פירוש הראש על מדות· רבנו אשר ב"ר יחיאל
פרק ה
משנה א
כל העזרה. הנקראת מחנה שכינה טמא חייב עליה כרת:
משנה ב
הכבש והמזבח ס"ב. אע"פ שהמזבח היה ל"ב והכבש היה ל"ב בשטח הקרקע לא היו אוכלים אלא ס"ב כי ב’ אמות של הכבש היו פורחות כנגד אמה של יסוד ואמה סובב:
מן השולחנות לננסין הן ד’. שולחנות של שיש ששנינו בתמיד [דף לא:] שעליהן היו מדיחין את הקרביים והא דתנן בתמיד פרק לא היו כופתין [שם] הקרביים מדיחין אותן ג’ פעמים במעוטן על שולחנות של שיש שבין העמודים והכא תנן שהיו רחוקים מן הננסין ד’ צ"ל שאחרים היו א"נ האי בין העמודים לאו דוקא וקרי ליה שפיר בין העמודים אע"פ שרחוקים ממנו ומיהא הא תנן בפירקין דלעיל ובתמיד פ’ אמר להם הממונה [דף ל:] שבהן תולין ומפשיטין על שולחנות של שיש שבין העמודים צ"ל דאחרים היו דא"א שתהא הבהמה תלויה באונקלאות ומגעת לשולחנות הרחוקים ד’ אמות מן הננסים ותימה דלא חשיב מקום השולחנות ורש"י ז"ל תירץ בפ"ק (צ"ל בפ"ק דיומא דף טז:) דלא צריך למיתני דהדבר מפורש ביחזקאל [מ] דאמה וחצי ארך כל א’ ורחב כל א’:
והנותר. מקום לה’ היה (נ"ל שצ"ל מקל"ה היה כו’ ופירושו מקל"ה של רוחב העזרה ועי’ רש"י יומא טז: ד"ה רובא) בין הכבש ולכותל ומקום הננסים וגם מקום השולחנות:
משנה ג
לשכות בית הפרוה. ביומא [דף לה.] מפרש מאי פרוה אמגושא פרש"י אדם מכשף עשאה וישראל הוה וכו’ כדכתיב [עזרא ד] לא לכם [ולנו] לבנות בית ור"ח פי’ שהיה מכשף אחד שעלה בדעתו לראות [עבודת] כה"ג ביוה"כ בשעה שהקטיר קטורת ועשה מחילות מירושלים להר הבית ומצאוהו בלשכת בית הפרוה והרגוהו שם והיה שמו פרוה:
משנה ד
אבא שאול אומר לשכת כה"ג כו’. מילתא באנפי נפשיה הוא ולא קאי אדרבי אליעזר בן יעקב:
בור הגולה. ועשאוהו כשעלו מן הגולה:
לובש לבנים. מרוב שמחה:
סוף הספר