פורת יוסף (שלופר)· רבי יוסף שלופר
מערכה כ
א גרסינן בביצה (דף י"ב) תני תנא קמיה דר' יוחנן המבשל גיד הנשה בחלב ביו"ט ואכלו לוקה חמש לוקה משום מבשל גיד ביו"ט ולוקה משום אוכל גיד ולוקה משום מבשל בשר בחלב ולוקה משום אוכל בב"ח ולוקה משום הבערה א"ל פוק תני לברא הבערה ובישול אינה משנה ואת"ל משנה ב"ש הוא דאמרי לא אמרינן מתוך כו' ה"נ לא אמרינן מתוך שהותרה הבערה לצורך כו' דאי ב"ה כיון דאמרי מתוך כו' ה"נ מתוך שהותרה הבערה לצורך הותרה נמי שלא לצורך:
והנה הרמב"ם (בפ"א מה' יו"ט ה"ד) פסק כל מלאכה שחייבין עליה בשבת אם עשה אותה ביו"ט שלא לצורך אכילה לוקה חוץ מן ההוצאה מרשות לרשות וההבערה כו' אלמא דס"ל להרמב"ם דלא אמרינן מתוך שהותרה לצורך הותרה נמי שלא לצורך רק בהוצאה והבערה אבל לא בשאר מלאכת אוכל נפש ועי' בלח"מ ובפר"ח בה' יו"ט (סי' תצ"ה) ולכאורה דברי הרמב"ם תמוהים דא"כ אמאי קאמר ר' יוחנן פוק תני לברא הבערה ובישול אינה משנה אמאי נקט ובישול הא בבישול כ"ע מודים דל"א מתוך:
ב והנ"ל דאדרבא מכאן סייעתא לשיטת הרמב"ם בהקדם ליישב הא דלכאורה תמוה אהא דקאמר ר' יוחנן פוק תני לברא הא י"ל דהברייתא ר' עקיבא היא דס"ל בפסחים (דף ה') דל"א מתוך וביותר דהתוספות שם בתחלת הסוגיא גבי השוחט עולת נדבה דקאמר הא מני ב"ש היא כתבו התוספות דה"ה דהוה מצי למימר דאתיא כר"ע וא"כ האיך שייך לומר פוק תני לברא נהי דב"ש במקום ב"ה אינה משנה הא י"ל דאתיא כר' עקיבא:
והנ"ל ליישב בהקדם ליישב דברי התוספות בפסחים (דף מ"ז) דפריך הגמרא לרבה דסובר דאמרי' הואיל מהך ברייתא דהמבשל ג"ה ואי אמרינן הואיל אהבערה לא לחייב הואיל וחזי לצורכו ומשני אפיק הבערה ועייל עצי מוקצה והקשו התוספות על זה תימא לר"י מכל מקום ליתני ג"ה של נבלה ולילקי נמי משום נבלה ולכאורה תמוה דל"ל להתוספות להמתין בקושייתם על התירוץ הגמרא דעייל עצי מוקצה ולא הקשו כן מיד על הברייתא דליתני נמי ג"ה של נבלה:
והנ"ל ליישב דלכאורה קשה מאי מקשו התוספות הא איתא בחולין (דף ק"א) האוכל ג"ה של נבלה ר"מ מחייב שתים וחכמים אומרים אינו חייב אלא אחת ומודים חכמים לר"מ באוכל גיד הנשה של עולה ושל שור הנסקל שחייב שתים מאן האי תנא דבאיסור כולל איסור חע"א לית ליה איסור כולל באיסור חמור אית ליה אמר רבא ריה"ג היא כו' וא"כ דילמא הך ברייתא דהמבשל גיד סובר ג"כ הכי דאין אחע"א בכולל גרידא רק בכולל באיסור חמור לכך לא חשיב נבלה משום דאין איסור נבלה חל על איסור גיד דקדים דנבלה לא הוי רק כולל גרידא והא דחייל איסור בב"ח על איסור גיד הוא משום דהוי כולל וחמור דמיגו דחל איסור בב"ח על החלב דהא לגבי החלב הוי איסור בת אחת דמיד שבישלה עם הגיד חל עלה איסור מצד שבלעה טעם מהגיד ומשום בשר בחלב בב"א חל נמי אגיד ונאסר הגיד בהנאה ג"כ מצד בב"ח לכך שפיר חייל משום דהוי כולל בחמור:
והנ"ל ליישב דהנה לכאורה ק"ל אהא דקא משני רבא ריה"ג היא דהיכי מצינן לאוקמא דהחכמים הוא ריה"ג הא איתא בפסחים (דף כ"ג) ור' יוסי הגלילי אשכחן חלב דשריא רחמנא בהנאה אלא גיד נימא דאסור אב"א ה"נ דאסור אב"א מייתי לה בק"ו מחלב ומה חלב שענוש כרת מותר בהנאה גיד שאינו ענוש כרת לא כש"כ ור"ש דאסר איכא למיפרך מה לחלב שכן הותר מכללו אצל חיה תאמר בגיד שלא הותר מכללו ואידך אנן בבהמה קאמרינן ובבהמה מיהת לא אישתרי והנה התוספות ביבמות (דף ל"ג) בד"ה אמר הקשו לפי מה דהקדימו דאיסור קל על חמור אינו חל אפילו בכולל א"כ תקשה הא דאמרינן בחולין (דף ק"ג) התורה אמרה יבוא איסור נבלה ויחול על איסור חלב והא הוי קל על חמור באיסור כולל ותי' דחלב מיקרי קל דהותר מכללו אצל חיה ועוד תירצו דנבלה מיקרי חמור משום דיש חומרא בנבלה שכן מטמאה:
והשתא לפ"ז ק"ל אהא דמשני רבא ר' יוסי הגלילי היא דממה נפשך האיך ס"ל לרבא אי ס"ל כלישנא קמא בפסחים (דף כ"ג) הנ"ל דר' יוסי הגלילי סובר דג"ה אסור בהנאה א"כ תקשה אמאי חייל לדידיה איסור עולה ושור הנסקל על איסור גיד דהא ל"ל משום דעולה ושור הנסקל הוי כולל בחמור מחמת דאסורים בהנאה דהא כיון דלריה"ג גיד ג"כ אסור בהנאה א"כ הא לא איתוספו מצד האיסור דעולה ושור הנסקל שום חומרא על הגיד כיון דמעיקרא היה הגיד ג"כ אסור בהנאה ואי ס"ל לרבא כתי' השני בפסחים הנ"ל דריה"ג סובר דג"ה מותר בהנאה משום דיליף בק"ו מחלב ג"כ קשה דהא קשה קושיית הגמ' שם דהאיך מצי ריה"ג למילף מחלב דמה לחלב שכן קיל שהותר מכללו אצל חיה וע"כ צ"ל כתי' הגמ' דריה"ג סובר דזה לא חשיב קולא לגבי חלב מה דאישתרי לגבי חיה כיון דבבהמה לא אישתרי וא"כ הא תקשה לריה"ג קושיית התוס' דיבמות הנ"ל דאמאי חייל נבלה על חלב הא הוי קל על חמור דהא לדידיה ליכא לשנויי כתי' הראשון דחלב מיקרי קל מצד דהותר מכללו דהא לריה"ג לא חשיב חלב הותר מכללו וע"כ צ"ל כתירוץ השני דנבלה מיקרי חמור משום דמטמאה א"כ כיון דמוכרחין לומר אליבא דריה"ג דנבלה מיקרי חמור אם כן תקשה בהיפוך אמאי אינו חל איסור נבלה על איסור גיד דנבלה. הוי גם כן כולל בחמור שכן מטמאה:
וא"ל דהא דקאמר ריה"ג הוא היינו דס"ל בזה כריה"ג דחמור חל על קל אבל לא ס"ל בהא כריה"ג דג"ה אסור בהנאה ז"א דמוכת מהתוספות דס"ל דהא דמשני ריה"ג הוא היינו דהחכמים דר"מ הוא ריה"ג דהנה התוס' בפסחים הנ"ל הקשו אהא דיליף ריה"ג גיד בק"ו מחלב וא"ת לימא שור הנסקל ושאר איסורי הנאה יוכיחו שאינן בכרת ואפ"ה אסורין בהנאה עיי"ש שנדחקו בתירוצם וק"ל מאי מקשו התוספות הא י"ל דריה"ג סובר כמ"ד בחולין (דף צ') דגיד מותר לגבוה ולפ"ז שפיר יליף גיד בק"ו מחלב דל"ל שארי איסורי הנאה יוכיחו דמה לאיסורי הנאה דעלמא שכן אסורין לגבוה תאמר בגיד דקיל שמותר לגבוה ואינו בכרת מש"ה מותר בהנאה להדיוט דודאי איסור גבוה חשיב חומר [ואע"ג דכתבו התוספות במנחות (דף ו') דלא שייך למעבד יוכיח מגיד לטרפה לענין היתר גבוה משום דגיד אין לו היתר בפני עצמו רק ע"י חיבורו בירך המותר וזה לא שייך גבי טרפה שאינה מחוברת להיתר מ"מ בנידון דידן דהוי פירכא על יוכיח שפיר פרכינן אף בסברא דלא שייך כמבואר בתוספות (בבא קמא דף פ"ח) ובזבחים (דף ח') עיין שם] :
וע"כ צ"ל דהתוספות מקשו שפיר דאזלי לטעמייהו דהקשו בחולין הנ"ל בד"ה מאן כו' וא"ת איסור מוסיף הוא דמיגו דאיתוסף בה איסור לגבוה כשנתנבלה איתוסף נמי להדיוט וי"ל דסבר כמ"ד בריש פירקין דגיד נמי אסור לגבוה והשתא כיון דמוכח דריה"ג סובר דגיד אסור לגבוה לכך הקשו שפיר דהאיך יליף ריה"ג גיד בק"ו מחלב הא י"ל שארי איסורי הנאה יוכיחו אלמא דמוכח מהתוספות דס"ל דהא דמשני רבא ריה"ג היא היינו דהחכמים דר"מ הוא ריה"ג דאל"כ לא מקשו מידי וא"כ הדרא קושייתי הנ"ל לדוכתא:
ובלאו הכי ג"כ קשה כיון דחזינן מהתוספות דיבמות דזה חשוב חומרא בנבלה שכן מטמאה אם כן אמאי לא חשבינין זה חומרא לענין ג"ה של נבלה וא"ל הא מבואר בר"פ העור והרוטב דגידין של נבלה אינו מטמאין משום נבלה ז"א דהא מבואר ברש"י בביצה (דף ז') על הא דתניא מן השלל של בצים מן העצמות והגידים כו' טהור ופירש רש"י דס"ל אין בגידין בנותן טעם הרי דס"ל דלמ"ד יש בגידין בנו"ט יש בגידין טומאת נבלות ג"כ וא"כ כיון דהחכמים ס"ל דיש בגידין בנו"ט דהא באוכל ג"ה של שור הנסקל ס"ל דחייב שתים אלמא דס"ל דיש בגידין בנותן טעם דאל"כ אמאי חייב עלה משום שור הנסקל א"כ תקשי אמאי פטרי באוכל גיד הנשה של נבלה הא הוי איסור חמור משום דמטמאה בשלמא לשיטת המאירי מובא בשעה"מ (פט"ו מה' מ"א) שחולק על פירש"י וס"ל דאפילו למ"ד יש בגידין בנו"ט מ"מ אין בו משום טומאת נבלה ניחא אבל לפירש רש"י קשה:
ג אמנם באמת אין זה קושיא כלל דהא לריה"ג לשיטתו ודאי דאין בגיד טומאת נבלה אף אי יש בגידין בנו"ט לפי מאי דמבואר בפסחים (דף כ"ג) הנ"ל והכא בהא קמיפלגי ריה"ג סבר כשהותרה נבלה חלבה וגידה לא הותרו וכי איצטריך קרא לטומאה וטהרה ומפ' רש"י וז"ל חלבה וגידה לא הותרו דלא הוי בכלל בשר הלכך לא הוי במשמע תתננה ואכלה וגבי נוגע בנבלתה נמי לאו חלב במשמע הלכך יעשה לכל מלאכה לא הוצרך לטהרו אלא להתירו מכלל איסור הנאה הרי דס"ל לריה"ג דאין בחלב טומאת נבלה אף בלא שום קרא ואע"ג דיש בחלב בנו"ט וכיון דלדידי' גם גיד אינו בכלל נבלה כדאמרינן חלבה וגידה לא הותרו א"כ לדידי' אין בגידין טומאת נבלה אף אי יש בגידין בנו"ט כמו בחלב והא דפירש רש"י בביצה דלכך גידין אינן מטמאין משום דאין בגידין בנו"ט הוא רק לדידן דקיי"ל כר"ע דהכל היו בכלל נבלה ומצריך קרא לטהר חלב מטומאת נבלה מוכרח רש"י לפרש דס"ל דאין בגידין בנו"ט דאי הוה ס"ל להברייתא דיש בגידין בנו"ט א"כ הא הוי גיד בכלל נבלה כמו חלב ובגיד הא ליכא קרא לטהרו מטומאת נבלה דרק בחלב גלי קרא דיעשה לכל מלאכה א"כ הא צריך להיות מטמאה כבשר נבלה אבל אי אין בגידין בנו"ט ניחא דלא הוי בכלל נבלה לכך אינו מטמא אבל לריה"ג לא הוי בכלל נבלה אפילו אם יש בגידין בנותן טעם כמו חלב: וא"ל דהא אף דלריה"ג אין בגידין טומאת נבלה אעפ"כ הא באיסור חמור לא בענין שיהא בחתיכה זו אלא כיון שיש לאותו דבר החומר במקום אחר ממילא הוי חמור כדמוכח מהתוספות דיבמות הנ"ל דתירצו דלכך חל נבלה על חלב משום דיש חומרא בנבלה שכן מטמאה אע"ג דחלב נבלה אינו מטמאה משום נבלה כמבואר בפסחים (דף כ"ג) הנ"ל אלא ודאי אע"ג דבכולל או מוסיף בעינן שיהא ממש כולל או מוסיף כדמוכח בכריתות דף י"ד) דפריך שם מאי איסור מוסיף איכא הכא ומשני משום דאיכא ברא לסבא אעפ"כ באיסור חמור לא בעינן שיהא דווקא בחתיכה זו רק אם יש לה החומר במקום אחר ג"כ הוי חמור א"כ ה"נ אף דגידין אינו מטמאין משום נבלה לריה"ג מ"מ הא כיון דשם נבלה מטמא מיקרי חמור ז"א דהא נגד זה איכא חומר בגיד מה שאינו בנבלה דחייב עליו גם בשאין בו כזית אם הוא שלם כדאיתא בחולין (דף צ"ו) אכלו ואין בו כזית חייב:
וא"ל דא"כ אמאי חשיב חומר בעולה ושור הנסקל מה דאסורים בהנאה ז"א דהא הך חומר של עולה דאסור בהנאה הוי על גיד זה עצמו דנאסר בהנאה אבל החומר שיש בגיד יותר מבעולה אינה בחתיכה זו דהא גיד זה דאיירינן בו דיש בו כזית אינו חייב עליו משום גיד ג"כ רק אם אכל כזית מש"ה חשיב חומר דעולה יותר מחומרא של גיד וחשיב חמור על קל אבל לענין החומר דנבלה כיון דהחומר דנבלה ג"כ אינו בחתיכה זו לריה"ג דאין בגידין משום טומאת נבלה א"כ הא נגד זה שוב איכא חומר לגיד מה שאין בנבלה דחייב עליו אף בשאין בו כזית:
ד וא"כ לפ"ז מיושב הא דהקשו התוספות דליתני ג"ה של נבלה דווקא לבתר דמשני אפיק הבערה ועייל עצי מוקצה והוא דיש לדקדק למה ליה להגמרא לדחויי ולשנויי דעייל עצי מוקצה ולחדש דמוקצה דאורייתא ה"ל לשנויי מיד דעייל עצי הקדש כדמשני הגמ' לבסוף אך י"ל דהא לכאורה קשה אהא דמשני הגמרא דעייל עצי הקדש הא הגמרא פריך במכות (דף כ"ב) על המשנה דיש חורש תלם אחד ולחשיב נמי שבועה שלא אחרוש בין בחול בין ביו"ט דמיגו דחל השבועה על חול חל נמי על יו"ט א"ל מידי דאיתא בשאלה לא קתני ולא והרי הקדש בבכור והרי נזיר אלא האי תנא איסור כולל לית ליה:
וא"כ לפ"ז תקשה דהאיך מצינו למימר דעייל עצי הקדש דא"כ תקשה דלחשיב נמי שבועה שלא אבשל בין בחול בין ביו"ט דחל השבועה על איסור בישול ביו"ט בכולל כקושיית הגמרא במכות דליכא לשנויי מידי דאיתא בשאלה לא קתני דהא קחשיב עצי הקדש דג"כ ישנו בשאלה דהא קיי"ל דיש שאלה בהקדש וכן ליכא לשנויי דהאי תנא כולל לית ליה דא"כ תקשה האיך חייל איסור בב"ח על איסור גיד וע"כ דהברייתא אית ליה כולל א"כ תקשה דלחשיב נמי שבועה:
וא"ל דלכך חייל אסור בב"ח על גיד משום דהוי כולל בחמור אבל כולל גרידא לית ליה ז"א דאכתי תקשה לפי מה דמבואר בתוס' שבועות (דף כ"ג) בד"ה דמוקי דאם נשבע שלא יאכל חצי זית נבלה דחל השבועה דכיון דמצד איסור נבלה לא הוי אלא חצי שיעור דקיל ומצד איסור שבועה הוי שיעור שלם א"כ ליתני שבועה שלא יבשל פחות מכגרוגרות דבכה"ג שפיר מצי לחול איסור שבועה על איסור בישול ביו"ט כיון דמצד איסור יו"ט לא הוי אלא חצי שיעור דקיל דשיעור בישול ביו"ט הוא בכגרוגרות ומצד איסור שבועה הוי שיעור שלם ושיעור שלם הא חל על חצי
שיעור:
אך זה אינו קושיא דהא אף לפי מה דמשני הגמ' דאפיק הבערה ועייל עצי הקדש אכתי מוכרחין לומר דהאי ברייתא ב"ש היא דל"ל מתוך דאל"כ תקשה אמאי חייב משום בישול ביו"ט נימא מתוך. דהא שיטת התוס' בביצה (דף י"ב) בד"ה ה"ג דאף בשארי מלאכות חוץ מן הוצאה והבערה ג"כ אמרינן מתוך וא"כ א"ש דלעולם י"ל דלכך לא חשיב שבועה משום דמידי דאיתא בשאלה לא קתני והא דחשיב הקדש הוא משום דלב"ש לשיטתו הא אין שאלה בהקדש כמבואר בנזיר (דף ל"א):
ה והשתא א"ש הא דלא משני הגמ' מיד דעייל עצי הקדש משום דהיה דחיקא ליה להגמ' לאוקמא הברייתא כב"ש דסובר דלא אמרינן מתוך דהא ב"ש במקום ב"ה אינה משנה והאיך יסתום הברייתא כב"ש ועל כרחך דאתא הברייתא כר' עקיבא דס"ל בפסחים (דף ה') דל"א מתוך ואם כן הא ליכא לשנויי דעייל עצי הקדש דא"כ תקשה דלחשיב נמי שבועה כנ"ל דלר"ע הא מוכח דס"ל דיש שאלה בהקדש דגרסינן בזבחים (דף ק"ז) דם יחשב לרבות הזורק דברי ר"י ר' עקיבא אומר או זבח לרבות את הזורק כו' ור"ע האי דם יחשב מאי עביד ליה לרבות שחיטת העוף ור"י נפקא ליה מאו אשר ישחט ור"ע אמר לך ההוא מיבעי ליה על השוחט הוא חייב ולא על המולק ור"י נפקא ליה מזה הדבר כו' ור"ע אמר לך ההוא מיבעי ליה לג"ש למילף שחוטי חוץ מהפרת נדרים דיש שאלה בהקדש כמבואר בבבא בתרא (דף ק"כ) עיי"ש:
אלמא דלר"ע יש שאלה בהקדש א"כ תקשה דלחשיב נמי שבועה לכך הוצרך הגמרא לדחוקי דעייל עצי מוקצה וכן לשינויא דעייל עצי אשירה בכדי שלא נצטרך לאוקמי הברייתא כב"ש עד דדחה הגמ' להך תירוצא שוב מוכרחין לומר דעייל עצי הקדש ובאמת אתיא הברייתא כב"ש:
והשתא כיון דזכינו לדין מיושב הא דנטרו התוס' להקשות דלחשיב ג"ה של נבלה רק לבתר דמשני דעייל עצי מוקצה ולא מקודם דקודם דמשני הגמ' עייל עצי מוקצה אין להקשות דלחשיב ג"ה של נבלה די"ל דהך ברייתא ס"ל דכולל גרידא אינו חל רק כולל בחמור לכך אינו חל נבלה על גיד משום דלא הוי רק כולל גרידא וא"ל הא הך ברייתא ע"כ ס"ל דיש בגידין בנו"ט מדמחייב על אכילת גיד משום בב"ח וא"כ הא שוב בנבלה איכא ג"כ חומר שכן מטמאה כנ"ל ז"א די"ל דהברייתא סובר כריה"ג דאין בגידין משום טומאה כמו שביארתי אבל השתא דמשני הגמרא עייל עצי מוקצה ולא משני דעייל עצי הקדש ועכצ"ל דהגמרא רוצה לאוקמי הברייתא כר' עקיבא דס"ל דל"א מתוך כמו שביארתי א"כ תקשה לר' עקיבא לשיטתו לחשיב נמי ג"ה של נבלה דלדידיה ליכא לשנויי דכולל גרידא ל"ל רק כולל בחמור דהא לר"ע לשיטתו בפסחים (דף כ"ג) דמוקי הקרא דיעשה לכל מלאכה לטומאה וטהרה מוכח דסובר דיש בגידין משום טומאת נבלה כנ"ל וא"כ הא שוב איכא חומר בנבלה ג"כ שכן מטמאה:
ו ובמ"א ביארתי באופן אחר ליישב קושייתי הא דנטרו התוס' בקושייתם על הא דמשני אפיק הבערה ועייל עצי מוקצה ולא הקשו מיד על הברייתא משום דלכאורה קשה מאי מקשו התוס' הא י"ל דהברייתא סובר דאין איסור חע"א בכולל גרידא רק בכולל בחמור לכך אינו חשיב נבלה משום דאין נבלה חל על איסור גיד משום דנבלה הוי רק כולל גרידא אבל בב"ח דהוי כולל בחמור שפיר מצי לחול על גיד כמו שהקשיתי לעיל [אות ב'] אמנם יש לומר דהתוס' מקשו שפיר לפי מה דאיתא בחולין (דף צ"ב) ג"ה אינו נוהג בעוף מפני שאין לו כף בעי ר' ירמי' אית לי' ועגיל מהו בתר דידי' אזלינן או בתר מיניה אזלינן תיקו והשתא תקשה ממה נפשך דליתני ג"ה של נבלה דאם נימא כהך צד איבעי דבעוף היכא דאית לי' ועגיל נמי אינו נוהג איסור גיד א"כ עדיין תקשה הא נבלה על גיד הוי ג"כ כולל בחמור דנבלה מיקרי חמור לגבי גיד משום דגיד הותרה מכללו אצל עוף ונבלה לא הותרה מכללה דאסורה בעוף ג"כ [ואין לומר הא נבלה ג"כ הותרה מכללה אצל מליקת עוף להכהנים שאני כהנים דמשולחן גבוה קא זכו כמבואר בחולין (דף ק"כ)]:
ואם נימא כהך צד איבעי דבעוף היכא דאית לי' ועגיל נוהג איסור גיד א"כ אף דבזה לא שייך לומר דג"ה הותר מכללו בעוף כיון דג"ה שעל הכף לא הותר כלל אצל עוף דהא דמותר בעוף הוא משום דאין לו כף והתורה לא אסרה רק גיד שעל הכף א"כ הא מה שאסרה התורה ג"ה שעל הכף בבהמה לא הותרה כלל אצל עוף דהא היכא דאית ליה כף אסור אף בעוף:
מ"מ עדיין תקשה דכיון דהיכא דאית ליה כף אסור א"כ קשה דלחשיב ג"ה של נבלה דעוף ולילקי שש דבזה שפיר חל איסור נבלה על איסור גיד והוא דהנה השעה"מ והטעה"מ האריכו להביא ראיות דנבלה אינו מיקרי איסור חמור משום דמטמאה דלא כשיטת התוס' ביבמות (דף ל"ב) הנ"ל בד"ה אמר והאריכו להביא סתירות לזה דמוכח דטומאה חשיב חומר עיי"ש שהביאו ראיות לכאן ולכאן עי' מה שהאריך בזה מו"ח הגאון בס' אבי הנחל (דרוש ו'):
וביארתי בחידושי דזה הכלל דבנבלת בהמה כיון שאין ענין האיסור אכילה וענין הטומאה באין על ענין אחד והמה ענינים נפרדים דאפשר ליטמא בנגיעה ובמשא בלי אכילה ואפשר לאוכלו בלי שיטמא דהיינו שלא יגע בנבלה רק במעיו דשם הוי בית הסתרים בזה לא מיקרי חומר מחמת שניתוסף ענין הטומאה אבל בנבלת עוף טהור שהוא מטמא בגדים אבית הבליעה ואין טומאה אחרת בנבלת עוף טהור רק זאת שמטמא בבית הבליעה א"כ כיון דענין הטומאה וענין האכילה אחת הן חשיב איסור חמור מה שניתוסף הענין טומאה ובזה יתיישב כל הקושיות שהקשו האחרונים בזה ואכ"מ להאריך וא"כ לפ"ז תקשה דלחשיב גיד הנשה של נבלה דעוף דבזה שפיר חל איסור נבלה על איסור גיד משום דאיסור נבלה הוי כולל בחמור דאיתוסף ענין טומאה ג"כ וא"כ תקשה דליתני ג"ה של נבלה דעוף:
אך י"ל דהברייתא סובר כר"ע וכריה"ג דס"ל בחולין (דף קי"ג) דבשר עוף בחלב הוא מדרבנן וא"כ א"ש דליכא למחשיב ג"ה של נבלה דעוף דא"כ יחסר אידך תרי לאוי דבישול בב"ח ואכילת בב"ח דהא בשר עוף בחלב מותר מה"ת בבישול ובאכילה לכך לא חשיב להו והשתא א"ש הא דהקשו התוס' דלחשיב ג"ה של נבלה דווקא לבתר דמשני הגמ' אפיק הבערה ולא על הברייתא גופא דגרסינן בחולין (דף קי"ד) העוף עולה עם הגבינה על השולחן ואינו נאכל דברי ב"ש ובה"א לא עולה ולא נאכל והנה ר' יוסף קאמר לעיל אמתני' דאסור להעלות עם הגבינה על השלחן אמר ר"י ש"מ בשר עוף בחלב דאורייתא דאס"ד דרבנן אכילה גופא גזירה ואנן נגזר העלאה אטו אכילה וא"כ לשיטת רב יוסף צריכין לומר דהא דפליגי ב"ש וב"ה אם עוף עולה עם הגבינה על השלחן תליא בהא דב"ה סוברים דבשר עוף בחלב הוא דאורייתא לכך אוסרים העלאה משום דגזרינן אטו אכילה אבל ב"ש סוברים דבשר עוף בחלב הוא דרבנן לכך לא גזרו העלאה אטו אכילה משום דהוי גזירה לגזירה: ונקדים עוד מה שהקשה הצל"ח בפסחים (דף מ"ו) אהא דמשני הגמ' אפיק הבערה ועייל עצי מוקצה דהשתא תקשה בהיפוך דליחשיב הבערה ג"כ ולילקי שש דכיון דמיירי בעצי מוקצה דלא חזי לי' לצורכו וליכא הואיל א"כ הדר איכא נמי משום הבערה אך י"ל דהא הגמ' בביצה (דף י"ב) פריך אהך ברייתא דאמאי לוקה משום הבערה דנימא מתוך ומשני דאתיא כב"ש דלית לי' מתוך וא"כ א"ש דהשתא דמשני אפיק הבערה ועייל עצי מוקצה שוב י"ל דאתיא הברייתא כב"ה דאמרינן מתוך לכך לא חשיב הבערה:
והשתא מיושב הא דהקשו התוס' דליתני ג"ה של נבלה דווקא בתר דמשני הגמ' דאפיק הבערה ולא מקודם דקודם דמשני הגמ' אפיק הבערה ליכא קושי' דלחשיב ג"ה של נבלה משום דהא קשה אמאי לוקה אהבערה דנימא מתוך וע"כ צ"ל דאתיא הברייתא כב"ש דס"ל דל"א מתוך וא"כ לב"ש לשיטתו א"ש דלכך לא חשיב ג"ה של נבלה משום דבכולל גרידא אין איסור חע"א רק בכולל בחמור ואין לומר הא להך צד איבעי דג"ה אינו נוהג בעוף אף היכא דאית ליה כף א"כ הא הוי נבלה ג"כ חמור לגבי ג"ה דהותרה מכללה מ"מ לא פסיקא להו להקשות משום די"ל כהך צד איבעי דהיכא דא"ל כף אסור א"כ לא הוי הותרה מכללה וא"ל דא"כ תקשה דלחשיב ג"ה של נבלה דעוף דבזה חל עלה איסור נבלה משום דאיתוסף ענין טומאה ז"א דב"ש לשיטתו אזיל דס"ל דבשר עוף בחלב דרבנן וא"כ א"א למיחשב ג"ה דעוף דא"כ יחסר אידך תרתי לאוין דאכילת בב"ח ובישול בב"ח אבל השתא דמשני הגמ' דאפיק הבערה א"כ ע"כ צ"ל דאתיא הברייתא כב"ה א"כ תקשה הא לב"ה לשיטתו דס"ל דבשר עוף בחלב אסור מה"ת א"כ לחשוב ג"ה של נבלה דלדידי' תקשה ממנפ"ש בין אם נימא דג"ה נוהג בעוף היכא דא"ל כף ובין אם נימא דאינו נוהג כנ"ל וא"ש:
והא דאמרינן בפסחים (דף כ"ג) ור"ש דאסר איכא למיפרך מה לחלב שכן הותר מכללו אצל חיה תאמר בגיד שלא הותר מכללו אצל חיה הא גיד הותר מכללו אצל עוף י"ל דהגמ' קאי להך צד איבעיא דג"ה נוהג בעוף היכא דא"ל כף א"כ לא הותר כלל גיד אצל עוף כנ"ל ואין לומר דא"כ נפשוט מר"ש דסובר דג"ה אסור בהנאה דבודאי ג"ה נוהג בעוף היכא דא"ל כף דאל"כ ה"ל ללמוד ק"ו מחלב דגיד מותר בהנאה דליכא למימר מה לחלב שכן הותר מכללו הא גיד נמי הותר מכללו בעוף ז"א דאעפ"כ חשיב גיד חמור דחלב הותר מכללו אצל חיה ועוף וג"ה לא הותר אלא בשל עוף:
אמנם באמת ז"א דלשיטת התוס' לא מיקרי זה הותר מכללו מה שאינו נוהג ג"ה בעוף דהתוס' בחולין דף קט"ו) בד"ה כלאי הכרם הקשו הא י"ל מה לכולהו שכן לא הותרו מכללן תאמר בבשר בחלב שהותר מכללו אצל בהמה טמאה וחלב בהמה טמאה וטובא דאמר לעיל וי"ל דאין זה קרוי הותר מכללו דדוקא חלב דכתיב כל חלב דמשמע אפי' דחיה והדר שרא דחיה זה חשיב הותר מכללו אבל בבב"ח לא כתיב כל עכ"ל וא"כ לפ"ז הא ג"ה ג"כ לא מיקרי הותר מכללו במה שאינו נוהג בעוף כיון דגבי ג"ה לא כתיב כל ובאמת התוס' לשיטתייהו מוכרחין לומר דזה לא מיקרי הותר מכללו דאל"כ תקשה אהא דאמר רבא בחולין (דף ק"א) הנ"ל דלכך ס"ל להחכמים דאיסור נבלה אינו חל על איסור גיד ואיסור עולה ושור הנסקל חל על איסור גיד משום דנבלה הוי רק כולל גרידא ועולה ושור הנסקל הוי כולל בחמור והשתא תקשה הא יכולין לפשוט מזה דג"ה נוהג בעוף היכא דא"ל כף דאל"כ הא הוי איסור נבלה על איסור גיד ג"כ איסור חמור דגיד הותר מכללו בעוף מה שא"כ בנבלה דלא הותר מכללו וע"כ דזה לא מיקרי הותר מכללו:
אמנם זהו רק לשיטת התוס' שם בחולין (דף ק"א) הנ"ל דאיסור הנאה דמוקדשין לא הוי רק איסור חמור אבל לשיטת הרמב"ם בפי' המשניות בכריתות (דף י"ג) דאיסור הנאה דמוקדשין הוי איסור מוסיף וכן בשור הנסקל האריך להוכיח מו"ח הגאון בנחלת יהושע (סי' י') דבשור הנסקל מיחשב האיסור הנאה לאיסור מוסיף כיון דאין איסור הנאה תלוי באכילה דאפי' העור אסור בהנאה עיי"ש שהאריך בזה וא"כ הא שפיר י"ל דזה מיקרי נמי הותר מכללו מה שאינו נוהג ג"ה בעוף רק דהחכמים ס"ל דבעינן דווקא איסורי הנאה דהוי איסור מוסיף והארכתי בזה בחי' הרבה ואכ"מ: ז וא"כ לפ"ז מיושב הא דהקשינו אהא דקאמר ר' יוחנן פוק תני לברא הבערה ובישול אינה משנה ולא מוקים הברייתא כר"ע דל"ל מתוך משום דלר"ע לשיטתו תקשה דלחשיב ג"ה של נבלה כמו שביארתי לכך מוכרח לאוקמי כב"ש וב"ש י"ל דסובר כריה"ג דאין בגידין משום טומאת נבלה לכך לא חשיב ג"ה של נבלה ועוד דלר' יוחנן לשיטתו א"א לאוקמא הך ברייתא כר"ע דגרסינן בחולין (דף ק"א) וריה"ג ל"ל איסור כולל והתנן שבת ויוה"כ שגג ועשה מלאכה מנין שחייב ע"ז בפ"ע וע"ז בפ"ע ת"ל שבת היא יוה"כ היא דברי ריה"ג רע"א אינו חייב אלא אחת שלח רבין משום דר"י בר"ח כך הצעה של משנה ואיפוך שלח ר"י משום ר' יוחנן לדברי ריה"ג למאי דאפכן הזיד בשבת ושגג ביוה"כ פטור כו' נמצא מבואר דר' יוחנן ס"ל דאמרינן איפוך ור"ע מחייב שתים א"כ מוכח דר"ע סובר דאיסור חל על איסור בכולל וא"כ הא לר' יוחנן לשיטתו ליכא לאוקמא הברייתא כר"ע דכיון דר"ע סובר כולל א"כ תקשה דליתני ג"ה של נבלה:
אמנם עדיין תקשה הא עדיין י"ל דאתיא הברייתא כר"ע והא דלא תני ג"ה של נבלה דא"כ אינו יוכל לחשוב אידך לאו דאכילת בב"ח והוא דהא א"נ דאתיא כר"ע א"כ תקשה הא לר"ע לשיטתו דסובר בפסחים (דף מ"ג) דטעם כעיקר דאורייתא א"כ האיך חייל איסור בב"ח על איסור גיד דקדים דא"ל דבב"ח הוי איסור כולל דמיגו דחל איסור בב"ח על החלב חל נמי אגיד ז"א דהא לר"ע דסובר דטעם כעיקר דאורייתא א"כ גם על החלב אינו יכול לחול איסור בב"ח דכיון דטעם כעיקר מדאורייתא ונאסר החלב משום גיד שוב לא מצי לחול עלה איסור בב"ח ול"ל דלענין החלב הא הוי איסור בת. אחת דמיד שקיבלה טעם מהגיד חלין על החלב שני האיסורין דגיד ובב"ח בב"א ז"א דמצד בב"ח אינו נאסר רק עד שיתבשל כמאכל בן דרוסאי כמבואר בחולין (דף ק"ח) באיזה בישול אמרו בבישול שאחרים אוכלים אותו מחמת בישולו וכתבו הפוסקים דהיינו שנתבשל כמאכל בן דרוסאי אבל מקודם לכן מותרת באכילה מדאורייתא דדרך בישול אסרה רחמנא ומחמת איסור גיד נאסרה מיד כשקיבלה טעם מתחלת הבישול אף קודם שנתבשל כמאכל בן דרוסאי וא"כ כיון דכבר נאסרה החלב משום גיד קודם שחל עלה איסור בב"ח תו לא מצי לחול עלה איסור בב"ח וא"כ כיון דבב"ח לא הוי כולל לר"ע א"כ תקשה האיך חייל איסור בב"ח על איסור גיד [ואין לומר דבב"ח על גיד הוי איסור מוסיף שניתוסף מצד איסור בב"ח איסור הנאה דמקודם לכן היתה מותרת בהנאה דג"ה מותר בהנאה ז"א דהא מבואר ברמב"ם בפי' המשניות לכריתות (דף י"ג) דאיסור הנאה דבב"ח לא מיקרי איסור מוסיף עיי"ש וכן מבואר בתוס' חולין (דף ק"א) בד"ה איסור עיי"ש וע' בפ"מ בפתיחה לה' בב"ח שהאריך בזה] וע"כ צ"ל ד ברייתא ס"ל דאיסור חל ע"א אף בלא כולל [ועי' בחולין דף ק"ו דפריך הגמ' הני הא אפקינהו לכדשמואל רבי עקיבא אחע"א ועי' בתוס' חולין (דף ק"א) בד"ה רבי עקיבא עיי"ש] וא"כ הא י"ל דהברייתא סובר דאין איסור חל על איסור רק בחמור על קל ולא באיסורין שוין והא דחייל איסור בב"ח על גיד הוא משום דבב"ח הוי איסור חמור שכן אסור בהנאה וא"כ א"ש הא דלא חשיב ג"ה של נבלה משום דא"כ לא יהא מצי לחול עלה איסור בב"ח דל"ל דבב"ח הוי איסור חמור שכן אסורה בהנאה ז"א דהא נגד החומרא דאיכא בבב"ח שאסורה בהנאה איכא חומר בנבלה שכן מטמא כמבואר בחולין (דף ק"א) דפריך הגמ' לריה"ג נהי דאיסור כולל ל"ל באיסור קל יבוא איסור חמור ויחול על איסור קל ומאי ניהו טומאת הגוף שהרי טומאת הגוף בכרת אמר ר"א מאן לימא לן דטומאת הגוף חמורה דילמא טומאת בשר חמורה דל"ל טהרה במקוה אלמא דכיון דנגד החומר דטומאת הגוף שהוא בכרת איכא חומר בטומאת בשר דאין לה טהרה במקוה לא חשיב טומאת הגוף לאיסור חמור א"כ ה"נ כיון דנגד החומר דבב"ח איכא חומר בנבלה מה שאינו בבב"ח לא חשובה בב"ח לאיסור חמור ואינה יכול לחול על נבלה לכך לא חשיב ג"ה של נבלה משום דא"כ יחסר אידך לאו דבב"ח וא"כ עדיין הקושיא במקומה עומדת דאמאי קאמר ליה ר"י פוק תני לברא הא מצינן לאוקמי הברייתא כר"ע:
ח אך זה אינו דאף לר"ע דס"ל דטעם כעיקר דאורייתא אעפ"כ שפיר מצי לחול איסור בב"ח על החלב לפי מה דמבואר בתוס' שבועות (דף כ"ג) הנ"ל בד"ה דמוקי דאם נשבע שלא יאכל חצי זית נבלה חל השבועה משום דכיון דמנבלה לא הוי אלא חצי שיעור ולגבי שבועה מיחשב שיעור שלם חל האיסור שבועה דהוי שיעור שלם על נבלה דלא הוי אלא ח"ש וכן פסק הרמב"ם (בפ"ה מה' שבועות ה"ח) ושיטת הר"ח כהן מובא ברא"ש בחולין (דצ"ט) לענין טעם כעיקר דאף דטעם כעיקר דאורייתא אעפ"כ אין ההיתר נהפך להיות איסור לחייב על כזית מן התערובות רק אם האיסור מעורב בכדי אכילת פרס אז לוקין על כל כזית וכזית אבל אם מעורב כזית איסור ביותר מכדי אכילת פרס אין בו רק איסור דאורייתא כחצי שיעור ושיטת הר"ח הוא השיטה המחוורת מה שהסכימו לזה רוב הפוסקים כמבואר בטור ובב"י (בסי' צ"ח) באורך עיי"ש:
ושיטת הרמב"ם הוא דאף אי יש כזית בכדי אכילת פרס ג"כ אין ההיתר נהפך להיות איסור כמבואר ברמב"ם (פ' ט"ו מה' מ"א) חלב הכליות שנפל לתוך הגריסין ונמוח הכל טועמין את הגריסין אם לא נמצא בהם טעם חלב הרי אלו מותרים ואם נמצא בהם טעם חלב והיה בהם ממשו הרי אלו אסורין מן התורה נמצא בהם טעמו ולא היה ממשו הרי אסורין מד"ס כיצד הוא ממשו כגון שהיה מן החלב כזית בכל ג' ביצים מן התערובות אם אכל מן הגריסין האלו כג' ביצים הואיל ויש בהם כזית מן החלב לוקה כו' עכ"ל: אלמא דס"ל להרמב"ם דאף אם יש בהתערובות כזית בכדי אכילת פרס ג"כ אינו חייב על אכילת כזית רק עד שיאכל כל הג' ביצים (וכבר האריכו האחרונים בשיטת הרמב"ם הרבה ואכ"מ] וא"כ לפ"ז הא שפיר משכחת לה כולל בבב"ח אף לר"ע כגון שבישל הגיד ביותר מארבעה ביצים חלב דבכה"ג שפיר מצי לחול איסור בב"ח על החלב אף דנאסרה מקודם מחמת שקיבלה טעם מהגיד משום דמצד האיסור שנאסרה מקודם לא היה על החלב אף אם אכלה כולה רק איסור חצי שיעור דקיל כיון דאין בהחלב מהטעם שקיבלה מהגיד כזית בכדי אכילת פרס אבל השתא כשבישלה כמאכל בן דרוסאי ונתהוה בב"ח הא נעשה החלב גופה של איסור דנהפך ההיתר להיות איסור ולוקין אף אם אכל כזית ממנה כמבואר בחולין (דף ק"ח) דאם אכל חצי זית בשר וחצי זית חלב מצטרפין וא"כ שפיר מצי לחול איסור בב"ח על החלב משום דשיעור שלם הא חל על חצי:
שיעור לכך לא מוקים ר' יוחנן הברייתא כר"ע משום דלר' יוחנן לשיטתו דסובר דר"ע אית ליה איסור כולל א"כ תקשה דליתני ג"ה של נבלה אמנם עדיין תקשה הא מצינן לאוקמי הברייתא כר"ע והא דלא מחשיב ג"ה של נבלה משום דא"א לחול איסור בב"ח על איסור נבלה וא"ל הא איסור בב"ח הוי איסור כולל יש לומר דהברייתא סובר כמ"ד דאין בגידין בנותן טעם והא דחייב על אכילתו משום אוכל בב"ח אף דלאו אוכל הוא:
ט י"ל לפי מה דמבואר בכו"פ (סי' ס"ה) ליישב ד' הרמב"ם דפסק (בה' מ"א פ"ח ה"ו) האוכל ג"ה של נבלה חייב שתים אף דפסק דאין בגידין בנו"ט ותירץ דאף אי אין בגידין בנו"ט אעפ"כ כיון דאחשביה רחמנא לאכילתו לענין גיד הוי אכילה ג"כ לענין נבלה דא"א לעשות שני הפכים בנושא אחד עיי"ש שהאריך בזה וא"כ ה"נ אף אי אין בגידין בנו"ט אעפ"כ חייב על אכילתו משום בב"ח דכיון דאחשביה רחמנא לאכילה לענין גיד הוי ג"כ אכילה לענין בב"ח אמנם זהו רק לענין הגיד אבל על החלב הא אינו חל כלל איסור בב"ח כיון דאין בגידין בנו"ט ואין בהחלב טעם בשר וא"כ הא לפ"ז בנידון דידן לא הוי האיסור בב"ח איסור כולל כיון דאף מחמת האיסור בב"ח גם כן אינו נאסר החלב וא"כ תקשה דהאיך חייל איסור בב"ח על איסור גיד וע"כ צ"ל דהברייתא סובר דאחע"א בחמור על קל וא"כ הא ליכא למחשיב ג"ה של נבלה משום דנגד החומר דאיכא בבב"ח דאסור בהנאה איכא חומר בנבלה שכן מטמא וא"ל הא מה דאמרינן דיש בגידין משום טומאת נבלה הוא רק א"נ דיש בגידין בנו"ט אבל א"נ דאין בגידין בנו"ט הא אינו מטמאין משום נבלה כלל כמבואר בר"פ העור והרוטב הגידין והקרנים והטלפים מצטרפין לטמא טומאת אוכלין אבל לא טומאת נבלות וכיון דאינו מטמא משום נבלה אף דגם נבלה דמטמא מיקרי חמור מ"מ הא הך חומר דאיכא בבב"ח דאסור בהנאה הוי על גיד זה עצמו דנאסר בהנאה אבל החומר דאיכא בנבלה אינו בחתיכה זו כיון דאין בגידין משום טומאת נבלה שפיר מחשיב איסור בב"ח לאיסור חמור לגבי נבלה כמו שהוכחתי לעיל מג"ה של עולה ז"א דהנה הגמ' פריך בפסחים (דף כ"ב) והרי ג"ה דרחמנא אמר ע"כ לא יאכלו בנ"י את ג"ה ותנן שולח אדם ירך לעו"ג וג"ה בתוכו ומשני קסבר ר"א כשהותרה נבלה היא וחלבה וגידה הותרה הניחא למ"ד יש בגידין בנותן טעם אלא למ"ד אין בגידין בנותן טעם מאי איכא למימר מאן שמעת ליה דאמר אין בגידין בנו"ט ר"ש ר"ש ה"נ דאוסר בהנאה כו' אלמא דלמ"ד דאין בגידין בנו"ט מוכרחין לומר דג"ה אסור בהנאה וא"כ הא ניחא דלכך לא חשיב ג"ה של נבלה משום דהא השתא דקיימינן דהברייתא סובר דאין בגידין בנו"ט א"כ תקשה דאמאי חייל איסור בב"ח על גיד דהא לא איתוסף מצד האיסור דבב"ח שום חומרא על הגיד כיון דמעיקרא קודם שנתבשל הגיד בחלב היה הגיד ג"כ אסור בהנאה וע"כ צ"ל דהברייתא סובר דאיסור חע"א אף באיסורים שוין א"כ הא שוב א"א למיחשב ג"ה של נבלה משום דלגבי הך גיד דהוי נבלה הוי האיסור בב"ח איסור קל דהגיד הוא אסור בהנאה ויש לו החומר שכן מטמא במקום אחר אבל בב"ח אינו מטמא וא"כ הא הוי קל על חמור ובקל על חמור לכ"ע אין איסור חע"א לכך לא מחשיב ג"ה של נבלה משום דא"כ יחסר אידך לאו דבב"ח:
י והנ"ל ליישב לפי מה דמבואר בכו"פ בריש (סי' פ"ז) ליישב קושיית הכנה"ג דל"ל קרא דלא תבשל לאסור בב"ח באכילה ובהנאה תיפוק ליה מלא תאכל כל תועבה ותי' לפי מה דמבואר בחולין (דף ק"ח) דלכך בעינן בב"ח נ"ט משום דדרך בישול אסרה תורה ופי' רש"י דגלי קרא דבעינן טעמא מדלא אסרה תורה אלא דרך בישול שאסרה הכתוב להתבשל בחלב כו' ש"מ דלכך הקפיד התורה אבישול כדי שיתן טעם אבל אבישול בלי נתינת טעם אין כאן בישול ולפ"ז אם בישל כזית בשר בשבעים ביצים חלב דאין בהחלב טעם בשר אין כאן לאו דלא תבשל דלא אסרה תורה רק בדרך בישול וא"כ היה הבשר מותר משום ל"ת כ"ת דלא נעשה תועבה בבישול ובאמת הבשר אסור דהא נתבשל בחלב הרבה ולכך איצטריך קרא דלא תבשל אף דלא נעשה תועבה בהבישול עכ"ל:
הרי דהגיד לנו הכו"פ חדשות דאם בישל כזית בשר בע' ביצים חלב אף דאין כאן לאו דבישול משום דאין הבשר נותן טעם בהחלב אבל מ"מ הבשר אסור באכילה משום בב"ח כיון דהחלב נותן טעם בהבשר הא הוי הבשר בשר בחלב גמור [אף דדחה הכו"פ זה הוא מטעם אחר אבל בעיקר סברתו לא הדר ובמ"א הארכתי להוכיח כדבריו וא"כ לפ"ז א"ש דל"ל דהברייתא סובר דאין בגידין בנותן טעם דא"כ תקשה דאמאי חייב על בישולו משום בב"ח הא ליכא בהחלב טעם בשר כלל כיון דאין בגידין בנו"ט ואין נותן הבשר טעם בהחלב דאף דעל אכילתו שפיר חייב משום בב"ח כיון דהחלב הוא נותן טעם בהגיד [דלא יהא אלא עץ בעלמא מ"מ הא קיבל טעם מהחלב] אבל משום בישול בב"ח לא יהא חייב כיון דלא נתן טעם בהחלב וע"כ צ"ל דהברייתא סובר דיש בגידין בנותן טעם וא"כ א"ש דלא מצינן לאוקמא הברייתא כר"ע דא"כ תקשה דלחשיב ג"ה של נבלה:
והשתא לפ"ז מיושב קושייתי הנ"ל לשיטת הרמב"ם דס"ל דבבישול לא אמרינן מתוך א"כ תקשה אמאי קאמר ר"י הבערה ובישול אינה משנה הא בבישול לא אמרינן מתוך לכו"ע אבל לפי מה שביארתי ניחא דהכי קאמר ר' יוחנן הבערה ובישול פי' דאיתחשב בתרתי חיוב הבערה וחיוב בישול דבב"ח זה אינה משנה בשום אופן דכיון דחשיב הברייתא הבערה שוב א"א למיחשב חיוב בישול דבב"ח משום דקשה אמאי חייב אהבערה דנימא מתוך וע"כ צ"ל דאתיא הברייתא כר"ע דס"ל דל"א מתוך וא"כ תקשה הא לר"ע לשיטתו דס"ל דגידין מטמאין משום נבלה וס"ל דאיסור חע"א בכולל א"כ קשה דלחשיב ג"ה של נבלה וא"ל דלר"ע לשיטתו דס"ל דטעם כעיקר דאורייתא א"כ הא ליכא כולל בב"ח וא"כ לא מצי למחשיב לאו דנבלה דא"כ יחסר אידך לאו דבב"ח דלא מצי לחול על נבלה דחמור ז"א דעל החלב שפיר מצי לחול איסור בב"ח משום דשיעור שלם הא חל על חצי שיעור וע"כ צ"ל דהברייתא סובר דאין בגידין בנו"ט וא"כ הא שוב ליכא כולל בב"ח ולכך לא מצי למחשיב ג"ה של נבלה כנ"ל וא"כ הא א"א למחשיב חיוב בישול בב"ח כיון דהברייתא סובר דאין בגידין בנו"ט א"כ הא אינו חייב על בישולו כיון דאין בהחלב טעם בשר ולאו דרך בישול בכה"ג ואת"ל משנה ב"ש הוא דס"ל דל"א מתוך וא"כ א"ש הא דנקט בישול בב"ח משום דהברייתא סובר דיש בגידין בנו"ט והא דלא נקט ג"ה של נבלה משום דהברייתא סובר דאין איסור חע"א בכולל גרידא רק בכולל בחמור וס"ל כריה"ג דאין בגידין משום טומאת נבלה לכך לא מצי למחשיב ג"ה של נבלה כמו שביארתי וא"ש ובזה ניחא לי מה שיש לדקדק דר"י אמר הבערה ובישול אינה משנה מתחיל בהבערה ובישול וסיים דנימא מתוך שהותרה הבערה לצורך ואמאי לא נקט ג"כ דנימא מתוך שהותרה בישול לצורך אבל לפי שיטת הרמב"ם ניחא דבאמת בבישול ל"א מתוך לכו"ע: