אור ברסלב

פירוש מהרז״ו על במדבר רבה· רבי זאב וולף [מהרז"ו] איינהורן

פרק י

פרק ט

פסקה א

שוקיו עמודי שש. ויק"ר פר' כ"ה סי' ז' התחלת הדרשה ברמז וכן בשי"ר פסוק זה ברמז דף ל' ע"ב וכאן בשלימות:

שוקיו זה העולם. שהפסוקים מדברים בהקב"ה כמ"ש שם דודי צח ואדום וגו' ראשו וגו' כל הענין שוקיו עמודי שש חלילה לו מכל דמות גשמי ורוחני ודורש ע"פ מדת ממשל וממעל שוקיו מלשון תשוקה:

ומנין שכן הוא. שבריאות העולם בתשוקה ותאוה. ומ"ש אומר שנאמר תיבת אומר מיותר:

ויכלו השמים. וכמ"ש פר"א ריש פרק י"ח ויכולו וגו' וכי כלו שמים וארץ מלהיוח עוד ע"ש בא"א. וכאן דורש שאין העולם בהכרח ממנו חלילה אלא בראו ברצונו הפשוט וכמ"ש כל אשר חפץ ה' עשה בשמים ובארץ ומקיימו בחפצו:

כי ששת ימים עשה ה'. את השמים ואת הארץ את הים וגו' שמות כ' י"א ועי' מ"כ וכמו האם יולדת בנים כך משמים וארץ וימים יוצאים תולדותיהם. וכמ"ש אלה תולדות השמים והארץ וגו' וכמ"ש איוב ל"ח או מי הוליד אגלי טל. וזהו מיוסדים על אדני פז הדברים היותר יקרים שבעולם:

חכמה היא יראת ה'. בא לדרוש מ"ש ה' בחכמה יסד ארץ וגו' ואח"כ אמר בני אל יליזו מעיניך נצור וגו' הרי מפורש שהחמה שבה יסד ארץ והתבונה שבה כנן שמים והדעת שבה נבקעו תהומות מצוה לאדם שישמור אותם ואין בכח אדם לידע איך בחכמה יסד ארץ ואיך בתבונה כנן שמים וכו' היתכן שישמור אדם מה שאין בכחו וחוקו לידע ולהשיג לזה גלה הקב"ה סודו לחכמים ע"פ דרשת התורה ע"פ גז"ש שמ"ש בחכמה יסד ארץ היינו יראת ה' שזהו בכח האדם והבינה בסור מרע והדעת כאשר יכיר את בוראו ובזה ישמור וינצור החכמה והבינה והדעת שבהם נבראו שמים וארץ וימים אשרי שומע הדברים ומקבלם וכמו הקב"ה השתוקק לברוא העולם בג' אלו ושומרם ונוצרם כך אתה האדם אל יליזו מעיניך שמור נוצר:

מראהו כלבנון. סיפא דקרא של שוקיו וגו' מראהו כלבנון בחור כארזים חכו ממתקים וכולו מחמדים זה דודי וזה רעי בנות ירושלים. ותחלה מדבר ממי ששומר חכמה ודעת והוא המיוסד עליהם בבריאתן ואח"כ אמר מראהו כלבנון עי' לעיל ריש פ' ח' ושם דורש מ"ש בסוף הושע בפרשת שובה ישראל וגו' ישובו יושבי בצלו וגו' זכרו כיין לבנון שבעל תשובה עונותיו מתלבנים ודומה כיין שמתנסך ע"ג המזבח שנקרא לבנון וכן בפסוק הקודם ויהי כזית הודו וריח לו כלבנון ישובו יושבי בצילו וגו' ארפא משובתם ג"כ על הבעל תשובה וזהו הסר מרע שמדבר בו כאן שהיה בדרך רע וסר ממנה שעליו נאמר וסר מרע בינה כונן שמים בתבונה שע"ז אמר מראהו כלבנון ומ"ש בחור כארזים על הירא והמכיר קונו הוא הצדיק מתחלתו שעליו כתוב צדיק כתמר יפרח כארז וגו' דוק בהם והבן בדבריהם העמוקים:

חי אני וגו'. וס"ד כי אם בשובו מדרכיו וחיה:

ובשוב רשע. מרשעתו ועשה משפט וצדקה עליהם הוא יחיה:

הא כיצד. באיזה אופן יחיה הרשע נפשו ודורש שאפילו רשע גמור יועיל לו התשובה עי' שמ"ר פרשה ל"א סימן ו':

ורשעת הרשע. וס"ד ביום שובו מרשעו:

כל בגדותיך. לפי הפשט היל"ל על כל בגדיך ע"כ דורש על העונות והבגידות שהיו מסריחות ועתה יתנו ריח טוב כמור וקציעה. והנה הקציעה הוא ג"כ מין ממיני הקטורת והבשמים כמ"ש מור וקציעה ושבולת נרד אלא שהוקשה לחז"ל שהיל"ל מור ואהלות וקציעות ולמה כתב קציעות בלא וי"ו הרי שדעת הכתוב שלא לחבר קציעות עם מור ואהלות אלא נמשך למטה קציעות כל בגדותיך שקצע וקצץ הבגידות וסר מהם ותוהה ומתחרט על הראשונות וזהו מ"ש בזמן שהן קציעות ועי' ב"ר פר' ס"ה סי' כ"ב וירח את ריח בגדיו ריח בוגדיו וכמ"ש באגדת בראשית פר' מ"ב:

אמר רשב"ן בג' מקומות. ויק"ר פר' כ"ז סי' ה' שי"ר פסוק חכו ממתקים:

לכו נא ונוכחה. והיה צריך לומר דברי תוכחה ואמר דברי רצוי אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו וזה מכחיש לפסוק ונוכחה והכריע מפסוק לולא כעס אויב ור"ד אמרתי אפאיהם אשביתה מאנוש זכרם וק"ו כאן שאינו אלא דברי ויכוח שכעס אויב כדאי להפוך מתוכחה לריצוי ושאר דברי המאמר מבואר שם בויק"ר:

חלק לו כבוד. ליעקב בזה שכתוב ובאונו שרה את אלהים ולא אמר את מלאך ויתכן פי' ובאונו בגודל כחו של יעקב כמ"ש כחי וראשית אוני שרה מלשון שריה וחניה שתרגום חנה שרה שיעקב חונה את אלהים שאיקונין שלו חקוקה בכסא כבודו. ומאמר זה בשי"ר איתא ובויק"ר שם ליתא:

קול ה' בכח. בתחלה היה בכח ולא יכלו לעמוד כמ"ש נפשי יצאה בדברו שי"ר שם ואח"כ קול ה' בהדר ובלשון ארמית הדר פירושו חזר שחזר הדיבור והמתיק להם והדר להם נפשותם וע"כ לא אמר בהוד אלא בהדר לדרוש ע"פ מדת ממעל חזרות אלו בצירוף למשמעות לשון הוד והדר ג"כ:

לבחורים וכו'. עי' שמ"ר פר' ה' סי' ט':

משיבת נפש. השבה שייך בדבר שהיה כאן ויצא מכאן וחזר והיינו במתן תורה תחלה נפשי יצאה בדברו והתורה השיבה להם נפשותם ועי' עוד בשיר כאן דברים נפלאים משיבי נפש:

אל תשקצו. ובפסוק הסמוך אני ה' אלהיכם. ובשיר שם גורס עוד ושרט לנפש לא תתנו בבשרכם אני ה':

ואת שבתותי קדשו. עי' ב"ר ריש פר' ג':

הוי כלו מחמדים. הנאת המצוה והנאת השכר:

במנינם. כולל שלשה אופנים א' מה שהם מונים ללבנה. ב' מה שצוה שיתנו כופר כשימנו אותם עי' מ"כ. ג' מה שצוה למנות אותם ולא לע"ג שבכל אלו הם מובדלים כמ"ש שאו את ראש וכדמפרש בסמוך:

ושכחת עומר. לא תשוב לקחתה:

מלאתך ודמעך. מלאתך הוא תרומת יקביהם כמ"ש וכמלאה מן היקב בסוף קרח ודמעך הוא תרומת הדגן וקודם שהפריש הוא מדומע ומעורב התרומה בתוך שאר הדגן ולא תאחר מלהפריש התרומה וזהו ואבדיל אתכם וגו' שאם תשמרו כל זאת אז להיות לי אתם שלי:

שמרבה לי רעים. שהדוד הוא אוהב גדול מן הריע א"כ אחר שאמר זה דודי למה אמר עוד זה רעי ע"כ פירש שמרבה לי רעים:

בורר את היפה. שכוונתו להרבות יפים ורוצה להתעסק בהם ולהרבותם אך אם היה מתעסק לברר הרעים להשליכם לא היה בורר אלא הרעים בהחלט ומניח אותם שאינם רעים כל כך אף שאינם יפים:

בריתי יומם ולילה. אלולי ברית שנוהג ביום ובלילה היינו התורה לא הייתי בורא חוקות שמים וארץ וכמ"ש אנכי תכנתי עמודיה סלה ודרשו שאנכי היא התורה שתכנה עמודי עולם:

קפליות. פי' במ"ע בלי כותרת העמוד עי' ויק"ר פרשה כ"ה ובשי"ר שם:

ובסיסיות מלמטן. כדרך עמודים שלנו שעושים לעמודים גיזימשין עבים לחזקם:

המקולקלין בשפחות. המזנים בשפחות ומנאפים עמם נפרשים ונבדלים מלעמוד בקהל הכשרים והצדיקים לעוה"ב ועי' ויק"ר פר' ט' סי' י"ד:

ודכוותה פרשת נזיר. יש גם כן טעם לסמיכותה לפרשה שלפניה ולפרשה שלאחריה והיה לו לפרש תחלה מה שסמוכה על פניה אלא שדרך המדרש להקדים בענין שהוא דרך אגב עד שחוזר לענינו. וכן כאן תחלה דורש דרך הרחק עד שחוזר לענינו:

כך צוה הקב"ה. לכהנים הנושאים את כפיהם:

כה תברכו בענין נזיר. באופן שהזהיר לנזיר שלא ישתה יין וכן אסור לכהן לשתות יין:

הרבה יין עושה. סוטה דף ז' ולעיל פר' ט' סי' ל"ג ועי' שמ"ר פר' ט"ז סי' ב' שהוא שייך כאן:

כך בודקים אותו. לעיל פר' ט' סי' י"ט וש"נ:

וכן הנשים אומרות. וזהו איש או אשה כי יפליא ומאחר שרוצים לעשות כך צריך שידעו תורת הפורש עצמו מן היין:

פסקה ב

ומלתם את ערלת לבבכם. זה פירושו של פסוק תנה לבך לי ואיך יתן היינו שיסיר הרע מן הלב שזהו כינוי לערלת הלב ויזרע על הלב דברי תורה ולא יזרע אל קוצים.

וראיתם אותו וזכרתם. שע"י ראיה בא לידי זכירה ונצירה של תורה ומצות:

נקראת שוחה. ע"פ מדה י"ז דורש כאן מדת ממעל:

עמוקה ע"ש וישפל. כי עמוק ושפל דבר אחד הוא:

ומנין שבעבודת כוכבים מדבר. פסוק וישח וישפל ושח:

ובאר. דורש פסוקים של משלי הנ"ל תנה בני וגו' כי שוחה עמוקה זונה ובאר צרה נכריה אף היא כחתף תארוב ובוגדים באדם תוסיף ודורש ובאר על הבור כי כל באר הוא בבור:

כחתף תארוב. מלשון חוטף בטי"ת שהעונש יבוא פתאום ומהרה:

שנקראו אדם אתם. כמ"ש יחזקאל ל"ד ל"א ואתנה צאני צאן מרעיתי אדם אתם:

ויספתי ליסרה. וזהו מ"ש כאן ובוגדים באדם תוסיף: את במותיכם. הם הבמות של עובדי כוכבים כמ"ש בס"ד ונתתי את פגריכם על פגרי גילוליכם:

ששה פעמים למי. למי אוי למי אבוי למי מדנים למי שיח למי פצעים למי חכלילות עינים. בפסוקים שהתחיל לדרוש תנה בני וגו' ודורש והולך עד אוסיף אבקשנו עוד:

וכולן על ידיהם. צ"ל וכלין כמ"ש כי אעשה כלה וגו':

למאחרים על היין לשתות. כולל ב' כוונות א' כפי פשוטו שמאחרים לשתות יין כמ"ש ישיחו בי יושבי שער ונגינות שותי שכר וגם כפי הדרש על ישראל וכן מ"ש לבאים לחקור ממסך:

כמישור. כשדה ישרה חלקה שאין בה מאומה להאחז בה אלא הולך במישור:

ז' קללות מן הכתוב. ומרומזים בפסוק זה א' הרבה ארבה שירבו ימי הריונה שקודם הקללה עלו למטה שנים וירדו ארבע ב' עצבונך על צער הבתולים ג' והרונך על צער ההריון ד' ה' ו' בעצב תלדי בנים ודרשו בב"ר פר' כ' סי' ו' בעצב זה צער נפלים תלדי זה צער לידה בנים זה צער גידול בנים ז' ואל אישך תשוקתך והוא ימשול בך ובפר"א פרק י"ד חושב ט' קללות ומות:

ואותו אילן. ב"ר פר' ט"ו סימן ז' וש"נ:

שהסתכלו בהם. כמ"ש אל תרא יין וגו' אף אתם תתקללו כמו חוה ע"י נחש:

קודש. וס"ד כל אוכליו יאשמו:

וכצפעוני יפריש. עי' ויק"ר פר' י"ב בסי' א':

מצרים לשממה תהיה. וס"ד מחמס בני יהודה אשר שפכו דם נקי בארצם שהחמס של ממון נחשב כעון שפיכת דמים שעשו:

זרות זו לזו. דורש זרות כמו צרות שהז' והצד"י מתחלפין בזשר"ץ וצרות כמו נשים הצרות כמ"ש וכעסתה צרתה:

זיבורא ועקרבא. עי' חגיגה דף ה' א' ופי' רש"י ותוספות מי שנשרו זיבורא רפואתו קרירא ולעקרבא חמימא וחילופא סכנתא:

ההפך עלי בלהות. גז"ש מה כאן בלהות עם התהפכות אף כאן בלהות עם התהפכות:

ונער פרעה. עי' שמ"ר סוף פר' כ"א:

כנגד יו"ד דברים. כמ"ש בתד"א פר' ז' הובא בשמ"ר בסדר וארא ובסדר בא אצל כל מכה:

כנגד כל הבן. היאורה תשליכוהו עי' שמ"ר פר' כ' בסימן ד' ותבין כאן:

ביד אשה ימכור. וזה נחשב לחירוף כמ"ש שופטים ט' נ"ד פן יאמרו לי אשה הרגתהו וסיסרא הרגתהו יעל בביתה:

ידה ליתד תשלחנה. וס"ד והלמה סיסרא ומחקה ראשו ומה שפרט המדרש עם היתד שבאהל משמע שגם זה מרומז במקרא בראש חבל בדבר שיש בראשו חבל היינו יתד האהל כמפורש בתורה אצל יתידות המשכן ויתדותיהם ומיתריהם וכמ"ש בסמוך שהכתיב חבל והקרי חיבל:

זה היה המן. שנתלה על העץ בחבל בראשו כמ"ש בסמוך שנחנק בחבל:

מדה כנגד מדה. כמו שרצה המן להשמיד וגו' ושללם לבוז כך נשמד וממונו לשלל למרדכי:

הכוני בל הליתי. כנגד מ"ש תחלה והיית כשוכב בלב ים על פרעה:

הלמוני בל ידעתי כנגד מ"ש תחלה וכשוכב בראש חבל על סיסרא כנ"ל:

ואם תכתוש את האויל. במכתשת בתוך הריפות בעלי לא תסור מעליו אולתו:

אחרי לבבכם. ואחרי עיניכם:

עינא וליבא. עין רואה ולב חומד:

כי שחה. משלי ב' י"ח ובפסוק ט"ז שם להצילך מאשה זרה:

בעמקי שאול. וכתוב שם אשת כסילות הומיה פתיות:

ואף הסיתך מפי צר. שאם תהיה ניסת ומפותה תפול אל מקום שפיו צר ותחתיו רחב:

לצבות בטן. כמ"ש לעיל פר' ט' סי' י"ט שפסוק לצבות בטן פי' על בטנו של נואף ועוד שם בפרשה כמה פעמים:

ומשלח מדנים. לעיל פר' ט' סימן י"א:

הוי למי שיח. שהיא משיחה ומפתה אותו:

נפצעת פצעי חנם. אם בתולה ונערה מאורסה היא ונפצעת על ידי ביאת הנואף:

בלא פצע מבעלה. לא בעבור שבעלה חטא שעל כן משחקת לאחר וזהו חנם:

חנם שהכהן פורע. שעל עסקיה הרעים נפצעת מהכהן שלא חטאה לכהן והוא קורע בגדיה כמ"ש לעיל פר' ט' סוף סי' ל"ג: כי יתאוה לרם נרה. ויק"ר ריש פר' י"ב אסתר ריש פר' ה':

ע"י הכוס יתן עינו בכיס. ע"י ששתה הכוס יתן עיניו בכיס כמ"ש שם ושם כיס אחד יהיה לכלנו:

ואינו פורש. שבבלבול היין הכל ישר אצלו איסור והיתר וכן אצל החכם נעשה ישר אצלו הטמא והטהור האסור והמותר:

מה הנחש. לקמן פר' זו סי' ח':

שלישו של עולם. שלא היו אז בעולם רק שלשה בני נח שירשו כל העולם כל אחד שליש:

והוא נקרא אבי כנען. כמ"ש בראשית ט' י"ח וחם הוא אבי כנען וכן בפסוק י"א שם וירא חם אבי כנען הרי שעיקרו של חם נקרא על שם כנען ע"כ כשקלל לחם קלל לכנען שהיה אהוב לו יותר מכל בניו וכן דרך בני אדם לקלל בדבר החביב ביותר וזהו מ"ש וכן היו מאררים:

מה צפעון זה. דורש מ"ש בפסוק אחריתו כנחש ישך וכצפעוני יפריש:

גורם לעבודת כוכבים. לקמן סוף סי' ח':

גערת זדים. השוגים ממצותיך שע"י שהם עושים הרבה במזיד עבירה גוררת עבירה ונכשלים בשגגות הרבה הם השיכורים ע"פ גז"ש זד יהיר לץ שמו לץ היין וכמ"ש לקמן פר' י"א סוף סי' א' וזהו עיניך יראו זרות שישגו במצות שלא כיוונו להם והם זרים אצלו:

כי דור תהפוכות. בנים לא אמון בם:

שנסתרס. עי' ב"ר פר' ל"ו סי' ד' ה' ו' ז':

הכוני וכו' הלמוני וכו'. שבזה שסמכה תורה פרשת סוטה לפרשת נזיר כדי שילמוד מוסר להרחיק מהיין ולא למד וזהו הכוני וכו':

פסקה ג

הה"ד הוי השאננים. הוא ד"א ודרשה אחרת על פסוק זה איש או אשה כי יפליא לנדור נדר נזיר ויק"ר פר' ה' סי' א':

מיומם. יתכן פי' מ"ש בערוך ערך מיאומס שפי' בלשון יוני ורומי לץ שמשנה עצמו בבגדיו לתמונות אחרות הנקרא אצלנו פאיאץ ומתקבצים הרבה אנשים לשחוק וללעוג ושם משוררים ומזמרים ואוכלים ושותים ומצאתי במדרש תהלים י"ח פסוק מנוגה נגדו וכשיוצא למיומם שלו ליתן תורה וא"כ פי' מענין יום שמחה שלו:

פסקה ד

הה"ד דברי למואל. הוא ד"א ודרשה אחרת על פסוק איש כי יפליא לנדור נדר נזיר:

באותו הלילה. מדרש משלי וילקוט ל"א סנהדרין דף ע' ויק"ר פר' י"ב סי' ה'. ע"כ שמחו רבים בשמחתו יותר מבשמחת ביהמ"ק ולא כן דעת סדר עולם פרק ט"ו שסובר שנשא בת פרעה בשנת ד' למלכותו. ויתכן שסוברים שנשא אותה בשנת ד' ועכ"ז לא עשה השמחה והמשתה שלה עד לאחר בנין ביהמ"ק שלא רצה לעשות משתה קודם שגמר את הביהמ"ק:

ולכך נקרא שמו למואל. מלך משא ודורש נוטריקון למה אל שמלכותו היה עליו למשא וזהו מ"ש שהשליך וכו' כמו שמשליכים משא:

מעשה היה ונתקרב. משנה בעדיות:

ולא היו יכולים לעשות. פי' שהיו כל ישראל עומדים עם קרבנותיהם של הציבור ושל היחידים ולא היו יכולים להקריב:

כפפתו אמו. כפפתו בתוכחתה כמו שכופפים המוכים על העמוד:

היא גרמה לו. וזהו מ"ש ברי על שמי:

דחקתי ונכנסתי. שישכב עמי שבג' החדשים האחרונים הביאה טוב לולד שיצא מלבן שיהיה לבן וזריז תמיד ולכך הזכירה בטנה שעשתה לשם שמים ומרומז בתיבת בר מלשון ברה כחמה על הלובן:

ודרכיך למחות. כמ"ש ריש קדושין באריכות שהביאה נקרא דרך בתנ"ך וע"י דרכיך תבוא למחות מלכין:

מכאן אמרו. עירובין ס"ד:

לא נברא יין. סנהדרין מ"ג וש"נ ילקוט משלי ל"א:

שהוא רישי ועמלי. תיבת ועמלו מיותר וט"ס שמקומו בשורה הסמוכה לפרש מ"ש ועמלו לא יזכר עוד על מי שמתו לו בנים ובנות כמ"ש ואת עמלנו אלו הבנים באגדת פסח ובספרי סדר תבא:

שאם אין טוענים. טענה של זכות כמ"ש ב"ב כ"ג א':

אל תגזל דל. לעיל פר' ה' סימן י"ב מבואר:

כי אם לבינה. דורש א"ת אם אלא אם ע"פ מדה כ"ו וממעל:

שדבר קשה. כמ"ש כמשא כבד יכבדו ממני:

כמעשה שלמה. השתיה ולקיחת נשים אסורות:

אזהרה הכתובה. שע"י אזהרה זו ישראל הם ברים וטהורים:

חנניא בן אחי ר"י. ובשיר שם בפסוק א' הגירסא ריב"ל ב' פעמים והעיקר כמ"ט כאן ושם צריך להגיהה שחושב שם הרבה תנאים חולקים בזה וריב"ל אמורא היה ולא נמנה עם התנאים לחלוק עליהם:

משום הכי אמר לא תתחתן. ובשי"ר שם הגיר' על שם לא תתחתן פי' שמ"ש והמלך שלמה אהב נשים וגו' עד בהם דבק שלמה לאהבה שכתוב בתורה לא תתחתן בם והוא התחתן ולא שייך לדרוש כן אלא על צדניות חיתיות שהן מן ז' אומות האסורות בחיתון כמ"ש לעיל בסי' כ"ד ובפירושי שם אך שאר אומות שחושב בפסוק מותרות בחיתון ועי' יד"מ בשם ירושלמי ושם הגירסא ר' יהושע:

לאהבה ממש לזנות. ולפי זה שייך על מה שמפורש בפסוק של זנות כולן אסורות:

ומה בר בטני. אזהרה שכתוב בה לצבות בטן על הנואף כמ"ש לעיל פר' ט' סימן מ"ט. ועל הנואפת וצבתה בטנה. איש כי יפליא לנדור נדר נזיר:

אלו ג' אזהרות ברמז. א' על חיתון שבעה אומות ב' א"א מישראל ג' שתית יין:

ג' שמות. בריש שי"ר ובריש קהלת רבה ועוד ד' א' אגור ב' בן יקא ג' למואל ד' איתיאל וד' אלו כתובים במשלי ל"א וצ"ע למה הקדים למואל לאיתיאל וכן לקמן ובשי"ר בקוה"ר. ובפסוק איתיאל קודם וכן בסמוך בפירושי השמות ובשי"ר ובקוה"ר ועי' לקמן בסמוך בפירושי:

בין שעתו. ובשי"ר ובקוה"ר שם הגי' מתמלא בשעתו ומתפנה בשעתו שבשעה שהלך בדרכי התורה אגר אותה והוסיף תמיד וכאשר חטא התפנה מן התורה:

יכול אני להרבות. שמ"ר פר' ו' סי' א' ביתר ביאור עי' מש"ש:

אל למלכים למואל. שם פסוק ד' וכל זה דרך אגב באמצע הדרשה של הג' דברים ופי' השתים:

אמרה התורה. כמ"ש בריש הדרשה שהתורה אם הוכיחתו:

ג' דברים. מרומז במ"ש ג"פ אל אל תתן אל למלכים אל למלכים כנגד ג' דברים:

כנגד נדר נזיר. כנגד הציווי הג' שחשב לעיל ג' אזהרות חיתון וא"א ויין:

מחוקק. היל"ל חוקים ע"כ דורש נוטריקון למחוק חק ופירושו שישכח מליקח מוסר מפרשת סוטה שהמצוה למחקה:

ומנין שחזר שלמה. לשון המדרש מורה שמ"ש כי בער כתוב אחר התוכחה אשר יסרתו אמו וזהו חזר ואמר וכן הוא בסנהדרין דף ע' ע"ב וצ"ע שפרשת כי בער כתוב קודם והנה האיר ה' עיני שדעת המדרש והגמרא לפרש פסוק של משלי ל' דברי אגור בן יקא המשא נאם הגבר לאיתיאל שתיבת המשא מיותר ואין לו באור ע"כ דורש המשא פי' למואל וכמ"ש להלן בריש פר' ל"א דברי למואל מלך משא אשר יסרתו אמו וכאילו כתוב דברי אגור בן יקא למואל נאם הגבר לאיתיאל ומ"ש המשא היינו מה שיסרתו אמו שמקומה כאן שתחלה היה המשא שיסרתו אמו ללמואל ואח"כ נאם הגבר לאיתיאל וגו' כי בער אנכי שהיא תשובה על המשא והתוכחה ברוך ה' שהנחני בדרך אמת:

שבכל מקום שכתוב יין. באדם בנח בלוט בעגל ושיטים:

מי שרוצה לקדש עצמו. כמ"ש ויק"ר פר' כ"ד סי' ו' כל מקום שאתה מוצא בו גדר ערוה אתה מוצא בו קדושה ופירוש הפסוק מאחר שאני בער וגו' איך אדע דעת קדושים ע"כ קלקלתי וזה ע"פ מדה ט' וי"ז:

פסקה ה

ואמרת אליהם. ובר"ד דבר אל בני ישראל וכפל עוד ואמרת אליהם לדרוש להזהיר וכו':

וכשלו איש באחיו. ויקרא כ"ו ל"ז:

כ"מ שנאמר ויהי. ויק"ר פר' י"א סי' ג' באריכות וש"נ ומבואר:

ויראו בני אלהים. את בנות האדם וכן ויהי כי החל האדם לרוב וגו' ובנות יולדו להם ומבואר שם שחטאו בזנות:

ויהי בימי אמרפל. וזה היה המלחמה הראשונה שבעולם והיה צרה גדולה ועוד שבאו להרוג אברהם כמ"ש ויק"ר שם:

ויהי בהיות יהושע ביריחו. יהושע ה' י"ג ואז נודע לו שהמלאך ילך לפניו כמ"ש והנה איש עומד לנגדו וגו' ונמסר לשליח כמ"ש שמ"ר פר' ל"ב:

ויהי כי זקן שמואל. ש"א ז'.

ויהי דוד וגו'. וכתוב תחלה ויהי שאול עוין את דוד וכל שהוסיף להשכיל הוסיף לעוין עליו:

ויהי איש אחר. עתה חוזר לענין הפרשה שדורש ענין נזירות שמשון והצרה שהיה בפחד מות מראית המלאך:

כל מקום שכתוב. בריש שמואל א' ויהי איש אחד מן הרמתים צופים ובש"א ט' ויהי איש מבנימין וכדומה:

ה' אחד. דברים ו' ד':

וכן באלקנה. בריש שמואל א':

בידוע שהוא מירושלים. כמ"ש ודבר ה' מירושלים. והאיר ה' עיני בריש פתיחתא כ"ד דאיכה רבתי משא גיא חזיון גיא שכל החוזים עומדים ממנה דא"ר יוחנן כל נביא שלא נתפרש שם עירו ירושלמי היה הרי לימוד מפורש שכל הנביאים היו מירושלים רק אותם שמפורש אצלם שהיו מעיר אחרת:

אשתאול וצרעה. בערי יהודה כתיב:

אלא ממשפחת הדני. כמ"ש בסדר במדבר אצל כל שבט למשפחותם לבית אבותם א"כ מ"ש כאן ממשפחת הדני על שם אביו ולא על שם אמו להורות שאמו של מנוח לא היה מדן ועל שכתוב דן ידין כאחד וגו' וזה מוכיח שאמו היה מיהודה שע"כ מדמה אותו ליהודה ומ"ש וכן מנוח פירוש כאלו שהיה אמו מיהודה כך אשתו אמו של שמשון ג"כ מיהודה:

דן ידין עמו. כאחד שבטי ישראל כיהודה שבט המובחר גבורים מכולם רבים מכולם שבט המלוכה ועל שמשון כתוב עי' מ"כ:

ושם אחותם הצללפוני. אצל בני יהודה פרץ חצרון וגו' אלה משפחות הצרעתי ואלה אבי עיטם וגו' ושם אחותם הצללפוני ולמדו שהיא אמו של שמשון ממ"ש אלה משפחות הצרעתי היינו משפחות מנוח שכתוב בו שהיה מצרעה ואלה אבי עיטם היינו מנוח אבי שמשון שכתוב בו שופטים ט"ו ח' וישב בסעיף סלע עיטם שהצרעתי הוא אבי עיטם וא"כ מ"ש שם ואלה אבי עיטם יזרעאל וישמע וידבש ושם אחותם הצללפוני היתה ג"כ מצרעה שעל שניהם אמר אלה משפחות הצרעתי שמנוח היה מצערתי של דן כנ"ל ואשתו מצרעתי של יהודה ושמה הצללפונית ובסמוך מפורש הטעם למה נקראת כך ובאופן זה יתכן שמרומז דרשת חז"ל בפסוק. וכן הוא באגדת בראשית פרק נ"ב בסופו שחושב ז' עקרות וז"ל הששית זו הצללפונית אמו של שמשון שנאמר ושם אחותם הצללפונית:

ושמו מנוח הרשעים. ברות רבה פסוק ולנעמי מודע לאישה ושם פירשתי:

נבל שמו. שמואל א' כ"ה כ"ה ור"ד אל איש הבליעל הזה וכו':

גלית שמו. ש"א י"ז ד':

שבע בן בכרי. ש"ב כ' כ"א ובהכרח לומר שאצל הרשעים כתוב פעם כך ופעם כך שהרי אצל נבל כתוב בריש הענין ושם האיש נבל ואצל שבע בן בכרי כתוב בראש הענין ושמו שבע בן בכרי אך אצל הצדיקים לא כתוב אלא באופן זה שמם קודם להם ושמו אלקנה ש"א א' ושמו ישי ש"א י"ז י"ב ושמו בועז רות ב' א' ושמו מרדכי אסתר ב' ה' ושמו מנוח בפרשה שדורש עתה ואף שהוא הראשון בתנ"ך חושבו באחרונה על שחוזר לענינו שדורש עתה וכדרך המדרש שאשר מביא בדרך אגב הדרוש מביאו בראשונה ואשר הוא עיקר הדרוש בא באחרונה ונשמט במדרש פסוק ושמו קיש ש"א ריש ט':

ושמו לבן. ולא כתוב אצלו בהיפוך וא"כ היל"ל לבן שמו כמו גלית ועי' ב"ר פר' ס' סי' ז' ושם הגירסא ר"י אמר לשבח פרדכוס פי' שגם כאן אף שהוא רשע עכ"ז מ"ש ושמו קודם היא לשבח כמו אצל הצדיקים על שם כינוי למעלה שהיה בו:

ושמו מיכיהו. שופטים י"ז א':

שהיה מקבל אורחים. כמ"ש שם שופטים י"ז פסוק ח' ויבוא עד בית מיכה לעשות דרכו וקבלו בביתו:

ויהי שם בנו הבכור. ש"א ח' ב' ומ"ש מה זה רשע אף זה רשע צ"ע שהרי מפורש כתוב בפסוק הסמוך ולא הלכו בניו בדרכיו וגו' ויטו משפט ומה טעם הדרשה וי"ל דרבנן הוקשה להם תיבת משנהו שהיל"ל ושם השני ע"כ דרשו שתחלה היה הבכור רשע והיו סבורים שהשני אולי יהיה צדיק וכאשר גדל השני נודע שגם הוא רשע כראשון וזהו ומשנהו שהיה שני לו לראשון ורבנן לא באו לתרץ רק ר' יודן:

נקרא שמו ושני. היינו מ"ש בד"ה א' ופסוק י"ג ובני שמואל הבכור ושני ואביה ודורש ע"פ מדת ממעל מלשון משנה פניו וישנה ואת נערותיה:

יואל בן פתואל. יואל הוא בנו של שמואל כמ"ש שם ויהי שם בנו הבכור יואל וכשם שיואל זכה לרוה"ק כך אביה שהוקשו זה לזה:

שפיתה להקב"ה בתפלתו. כמפורש עליו ששמע השי"ת כמה פעמים את תפלתו וכמ"ש ושמואל בקוראי שמו קוראים אלה' והוא יענם:

תוכן העניינים

פירוש מהרז״ו על במדבר רבה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה