פירוש מהרז״ו על איכה רבה· רבי זאב וולף [מהרז"ו] איינהורן
פתיחתא · פסקה כט
אלהים מושיב יחידים ביתה. וס"ד מוציא אסירים בכושרות אך סוררים שכנו צחיחה:
בפני עצמם. וזהו יחידים. ואח"כ ביתה שנתישבו יחד כמו בע"ב עם ב"ב אימתי כשהוציא אסירים:
המוניא. עיין מ"כ ועיין לעיל פתיחא יו"ד ושם מבואר:
אך סוררים. כשסרו ישראל מהקב"ה אז שכנו כמו במדבר ציחי צמא צמאים להשכינה: