פורת יוסף (שלופר)· רבי יוסף שלופר
מערכה יז
א בסוטה ריש פרק ה' (דף כ"ז) כשם שהמים בודקין אותה כך המים בודקין אותו שנאמר ובאו ובאו כשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל שנאמר נטמאה ונטמאה דברי ר"ע אמר ר' יהושע כך היה דורש זכריה בן הקצב רבי אומר שני פעמים האמורים בפרשה נטמאה ונטמאה אחד לבעל ואחד לבועל בו ביום דרש ר"ע וכלי חרש אשר יפול מהם אל תוכו כל אשר בתוכו יטמא אינו אומר טמא אלא יטמא לטמא אחרים לימד על ככר שני שמטמא את השלישי בו ביום דרש ר"ע ומדותם מחוץ לעיר את פאת קדמה אלפים באמה ומקרא אחד אמר מקיר העיר וחוצה אלף אמה סביב כו' הא כיצד אלף אמה מגרש ואלפים אמה תחום שבת בו ביום דרש ר"ע אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה' ויאמרו לאמר שאין ת"ל לאמר ומה ת"ל לאמר מלמד שהיו ישראל עונין שירה אחריו של משה על כל דבר ודבר כקוראין את הלל לכך נאמר לאמר: ב הנה צריך המעיין לתת לב מדוע ר"ע דריש כל הני דרשות הללו ומה המשך לאלו הדרשות שהרי כמה דרשות נדרשו בו ביום וכאן נקט רק הנהו דרשות יחדיו של ר"ע והנ"ל דהנה ר"ע סובר ביבמות (דף מ"ט) דאין קדושין תופסין בחייבי לאוין ורצה להוכיח זה לכך העיד כל הנהו דרשות דמזה מוכח דאין קדושין תופסין בח"ל והוא דגרסינן בסוטה (דף כ"ח) ת"ר שלשה פעמים האמורים בפרשה אם נטמאה נטמאה ונטמאה למה אחד לבעל ואחד לבועל ואחד לתרומה דברי ר"ע אמר ר' ישמעאל קו"ח ומה גרושה שמותרת לתרומה אסורה לכהונה זו שאסורה בתרומה אינו דין שאסורה לכהונה כו' ופריך הגמ' ור"י אמר ר"ע תרומה ומהדר לי' איהו כהונה כו' אלא לר"ע ארבעה קראי כתיבי [פירוש דדריש ו'] חד לבעל וחד לבועל וחד לכהונה וחד לתרומה ור"י תלתא קראי כתיבי חד לבעל וחד לבועל וחד לתרומה וכהונה אתיא מק"ו ור"י ממאי דאיצטריך קרא לתרומה כו' דילמא כי איצטריך לכהונה ותרומה שריא ומשני מסתברא דומיא דבעל ובועל מה בעל ובועל מחיים אף תרומה נמי מחיים לאפוקי כהונה דלאחר מיתה (ומפ' רש"י בעל ובועל אסירי להו מחיים של בעל שאם גירשה הבעל אסורה לבועל וכמו כן לתרומה לאפוקי כהונה דמחיים אסורה וקיימא דהא, מגרש לה והוי גרושה ואסורה לכהונה ואין פסוק זה בא לאוסרה אלא לאחר מיתת הבעל] ור"ע כו' אי נמי אית לי' דומיא דבעל ובועל ומילתא דאתיא בקו"ח טרח וכתב לה קרא והנה לכאורה דברי הגמ' תמוהים דכיון דאית לי' לר"ע מחיים דומיא דבעל ובועל א"כ היכי כתיב קרא לכהונה והא כהונה לא משכחת מחיים ואיך נתפוס החבל בתרי ראשין דאית ליה מחיים ואית ליה קרא לכהונה: והנ"ל ליישב דמשכחת לה גוונא דאיצטריך קרא לאסור לכהונה אף מחיים דבעל והוא דגרסינן בסוטה (דף כ"ד) ארוסה ושומרת יבם לא שותות ולא נוטלות כתובה. מתניתין מני ר' יונתן היא דתניא תחת אישך פרט לארוסה יכול שאני מוציא אף שומרת יבם תלמוד לומר איש איש דברי ר' יאשיה ר' יונתן אומר תחת אישך פרט לשומרת יבם כו' וא"כ א"ש די"ל דר"ע סובר כר' יאשיה דשומ"י שותה וא"כ כיון דקרא איירי גם בשומרת יבם א"כ משכחת לה דאיצטריך קרא לאסור לכהונ' אף מחיים דבעל כגון בשומרת יבם שנסתרה וחלץ לה דחלוצה שריא מדאורייתא לכהן ואתי קרא דונטמאה לאוסרה מחמת סוטה לכהן:
אך ז"א דהא הגמ' בסוטה (שם) פריך דהאיך משכחת לה בשומ"י שתשתה והא מבלעדי אישך כתיב מי שקדמה שכיבת בעל לבועל ולא שקדמה שכיבת בועל לבעל [וכשבא עליה היבם ליכא לאוקמי דא"כ אשתו מעלייתא היא] ומשני דמיירי שבא עליה היבם בזנות וכשמואל דאמר לא קנה אלא לדברים האמורים בפרשה לקום על שם אחיו ולפוטרה בגט וא"כ כיון דלא משכחת לה שומרת יבם שתשתה רק כשבא עליה היבם מעיקרא דקנה לה לדברים האמורים בפרשה וא"כ הא שוב אינו מועיל חליצה לחוד ובעיא גט דוקא כמבואר ביבמות (דף נ"ח) וא"כ הדרא קושייתי לדוכתא היכי משכחת לה כהונה מחיים הא בלא"ה אסורה משום גרושה:
ג והנ"ל ליישב דמשכחת לה גוונא בשומרת יבם שתשתה אף כשלא בא עליה היבם מעיקרא והוא דגרסינן בקדושין (דף ס') גבי המקדש את האשה מעכשיו ולאחר שלשים יום עולא אמר ר' יוחנן אפי' קדושי מאה תופסין בה וכן אמר רב אסי א"ר יוחנן אפי' קדושי מאה תופסין בה א"ל ר"מ בריה דר"א לר"א אסברה לך טעמי' דר"י שוו נפשייהו כי שרגא דליבני דכל חד וחד רוחא לחבריה שבק נמצא מבואר דר' יוחנן סובר דהמקדש מעכשיו ולאחר שלשים יום קדושי כולם תופסין בה:
והנה נחקור לפי מה דקיי"ל בסוטה (דף כ"ד) דארוסה יכול בעלה לקנאות לה לאוסרה מלהסתר עם פלוני האיך הדין אם קידש אשה מעכשיו ולאחר ל' יום וקינא לה בעל' בתוך השלשים יום שלא תסתרי עם פלוני אם מהני הקינוי שלו לאוסרה מלהסתר עם פלוני או דכיון דאינה קנוייה לגמרי לבעלה בתוך השלשים יום רק דהוי קנוייה ומשויירת אינו יכול לקנאות לה לאוסרה מלהסתר עם פלוני:
והנ"ל פשוט דיכול לקנאות אותה בתוך השלשים יום לאוסרה מלהסתר לפי מה דמבואר ברשב"א בחידושיו לקדושין דהא דס"ל לר' יוחנן דהמקדש מעכשיו ולאחר שלשים יום קדושי כולם תופסין בה אין הפירוש דשייר בהקדושין גופא דמתחילין במקצת מעכשיו והולכין ונגמרין עד לאחר ל' יום רק דהקדושין נגמרין מיד כשקידשה אף בתוך הל' יום רק דרוחא שביק עד שלשים יום שיהא קדושין אחרים נתפסין בה ג"כ וא"כ לפ"ז נראה ברור דיכול לקנאות אותה בתוך הל' יום כיון דהוי מקודשת גמורה אף בתוך השלשים יום והוי קנויה לו לגמרי רק דהשיור הוא שיהא קדושין אחרים נתפסין בה אבל בעצם הקדושין לא שייר, בה מידי והוי אשתו מעלייתא פשיטא דיכול לקנאות אותה מלהסתתר עם פלוני כיון דאשתו מעלייתא היא וזה ברור:
ונקדים עוד דברי התוס' לעיל (דף י"ח) בד"ה מהו שיתנה כו' דמביאים בשם הירושלמי דאם קינא לה וגירשה ואח"כ החזירה ונשאה ונסתרה דאינו צריך לקנא לה פעם שנית כשלא מחל קינויו כשגירש וא"כ א"ש דמשכחת לה גוונא בשומ"י שתשתה אף כשלא בא עליה היבם עדיין כגון שראובן קידש אשה מעכשיו ולאחר ל' יום וקינא לה בתוך השלשים יום שלא להסתר עם פלוני ובא עלי' שלא לשם קדושין ואח"כ קידשה שמעון אחיו בתוך השלשים יום (דבתוך השלשים יום אף קדושי אחיו נמי תופסין בה כמבואר בירושלמי (פרק ג') דקדושין (ה"ב)] ואח"כ גירשה ראובן בתוך השלשים יום ונשארה מקודשת גמורה לשמעון ואח"כ מת שמעון, אחיו בתוך הל' יום ונופלת לפני ראובן בעלה, הראשון ליבום (דאף דאסורה לראובן מצד אשת אחיו כיון דהוי מקודשת גמורה לשמעון אעפ"כ כיון דבתוך השלשים יום קדושי ראובן תופסין בה נתפס הזיקה ג"כ וחלה ליבום למאן דס"ל דעשה דוחה ל"ת שיש בו כרת כמו שביארתי לעיל מערכה ט' אות ב' עיי"ש והלכה ונסתרה בעודה שומ"י עם אותו פלוני שקינא לה ראובן בנשואין הראשונים א"כ בכה"ג משכחת דשומ"י שותה דבזה מיקרי קדמה שכיבת בעל לבועל בנשואין הראשונים דהא הא דבעינן קדמה שכיבת בעל לבועל אינו קאי על שעת סתירה דוקא רק דבין קינוי לסתירה [או בשעת הקינוי] יהא קדמה בה שכיבת בעל קודם הסתירה ואם כן בנידון דידן כיון דבין הקינוי להסתירה דכעת קדים שכיבת בעל הוי ומה שכיבת בעל לבועל ותשתה וא"כ בכה"ג ה"א דכשחלץ לה היבם שריא ולא נאסרה לכהונה לכך כתוב קרא דונטמאה לאוסרה מחמת סוטה לכהן:
וא"ל דא"כ מאי קאמר ומילתא דאתיא בקו"ח טרח וכתב לה קרא הא לפי מה שביארתי שפיר איצטריך קרא לאוסרה לתרומה דאי הוה כתיב חד קרא הוי מוקמינן לכהונה דגם בכהונה משכחת לה מחיים דבעל אבל בתרומה ה"א דשריא לכך איצטריך עוד קרא לאוסרה בתרומה יש לומר דהכי קאמר דל"ל קרא דאיש איש לרבות שומרת יבם לקינוי הא בלא"ה ידעינן דאל"כ האיך משכחת לה דומיא דבעל ובועל וע"כ דשומרת יבם שותה רק דמילתא דאתי' בקו"ח טרח וכתב לה קרא] הרי דמוכח מהך דרשא דמהני בקדושין מעכשיו ולאחר ל:
ד והנה בקדושין (דף ס"ח) קאמר הגמ' מנה"מ דאין קידושין תופסין בח"כ אמר ראב"י אתיא בקו"ח מיבמה ומה יבמה שהיא בלאו לא תפסי בה קדושין ח"כ לא כש"כ א"ה שאר ח"ל נמי כו' א"ק כי תהיינה לאיש שתי נשים האחת אהובה ואחת שנואה וכי יש אהובה ושנואה לפני המקום אלא אהובה אהובה בנשואיה שנואה בנשואיה וקאמר רחמנא כי תהיינה כו' ורבנן אדמוקי לה בח"ל נוקמא בחייבי עשה הני חייבי עשה במאי נינהו אי שתיהן מצריות שתיהן שנואות אי אחת מצרית ואחת ישראלית שתי נשים מעם אחד בעינן אי בעולה לכה"ג מי כתיב כי תהיינה לכהן ור"ע בע"כ שבקיה לקרא דדחיק ומוקי אנפשיה אמנם זהו דוקא אי נימא דלא מהני שיור בקדושין אבל לר' יוחנן דס"ל דהמקדש מעכשיו ולאחר שלשים יום קדושי כולם תופסין בה א"כ משכחת להאי כי תהיינה בכה"ג כגון שאחד קידש אשה מעכשיו ולאחר שלשים יום ואח"כ בא אחר וקידשה בתוך הל' יום דהוי מקודשת גמורה לזה ולזה ואעפ"כ אסורה להשני משום איסור א"א דהא הוי מקודשת להראשון והוי שנואה לו ועי' בתוס' שם ד"ה וכי וז"ל אין לפרש דצדקת ורשעת קאמר דא"כ לא היה צריך לומר לא יוכל לבכר דאטו משום דאמה רשעה יפסיד בנה שהוא בכור נחלתו אבל השתא כיון דרעה בנשואין דחייבי לאוין ס"ד דלאו בנו גמור הוא וא"כ בזה דבא עלי' באיסור א"א פשיטא דהוי שנואה בנשואיה והשתא א"ש דר"ע רצה להוכיח דינו שאין קדושין תופסין בח"ל לכך העיד ר"ע הך דרשא דובאו דמוכח מזה דמהני שיור בקדושין מעכשיו ולאחר ל' יום:
ה אך לתי' הראשון דמשני הגמ' דר"ע דומי' דבעל ובועל ל"ל נסתרה דברינו אלה והנ"ל לבאר באופן אחר דאף לתי' הראשון ג"כ מוכח מזה דאין קידושין תופסין בח"ל והוא דהנה לכאורה ק"ל למה לי קרא לאוסרה לכהונה הא בלא"ה ידעינן דהנה התו' שם בד"ה שכן עשה בה ספק זונה כזונה הקשו אמאי לא אמר כיון דטמאה הכתוב מספק מהיכא תיתי דמותרת בתרומה ולכהונה וי"ל דאי לאו קראי איכא למימר דלא טמאה אלא לענין בעלה דאיכא ספק מיתת ב"ד על ידו אבל לענין תרומה וכהונה ה"א אוקי איתתא אחזקה ולכאורה ק"ל לפי מה דמבואר ביו"ד (סי' נ') ברמ"א לענין ספק טרפה הנולד מחיים דאוסרין אותה ולא אמרינן נשחטה הותרה אלא בדבר שנוכל לומר שנעשה הריעותא לאחר שחיטה דלא יצאתה מחזקתה מחיים אלמא דאף לענין איסור טרפה היתה עומדת בחזקת היתר שאינה טרפה אעפ"כ כיון דנולד הס' מחיים בשעה שהיתה אסורה משום אבמ"ה מחזקינן מאיסור אמ"ה לאיסור טרפה ואסורה מספק א"כ ה"נ בספק זונה דאף דלענין איסור זונה לכהונה היתה עומדת בחזקת היתר לכהונה שאינה זונה אעפ"כ כיון דנולד הספק מחיים בשעה שהיתה אסורה לכהונה משום א"א לא שייך לאוקמי אחזקת היתר כיון דאסורה משום א"א וצריכין לאוסרה מספיקא כמו בספק טרפה: אך י"ל לפי מה המבואר בתשובת גאוני בתראי שחקרו באחד ששחט שבעה בהמות ואח"כ נמצא באחת שניקב בית הכוסות ונתערבו הטרפות בכשרות וקודם שנולד הספק נמכר חציה של בהמה אחת בחזקת כשרות אי נימא דגם חציה השניה מותר מאחר דחציה הנמכרת מותר מטעם דכל דפריש מרובא פריש ואנו ידעינן בודאי שזהו חציה השניה וא"כ איך נחלק בהמה אחת לומר שחציה מותרת וחציה אסורה והעלו בזה דכיון דלענין החצי הנפרש מחזקינן אותה בחזקת כשרה שאינו טרפה משום דכל דפריש מרובא פריש א"כ שוב א"א למיפלג בחדא מילתא ומחזיקינן החצי הנשאר ג"כ בחזקת כשרה עיי"ש א"כ ה"נ בסוטה שנסתרה כיון דנולד הספק אם זנתה ואסורה לבעלה ולכהונה או לא וכיון דלענין לאוסרה לבעלה צריכין לאוקמי אותה אחזקת היתר ומחזקינן אותה שלא נבעלה א"כ כיון דלגבי הבעל מתירין אותה משום דמוקמינן אותה אחזקת כשרות ומחזקינן אותה שלא נבעלה א"כ ממילא שוב א"א למיפלג בחדא מילתא ומחזיקינן אותה לענין איסור זונה לכהן ג"כ בחזקת כשרות לכהונה דא"א לאחוז שני הפכים בנושא אחד וא"כ ה"א דמותרת מספק לכך איצטריך קרא לאוסרה לכהונה:
וא"ל הא השתא דכתיב קרא דונטמאה לאוסרה לבעל ולבועל א"כ כיון דלענין לאוסרה לבעל ולבועל נאסרה מספק ולא מחזיקינן אותה בחזקת שלא נבעלה א"כ שוב ממילא לענין לאוסרה לכהונה פשיטא דאסורה משום דמחזקינן אותה מאיסור לאיסור ז"א דאי לאו דכתיב קרא דונטמאה לאוסרה לכהונה לא הוי מוקמינן הקרא דונטמאה דקאי לאוסרה לבעלה רק דאתי לאוסרה לכהונה דלא נימא דמותרת לכהונה משום דהחזקת כשרות דהבעל מוכיח שלא נבעלה לכך קמ"ל הקרא דאסורה לכהונה דבזה לא מהני חזקת כשרות דהבעל לגבי כהונה אבל לבעל ה"א דמותרת משום דמוקמינן אותה אחזקת כשרות לכך איצטריך קרא דונטמאה לאוסרה על בעלה:
אמנם זהו תליא בהא דגרסינן בכתובות (דף י"ג) אהא דתנן ראוה מדברת עם אחד ואמרו לה מה טיבו של איש זה איש פלוני וכהן הוא ר"ג ור"א אומרים נאמנת אמר ר' יוחנן לדברי המכשיר בה מכשיר בבתה לדברי הפוסל בה פוסל בבתה ור"א אומר אפי' לדברי המכשיר בה פוסל בבתה מ"ט איהי אית לה חזקה דכשרות בתה ל"ל חזקה דכשרות אלמא דס"ל לר"א דאף שנולד הספק בין לענין האם בין לענין הולד אם נבעלה לכשר אי לא והחזקת כשרות שלה מכריע שנבעלה לכשר אעפ"כ לא מהני חזקתה לגבי הולד דכיון דלהולד ליכא חזקה פסול מספק א"כ ה"ל אף דמהני החזקה לגבי הבעל אבל לענין להינשא לכהן כיון דבזה ליכא חזקה צריכה להיות אסורה מספקא והדרא קושייתי לדוכתא דל"ל קרא לאוסרה לכהונה הא בלא"ה ידעינן וע"כ צ"ל דר"ע סובר כמ"ד דמאן דמכשיר בה מכשיר בבתה:
ו והנה לכאורה היה נ"ל להוכיח דחזקה לא מהני לגבי גוף האחרת דהתוס' במכות (דף ב') בד"ה כל הזוממין הקשו וא"ת ל"ל דרשא לאחיו ולא לאחותו ת"ל מהיא דנפקא לן דדרשינן היא ולא בועלה היא ולא זוממיה וי"ל הואיל וזוממיה באו לחייבה שרפה לא יבא לאוקמי מיעוטא דהיא אלא בבועלה ולא ממעטינן זוממין אבל כיון דכתיב אחיו דרשינן נמי מהיא למעוטי זוממיה אבל קשה כיון דכתיב אחיו אמאי איצטריך למעוטי זוממים מהיא [והנה קושיית התוס' קאי על הקרא דל"ל היא כלל הא כתיב לאחיו ולא לאחותו א"כ מוכח דחילק הכתוב בין מיתת אחיו למיתת אחותו וידעינן ממילא דקאי על ב"כ דלא מצינו בכל התורה לחלק ביניהם בין כהן לישראל לענין מיתה רק בב"כ מצינו דהיא בשרפה ובת ישראל בחנק והיינו טעמא דמפורש בקרא שמחללת את אביה וא"כ ידעינן ממילא מדמצינו דחילק הכתוב וכתיב כאשר זמם לעשות לאחיו ולא לאחותו היינו דהבועל מיקרי אחיו הוא כדין ישראל בחנק וזוממין נהרגין כדין אחיו ולא כדין אחותו וא"כ קשה ל"ל קרא דהיא וי"ל דאי מאחיו ה"א ה"מ כשהבועל היה נידון קרינן ביה לאחיו אבל אם לא היה נידון ע"פ עדותן כגון שהי' קטן בן ט' שנים לא קרינן ביה לאחיו קמ"ל היא ולא זוממין למעוטי זוממין בכל ענין עכ"ל:
והנה הרמב"ם (בפ"ב מה' עדות) כתב שנים שהעידו על ראובן שנאף עם ב"כ ונגמר דין לראובן שיחנק ודין המנאפת בשרפה ואח"כ נמצאו זוממין הרי אלו נחנקין ולא בשרפה ודייק התוי"ט (פי"א משנה ד') דסנהדרין דהרמב"ם סובר דבעינן שיהא נגמר דין הנואף אבל בלא"ה אין העדים נידונים במיתת הבועל אלא בשרפה וכמו שרצו לחייבה עיי"ש. וא"כ לפ"ז קשה על הרמב"ם קושיית התוס' הנ"ל דל"ל הקרא דהיא:
ז והנ"ל ליישב קושיית התוס' דמשכחת לה גוונא שיהא שתי מיתות חלוקות אף שלא בב"כ ובועלה והוא דאיתא בכתובות (דף י"ג) ראוה מדברת עם אחד ואמרו לה מה טיבו של איש זה איש פלוני וכהן הוא ר"ג ור"א אומרים נאמנת ר"י אומר לא מפיה אנו חיין כו' אמר ר' יוחנן לדברי המכשיר בה מכשיר בבתה לדברי הפוסל בה פוסל בבתה ור"א אומר אפי' לדברי המכשיר בה פוסל בבתה אמר רבא מ"ט דר"א איהי אית לה חזקה דכשרות בתה לית לה חזקה דכשרות נמצא מבואר דר"א סובר דחזקת כשרות שלה לא מהני לגבי הולד:
ונקדים עוד הא דגרסינן שם אמר ריב"ל לדברי המכשיר מכשיר אפי' ברוב פסולין כו' וא"כ לפ"ז אם נבעלה בעיר שרובה עובדי כוכבים וילדה בת והיא אומרת לכשר נבעלתי אף דמהימנא לגבי דידה אף ברוב פסולין משום דהחזקת כשרות שלה מוכיח שנבעלה לכשר אעפ"כ לגבי הולד כיון דלא מהני חזקתה לגביה א"כ הא צריכין לילך בתר רובא ואמרינן דהיא מהרוב עובדי כוכבים וא"כ לשיטת רש"י בקדושין (דף ס"ח) בד"ה לימא קסבר רבינא דמאן דסובר דעו"ג הבא על בת ישראל הולד כשר הוא משום דשדינן להולד בתר עובדי כוכבים א"כ הוי הולד עו"ג עיי"ש א"כ ה"נ הויא הולד עובדת כוכבים גמורה:
והנה לכאורה ק"ל לר"א דסובר דמאן דמכשיר בה מכשיר בבתה דלא מהני חזקתה לגבי גוף אחרת א"כ תקשה הא דתנן בגיטין (דף כ"ח) בת ישראל הנשואה לכהן אוכלת בתרומה בחזקת שהוא קיים אלמא דמהני חזקת חיים שלו אף לגבי גוף אחרת לגבי האשה להתירה לאכול בתרומה וע"כ צ"ל דזה הכלל לפי מה דמבואר בטהרות (פרק ה') שני שבילין אחד טמא ואחד טהור כו' רי"א אם נשאלו זה בפ"ע וזה בפני עצמו טהורין ואם נשאלו שניהם כאחד טמאין [ובחידושי הוכחתי דלשיטת רש"י ע"כ צ"ל דהא דבאו שניהם בב"א טמאין הוא מדאורייתא דאיתא בפסחים (דף י') צבור אחד של חמץ ולפניו ב' בתים בדוקין ואתא עכבר ושקל ולא ידעינן אי להאי על אי להאי על היינו שני שבילין דתנן שני שבילין כו' אם נשאלו זה בפ"ע וזה בפ"ע טהורין בב"א שניהם טמאין:
והנה שיטת רש"י שם דהאיבעי דהגמ' קאי בביטל החמץ והספק אינו רק על הבדיקה א"כ הא מוכח מזה דהא דבב"א שניהם טמאין הוא מדאורייתא דאל"כ האיך מדמה חמץ לשני שבילין לענין ב"א דילמא ע"כ לא החמירו רבנן אלא בספק טומאה דאורייתא משא"כ בחמץ דרבנן דהא בביטל מיירי לרש"י לכך אפי' בב"א נמי אינו צריך לבדוק אלא ודאי צ"ל דגבי טומאה מדאורייתא טמאים וא"כ שוב אין לחלק בין דרבנן לדאורייתא דכמו דבדאורייתא טמאים מה"ת ה"נ בדרבנן החמירו מדרבנן דכל דתקון רבנן כעין דאורייתא תיקון והתוס' דס"ל דהא דבב"א טמאין הוא רק מדרבנן לשיטתייהו אזלי דס"ל דהאיבעי בלא ביטל מיירי כמבואר בתוס' (שם) ד"ה על לכך י"ל דבב"א הוא רק מדרבנן ואעפ"כ אין לחלק בין חמץ לשני שבילין כיון דבשניהם הוי איסור דאורייתא:
אלמא דחלוק בזה דכשבאו לשאול זה בפ"ע וזה בפ"ע אף על פי דידעינן בבירור דאחד מהם טמא ודאי מדאורייתא אעפ"כ כיון דבשעה שאנו דנין לכל אחד על שאילתו אין אנו צריכין להזכיר הטומאה של' חבירו ואין אנו דנין רק על אותו הגוף בפ"ע וכיון דכ"א יש לו חזקת טהרה שניהם טהורין מדאורייתא אף דבאמת תרתי דסתרי אבל כשבאו לשאול שניהם בב"א כוון דהשאלה נולד על שניהם ביחד א"כ הא בשעה שאנו צריכין לדון על כל גוף בפ"ע צריכין להזכיר ג"כ טומאת חבירו כיון דהספק משאילתן נולד על שניהם ביחד לכך שניהם טמאין מדאורייתא:
ומעתה נראה לי לומר דזהו הכלל דהא דס"ל לר"א דלא מהני חזקת כשרות של האם לגבי גוף האחרת דהבת הוא דוקא במקום שלידת הס' שעל הגוף האחרת אינו נצמח מצד פסול האם רק דהוי פסול מחמת עצמו דאם נבעלה לפסול א"כ ממילא האם נפסלת וגם הבת פסולה משום דנולדה מהפסול וכיון דהוי ספק מחמת עצמה לענין הולד אם נולדה מישראל או מעו"ג לכך לא מהני החזקת כשרות של אמה לענין הולד כיון דלענין הספק של הולד לא שייך להזכיר הספק של האם דאף אם מתה האם היה נמי הספק על הבת אם היא כשרה א"כ כיון דבשעה שאנו דנין אין אנו דנין רק על אותו הגוף בלחוד וכיון דבה ליכא חזקה אף דידעינן דאמה יש נה חזקה דכשרות והכשרנו אותה והוי תרתי דסתרי אעפ"כ כיון דבשעה שאנו דנין על הבת אין אנו צריכין לדון על הס' דאמה לכך פסולה אבל גבי תרומה כיון דכל עיקר הס' אם היא מותרת אינו נצמח מצד אותה הגוף בלבד דהא אם לא היה לה בעל כלל או שמת בעלה בודאי אסורה לאכול בתרומה רק דנצמח מצד הגוף של הבעל דמספקא לן אם הוא חי או מת וא"כ כיון דבשעה שאנו דנין על אותה הגוף של האשה כל עיקר הס' הוא מכח הגוף של הבעל וכיון דלגבי הבעל איכא חזקת חיים ומחזקינן שהוא חי א"כ ממילא אף האשה מותרת לאכול בתרומה כיון דכל עיקר הספק הוא מצד הבעל א"כ הא א"א לעשות שני הפכים בנושא אחד:
ח ומעתה נחקור האיך הדין אם נבעלה בעיר שרובה עו"ג וילדה בת והיא אומרת שלכשר נבעלתי אם קידש אחד הבת ואח"כ בא על אמה אם מחויב שרפה מצד חמותו או לא ולכאורה היה נ"ל דמחויב שרפה מצד חמותו אף דהא כיון דלא מהני החזקת כשרות שלה לגבי הולד א"כ הא לגבי הולד צריכין לומר שנבעלה לרוב עו"ג וא"כ גם הבת הויא עו"ג ולא תפסי בה קדושין א"כ תו אינו מחויב על אמה משום חמותו אעפ"כ לפי מה שביארתי דכל עיקר הטעם דלא מהני החזקת כשרות של אמה לגבי הולד הוא משום דבשעה שאנו דנין על הס' דהבת אין אנו צריכין לדון על הספק דאמה לכך כיון דבאותה הגוף של הבת ליכא חזקה לכך פסולה א"כ כ"ז כשחקרינן רק לגבי הולד אבל הכא כשבא על אמה א"כ כשחקרינן לענין האם אי הויא חמותו אי לא א"כ כיון דצריכין לחקור לגבי האם מאין נולדה לה הבת אם מישראל או מעו"ג ובהאם הא מכריח החזקת כשרות שלה דנבעלה לכשר והולד כשר א"כ שוב ממילא א"א לעשות שני הפכים בנושא אחד והוי כבאו לשאול שניהם בב"א דכיון דצריכין לדון על שניהם ביחד והוי תרתי דסתרי אהדדי לכך מטמאין שניהם כן ה"נ כיון דצריכין לחקור כעת לענין הבת והאם ביחד אי הוי הולד כשרה והויא חמותו אי דלא הויא כשרה ולא הויא חמותו ובהאם הא איכא חזקה דנבעלה לכשר א"כ ממילא מכריע החזקת כשרות שלה דהבת כשרה וחייב על אמה משום חמותו:
אמנם באמת ז"א לפי מה דמבואר בריטב"א בעירובין (דף ל"ה) שהקשה אהא דאמרינן בנדה (דף כ"ז) שליא בבית הבית טמא משום דרוב שליות יש בהן ולד דאמאי לא אמרינן סמוך מיעוטא דאין בהם ולד לחזקת טהרה של הבית ואיתרע לה רובא כמו דאמרינן בקדושין (דף פ') לענין רוב תנוקת מטפחין באשפה ותירץ דלא שייך לצרף בזה החזקת טהרה של הבית כיון דהס' שנולד על הבית אינו מפאת עצמו רק מחמת השליא וכיון דרוב פעמים אין שליא בלא ולד וא"כ השליא טמאה בודאי מחמת הרוח ואין בגופא חזקה הסותרת לרובא וה"ל כודאי וכיון דהשתא בודאי טמאה תו לא מהני החזקת הבית לטהר עכ"ל:
וכה"ג מבואר בהפלאה בכתובות (דף ט"ו) ליישב קושיית התוס' בד"ה להחזיר לו אבידתו שהקשו דהא קיי"ל כשמואל דאין הולכין בממון אחר הרוב ותי' דהא דאמרינן דאין הולכין בממון אחר הרוב הוא דוקא במקום שתחלת לידת הספק הוא רק לענין ממונא כגון בשור שנמצא נגחן וכן אינך דמייתי הש"ס בב"ב (ריש פ' המוכר פירות) אבל הכא דבתחילת לידת הספק היה נ"מ לענין איסור כגון להאכילו נבלות ולענין שליחות וקדושין ולאכול משחיטתו וכדומה והחזקנו אותו מצד הרוב דהוא ישראל גמור א"כ שוב אף דנולד לן ספק אח"כ לענין ממון אעפ"כ כיון דהחזקנו אותו מצד הרוב לענין איסור דהוי כישראל ודאי שוב לא מהני החזקת ממון להוציא מהרוב והחזקה שהחזקנו אותו לישראל ומהני אף לענין ממונא ג"כ: ובזה ישבתי קושיית העולם על הר"ת דס"ל בחולין (דף י"א) דממיתה למיתה לא אזלינן בתר רובא דא"כ תקשה דאמאי חייבת שרפה בת כהן שזנתה ניחוש דילמא לאו אבי' הוא ואינה חייבת רק חנק דממיתה למיתה לא אזלינן בתר רובא אבל לפי הנ"ל ניחא דהא דס"ל לר"ת דממיתה למיתה לא אזלינן בתר רובא הוא דוקא לענין הנסקלין שנתערבו בנשרפין דתחלת לידת הספק הוא רק לענין מיתה קלה ומיתה חמורה בזה ס"ל דממיתה למיתה לא אזלינן בתר רובא אבל גבי בת כהן שזנתה כיון דמעיקרא קודם הזנות כשנולד לן הספק לענין להאכילה בתרומה ולענין מתנות כהונה וכדומה אם היא בת כהן או לא החזקנו אותה מצד הרוב דבת כהן היא משום דרוב בעילות אחר הבעל א"כ שוב אף דנולד לן ספק אח"כ כשזנתה אם היא מחוייבת שרפה והוי ממיתה למיתה אעפ"כ כיון דמצד הרוב החזקנו אותה לבת כהן ודאי ממילא שוב מהני הרוב והחזקה אף לחייבה בזמן הסנהדרין במיתה החמורה]:
והשתא לפ"ז אומר אני דבנ"ד אם בא על חמותו אינו מחויב שרפה דלא שייך לומר כיון דעכשיו נולד לן הס' לגבי האם א"כ הא החזקת כשרות שלה מכריע דהולד כשר ז"א כיון דהספק שנולד לנו על האם אם מחויב עליה שרפה אינו מפאת עצמותה רק דהספק על האם נולד מחמת קדושין של הבת וכיון דבתחלת לידת הס' לענין הבת כשחקרינן על אותה הגוף בפ"ע אם היא ישראלית או לא דנ"מ לענין כמה דברים כגון להאכילה נבלות ולאכול משחיטתה ולהחזיר כו' וכדומה החזקנו אותה מצד הרוב עו"ג שהיא עו"ג גמורה א"כ אף דכשנולד לן ספק אח"כ כשזנתה לגבי האם שוב לא מהני החזקת כשרות של האם להוציא הבת מהרוב והחזקה שהחזקנו אותה לעו"ג גמורה דלא תפסי בה קדושין וממילא פטור על חמותו:
אמנם זהו דוקא לגבי הבועל שייך לומר דפטור ממיתה כיון דקודם הזנות היה שייך לדון על אותה הגוף בפ"ע והחזקנו אותה לעו"ג גמורה אבל לגבי האם כשחקרינן לגבה אם הולד כשר או לא א"כ הא לגבי האם אף מעיקרא מיד כשנולדה הבת כשנחקור אם מותרת אמה להאכילה נבלות ולענין אם מחויב להחזיר, כו' היו צריכין להחזיק מצד החזקת כשרות שלה דהולד ג"כ כשר דהא לגבי דידה א"א לעשות שני הפכים בנושא אחד כנ"ל וכיון דכשנחקור לגבי האם מהו הולד אם ישראלית או לאו הא צריכין להחזיק הולד בחזקת כשרות דלגבי האם הא הוי תרתי דסתרי אהדדי וכיון דלגבי עצמה לא שייך לדון על הולד בלא האם א"כ הא לגבי האם מיד כשנולדה צריכין להחזיק אותה בחזקת ישראלית וא"כ ממילא כשנתקדש בתה וזנתה אח"כ עם חתנה מחוייבת שרפה משום חמותו דלגבי האם הא מחזקינן דתפסי קדושין בבתה והוי חתנה:
וא"כ לפ"ז מיושב קושיית התוס' דמשכחת לה שתי מיתות חלוקות אף שלא בבת כהן ובועלה כגון אם נבעלה בעיר שרובה עו"ג וילדה בת וקידש ראובן את הבת ושוב נתקדשה אמה לשמעון ואח"כ בא ראובן על חמותו דהבועל אינו מחויב שרפה משום חמותו משום דלגבי דידה הוי הולד עו"ג ולא תפסי בה קדושין ואינה מחויב על אמה שרפה משום חמותו רק משום א"א בחנק אבל לגבי האם הא הויא הבת בחזקת ישראלית ותפסי בה קדושין ומחוייבת על ביאת חתנה שרפה משום חמותו:
ט ובזה ביארתי בחידושי ליישב מה דקשה לרבא דמשני בגיטין (דכ"ח) אהא דפריך הגמ' ורמי תרומה אתרומה תנן בת ישראל הנשואה לכהן אוכלת תרומה בחזקת שהוא קיים ורמינהו ה"ז גיטך שעה אחת קודם למיתתי אסורה לאכול בתרומה מיד ומשני רבא שמא מת לא חיישינן שמא ימות חיישינן וק"ל לרבא לשיטתו דס"ל דחזקה לא מהני על להבא ואיתא בחולין (דף פ"א) ואזדא רבא לטעמיה דאמר רבא היא חולין ובנה שלמים שחט חולין ואח"כ שחט שלמים פטור משום דהוי התראת ספק דילמא לא יזרוק הדם שלמים ואח"כ חולין חייב משום דהוי התראת ודאי וא"כ קשה לרבא לשיטתו דס"ל דהתראת ספק לא שמה התראה וס"ל דחזקה לא מהני על להבא א"כ האיך משכחת מלקות בנזיר ששתה יין הא הוי התראת ספק דילמא ישאל על נזירותיה כמו שהקשו התוס' במכות (דף ט"ו) דלדידיה ליכא לשנויי כתירוץ התוס' שם דמוקמינן אותו אחזקתו דכמו שהוא עכשיו כן ישאר בנזירותיה ולא ישאל על נזירותו דהא לרבא לשיטתו לא מהני חזקה על להבא והנ"ל ליישב ואמינא כלל חדש בזה והוא לפי מה דמבואר בכתובות (דף י"ג) הנ"ל דפליגי בזה ר' יוחנן ור' אלעזר אי מהני חזקת כשרות דהאם לגבי הולד והנה לעיל [מערכה ג' אות ו'] ביארתי דתורף פלוגתתם תליא בהא דאי נימא דחזקה הוי מטעם בירור א"כ כיון דהחזקת כשרות דהאם מברר שנבעלה לכשר א"כ ממילא מהני הבירור אף לגבי גוף אחרת דהולד אבל אי נימא דחזקה אינו מברר הספק בעצם רק דכן גזרה חוקת התורה למיזל בתר חזקה א"כ לא מהני רק לאותו הגוף שהוחזק בו החזקה אבל לגבי גוף אחרת כיון דבו לא הוחזק החזקה אינו מועיל:
ומעתה נראה לי לחדש עוד בזה דאף אם נימא דחזקה הוא מטעם בירור אעפ"כ זהו דווקא בחזקה דלעבר אבל לא בחזקה דלהבא והוא דבחזקה דלעבר שייך לומר דהחזקה מבררת דכיון דעד עתה היה מוחזק לנו הדבר לצד אחד א"כ מהיכי תיתי ניחוש שנשתנה הדבר אבל בחזקה דלהבא לא שייך לומר דהוי בגדר בירור דכיון דכעת מוחזק הדבר שכן הוא א"כ לעולם ישאר כך ולא ישתנה דהא יכול להיות שיתהוה איזה מקרה אשר יהיה מוכח לכל דנשתנה הדבר ויצא מחזקתו.. וע"כ צריכין לומר דהא דאזלינן בתר חזקה דלהבא הוא משום גזירת הכתוב להעמיד כל דבר על חזקתו אף לענין להבא ג"כ והשתא א"ש דהא דס"ל לרבא בגיטין (דף כ"ח) הנ"ל דשמא ימות חיישינן הוא דוקא לענין אם מותרת האשה לאכול בתרומה מצד חזקת חיים דבעל ע"ז קאמר רבא דשמא ימות חיישינן משום דאף דאזלינן בתר חזקה דלהבא אעפ"כ כיון דחזקה דלהבא אינו בגדר בירור רק דזהו מטעם חוקת התורה א"כ שוב לא מהני החזקה רק לענין גוף הנידון אבל לא לגבי גוף אחרת לכך אסורה לאכול בתרומה מיד משום דחזקת חיים דהבעל לא מהני להאשה כמו דס"ל לר"א בכתובות (דף י"ג) הנ"ל דמאן דמכשיר בה פוסל בבתה משום דחזקת כשרות שלה לא מהני לבתה אף דחדא תליא באידך דכיון דהיא כשרה לכהונה משום דאמרינן דנבטלה לכשר א"כ ממילא הולד ג"כ כשר וע"כ דכיון דסובר דחזקה אינו מברר הספק כלל רק דהוא מטעם חוקת התורה לכך לא מהני לענין גוף אחרת א"כ אף דאנן קיי"ל כר"י דמאן דמכשיר בה מכשיר בבתה הוא משום דאנן סוברים דחזקה הוא מטעם בירור כנ"ל אבל בחזקה דלהבא דאינו מטעם בירור בזה כ"ע מודים דלא אהני חזקה לגבי גוף אחרת דהאשה לכך אסורה לאכול בתרומה מיד שלא מהני לדידיה החזקה לגבי גוף אחרת לענין האשה אם כן כ"ז לגבי גוף אחרת אבל לגבי דידי' שפיר מהני חזקתו לכך לוקה בנזיר ששתה יין ולא מיחשב התראת ספק דילמא ישאל על נזירותו משום דלגבי דידי' מוקמינן הדבר על חזקתו דכמו שהוא עכשיו כן יהיה ולא יתהוה דבר מחודש:
וא"ל דא"כ תקשה לר"א דסובר דלא מהני חזקה לגבי גוף אחרת א"כ הא דתנן בגיטין (דף כ"ח) הנ"ל בת ישראל הנשואה לכהן והלך בעלה כו' אוכלת בתרומה בחזקת שהוא קיים וכן מבואר במתני' (שם) המביא גט והניחו זקן או חולה נותן לה בחזקת שהוא קיים אלמא דמהני חזקת חיים שלו אף לגוף אחרת לענין האשה דמותרת לאכול בתרומה י"ל דר"א סובר דאף אי נימא דחזקה הוא מטעם חוקת התורה אעפ"כ היכא דהספק של הגוף אחרת נצמח מפאת אותו הגוף דאית ביה החזקה מועיל החזקה אף להגוף אחרת כמו שביארתי אבל רבא סובר כיון דחזקה דלהבא אינו מברר הספק לא מהני חזקתו לגבי גוף אחרת אף במקום דנולד הספק מהבעל לכך אסורה לאכול בתרומה והא דמהני חזקה דלעבר הוא משום דחזקה דלעבר הוא מטעם בירור לכך מהני לגבי גוף אחרת]:
י אמנם הך תירוצא הוא רק אם נימא דמאן דמכשיר בה פוסל בבתה אבל לר"י דסובר דמאן דמכשיר בה מכשיר בבתה א"כ הא נסתרה תירוץ זה והדרא קושיית התוס' לדוכתא אמנם אי משום הא לא איריא דקושיית התוס' הנ"ל יש ליישב באופן אחר לפי מה דמבואר ביבמות (דף ל"ב) דא"א ונעשה חמותו מיקרי איסור כולל מיגו דאיתסר בזה שקידש בתה בקרובת אשתו כגון באחות אשתו ובת אשתו וכדומה נאסר נמי בחמותו רק דהוי כולל בשני שמות עיי"ש וא"כ לשיטת הפוסקים דכולל בשני שמות אמרינן א"כ בא"א ונעשית חמותו צריך לחול איסור חמותו על איסור א"א משום דהוי איסור כולל: והנה בקדושין (דף ס') גרסינן המקדש אשה מעכשיו ולאחר ל' יום עולא אמר ר' יוחנן אפי' קדושי מאה תופסין בה בתוך השלשים יום א"ל רב משרשיא ברי' דר"א לרב אסי אסברא לך טעמי' דר' יוחנן שוו נפשייהו כי שרגא דליבני דכל חד וחד רוחא לחבריה שבק נמצא מבואר דלר' יוחנן אם קידש אשה מעכשיו ולאחר שלשים יום אמרינן דהקדושין חלין במקצת מעכשיו ואינם נגמרין עד לאחר שלשים יום:
והנה בריטב"א בחידושיו לקדושין מבואר דלר"י בקידש מעכשיו ולאחר שלשים יום אסורה לכ"ע משום א"א אף בתוך השלשים יום דהא קנויה היא לבעלה במקצת אף בתוך השלשים יום רק דלא הוי קדושין גמורים להתחייב להבא עליה מיתה כדין א"א. גמורה אבל לענין איסור א"א הא אף בתוך השלשים יום הוי מקצת א"א עיי"ש:
ונקדים עוד שיטת התוס' ביבמות (דף ל"ג) בד"ה אמר כתבו דאע"ג דבאיסור מוסיף חייל איסור קל על איסור חמור כדמוכח מהא דפריך הגמ' בסנהדרין ולידון נמי באיסור א"א דהא מודה ר' יוסי באיסור מוסיף אע"ג דאיסור א"א קיל מחמותו מ"מ באיסור כולל ס"ל להגמ' דלא חייל איסור קל על איסור חמור עיי"ש:
ומעתה נראה לי לדון מילתא חדתא דבא"א ונעשית חמותו בזה האופן שקידש בתה מעכשיו ולאחר שלשים יום דבזה אינו חל עלה איסור חמותו כלל אף לאחר השלשים יום משום דאימת יחול איסור חמותו דבתוך השלשים יום לא מצי לחול עלה איסור חמותו בכולל דקרובות אשתו אף דזה ברור דלשיטת הריטב"א אף בתוך השלשים יום נאסר להבעל אחותה ובתה וכדומה דכיון דקנויה לו במקצת בתוך השלשים יום והוי אשתו א"כ ממילא שוב נאסר עליו קרובות אשתו מ"מ אינו חל עלה איסור חמותו משום דהוי כולל בקל על חמור דמצד א"א חייב עליה מיתה ומצה איסור חמותו אינו חייב עליה מיתה בתוך הל' יום משום דהא לא היתה חמותו רק במקצת כיון דלא נגמרה עדיין הקדושין של בתה ואי דיחול עלה האיסור חמותו לאחר שנגמר השלשים יום דאז הוי קדושין גמורים והאיסור חמותו אז בשרפה הא אז שוב לא הוי חלות הגמר קדושין דבתה איסור כולל כיון דהקרובות אשתו שהיו מותרים לו עד הנה כבר נאסרו עליו מיד כשקידשה אף קודם שנגמרו השלשים יום א"כ הא כעת בעת שאנו דנין לענין חלות האיסור חמותו על א"א שוב אינו גורם בקדושין דבתה לאסור הקרובות עליו כיון דהקרובות כבר נאסרו עליו מיד כשקידשה א"כ אף דהאיסור הקדום של הקרובות הוא ג"כ מצד הקדושי בתה אעפ"כ כיון דבעת שצריך לחול האיסור המאוחר על האיסור הקדום אינו גורם אז האיסור המאוחר לאסור ההיתר עליו לא מיקרי כולל דבתר שעת חלות האיסור אזלינן ואף דהגמר הקדושין דבתה גורם לאסור עליו הקרובות באיסור חמור דעד השתא לא היה חייב על אחותה כרת כיון דלא נגמרה עדיין הקדושין שלה ועכשיו כשנגמרה קדושיה חייב עליה כרת אעפ"כ כיון דאינו שוה חלות האיסור על האיסור לחלות האיסור על ההיתר דעל ההיתר אינו חל כעת האיסור המאוחר רק לענין החומר כרת שיש בו אבל לענין האיסור בעצמותו אינו גורם לאסור ההיתר כיון דכבר נאסרה עליו מקודם ועל האיסור צריכין לדון כעת החלות האיסור המאוחר אף לענין איסור ג"כ א"כ כיון דאינו שווים הנושאים בהדדי לא מיקרי כולל ואם בא עליה אינו מחויב שרפה משום חמותו:
אמנם זהו דוקא לגבי הבועל אבל לגבי הנבעלת נראה לי דמחוויבת שרפה בכה"ג על ביאת חתנה משום חמותו והוא לפי מה דמבואר בנודע ביהודה מה"ת (סי' ק"ך) וברמ"ע (בסי' קכ"ג) דכללי דאיסור כולל ואיסור מוסיף בעריות הוא דמוסיף לאיש הוא כולל לאשה והכולל לאיש הוא מוסיף לאשה לפי שאין שום דבר שיחול בו האיסור אלא הגופין מתחייבות באיסור זה על זה א"כ לגבי דידה הוא ניהו החתיכות איסור ולהיפך איהי לגביה דידיה היא נחשבת החתיכות האיסור וא"כ בא"א ונעשית חמותו לגבי החיוב של הבועל דהיא נחשבת החתיכות איסור לא הוי רק איסור כולל דהא לא ניתוסף עליו שום איסור מצד הקדושי בתה דהא קודם שנתקדשה בתה היתה ג"כ אסורה לכל האנשים שבעולם רק דהוי איסור כולל דנאסר מצד קדושי בתה בקרובות אשתו אבל לגבי דידה שהבועל נחשב החתיכת איסור מיקרי איסור מוסיף דהא ניתוסף עליו מצד קדושי בתה איסור חדש דמעיקרא היה מותר בקרובות אשתו ועכשיו ניתוסף עליו מצד הקדושי בתה לאסור בקרובותיה:
והנה כבר הבאתי לעיל שיטת התוס' ביבמות (דף ל"ג) דבאיסור מוסיף חייל אפי' איסור קל על איסור חמור ומעתה אמינא דבנ"ד מחוייבת שרפה על ביאת חתנה משום חמותו משום דלגבי הנבעלת הא מיד כשקידש בתה אף קודם שנגמר קדושיה חל עלה האיסור חמותו לגבי חתנה משום דהוי איסור מוסיף דמיגו דאיתוסף עליו איסור מצד קדושי בתה שנאסרה עליו אחות אשתו משום בעל אחותה איתוסף נמי איסור על חמותו משום חתנה ובאיסור מוסיף הא חייל אפי' קל על חמור א"כ כשנגמרה הקדושי בתה שוב מחוייבת שרפה על ביאת חתנה:
וא"כ לפ"ז מיושב קושיית התוס' דמשכחת לה שתי מיתות חלוקות אף שלא בבת כהן ובועלה כגון בא"א שקידש בתה מעכשיו ולאחר שלשים יום ונגמרו השלשים יום ואח"כ בא על אמה דהבועל אינו מחויב שרפה משום חמותו משום דלגבי דידיה אינו חל איסור חמותו על איסור א"א כנ"ל ואינו מחויב על אמה שרפה משום חמותו רק בחנק משום א"א אבל לגבי הנבעלת הא חל שלה איסור חמותו ומחוייבת שרפה על ביאת אתנה וה"א דהאי לאחיו קאי ע"ז להורות דאם העידו עדים בכה"ג והוזמו דא מחוייבין שרפה כמיתת הנבעלת רק בחנק כמיתת הבועו אבל בב"כ ה"א דגם הבועל בשרפה. לכך איצטריך קרא דהיא:
והשתא א"ש דר"ע רצה להוכיח דינו דאין קדושין תופסין בחייבי לאוין לכך העיד האי ובאו ובאו דמזה מוכח דחזקה מהני לגבי גוף אחרת א"כ לפ"ז הא נסתרה תירוצי הראשון על קושיית התוס' הנ"ל דל"ל קרא דהיא וע"כ צ"ל כהך תירוצא דמשכחת לה כגון שקידש בתה מעכשיו ולאחר שלשים יום א"כ הא מוכח דמהני קדושין במעכשיו ולאחר שלשים יו וא"כ א"ש דמצינו לאו האי כי תהיינה במעכשיו ולאחר שלשים יום כנ"ל: