תנאי:
ברוך תהיה. דברים ז' י"ד:
ברוך אתה בעיר. דברים כ"ח ג' ד' ה' ו':