אור ברסלב

פירוש הראש על מדות· רבנו אשר ב"ר יחיאל

פרק ד

פרק ג

משנה א

פתחו של היכל כו' שתים מבפנים ושתים מבחוץ. אצל מזוזות הסמוכות לאולם כי עובי הכותל ההיכל היה ו’ אמות:
שנאמר שתים דלתות להיכל ולקדש. להיכל היינו לצד חוץ ולקדש היינו לצד פנים:
החיצונות נפתחות לתוך הפתח. ומכסות עביו של כותל ה’ אמות ונשאר אמה לב’ המזוזות:
בתוך הפתח היו עומדות. ד’ חלונות נפתחו עביו של כותל הפנימית פתחו (נ"ל שצ"ל בין הפנימיות בין חיצונות עומדות בתוך עובי הכותל הפנימיות נפתחו לצד כו’) לצד חוץ והחיצונות לצד פנים והיו נקפלות לאחוריהם:
כמין איצטרופומא היו. פי’ הדלת היתה נקפלת אחוריה כמין פנקסי’ (אחרי הדלת) הנקפלות (צ”ל הנקפלות זו אחורי זו ועי’ רש”י יחזקאל מא):
אלו ב’ אמות ומחצה. כשנקפל דלת ה’ אמות הוי ב’ אמות ומחצה:
שתים מוסבות. משמע שהיו נקפלות וכן שתים לדלת אחת והיו שתים דלתות תלויות במזוזות כלפי פנים ונקפלות ומכסות ב’ אמות ומחצה וחצי אמה למזוזה מכאן וחצי אמה למזוזה מכאן:

משנה ב

נטל את המפתח ופתח את הפשפש. בתמיד [דף ל:] מפ’ ששתי מפתחות היו א’ [שהוא] יורד לאמת השחי וא’ [שהוא] פותח כיון:
ר’ יהודה אומר בתוך עביו של כותל היה מהלך. באותה הבימה עד שנמצא עומד בין שני השערים:
ופתח את החיצונות מבפנים. לצד ההיכל והפנימית לצד האולם:

משנה ג

לתא. חדרי חדרים קטנים היו שם סביב ההיכל וקדש הקדשים:
ואחד למסיבה. מפרש לקמן:
ואחד לפשפש וא’ להיכל. כדאמרי רבנן לעיל דנכנס מן הפשפש לתא ומן התא להיכל:

משנה ד

התחתונה חמשה. התא היה רחב ה’ מדרום לצפון:
ורובד שש. עובי הכותל של היכל היה שש אמות עד תקרת התא ואז היה מתקצר אמה אמה כדכתיב [מ"א ו’] כי מגרעות נתן לבית סביב והיה מניח התקרה עליו והיינו דקתני והרובד שש והאמצעית ו’ עם הרובד והעליונה ז’ עם הרובד וכותל ההיכל היה עביו ה’ והא דתנן לקמן [מ"ז] וכותל ההיכל ו’ היינו כנגד התא האמצעית:

משנה ה

ומסבה היתה עולה. המסבה זו לא היתה מדרגה עלה כמו בלולים אלא מדרגה חלקה היתה ומהלכת ממזרח למערב על פני כל הצפון ובקרן צפונית מערבית היו עולים על ראש התא וכשהגיע למערב הפך פניו לדרום ומהלך על התא כלפי המערב עד שמגיע לדרום:
הגיע לדרום הפך פניו למזרח והיה מהלך בדרום עד שמגיע לפתחה של עליה. שהיתה פתוחה לדרום וכל פתחי הבניינים הכל בכתב מיד ה’ דאל"כ למה לא עשה פתח העלייה בצפון ולא היה צריך להקיף המערבי:
ובפתחה של עלייה מחוץ היו כלונסאות. גדולים וחקוק בהם מקום מעמד רגל לעלות ולרדות בהן:
ולולין היו פתוחין. כחלולים שבין בית לעלייה כך היתה בתקרה חורין והיו משלשלין בהן האומנין בתבות שיש בהן ג’ מחיצות ויושבין בהן ואע"פ שאין בו מעילה איסור מיהא איכא:

משנה ו

והיכל ק’ על ק’. באורך ורוחב באורך עם האולם ותאים כדפרשי’ וברוחב לא כל ההיכל אלא מקום האולם:
האוטם ו’ אמות. י"מ אוטם יסוד ולא נהירא דשלון אוטם לא משמע הכי ועוד למה מנה היסוד שתחת הקרקע ואינו נראה בכלל בנין גובה הבית ועוד א"א דבנין גדול כזה לא היה לו יסוד אלא ו’ אמות ונראה דיסוד לא קחשיב אלא לאחר שעלה הבנין מהארץ היה כולו אטום בלא חלל ו’ אמות וזהו הרצפה גבוה עד העלייה ו’ אמה:
אמה כיור. ציצי פרחים מצויירים סביב ברחב אמה באבנים גדולות לבנין ושקעם בחומה והניחו קורה גדולה על האבנים לתת עליהן קורות התקרה לבלתי אחוז בקירות הבית:
ואמה תקרה. עובי הקורות והנסרים שעליהן:
ואמה מעזיבה. עפר ורצפה:
ואמה כלה עורב. טבלאות של ברזל ובם קבועות מסמרות חדין למנוע את העורבים לשכון שם שלא יביאו את הטומאה וכן היו על כל גג ההיכל ובערוך פי’ שהיה צורה להבריח העופות כדרך שעושין שומרי הפירות:

משנה ז

אמה טרקסין. היא מחיצה המבדלת בין ההיכל ובין קדש הקדשים והיא היתה מחיצת אבנים בבית ראשון ובבית שני שהיה גבוה יותר מהראשון ולא היה יכול לעמוד בנין רוחב אמה ולהוסיף על הבנין א"א עשו ב’ פרוכות וביניהן אמה ונקרא טרקסין על שסוגרו בעד הלוחות שנתנו בסיני לשון טרוקו גלי [ברכות כח.]:
מן הצפון לדרום. כותל ההיכל ו’ והתא ו’ כנגד תא האמצעי שהיה ו’ קחשיב כותל ההיכל שהיה ו’ כדפרשתי לעיל:
ובית הורדת מים ג’. היה מקום שמי נפתוח נמשכין דרך שמאל שם בצנורות ועלו לים שעשה שלמה לבית הטבילה:
בית החליפות. אותו העודף נקרא חליפות:
מאחוריו. לצד מערב כי היו שם חלונות וגנזו בהן הסכינין וכתיב בעזרא [א’ ט’] מחלפים תשעה ועשרים והיינו בנין צר מאחוריו ע’ ורחבה מלפניו ק’:

הדרן עלך פתחו של היכל

תוכן העניינים

פירוש הראש על מדות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה