פורת יוסף (שלופר)· רבי יוסף שלופר
מערכה כד
א ועתה נבאר בישוב קושיית הטורי אבן שהקשה על התוס' משבועות (דף כ"ד) הנ"ל דפריך הגמ' והרי הקדש אלמא דיש שאלה בהקדש לאחר שחיטה וזריקה והנה האחרונים תירצו דהגמ' פריך שפיר משום דהסוגיא דשבועות קאי לרבא ורבא הא ס"ל בשבועות (דף כ"ז) דאם אכלה כולה אין נשאלין עליה וא"כ תקשה הא משכחת אף בשבועה דליתא בשאלה כגון שנשבע שלא יאכל תמרים וחלב ואכלם וע"כ דלא חשיב שבועה כיון דמעיקרא איתא בשאלה לכך פריך שפיר והרי הקדש דג"כ מעיקרא הי' איתא בשאלה והתוס' בכריתות אזלי לפי מאי דקיי"ל כאמימר דאכלה כולה נשאלין עלי' שפיר י"ל דלא חשיב מה דעתה איתא בשאל' דהיינו שבועה אבל קדשים הא השתא לאחר זריק' ליתא בשאלה והנ"ל דבזה יתיישב מה שיש לדקדק דלמאי האריך הגמ' בהקושי' דמקשה על רבא מהא דתנן יש אוכל אכילה א' להביא סיומא דמתני' דר"מ אומר אם הי' שבת והוציאה בפיו חייב כיון דלענין הקושי' על רבא די מרישא דמתני' דלא חשיב רק ד' חטאות ולרבא משכחת חמש אבל לפי הנ"ל ניחא דלכאורה עדיין קשה מאי פריך הגמ' לרבא הא איתא בכריתות (דף י"ד) וניתני ה' חטאות ונוקמא כגון דאכל כזית פיגול ומשני בחדא בהמה קא מיירי בשתי בהמות לא קא מיירי ונותר ופיגול בחדא בהמה לא משכחת לה אלמא לא משכחת לה כגון שהעלה אבר פיגול כו' אלא בזית אחד קא מיירי בשני זיתים לא קא מיירי ולא והקתני יוה"כ וביוה"כ בככותבת הוא דמחייב ובכותבת איתא שני זיתים אר"ז כגון שאכל כוליא בחלבה ר"פ אמר כגון דמלייה בתמרי ר"א ב"א מתני ה' חטאות ומתרץ לה כגון דאכל כזית פיגול וניתני שש חטאות ונוקמא כגון דאכל כזית דם בחדא אכילה קמיירי בשתי אכילות לא קמיירי ושיערו חכמים דאין בית הבליעה מחזיק יותר משני זיתים וא"כ מאי מקשה הגמ' דילמא רבא סובר כר"א ב"א דחשיב פיגול ותו לא יכול למיחשיב גם שבועה דכיון דלא אכל התמרים עדיין איתא בשאלה משום התמרים דא"ל דאכל גם התמרים דהא אין בית הבליעה מחזיק יותר מב' זיתים ובחדא אכילה קמיירי כו' ומאי פריך הגמ' בשלמא לפי גירסתינו ביומא (דף ע"ט) דגרסינן אמר רבא ככותבת הגסה שאמרו יתירה מכביצה א"כ א"ש דהגמ' פריך שפיר לרבא לשיטתו דס"ל דככותבת הוא יותר מכביצה א"כ ל"ל דרבא ס"ל כר"א ב"א דתני ה' חטאות וכגון דאכל כזית פיגול דא"כ תקשה דלחשיב נמי דם דלרבא לשיטתו ליכא לשנויי דבאכילה אחת קמיירי דא"כ האיך חשיב במתניתין יוה"כ הא חיוב יוה"כ הוא בככותבת הגסה דהוי יתירה יותר מכביצה ואין בית הבליעה מחזיק יותר משני זיתים וא"כ לא משכחת לה בחדא אכילה וע"כ דרבא לא ס"ל כר"א ב"א א"כ פריך הגמ' שפיר אבל לפי נ"א דגרסי שם רבה תקשה ולכאורה הי' נ"ל ליישב דהגמ' פריך שפיר לרבא לשיטתו דלדידי' ל"ל דס"ל כר"א ב"א דהנה לכאורה קשה אהא דמשני ר"א ב"א דלכך לא תני דם משום דבחדא אכילה קמיירי ואין בית הבליעה מחזיק יותר משני זיתים דעדיין תקשה לפי מה דמבואר במגן אברהם (סי' תע"ד ס"ק ד') דע"י לעיסה מחזיק הבית הבליעה ג' זיתים א"כ עדיין תקשה על מתניתין דליחשיב נמי דם ובלעסו ואכלו דע"י לעיסה מחזיק הבית הבליעה ג' זיתים וע"כ צריכין לומר דר"א ב"א משני שפיר לפי מה דאיתא בזבחים (דף ע"ח) אמר ר"ל הפיגול והנותר והטמא שבללן זה עם זה ואכלן פטור א"א שלא ירבה מין אחד על חבירו ויבטלנו ש"מ תלת ש"מ איסורים מבטלין זה את זה וש"מ נותן טעם ברוב לאו דאורייתא כו' [ומפ' רש"י שבללן כזית מזה וכזית מזה פטור משום דכשהוא לועס אותן נבלל מיעוטו של זה ברובו של זה ובטל המיעוט ברוב ונמצא שאין באותו מין כשיעור דבצר ליה שיעוריה ולא ידעינן הי מינייהו בצר ליה] והנה מדברי רש"י משמע דלא גריס והטמא דאף בשני זיתים מפיגול ומנותר ג"כ אמרינן א"א שלא ירבה מין אחד על חבירו ויבטלנו וכן פסק הטור יו"ד (בסי' צ"ח) וא"כ א"ש די"ל דר"א ב"א יסבור כר"ל דאיסורים מבטלין זה את זה וא"כ ניחא דלא מצי מתניתין למיחשב דם ג"כ ובלעסו דא"כ הא יחסר אינך החמשה חטאות משום דיתבטל הכזית בשר בהכזית חלב והכזית חלב בהכזית בשר דהא מבואר (בכו"פ סי' צ"ח) דחלב ובשר הוי מין במינו בטעמא וא"כ הא יתבטלו האיסורים בהדדי [ועי' בש"ך ביו"ד (סי' צ"ח ס"ק ז') דאמרי' ג"כ סלק את אינו מינו כמו שאינו ומינו רבה עליו ומבטלו] וע"כ דמיירי מתני' בבלען שלם ולא לעסן דלא שייך בזה איסורים מבטלין זה את זה וא"כ א"ש דלא מצי למיחשב דם משום דבלא לעיסה אין בית הבליעה מחזיק יותר משני זיתים והשתא מיושב קושייתי הנ"ל דהגמ' פריך שפיר לרבא והרי הקדש דלא מצי לשנויא דרבא ס"ל כר"א ב"א דתני כזית פיגול דאיתא בירושלמי פ"א דחלה אמר ר"י ב"ח רשב"ל כדעתיה דאיתפלגון הפיגול והנותר ששחקן ר' יוחנן אמר לא ביטלו זה את זה ור"ל אמר ביטלו זה את זה אלמא דר' יוחנן סובר דאיסורים אין מבטלין זה את זה:
והנה ביבמות (דף ל"ו) אמר רבא הילכתא כוותיה דר' יוחנן לגבי ר"ל לבר מהני תלת כו' וא"כ הא רבא סובר כר' יוחנן דאיסורים אין מבטלין זה את זה א"כ הא ל"ל דס"ל כר"א ב"א דתני פיגול דא"כ תקשה דליחשיב נמי דם דלרבא לשיטתו ליכא לשנויא כתירוץ הגמ' דאין בית הבליעה מחזיק יותר משני זיתים דלדידי' עדיין תקשה דליחשיב נמי דם ובלעסו דבלעיסה מחזיק הבית הבליעה ג' זיתים כיון דלדידיה אין איסורים מבטלין זה את זה: ב אמנם באמת ז"א דעדיין תקשה לר"א ב"א דליתני נמי דם ובלעסו דנ"ל דאיסורים מבטלין זה את זה דאיתא במס' עו"ג (דף ס"ו) ר' יהודה אומר משום ר"מ מניין לכל איסורין שבתורה שמצטרפין זה עם זה שנאמר לא תאכל כל תועבה כל שתיעבתי לך הרי הוא בכל תאכל אלמא דרבי יהודה ור"מ ס"ל דאיסורים מצטרפין זה עם זה א"כ פשיטא דלדידהו אין איסורים מבטלין זה את זה וא"כ עדיין תקשה דהא מתניתין דיש אוכל אכילה אחת הוא ר' יהודה דמאן חכמים דר"מ הוא ר"י וא"כ ליתני נמי דם ובלעסו וכן קשה צר"מ דאמאי לא הוסיף ג"כ דם ובלעסו כיון דלדידהו אין איסורים מבטלין זא"ז וע"כ צ"ל דלכך לא חשיב דם משים דמתניתין רוצה אגב אורחא לאשמעינן דאף בבלען שלם ולא לעסן ג"כ חשיב אכילה לחייב עליו חטאת דלא נימא דהוי שלא כדרך אכילתן ופטור וקמ"ל כמו עינן רבא בפסחים (דף קט"ו) בלט מצה יצא בלע מרור לא יצא כו' ומפ' הרשב"ם בלע מצה ולא לעסה יצא שהחי קיים בערב תאכלו מצות שהרי אכילה היא לו כו' עיי"ש ועיין בתורת חיים שמפרש דלכך בלע מצה יצא אף דבליעה שלם בלא לעיסה לא הוי דרך אכילה משום דבמ"ע דמצה לא בעינן דרך אכילתן ולפי מה שביארתי הא מוכח ממתניתין דיש אוכל אכילה אחת דמיירי בבלען שלם ולא לעסן לר"א ב"א ואעפ"כ חייב עלה ה' חטאות אלמא דזהו מיקרי דרך אכילתן וא"כ לפ"ז הדרי קושייתי לדוכתא דמאי פריך הגמ' לרבא והרי הקדש הא י"ל דרבא ס"ל כר"א ב"א דתני פיגול והנ"ל ליישב דהנה לכאורה עדיין קשה לר"א ב"א מאי משני דלכך לא קתני דם משום דאין בית הבליעה מחזיק יותר משני זיתים הא ע"כ צריכין לומר דמיירי מתניתין בלעסו ובלעיסה הא מחזיק הבית הבליעה ג' זיתים והוא:
דהנה הקצה"ח (בסי' כ"ח) הקשה אהא דמוסיף ר"מ אם היה שבת והוציאו בפיו חייב דמאי הוסיף ר"מ הא במה דהוסיף שבת חיסר אשם דבפסחים (דף כ"ט תניא האוכל חמץ של הקדש י"א מעל וי"א לא מעל מאן י"א ר' נחוניא בן הקנה דס"ל דכרת פוטר מתשלומין ועי"ש בתוס' ד"ה רבי כו' דאם פטור מקרן וחומש פטור נמי מקרבן שאין אשם מעילות בא אלא כשיש קרן וחומש וא"כ אם היתה שבת דהיה חייב מיתה בזה"ב ודאי פטור מתשלומין וא"כ ליכא אשם וא"כ מאי מוסיף ר"מ כיון דמיחסר אידך קרבן אשם וע"כ צ"ל בישוב קושיית הקצה"ח דלא שייך ליפטור משום קלבד"מ משום דעל הקרן נתחייב תכף מדלעסו כדאיתא בכתובות (ד' ל') מדלעסו קנייה מתחייב בנפשו לא הוי עד דבלעו א"כ שפיר קאמר ר"מ אם היה שבת כו' דמשום שבת לא מתחייב עד אחר שבלען שאז הוא הנחתן כמש"כ התוס' בכריתות (דף י"ד) בד"ה אם וא"כ כיון דלא באים בב"א החיוב מיתה וממון אינו מיפטר משום קלבד"מ ובשעה שבלען שוב מתחייב חומש ואשם אף שמחויב במיתה משום דחומש ואשם כפרה הם ולא מיפטר משום קלב"מ כמבואר בתוס' פסחים הנ"ל ד"ה רבי ובתוס' כתובות (דף ל"ג) ד"ה זר עי"ש והא דמבואר בפסחים הנ"ל דלא מעל מיירי שבלען בב"א דאז באין החיוב מיתה וממון בב"א ומיפטר מטעם קלב"מ א"כ לפ"ז מוכח דמתני' מיירי בלעסו וא"כ עדיין תקשה דליתני נמי דם:
והנ"ל ליישב לפי מה דאיתא בכתובות (דף ל"ג) ר"ל אמר הא מני ר"מ היא דאמר הי' לוקה ומשלם כו' וכ"ת ר"מ לוקה ומשלם א"ל מת ומשלם ל"ל ולא והתניא גנב וטבח בשבת משלם תשלומי ד' וה' דברי ר"מ וחכמים פוטרים הא אתמר עלה אמר ר"י בטובח ע"י אחר כו' וא"כ י"ל דר"א ב"א ס"ל דהך ברייתא דגנב וטבח בשבת דמחייב ר"מ דקתני סתמא משמע בטובח ע"י עצמו א"כ מוכח דר"מ ס"ל מת ומשלם א"כ שפיר הוסיף ר"מ שבת משום דלר"מ לשיטתו לא מיפטר מטעם קלב"מ והא דהשיבו לו חכמים דאינו מן השם אף דלהחכמים בלא"ה א"א למיחשיב שבת דא"כ יחסר אשם דהא החכמים דר"מ פוטרים מתשלומי ד' וה' משום דקלב"מ י"ל דהשיבו אף לשיטת ר"מ דלא מיפטר מטעם קלב"מ אעפ"כ הא אינו מן השם]:
והשתא א"ש הא דפריך הגמ' והרי הקדש לפי מה דאיתא בכתובות (דף ל"ג) הנ"ל וכי זה חוטא וזה מתחייב אמר רבא אמר רחמנא וטבחו או מכרו מה מכירה ע"י אחר אף טביחה ע"י אחר וא"כ משמע דרבא מוקים להא דר"מ דמחייב בד' וה' בטובח ע"י אחר א"כ ר"מ מת ומשלם ל"ל א"כ תקשה קושיית הקצה"ח דמאי מוסיף ר"מ שבת הא יחסר אשם וע"כ צריך לומר כנ"ל דמיירי בלעסו וא"כ ע"כ א"א לשנות במתני' פיגול דא"כ תקשה אמאי לא תני נמי דם וע"כ דרבא לשיטתו א"א לסבור כר"א ב"א לכך פריך הגמ' שפיר והרי הקדש וא"כ א"ש הא דהביא סיומא דמתני' דר"מ אומר אם היתה שבת כיון דכל עיקר הקושיא לרבא הוא מר"מ כמ"ש:
ג ובמ"א ביארתי באופן אחר ליישב הא דהביא המקשן סיומא דמתני' דברי ר"מ וישבתי בזה מה דק"ל על הא דמשני רבינא שם דלכך לא חשיב שבועה משום דכי קתני מידי דחייל אמידי דאית ביה מששא שבועה דחיילא אמידי דלית ביה מששא כגון שאישן ושלא אישן לא קתני ולכאורה ק"ל מאי משני רבינא הא עדיין תקשה אף דאי אפשר לחשוב איסור שבועה מ"מ קשה דליחשיב במתני' קונם כגון שאמר קונם שלא אוכל תמרים וחלב דחייל בכולל דבזה ליכא לשנויי דלא קתני מידי דחייל אמידי דלאו בר מששא דהא נדרים אין חלין אלא על דבר שיש בו ממש כמבואר בשבועות שם ת"ר חומר בשבועות מבנדרים שהשבועות חלין על דבר שאין בו ממש משא"כ בנדרים והנ"ל ליישב דלרבינא לשיטתו לא קשה כלל דליחשיב קונם והוא דהא לכאורה יש לדקדק דלמאי האריך הגמ' בהקושי' דמקשה על רבא מהא דתנן יש אוכל אכילה א' להביא סיומא דמתניתין דר"מ אומר אם היה שבת והוציאה בפיו חייב וליישב זאת נראה עפ"י מה דהקשו התוס' אהא דפריך הגמ' דליחשיב נמי שבועה שלא אוכל תמרים וחלב הא מבואר בתוס' יבמות (דף ל"ג) בד"ה א"ר יוסי דכולל בקל על חמור אינו חל וא"כ ניחא הא דלא חשיב שבועה משום דשבועה אינו יכול לחול על איסור חלב בכולל משום דהוי קל על חמור דשבועה הוי קל לגבי חלב דעל חלב חייב כרת ועל שבועה אינו אלא בלאו ותירצו דאעפ"כ איכא ג"כ קולא בחלב מה שאינו בשבועה דחלב הותר מכללו אצל חיה משא"כ בשבועה דלא הותרה מכללה וא"כ כיון דאיכא חומר בכל אחד מה שאינו בחבירו מיקרו שוין:
אמנם עדיין תקשה מאי פריך הגמ' הא איתא בפסחים (דף כ"ג) וריה"ג אשכחן חלב דשרי' רחמנא אלא גיד נימא דאסור ומשני מייתי לה בק"ו מחלב ומה חלב שענש כרת מותר בהנאה גיד לא כש"כ ור"ש מה לחלב שכן הותר מכללו אצל חיה כו' וריה"ג אנן בבהמה קאמרינן ובבהמה מיהת לא אישתרי וא"כ קשה מאי פריך הגמרא דליתני נמי שבועה הא יש לומר דהך מתניתין ס"ל כריה"ג דחלב לא הוי הותר מכללו וא"כ א"ש הא דלא חשיב שבועה משום דשבועה אינו יכול לחול על חלב דהוי קל על חמור אמנם י"ל דהגמ' פריך שפיר דע"כ צ"ל דהחכמים ס"ל דחלב מיקרי הותר מכללו דאל"כ תקשה האיך חל איסור מעילה על חלב שהרי מיד משנולדה נאסר חלבה אקדשיה מיגו דחייל על בשרה חייל נמי על חלבה כמבואר ברש"י והא קיי"ל הזיד במעילה באזהרה וא"כ הא הוי איסור מעילה על חלב קל על חמור ואמאי חל [ואיסור הנאה דהקדש ל"מ חמור אי נימא דמעילה בפרוטה ור"מ יסבור כן דיתיישב ק' הקצו' דמשכחת לה דאכל חצי זית והוי פרוטה] וע"כ דחלב הוי. הותר מכללו אך עדיין תקשה מאי פריך הגמ' הא י"ל דהחכמים ס"ל כרי"ה דחלב לא מיקרי הותר מכללו והא דחייל איסור מעילה על איסור חלב הוא משום דמשכחת לה בולדות קדשים דתיכף משנולדה הוי קדושה ונאסר חלבה א"כ הוי איסור ב"א לכך חייל אבל באמת בכולל לא חל כנ"ל:
אך י"ל דהגמ' פריך שפיר דאיתא בחולין (דף ע"ה) איכא דאמרי כל היכא דלא כלו לו חדשיו לא כלום כי פליגי היכא דהושיט ידו למעי בהמה ותלש חלב של בן ט' חי ואכלו ר"י אמר חלבו כחלב בהמה חדשים גרמי ר"ל אמר חלבו כחלב חיה חדשים ואוירא גרמי וביבמות (דף ל"ו) איתא אמר רבא הילכתא בכל מקום כר' יוחנן לגבי ר"ל לבר מהנהו תלת כו' וא"כ אתא שפיר הא דפריך הגמרא דליחשיב נמי שבועה משום דלרבא לשיטתו דסובר כר' יוחנן ליכא לאוקמא דמיירי בולדות קדשים דעדיין תקשה ממ"נ האיך ס"ל לחכמים דמתניתין אי ס"ל דולדות קדשים במעי אמן הם קדושין א"כ קשה דהאיך חל איסור חלב על איסור מעילה הא איסור מעילה קדים דאיסור חלב אינו חל עד שיהיה בן ט' חדשים ואיסור מעילה חייל תיכף משנוצרה הבהמה ואי ס"ל דולדות קדשים בהוייתן הם קדושים א"כ קשה דהאיך חל איסור מעילה על חלב הא חלב קדים דהתולש חלב מבן ט' חי ואכלו חייב ואיסור מעילה אינו חייל עד שיולד אמנם עדיין תקשה מאי פריך הגמ' לפי מה דמבואר ברשב"א בחולין (דף צ') דהקשה אהא דאמרינן לקמן (דף ק"ג) דאכל חלב מן החי ומן הטרפה ר"י אומר חייב שלש ואוקמינן בשנטרפה עם יציאת רובה דאיסור חלב ואיסור טרפה בהדדי קאתו ואע"ג דשמעינן לר"י דאמר דקודם שנולד חלה עליו איסור חלב דחדשים גרמי אלא ע"כ צ"ל משום דאיסור חלב דהשליל תלוי ועומד שמא תשחט האם ויהיה לה היתר בשחיטה ועד שיולד לא חשבינן ליה איסור חל עליה עכ"ל עיי"ש וא"כ לפ"ז לסברת הרשב"א א"ש דנוכל לומר דת"ק ס"ל דולדות קדשים בהוייתן הם קדושים ואעפ"כ חשיב איסור בת אחת משום דאיסור חלב גם כן אינו חל עד שיולד משום דיש לו היתר בשחיטה וא"כ הוי ב"א וחייל אבל באמת ע"י כולל אינו יכול לחול משום דהוי קל על חמור דמתניתן סובר כריה"ג דחלב לא הוי הותר מכללו וא"כ א"ש הא דלא חשיב שבועה משום דאינו יכול לחול על איסור חלב דחמור:
אמנם י"ל דהגמ' פריך שפיר דאיתא בחולין (דף צ"ב) ונוהג בשליל אמר שמואל וחלבו מותר לדברי הכל ופריך הגמ' חלבו דמאי אילימא דשליל והא מיפלג פליגי בי' דתניא ונוהג בשליל וחלבו אסור דברי ר"מ ר' יהודה אומר אינו נוהג בשליל וחלבו מותר ואמר ר"א אמר ר"א מחלוקת בבן ט' חי והלך ר"מ לשיטתו ור' יהודה לשיטתו אלא חלבו דגיד כו' נמצא מבואר דר"מ סובר דחלב דבן ט' חי אינו ניתר בשחיטת אמו וא"כ א"ש דקושיית הגמ' הוא מר"מ דמדקאמר ר"מ אף אם היה שבת והוציאה בפיו חייב משמע דבאינך מודה להת"ק דחייב בכל הארבע חטאות ואשם אחד רק דמוסיף שבת: והשתא תקשה הא לר"מ לשיטתו דסובר דחלבו דבן ט' חי אינו ניתר בשחיטת אמו ה"ל להוסיף ג"כ שבועה כגון שאמר שבועה שלא אוכל תמרים וחלב דליכא לשנויא דר"מ סובר כריה"ג דחלב לא מיקרי הותר מכללו לכך אינו חל שבועה על חלב משום דהוי קל על חמור דא"כ תקשה האיך חל איסור מעילה על איסור חלב דקדים דל"ל דמשכחת לה בולדות קדשים דהא, לדידיה תקשה ממ"נ כנ"ל כיון דסובר דחלבו דבן ט' חי אינו ניתר ע"י שחיטת אמו והשתא א"ש דלכך הביא הגמ' בהקושיא על רבא הך סיומא דמתני' דר"מ אומר אם היה שבת כו' משום דמהחכמים דמתני' ליכא קושיא דליחשיב נמי שבועה דהא החכמים דר"מ הוא מהסתם ר' יהודה ואם כן לר"י לשיטתו א"ש די"ל דלכך לא חשיב שבועה משום דסובר כריה"ג דחלב לא הוי הותר מכללו והא דחייל איסור מעילה על איסור חלב דקדים הוא משום דמיירי בולדות קדשים דלר"י לשיטתו דסובר דחלבו של בן ט' חי ניתר בשחיטת אמו הוי איסור בת אחת וחייל אבל לר"מ לשיטתו דסובר דחלבו של בן ט' חי אינו ניתר בשחיטת אמו פריך שפיר:
ד וא"כ לפ"ז מיושב קושייתי הנ"ל אהא דמשני רבינא דלכך לא קתני שבועה משום דחייל אמידי דלית ביה מששא דעדיין תקשה דליתני קונם שלא אוכל תמרים וחלב דבזה ליכא לשנויי דלא קתני מידי דחייל אמידי דלית ביה מששא דהא קונם אינו חל אלא על דבר שיש בו ממש אבל לפי מה שביארתי דכל עיקר הקושיא הוא רק מהא דהוסיף ר"מ שבת ולא הוסיף שבועה ג"כ א"כ א"ש דרבינא לשיטתו אזיל דאיתא לעיל בשבועות (דף כ"ב) רבינא אמר כי אמר ר"פ לענין מלקות כי תניא ההיא לענין קרבן דבעינן שוה פרוטה למימרא דסברי רבנן יש מעילה בקונמות והתניא ככר זו עלי הקדש הרי הוא מעל וחבירו לא מעל דברי ר' מאיר וחכמים אומרים בין הוא בין חבירו לא מעל לפי שאין מעילה בקונמות ומשני הגמרא איפוך והנה הא דאמרינן איפוך הוא דווקא אליבא דרבינא כמבואר בתוס' שם ד"ה רבינא וא"כ א"ש הא דלא חשיב קונם בין להחכמים ובין לר"מ דלכל חד וחד לשיטתו ניחא דלהחכמים לא קשה דליחשיב עוד קונם אף לרבינא דס"ל דחכמים דר"מ ס"ל דיש מעילה בקונמות משום דר"י לשיטתו אזיל דס"ל דחלבו של שליל אינו ניתר בשחיטת אמו אם כן לדידיה בלא"ה ניחא די"ל דסובר כריה"ג דחלב לא מיקרי הותר מכללו וא"כ א"ש הא דלא חשיב איסור קונם ושבועה משום דקונם אינו יכול לחול על איסור חלב דקדים בכולל משום דהוי קל על חמור והא דחייל איסור מעילה על חלב הוא משום דמיירי בולדות קדשים דלר"י לשיטתו הוי איסור בא אחת לכך חייל וכל עיקר הקושיא הוא רק לר"מ לשיטתו דסובר דחלבו של בן ט' חי אינו ניתר בשחיטת אמו א"כ מוכח לדידיה מהא דחייל מעילה על חלב דחלב מיקרי הותר מכללו קשה לדידיה דה"ל להוסיף שבועה ג"כ ולדידי' בלא"ה ניחא הא דלא חשיב קונם דר"מ לשיטתו אזיל דסובר דאין מעילה בקונמות אליבא דרבינא לשיטתו א"כ ליכא חיוב קרבן כלל בקונם ובמתניתין לא חשיב רק חיובא דקרבן ולא תקשה לדידיה רק דליחשיב שבועה דבזה איכא חיוב קרבן אם החליף שבועתו וע"ז הא שפיר משני רבינא דלכך לא חשיב שבועה משום דחייל אמידי דלית ביה מששא:
ה והנ"ל ליישב עוד באופן אחר די"ל דרבינא סובר כתירוץ בתרא בפסחים (דף כ"ג) דריה"ג סובר דחלב לא מיקרי הותר מכללו משום דאנן בבהמה קאמרינן ובבהמה מיהת לא אישתרי וא"כ י"ל קושיית הגמ' בלא"ה דלכך לא חשיב שבועה משום די"ל דמתניתין ס"ל כריה"ג דחלב לא מיקרי הותר מכללו וא"כ אינו חל איסור שבועה על חלב בכולל משום דהוי כולל בקל על חמור כיון דחלב לא מיקרי קיל:
אמנם י"ל דהגמ' פריך שפיר דל"ל דמתניתין סובר כריה"ג דחלב לא מיקרי הותר מכללו דא"כ תקשה אמאי חייל איסור יוה"כ על חלב דקדים בכולל הא הוי כולל בקל על חמור דעל חלב חייב בכזית ומצד איסור יוה"כ אינו חייב רק בככותבת גם הא חלב אין היתר לאיסורו משא"כ יוה"כ דיש היתר לאיסורו דלמחר יהיה מותר באכילה וע"כ צ"ל דחלב מיקרי ג"כ קיל משום דהותר מכללו אצל חיה א"כ פריך הגמ' שפיר דליחשיב שבועה אמנם עדיין תקשה לפי מה דמבואר בש"א (סי' ע') ליישב קושיית התוס' בכריתות (דף כ"ג) אהא דפריך רבא ומי סבר ר"ש איסור חע"א והא תניא רש"א האוכל נבלה ביוה"כ פטור והקשו התוס' מאי פריך רבא דילמא שאני גבי יוה"כ מש"ה לא חל על איסור נבלה דאינו רק איסור כולל אבל הכא גבי נותר דהוי איסור מוסיף מודה ר"ש דחל ותירץ הש"א דיוה"כ הוי ג"כ איסור מוסיף משום דביוה"כ דלא כתיב ביה לשון אכילה אסור אפי' שלא כדרך אכילתן וא"כ הוי איסור יוה"כ איסור מוסיף דאיתוסף איסור באותה חתיכה שאסורה אפי' שלא כדרך אכילתן עיי"ש והשתא תקשה כיון דמוכח דרבא סובר דאיסור יוה"כ מיקרי איסור מוסיף א"כ מאי פריך הגמ' לרבא דליחשיב שבועה הא עדיין י"ל דלכך לא חשיב שבועה משום דסובר כריה"ג דחלב לא חשיב הותר מכללו וא"כ א"ש דשבועה אינו חל בכולל משום דהוי כולל בקל על חמור והא דחייל איסור יוה"כ על חלב הוא משום דיוה"כ הוי איסור מוסיף לרבא ובמוסיף חייל אפי' בקל על חמור:
וע"כ צ"ל דקושיית הגמ' הוא אהא דהוסיף ר"מ שבת דה"ל להוסיף שבועה ג"כ דאיתא בעו"ג (דף ס"ז) ומי איכא למ"ד נותן טעם לפגם אסור אין והא תניא אחד נותן טעם לפגם ואחד נותן טעם לשבח אסור דברי ר"מ רש"א לשבח אסור לפגם מותר מאי טעמא דר"ש אמר קרא לא תאכלו כל נבלה כו' כל הראויה קרויה נבלה ושאינו ראוי' אינו קרויה נבלה ור"מ ההיא למעוטי סרוחה מעיקרא אלמא דר"מ סובר דאם נסרחה לאחר כך אסורה אף דאינו ראוי' לאכילת אדם וא"כ קשה הא הוי שלא כדרך אכילתן כיון דאינה ראוי' לאכילה וכן מבואר ברמב"ם דטעמא דנ"ט לפגם מותר הוא משום דהוי שלא כדרך אכילתן וע"כ צ"ל דר"מ סובר דשלא כדרך אכילתן אסור מדאורייתא וא"כ לפ"ז שפיר פריך הגמ' דעדיין תקשה לר"מ דה"ל להוסיף שבועה ג"כ דליכא למימר דסובר כריה"ג דחלב לא מיקרי הותר מכללו דא"כ תקשה אמאי חייל איסור יוה"כ על איסור חלב דל"ל דאיסור יוה"כ הוי איסור מוסיף משום דאיתוסף איסור שלא כדרך אכילתן דהא לר"מ לשיטתו ס"ל דכל איסורין שבתורה אסורין אפי' שלא כדרך אכילתן וע"כ דר"מ סובר דחלב חשיב קיל משום דהותר מכללו א"כ קשה דה"ל למיחשיב שבועה ג"כ וא"כ כיון דכל עיקר קושיית הגמ' הוא רק לר"מ א"כ שפיר משני רבינא דלכך לא קתני שבועה משום דחייל אמידי דלית ביה מששא ואין לומר דליתני קונם ז"א דהא לרבינא לשיטתו הא ס"ל לר"מ דאין מעילה בקונמות:
ו ועוד נ"ל ליישב הא דהקשה הט"א על התוס' משבועות (דף כ"ד) דפריך הגמ' והרי הקדש ומשני בבכור והנ"ל ליישב דהנה הגמ' בכריתות (דף י"ד) פריך וליתני ה' חטאות ונוקמה כגון דאכל כזית פיגול ולכאורה יש ליישב קושיית הגמ' לפי מה דמבואר במנחות (דף מ"א) אמר רב גידל אמר רב זריקת פיגול אינה מביאה לידי מעילה ואינה מוציאה מידי מעילה אינה. מביאה לידי מעילה באימורי קדשים קלים ואינה מוציאה מידי מעילה בקדשי קדשים ונקדים עוד מה שהקשה האבני מילואים אהא דקאמר הגמ' אקדשי' מיגו דאיתוסף בה איסור הנאה ומפ' התוס' דהוי איסור כולל והשתא תקשה להך שיטה דנדרים חלין על האסורים לקיים משום דאיסורים אינם אלא איסור גברא וכי אמר קונם איתוסף איסור אחפצא וא"כ תקשה הא שפיר מצי לחול איסור מוקדשין על איסור חלב משום דמוקדשין הוי איסור חפצא דהא נדר הוי האומר כקרבן וכאימרא ומוקדשין הוי נדר גמור ואיסור חפצא הא חייל על שאר איסורים וכן בכריתות (דף כ"ז) מפיק לה מקרא דבמוקדשין איסור חע"א דכתיב כל חלב לה' לרבות אימורי קדשים קלים למעילה ותיפוק לי' דאימורין ה"ל איסור חפצא וחייל על האיסורים ואע"ג דבשר קדשים קלים לאחר זריקה תו לא מיקרי דבר הנדור זהו רק הבשר כיון שיש להם היתר לכהנים ולבעלים אבל אימורין דלגבוה סלקי לעולם הוי דבר הנדור כמבואר בנדרים פ"ב דכאימורין ה"ל נדר וא"כ ה"ל איסור חפצא ואמאי בעינן דליהוי איסור כולל או מוסיף א"ו מוכח דאין הנדרים חלין על האיסורים והנ"ל ליישב דהנה בקדשים קלים אין מועלין עד שיזרוק הדם נזרק הדם מועלין באימורים כמבואר במעילה (דף ו') וכן פסק הרמב"ם (פ"ב מה' מעילה ה"א) ומעתה הדבר נכון דבאמת כל הטעם דנדר חל על דבר מצוה הוא משום דהוי איסור חפצא ולכך נדר על נדר לא חל כמבואר בר"ן ריש פ' ואילו מותרין ולפ"ז כיון דמשעה דאקדשיה כבר נתקדשה הבהמה והי' עליה איסור מוקדשין ואין בה מעילה וא"כ הא לענין איסור מעילה שוב לא מצי לחול על איסור חלב משום דאין איסור חע"א ולא שייך לומר דהוי איסור חפצא דהא כבר היה עליה איסור חפצא בלא איסור מעילה דהרי אף דאין מעילה בשלמים אעפ"כ איסורא דאורייתא איכא ועי' במ"ל (פ"ב מה' מעילה ה"א) וא"כ הא האיסור מעילה לא מצי לחול עלה כיון דלא נתוסף מצד מעילה איסור אחפצא דכבר הי' עלה איסור חפצא ובזה מדוקדק ד' הגמ' הא דאמרו בכריתות הנ"ל כל חלב לה' לרבות ק"ק למעילה והיינו ק"ק דאין בהם איסור מעילה קודם שנזרק הדם א"כ לא הוי איסור מעילה איסור חפצא ובזה א"ש הא דקאמר הגמ' אקדשי' מיגו דאיתוסף איסור הנאה משום דהגמ' רוצה ליישב בכל מוקדשין אפי' בשלמים והשתא מאי פריך הגמ' דליתני כזית פיגול הא י"ל דלכך לא תני מתני' פיגול משום דמתני' מיירי בקדשים קלים א"כ אם יחשב פיגול יחסר אידך לאו דאשם דהא זריקת פיגול אינו מביא לידי מעילה בק"ק וא"ל דאכתי תקשה דליחשיב פיגול ובשארי קרבנות ז"א דהמשנה רוצה להורות דאיסור חע"א בכולל וזה מוכח ממוקדשין דחל על חלב כמבואר ברש"י הנ"ל א"כ בשארי מוקדשין הוי איסו' מוסיף אבל בק"ק דלא הוי איסו' מוסיף ה"א דלא חל לכך קמ"ל דחל בכולל אף דהוי כולל בקל על חמור:
ז והנ"ל ליישב דהגמ' פריך שפיר דל"ל דמתניתן מיירי בקדשים קלים דהא התוס' הקשו אמאי לא חשיב שבועה ותי' דמידי דאיתא בשאלה לא קתני ומוקדשין דתני אע"ג דהוי בשאלה מ"מ לאחר שנשחטו ונזרקו דמן כהילכתן ליתא בשאלה והנ"ל לומר בזה כלל חדש דאף לשיטת התוס' דלאחר שחיטה וזריקה ליתא בשאלה אעפ"כ בקדשים קלים דממון בעלים הם ישנן בשאלה אף לאחר שחיטה וזריקה והוא לפי מה שביארתי במ"א להסביר סברת התוס' דלכך לאחר שחיטה וזריקה ליתא בשאלה לפי מה דמבואר בתוס' פסחים (דף מ"ה) בד"ה הואיל דבקדשי בדק הבית לא מהני שאלה בתר דאתא ליד גזבר וצריכין להבין במאי אלוק קודם דאתא ליד גזבר מלבתר דאתא ליד גזבר והנ"ל דסברתם כך הוא דלא מהני שאלה בהקדש רק היכא דהדבר לא יצא עדיין מרשות המקדיש לגמרי אם כן כיון דאיכא להמקדיש בהדבר הנקדש עוד זכות ממון ולא נכנסה לגמרי לרשות גבוה שוב יכול לשאול על הקדישו שיתהוה חולין אבל היכא דהדבר יצא מרשות הבעלים לגמרי וכלתה כח המקדיש מהדבר הנקדש ונכנסה לגמרי לרשות גבוה שוב אינו יכול לשאול על הקדישו לעקור זכות גבוה מהחפץ:
ומעתה א"ש לפי מה דמבוא' בתוס' ערכין (דל"ב) דהקשו אהא דפי' רש"י אהא דקאמר הגמ' קדשי בד"ה שהקדיש לקדשי מזבח לא עשה כלום ומפ' רש"י דלא שייך טובת הנאה בקדשי בד"ה ולא נהירא למורי האי טעמא דאטו מי לא שייך ביה לומר כמה אדם רוצה ליתן לב"ה אע"פ שאינו רשאי כמו בקדשי מזבח כו' עיי"ש אלמא דס"ל להתוס' דאף בקדשי בד"ה שייך בהו טובת הנאה ומעתה לפי מה שביארתי לעיל [מערכה ט' אות ט'] דאף א"נ דטובת הנאה אינה ממון אעפ"כ עדיין לא יצא מרשות בעלים וכח הבעלים מעורב בו א"כ א"ש דקודם דאתא ליד גזבר כיון דיש לו בה זכות טובת הנאה ולא כלתה לגמרי כח המקדיש לכך מהני שאלה משא"כ בתר דאתא ליד גזבר דשוב אין לו בה טובת הנאה וכלתה כח המקדיש לגמרי לכך ליתנייהו בשאלה ומעתה א"ש הא דלא מהני שאלה בהקדש לאחר שחיטה וזריקה לפי מה דמבואר בב"ק (דף ע"ו) בשלמא אטביחה לא לחייב דכי קא טבח דהקדש קא טבח אלא אהקדש ליחייב מה לי מכרו להדיוט ומה לי מכרו לשמים ומשני דהתם מעיקרא תורא דראובן והשתא תורא דראובן וע"כ לא הוי מכירה אלמא דקדשי מזבח לא מחשיב יצא מרשות הבעלים משום דהא איכא להבעלים בהו זכות כפרה א"כ כ"ז קודם שחיטה וזריקה אבל לאחר שחיטה וזריקה דכבר נתכפר בהזריקה שוב כלה כח המקדיש מהקרבן ויצא מרשותו לגמרי לכך לא מהני בהו שאלה כמו דלא מהני שאלה בקדשי בד"ה היכא דאתא ליד גזבר וא"כ הא זהו דווקא בכל מוקדשין אבל בקדשים קלים כיון דממון בעלים הוא ואף לאחר שחיטה וזריקה עודנה שייך הבשר להבעלים כמבואר בתוס' ב"ק (דף י"ב) דהא דאמרינן דלאחר שחיטה אפי' ריה"ג מודה דכי קא זכו משולחן גבוה קא זכו הוא רק בחלק הכהנים אבל בחלק הבעלים הוי ממון בעלים אפי' לאחר שחיטה וא"כ כיון דבקדשים קלים אף לאחר שחיטה וזריקה יש להבעלים זכות בה ולא יצא מרשות הבעלים שוב מהני בהו שאלה אף לאחר שחיטה וזריקה: ומעתה א"ש דהגמ' פריך שפיר דהא קשה אמאי לא תני שבועה שלא אוכל תמרים וחלב וע"כ צ"ל דמילתא דאיתא בשאלה לא קתני א"כ תקשה הא הקדש איתנייהו בשאלה וע"כ צריכין לומר דלאחר שחיטה וזריקה ליתא בשאלה ע"כ צריכין לומר דמיירי בקדשי קדשים דהא בשלמים איתנייהו בשאלה א"כ שפיר פריך הגמ' והרי פיגול ודחיקא לי' לאוקמא בבכור דוקא דהא מתני' סתמא קתני והשתא א"ש דהגמ' פריך שפיר בשבועות והרי הקדש משום דקשה להו אמאי לא תני פיגול ודחיקא להו תירוצא דהגמ' בכריתות הנ"ל וע"כ צ"ל דמיירי בקדשים קלים א"כ תקשה הא בשלמים מהני שאלה אף לאחר שחיטה וזריקה לכך משני בבכור ויש אתי בזה פלפול עצום ואכ"מ: