אור ברסלב

פורת יוסף (שלופר)· רבי יוסף שלופר

מערכה יא

מערכה י

א אבות מלאכות ארבעים חסר אחת וקחשיב חד מינייהו והמבעיר והנה הגמרא בשבת (דף ע"ג) פריך מנינא ל"ל אמר ר' יוחנן שאם עשאן כולם בהעלם אחד חייב על כל אחת ואחת והנה לעיל (דף ע') גרסינן הבערה ללאו יצאת דברי ר' יוסי ר' נתן אומר לחלק יצאת וא"כ מתני' דחשיב הבערה במנין הל"ט חטאות א"כ הא מוכח דס"ל כר' נתן דהבערה לחלק יצאת דלר"י דס"ל דהבערה ללאו יצאת הא ליכא חיוב חטאת בהבערה כיון דאין זדונו בכרת כמבואר, בשבת (דף קי"ג) עיי"ש. ב והנ"ל דהאי פלוגתא אי הבערה ללאו או לחלק יצאת תליא בהא דפליגי רבי ור' יהודא בשבועות (דף י"ג) אם יום הכפורים מכפר בלא תשובה או דבעינן תשובה עם יוה"כ והוא דהנה הגמ' פריך שם לרבי דס"ל דיוה"כ מכפר אף בלא תשובה א"כ כרת דיממא היכי משכחת לה ומפרש רש"י דהא בהדיא כתיב כרת דיממא בין בעינוי בין במלאכה בעצם היום הזה ומשני דאכל אומצא וחנקיה ומית א"נ דאכל סמוך לחשכה דלא הוי שהות לכפורי ליה והנה זהו תירץ בין על כרת דאכילה ובין על כרת דמלאכה וא"כ ק"ל לרבי ל"ל קרא דהבערה לחלק שלא נאמר דאינו חייב סקילה וכרת עד שיחלל שבת בכל הל"ט מלאכות כמבואר ברש"י יבמות (דף ו') דהא בלא"ה ידעינן דחייב הי' כרת וסקילה אף על מלאכה אחת דהא זה ברור דאף אם לא הי' כתב קרא לחלק אעפ"כ הוי ידעינן דמלאכה אחת אסור מדאו' דהא קיי"ל דח"ש אסור מה"ת א"כ אף אם נימא שאינו חייב עד שיעשה כל הל"ט מלאכות מ"מ הא מלאכה אחת לא נפיק מתורת ח"ש דהא חזי לאיצטרופי אם ישלים עוד הל"ח מלאכות יתחייב על ידה ואף באיסורי שבת ח"ש אסור מה"ת כמבואר באחרונים וכן מוכח מרש"י דשבת (דף ע"ד) ד"ה וכי מותר לאפות פחות מכשיעור עיי"ש. ש:

וא"כ קשה דהאיך ה"א דאינו חייב כרת וחטאת עד שיעבור כל הל"ט מלאכות דא"כ תקשה כרת דיוה"כ במלאכה היכי משכחת לה דהא א"א לעשות כל הל"ט מלאכות סמוך לשקיעת החמה א"כ תקשה הא כיון דעשה מלאכה א' מיד נתכפר דהא אף מלאכה אחת אסור מדאורייתא א"כ שוב לא חזי לאיצטרופי להשאר מלאכות שעשה וא"כ אף דעשה המלאכה בתרא שהשלים לל"ט מלאכות סמוך לשקיעת החמה אעפ"כ הא אין לה במה להצטרף כיון דהל"ט מלאכות הראשונות שעשה כבר נתכפר וכן גם להך שינויא דעביד מלאכה ומית מיד ג"כ קשה הא אף אם מת מיד כשהשלים הל"ט מלאכות אעפ"כ הראשונות כבר נתכפרו ושוב לא חזי לאיצטרופי וכה"ג פריך הגמר' בכריתות (דף י"ח) איתיבי רבא אכל היום אכל למחר כו' ואפי' מכאן ועד שלש שנים מנין שהן מצטרפין זה עם זה ת"ל תמעול מעל ריבה ואמאי הא כיפר עליו יוה"כ וא"ל הא משני שם באידך שנויא כי קמכפר יוה"כ על כולו שיעורא על פלגא דשיעורא לא מכפר ז"א דמו"ח הגאון בנחלת יהושע (ד' ו') האריך להוכיח דהא דאמרינן על פלגא דשיעורא לא מכפר יוה"כ הוא רק בחטא שעבר מקמי יוה"כ ע"כ כיון דאין החטא בשלימות לא מכפר יוה"כ אבל בחטא שעשה ביוה"כ כיון דא"נ דיוה"כ מכפר א"כ אין מקום להחטא לחול כלל שזה אף בח"ש ג"כ נתכפר כיון דזהו לאו בתורת כפרה אלא דאין חל כלל החטא שעשה ביוה"כ וא"כ קשה לרבי ל"ל קרא לחלק הא בלא"ה ידעינן וע"כ צ"ל דבאמת לרבי ל"צ קרא לחלק ויסבור כר' יוסי דהבערה ללאו יצאת:. ג אמנם לכאורה יש להוכיח דלא כדברינו דרבי סובר דהבערה ללאו יצאת והוא דאיתא ביבמות (דף ל"ב ודף ל"נ) זר ששימש בשבת ר"ח אומר חייב שתים בר קפרא אומר אין חייב אלא אחת קפץ ר"ח ונשבע העבודה כך שמעתי מרבי שתים קפץ בר קפרא ונשבע העבודה כך שמעתי מרבי אחת וכן פליגי בבעל מום ששימש בטומאה וזר שאכל מליקה ומסיק הגמר' דפליגי באיסור בת אחת ואליבא דר"ש ופריך הגמרא בשלמא לב"ק כי אתנייה רבי לדידיה אליבא דר"ש כי אתנייה לר"ח אליבא דר' יוסי אלא לר"ח בר קפרא שקורי קא משקר אמר לך ר"ח כי אתני רבי לדידיה תרתי לפטור אתנייה ואיסור כולל אתנייה ואליבא דר"ש וחזיא לב"ק לזר שאכל מליקה ואיידי דדמיא לה ערבה בהדייהו ועיין בה ולא אשכח אלא בבת אחת וסבר מדהא בב"א הא נמי בב"א ומדהנך לפטור הנך נמי לפטור והשתא קשה ל"ל להגמר' לדחוקי לשינויא לב"ק דאיהו עריב זר שאכל מליקה הא יש לשנויי ברווחא דבר קפרא לשיטתו הוכיח דרבי פוטר אף בבת אחת והוא דהנה לכאורה קשה דהאיך קפץ ב"ק ונשבע דשמע מרבי אחת הא לרבי לשיטתו לא שייך כלל לדון בזה הא דאין איסור חע"א דגרסינן בחולין (דף ל"ו) ת"ר השוחט והתיז דם על הדלעת רבי אומר הוכשר ר"ח אומר תולין אמר ר"פ הכל מודים כו' כי פליגי בנתקנח הדם בין סימן לסימן רבי סבר ישנו לשחיטה מתחלה ועד סוף והאי דם שחיטה הוא ר"ח סבר אינה לשחיטה אלא לבסוף והאי דם מכה הוא אלמא דרבי סובר דישנו לשחיטה מתחלה ועד סוף ואיתא בשבת (דף צ"ז) ת"ר הזורק מרה"י לרה"י ורה"ר באמצע רבי מחייב וחכמים פוטרים רב ושמואל דאמרי תרווייהו לא מחייב רבי אלא ברה"י מקורה דאמרי' ביתא כמאן דמליא דמיא ועיי"ש דמסיק הגמ' דרבי מחייב שתים והנ"ל להוכיח מזה דרבי סובר דמלאכה שאינה צריכה לגופה חייב דאל"כ עדיין תקשה אמאי מחייב רבי הא אף א"נ דברה"י מקורה אמרינן דכמו שהונחה דמי מ"מ הא האי הנחה שמונחת באויר רה"י אינה צריכה לו כלל דהא לא נשארה מונח באויר ברה"י אלא דהלכה ונחה ברה"ר וא"כ הא הוי האי הנחה שמונחת באויר מלאכה שא"צ לגופה אף דא"א שתנוח ברה"ר בלי הנחה דאויר רה"י מ"מ הא לענין מלאכה שא"צ לגופה אף דהוי פסיק רישא ג"כ פטור כדקיי"ל החופר גומא וא"צ אלא לעפרה פטור אף דהוי פ"ר מ"מ כיון דהאי מלאכה דחפירת גומא אינה צריכה לו בעצם אלא דחופר לצורך העפר מיקרי מלאכה שאצ"ל וא"כ ה"נ כיון דהאי הנחה דאויר בעצם אינה צריכה לו כלל ואינו מכוין לתכליתה דלא זרק בכדי שתנוח באויר רה"י דהא לא נשארה מונח באויר רק דהלכה ונחה בר"ה א"כ הא הוי האי הנחה דאויר רה"י מלאכה שאצ"ל וע"כ דס"ל לרבי דמלאכה שאצ"ל חייב וכן העיר בסברא זו הבשמים ראש. והנה ברש"י בשבת (דף ק"ו), בד"ה הא ר' יהודה הא ר' שמעון מבואר דהך פלוגתא אי מקלקל בחבורה חייב או לא תליא בפלוגתא דר"י ור"ש במלאכה שאצ"ל דלר"י דסובר דמלאכה שאצ"ל חייב צריכין לאוקמי אסברא חיצונה דמקלקל פטור דלאו מלאכת מחשבת מיקרי והא דאיצטריך קרא למישרי מילה הוא משום דהוי מתקן לצורך המצוה אבל לר"ש דסובר דמלאכה שאצ"ל פטור ליכא למימר דלכך חייב במילה משום דהוי תיקון מצוה כיון דלענין עצם המלאכה דחבורה הוי מקלקל אף דמתקן לצורך המצוה הא הוי מלאכה שאצ"ל וע"כ דמקלקל בחבורה חייב עיי"ש. ואם כן רבי דסובר דמלאכה שאצ"ל חייב ס"ל דמקלקל בחבורה פטור:

ונקדים עוד הא דגרסינן בשבועות (דף כ"ה) טעמו דאמר שלא אוכל והדר שלא אוכלנה דלא מחייב אלא חדא אבל אמר שלא אוכלנה והדר אמר שלא אוכל מחייב תרתי כדרבא דאמר רבא שבועה שלא אוכל ככר זו כיון דאכל ממנה כזית חייב שלא אוכלנה אינו חייב עד שיאכל את כולה אלמא דלא שייך לדון דאין איסור חע"א רק במקום דשני האיסורין חלין בב"א אבל במקום דבשעה שחל האיסור השני ליתא עדיין לאיסור הראשון אז חלין שפיר שני האיסורין בב"א:

והשתא לפ"ז תקשה דהאיך קפץ ב"ק ונשבע העבודה כך שמעתי מרבי אחת הא לרבי לשיטתו דס"ל דישנו לשחיטה מתחלה וע"ס וס"ל דהבערה ללאו יצאת וס"ל דמקלקל בחבורה פטור א"כ לא שייך לדון בזה דאין איסור חל ע"א ובוודאי מחויב שתים משום דהא לרבי לשיטתו דס"ל הבערה ללאו יצאה א"כ תקשה כדפריך הגמרא לקמן זר ששימש בשבת במאי אי בשחיטה שחיטה בזר כשרה ואי בהקטרה הא אמר ר"י הבערה ללאו יצאת וע"כ צ"ל כמו דמשני הגמרא התם דמיירי בשחיטת פרו של כה"ג וכדברי האומר שחיטת פרו של כה"ג בזר פסולה וא"כ כיון דלא משכחת להאי דינא דזר ששימש בשבת אלא בשחיטה א"כ תקשה הא לא שייך כלל לדון בזה הא דאין איסור חע"א משום דאינם באים בב"א דהא לרבי לשיטתו דס"ל דישנו לשחיטה מתחלה וע"ס א"כ מיד ששחט סימן א' חייב משום זרות כיון דישנו לשחיטה מתחלה וע"ס כמו דאמרי' בחולין (דף כ"ט) לא נחלקו אלא כגון ששחט סימן אחד בחוץ וסימן א' בפנים למ"ד ישנה לשחיטה מתחלה וע"ס מחייב כו' וא"כ כיון דמיקרי שחיטה בסימן אחד להתחייב עליו משום שחוטי חוץ ה"נ מיקרי שחיטה בסימן אחד להתחייב עליו משום זרות כמו דמוכח מזבחים (דף ק"ט) דפריך הגמ' אהא דת"ר המקטיר כזית בחוץ חייב חצי פרס בפנים פטור קס"ד מאי פטור פטור זר אמאי הקטרה היא אלמא דכיון דהוי הקטרה להתחייב בחוץ חשיב ג"כ הקטרה להתחייב משום זרות בפנים א"כ ה"נ כיון דחשיב שחיטה בסי' א' להתחייב עליו בחוץ חשיב נמי שחיטה להתחייב עליו משום זרות בפנים וא"כ כיון דמשום זרות חייב בסי' א' ומשום שבת אינו חייב עד שיגמור כל השחיטה דאז הוי מתקן דתיקן להוציא מידי אבמה"ח לב"נ אבל בתחלת שחיטה הא הוי מקלקל ופטור דהא בתחלת שחיטה לא תיקן כלום דהא עדיין לא יצא מידי אבמה"ח עד גמר שחיטה ובתוספות שבת (דף ק"ו) ד"ה חוץ מבואר דלכך חייב בשוחט לר"י משום דבשעת הקלקול בא התיקון שהוציאה מידי אבמה"ח וא"כ בתחלת שחיטה דלא תיקן עדיין פטור דהוי מקלקל וא"כ כיון דאיסור זרות ואיסור שבת אינן חלין בב"א דהא משום זרות חייב בתחלת שחיטה ומשום שבת אינו חייב עד שיגמור כל השחיטה לרבי לשיטתו א"כ הא ל"ש לדון בזה דאין איסור חל ע"א כמבואר בשבועות (דף כ"ז) הנ"ל ובודאי מחויב שתים והאיך קפץ ב"ק ונשבע דשמע מרבי אחת: ד אך יש ליישב קושייתי בפשיטות לפי מה דמבואר בירושלמי (פ"ז) דתרומות ובכתובות (פ"ג) גבי מדליק גדיש בשבת דלא אמרינן שמיד שהדליקו חייב מיתה וחיוב ממון חל אחר זה משום דעל כל שיבולת ושיבולת חייב מיתה עיי"ש א"כ ה"נ י"ל לענין חיוב זרות דשחיטה דאף שנתחייב מיד כששחט מקצת סימנים כיון דישנו לשחיטה מתחלה וע"ס מ"מ גם אח"ז לא פקע ממנו חיוב זרות ונמשך החיוב זרות בכל השחיטה דכל מה ששחט הוא בחיוב זרות כמו דאם הי' שוחט מקצת סימנים כהן וגמרו זר דחייב כן ה"נ אף דשחט זר מתחילה וע"ס מ"מ לא פקע ממנו החיוב זרות גם בגמר שחיטה וחייב על הגמר שחיטה ג"כ משום זרות לכך אינו חל איסור שבת על איסור זרות דגמר שחיטה:

והשתא קשה דל"ל להגמרא לדחוקי דבר קפרא עריב לזר שאכל מליקה הא יש לומר דבר קפרא הוכיח מזה דע"כ איירי בב"א לפי מה דמבואר ברש"י ביומא (דף כ"ד) אהא דקאמר הגמ' גבי עבודות שזר חייב עליו מיתה והמעלה על גבי המזבח בין דבר כשר ובין דבר פסול ומפ' רש"י בהנך פסולין שפסולין בקודש ראם עלו לא ירדו מש"ה חשיבא הקטרה אלמא דבהנך פסולין דאם עלו ירדו אינו חייב זר עליהן משום הקטרה ואיתא בזבחים (דף ס"ח) אמר רב שמאל ולילה אין מטמאין בבית הבליעה זר וסכין מטמאין בבית הבליעה ומבואר בתוספות שם ד"ה אמר רב כו' דבזר וסכין דמטמאין בזה אם עלו ירדו וא"כ הא י"ל דבר קפרא ס"ל כרב דזר מטמא בבית הבליעה וא"כ בשחיטת זר אם עלו ירדו א"כ היה קשה ליה לבר קפרא אמאי ס"ל לרבי בזר ששימש בשבת דאינו חייב אלא אחת הא לרבי לשיטתו לא שייך לדון בזה אם איסור חע"א משום דאינן באין כאחת החיוב זרות ושבת דהא כיון דמיד בתחלת שחיטה חייב משום זרות לרבי דס"ל דישנו לשחיטה מתחלה וע"ס א"כ שוב אם עלו ירדו אף אם הי' הכהן גומר השחיטה דהא נפסלה מיד בתחלת שחיטה משום שחיטת זרות וא"כ שוב אינו חייב הזר על הגמר שחיטה משום זרות דהא בהנך פסולין דאם עלו ירדו אינו חייב עליהם משום זרות כמבואר ברש"י ביומא הנ"ל לענין חיוב הקטרה א"כ ה"נ לענין חיוב שחיטה דזרות דמ"ש וא"כ כיון דבגמר השחיטה נפקע החיוב זרות א"כ הדרא קושייתי לדוכתא דהא לא שייך בזה אין איסור חע"א דהא בשעה שבא החיוב שבת ליכא איסור זרות (ודחיקא לי' לב"ק לאוקמה דהא דקאמר רבי אינו חייב אלא אחת אינו אליבא דנפשי' רק אליבא דר"ש דס"ל מקלקל בחבורה חייב]. וע"כ צ"ל דהנה הגמרא פריך לקמן (דף ל"ג) אהא דקאמר ר' יוסי זר ששימש בשבת חייב שתים זר ששימש בשבת במאי אי בשחיטה שחיטה בזר כשירה אי בהקטרה האמר ר"י הבערה ללאו יצאת ומשני בשחיטת פרו של כה"ג וכדברי האומר שחיטת פרו של כה"ג בזר פסולה ופריך א"ה מאי איריא זר אפי' כהן הדיוט נמי ומשני שזר אצלו קאמר ומיירי אף בכהן הדיוט וא"כ א"ש די"ל דהאי זר ששימש בשבת דקאמר רבי דאין חייב אלא אחת מיירי דווקא בזר אצלו דהיינו בכהן הדיוט ששחט פרו של כה"ג א"כ בזה אף דשחיטת פרו של כה"ג פסולה בהדיוט מ"מ אם עלו לא ירדו דהא בזבחים (דף ס"ח) הנ"ל פריך הגמר' לרב מ"ש שמאל דאית לי' הכשירה ביוה"כ זר נמי אית לי' הכשירה בבמה מבמה לא יליף ופירש"י משום דבמה כחול היא לגבי מקדש וא"כ כ"ז בזר אבל בכהן הדיוט ששחט ביוה"כ אף דפסלה בשחיטתו מ"מ כיון דאית לי' הכשירה כל השנה בעבודה אהני שחיטתו דאם עלה לא ירד לכך אינו חייב אלא אחת משום דאיסור זרות לא פקע אף בגמר שחיטה: והשתא א"ש הא דעריב ב"ק לזר שאכל מליקה משום דב"ק לשיטתו הוכיח דרבי ס"ל דאין אחע"א אף אם חלין בב"א דכיון דב"ק סובר דבשחיטת זר אם עלו ירדו א"כ ק"ל אמאי ס"ל לרבי בזר ששימש בשבת דאינו חייב אלא אחת הא אינם חלין בב"א כנ"ל וע"כ צ"ל דמיירי בכהן הדיוט ששחט פרו של כה"ג א"כ מוכח דרבי סובר דאין איסור חע"א אפי' בב"א דהא בכהן הדיוט ששחט פרו של כה"ג הוי איסור ב"א דהא לא חל על הכהן איסור זרות עד שבא יוה"כ ובשעה שבא יוה"כ חל עליו איסור זרות לגבי פרו של כה"ג ואיסור שבת בב"א והוי כמו דאייתי שתי שערות בשבת דהוי איסור ב"א כדמפרש"י דהשתא ל"ל כדלעיל כו' דהא לא חל שום איסור עליו עד היום דאיסור זרות ואיסור שבת יחד באו אבל הביא ב' שערות בחול קדים זרות עלי' עכ"ל כן ה"נ בכהן ששחט פרו של כה"ג הוי איסור ב"א דהא לא חל עליו איסור לעבוד העבודה עד יוה"כ וא"כ מוכח דרבי סובר דאף באיסור בת אחת אינו חייב אלא אחת לכך עריב בר קפרא גזר שאכל מליקה משום דלדידי' מוכח מזר ששימש בשבת דרבי פוטר אליבא דר"ש באיסור ב"א:

אבל ר"ח סובר כר' יוחנן דס"ל בזבחים (דף ס"ח) הנ"ל דזר אינו מטמא בבית הבליעה וכן מסיק הגמ' שם א"ר יצחק שמעתי שתים א' קמיצת, זר ואחת מליקת זר א' תרד וא' לא תרד ולא ידענא אמר חזקי' מסתברא קמיצה תרד מליקה לא תרד כו' וכן שק הרמב"ם (בפ"ג מה' פסוה"מ הל' ט"ו) וא"כ א"ש דחייב על זרות אף בגמר שחיטה כיון דאם עלו לא ירדו לכך אינו חל איסור שבת דגמר שחיטה על איסור זרות ואינו מוכרח לומר דמיירי דוקא בכהן הדיוט ששחט וא"כ שפיר י"ל דכי אתנייה רבי לדידיה תרתי לפטור אתנייה ואליבא דר"ש ול"ל להגמ' לדחוק ולומר דב"ק עריב מנפשיה לזר שאכל מליקה משום דדמיא ליה:

וא"ל הא עדיין י"ל דמיירי בזר ששחט הפרו של כה"ג ואעפ"כ לא שייך לומר בזה אם עלה ירד משום דהא שחיטת קדשים כשרה בזר וכיון דשחיטה אית לי' הכשירה בזר אהני שחיטתו דאם עלו לא ירד ז"א דלא דמי דהא דאמרינן בשמאל כיון דאית לי' הכשירה ביוה"כ וכן בזר דרצה הגמ' לומר דכיון דאית לי' הכשירה בבמה לכך אם עלה לא ירד הוא רק אם משכחת לה אופן שיהא זר כשר לעבודה וכיון דאיכא מקום שזר כשר לעבודה כגון בבמה אף דבמקדש אסריה רחמנא להזר לעבוד עבודה אעפ"כ הא חזינן דלא חמיר פסוליה והראי' דהא בבמה כשר לכך רצה הגמ' לומר דאם עלה לא ירד רק דדחי לה הגמ' משום דמבמה לא ילפינן וכן לענין שמאל, שפיר קאמרינן דהא חזינן דלא חמיר פסוליה והראי' דהא ביוה"כ מכשיר רחמנא לעבוד העבודה בשמאל לכך אם עלה לא ירד אבל בשחיטה כיון דהא דשרי רחמנא לזר לשחוט אין זה, מצד קלישת פסולו דזר רק משום דשחיטה לאו עבודה היא א"כ הא במקום דשחיטה הוי עבודה כגון, בשחיטת פרו של כה"ג כיון דלא מצינו בשום מקום שיהא זר כשר לעבודה שוב דמי שחיטת פרו של כה"ג לכל עבודות קדשים דכמו דבשארי עבודות קדשים אם עשאן זר עלה ירד כן ה"נ בשחיטת פרו של כה"ג אם שחטו זר אם עלה ירד דמ"ש כיון דבזה הוי שחיטה עבודה ובעבודה לא מצינו בשום מקום שיהא זר כשר בו [ועי' בזבחים דף ס"ח זר נמי אית ליה הכשירה בשחיטה שחיטה לאו עבודה היא]:

והנה בחידושי הארכתי בזה בפלפול רב ליישב דברי הגמ' וכאן אנקוט בקצרה כיון דכל עיקר קושייתי הוא רק לשיטת רש"י דס"ל דהפלוגתא דמקלקל בחבורה אי חייב תליא בפלוגתא דמלאכה שאינה צריכה לגופה א"כ י"ל לשיטת רש"י דסובר דאף לר' יהודה דס"ל דמקלקל בחבורה פטור מ"מ חייב בתחלת שחיטה משום חובל אף דבתחלת שחיטה לא תיקן מידי דהא לא התירה באכילה עד סוף השחיטה מ"מ לפי מה דמבואר בתוס' שבת (דף ק"ו) בד"ה חוץ מחובל דכתבו לחלק לר' יהודה בין חובל וצריך לכלבו דפוטר ובשוחט בשבת דמחייב בשני פנים אם משום דאין דרך לחבול בשביל כלבו אם משום דחובל וצריך לכלבו אין התיקון מיד בשעת הקלקול אלא לאחר מכן דלאחר שנעשה החבורה בא הדם משא"כ בשוחט דמיד בשעת הקלקול בא התיקון להוציא מידי, אבר מן החי עיי"ש ונ"מ בין שני התירוצים האלו הוא אם חייב לר' יהודה בתחלת שחיטה דאם נימא דהטעם דפוטר ר' יהודה בחובל וצריך לכלבו משום דאין דרך לחבול בשביל כלבו א"כ בשוחט דאורחי' בכך לשחוט הבהמה ואי אפשר להסוף שחיטה בלי תחלת שחיטה ממילא מיקרי מתקן אף בתחלת שחיטה כיון דהתחלת שחיטה נצרך לתיקון המלאכה דהשחיטה אבל א"נ דלכך פטור בחובל וצריך לכלבו משום דאין התיקון מיד בשעת הקלקול א"כ בתחלת שחיטה דג"כ אין התיקון בא בשעת תחלת מלאכתו דאינו ניתר באכילה עד סוף השחיטה פטור על התחלת שחיטה משום מקלקל וא"כ א"ש די"ל דרש"י סובר כתי' הראשון שבתוס' דהטעם הוא משום דאין דרך לחבול בשביל כלבו א"כ בשוחט בשבת חייב אף על תחלת שחיטה וא"כ שפיר חלין איסור זרות ושבת בבת אחת רק דיש לחקור אם חייב על הסוף שחיטה ג"כ משים חובל א"כ הא נסתרה תירוצי ויש אתי בזה פלפול עצום ואכ"מ ועי' בדרוש וחדוש מהגרע"א מערכה ז']:

ה אמנם לפי מה דמבואר בירושלמי ספ"ח דיומא א"ר יוחנן זו דברי ראב"ע ור"י ור' עקיבא אבל דברי חכמים אם אין שעיר היום מכפר כיצד הוא מכפר ר' זעירא אמר כל שהוא ר' חנינא אומר בסוף מה נפקא מביניהון מת מרד על דעתיה דר' זעירא כבר כיפר על דעתיה דר' חנינא לא כיפר א"ר זעירא מתניתא מסייע לר' חנינא חומר בשעיר מה שאין ביוה"כ וביוה"כ מה שאין בשעיר שיוה"כ מכפר בלא שעיר והשעיר אינו מכפר אלא ביוה"כ חומר בשעיר שהשעיר מכפר מיד ויוה"כ משתחשך א"ר חנינא איתותבת קומי' ר' ירמיה ואמר תיפתר שהי' בדעתי' להביא שעיר ולא הביאו ר' יוסי בר' בון בעי ואין הקב"ה רואה את הנולד עי"ש וא"כ לפי מה דהוכיח הירושלמי מהברייתא דיוה"כ אינו מכפר אלא בסופו א"ש די"ל דלעולם אינו חייב עד שיעבור כל הל"ט מלאכות ומשכחת לה כרת דמלאכה כגון שעשה כל הל"ט מלאכות ומת קודם סוף היום שלא עבר עליו סוף היום לכפרו וכן אי נימא כר' יהודה דסובר בשבועות שם דיוה"כ אינו מכפר בלא תשובה ג"כ ניחא דהא משכחת לה כרת דיממא בלא עשה תשובה וא"כ שפיר איצטריך קרא דהבערה לחלק:

ולכאורה הי' נ"ל להוכיח כאחת משתי אלה או דיוה"כ אינו מכפר אלא בסופו או דיוה"כ אינו מכפר בלא תשובה והוא דגרסינן במס' כריתות (דף כ"ז) דחייבי חטאות ואשמות ודאין שעבר עליהם יוה"כ אין יוה"כ מכפר ויליף שם מקרא דכתיב מכל חטאתיכם לפני ה' חטא שאינו מכיר בו אלא ה' דהיינו אשם תלוי יוה"כ מכפר אבל חייבי חטאות ואשמות ודאין אין יוה"כ מכפר והקשו האחרונים לר"ש דס"ל בראש השנה (דף ד') דאינו עובר בבל תאחר רק אם איחר שלש רגלים כסדרן דהיינו חג המצות ושבועות וסוכות א"כ ל"ל קרא ע"ז דחייבי חטאות ואשמות ודאין אין יוה"כ מכפר תיפוק ליה בלא"ה מדחזינן דריבה קרא חטאות ואשמות לענין בל תאחר והשתא היכא משכחת לה דיעבור עליהם בבל תאחר הא קודם שמגיע סוכות שהוא רגל האחרון כבר הגיע יוה"כ ומכפר עליהם וא"כ מדחזינן דכתבי' קרא דעובר עלייהו בב"ת ש"מ דאין יוה"כ מכפר על חייבי חטאות ואשמות ודאין וע"כ צריכין לומר כר"י דיוה"כ אינו מכפר בלא תשובה וא"כ א"ש הא דאיצטריך קרא דעל חייבי חטאות ואשמות ודאין אין יוה"כ מכפר דבלאו קרא ה"א דיוה"כ מכפר ואפ"ה משכחת לה בל תאחר כגון שלא עשה תשובה ביוה"כ על החטא שמביא עבורו החטאת ואין יוה"כ מכפר לשאינו שבים וכן אי נימא דיוה"כ אינו מכפר אלא בסופו ג"כ ניחא דמשכחת לה גוונא שיהיו בב"ת בחטאת והוא:

דגרסינן בשבת (דף ע"א) איתמר אכל שני זיתי חלב בהעלם אחד ונודע לו על הראשון וחזר ונודע לו על השני ר' יוחנן אמר חייב שתים ור"ל אמר אינו חייב אלא אחת ר' יוחנן אמר חייב על חטאתו ונסלח לו ור"ל אמר פטור מחטאתו ונסלח לו כו' ולר"י נמי הא כתיב מחטאתו ונסלח לו הכא במאי עסקינן כגון שאכל כזית ומחצה ונודע לו על כזית וחזר ואכל כחצי זית אחר בהעלמו של שני מהו דתימא ליצטרפו קמ"ל ומפ' רש"י דכיון דהאי חצי זית עם זית קמא שייך בתר ידיעה קמייתא הוי כאלו נודע לו על הכל דהא אי הוי מייתי קרבן בהדיה דזית מתכפר בלא שום ידיעה דפחות מכשיעור לא חשיב אבל כזית לא מתכפר בלא ידיעה הלכך כי לא אתיידע ליה בהדיה אלא זה אחר זה הוו ידיעות מחלקות עכ"ל נמצא מבואר מדברי רש"י דלכך לא מצטרפי החצי זית קמא עם החצי זית בתרא משום דע"י הידיעה שנודע לו על הכזית חשיב כאילו נודע לו על החצי זית ג"כ:

והנה לקמן (דף ק"ה) גרסינן הכותב ב' אותיות בשתי העלמות אחת שחרית כו' ר"ג מחייב וחכמים פוטרין ומפ' הגמ' דפלגי בהא דר"ג סבר אין ידיעה לחצי שיעור ורבנן סברי יש ידיעה לחצי שיעור וא"כ לר"ג דסובר דאין ידיעה לחצי שיעור א"כ ליכא למימר דלכך פטריה רחמנא מחטאת היכא דאכל כזית ומחצה ונודע לו על הכזית משום דחשיב כאילו היתה ידיעה על החצי זית ג"כ דהא לר"ג אף אם היתה ידיעה בין חצי זית קמא לחצי זית בתרא ג"כ מצטרפי החצאי זיתים בהדדי לחייב חטאת:

וע"כ צ"ל לר"ג דהטעם הוא דלא חייבה תורה בזה חטאת הוא לפי מה דמבואר בזבחים (דף ל"א) איתמר חצי זית חוץ לזמנו וחצי זית חוץ למקומו וחצי זית חוץ לזמנו אמר רבא ויקץ כישן הפיגול ורב המנונא אמר עירוב מחשבות הוי אמר רבא מנא אמינא לה דתנן כביצה אוכל ראשון וכביצה אוכל שני שבללן זה בזה ראשון חלקן זה וזה שני הא חזר ועירבן ראשון הוי כו' ורב המנונא אמר התם איכא שיעורא הכא ליכא שיעורא ומפרש רש"י התם איכא שיעורא דמעיקרא שיעור שלם הוה ונחלק הלכך כשחזר ועירבו חזר שמו עליו אבל הכא מעיקרא חצי זית פיגול וחצי זית פסול לא נקרא שם פיגול עליו כי אם שם פסול הילכך כי הדר אתי חצי זית דזמן לא פקע שם פסול למיחל שם פיגול עכ"ל אלמא דס"ל לרב המנונא דכיון דבתחלה נצטרף החצי זית דחוץ לזמנו להחצי זית דחוץ למקומו אף דאח"כ נתהוה עוד חצי זית חוץ לזמנו ויש להם הצטרפות בהדדי אעפ"כ לא מצטרף החצי זית קמא דחוץ לזמנו עם החצי זית בתרא משום דהחצי זית דחוץ למקומו אינו מניח להחצי זית קמא להפרד ממנו ה"נ י"ל בנ"ד דכיון דקודם שאכל החצי זית בתרא היה נגרר החצי זית קמא להצטרף עם הכזית לענין שאם מביא קרבן על הכזית נתכפר החצי זית ג"כ א"כ כיון דנצטרף החצי זית עם הכזית אף דאכל אח"כ עוד חצי זית בהעלם אחד ויש להם הצטרפות בהדדי אעפ"כ תו אינו מניח הכזית להחצי זית להפרד ממנו ולהצטרף עם החצי זית בתרא ונתכפר בהקרבן של הכזית כן נ"ל:

ו ונקדים ועוד הא דגרסינן בכריתות (דף י"ח) דפריך רבא לאביי דס"ל דידיעת ספק מחלקת לחטאות מהא דתניא אכל היום אכל למחר כו' ואפי' מכאן ועד שלש שנים מנין שמצטרפין זה עם זה ת"ל תמעול מעל ריבה ואמאי הא כיפר עליה יוה"כ כו' ומשני כי מכפר יוה"כ על כוליה שיעורא על פלגא דשיעורא לא מכפר והנה המ"ל ברמב"ם (פ"ג מה' שגגות) כתב והאריך לחקור בזה וסיום דבריו ועיין במ"ש רבינו (פ"ח מה' אבות הטומאה) וז"ל אכל פחות מכשיעור וטבל ועלה ואכל מעט כו' הרי דאין הטבילה מועלת לחצי שיעור ה"נ אין יוה"כ מועיל לח"ש ומיהו יש לחלק ביניהם דשאני טבילה מיוה"כ ולעולם דיוה"כ מכפר על ח"ש מכ"ש דשיעור אך סוגיות הגמ' דכריתות מוכחת בהדיא דאין יוה"כ מכפר על ח"ש והוא דבר פלא בעיני עכ"ל:

והנה דברי המשנה למלך צ"ע דמה זו לפלא בעיניו הא דלא מכפר יוה"כ על פלגא דשיעורא הא לא עדיפא יוה"כ מחטאת דאם היה אוכל חצי זית חלב והיה מביא עליה חטאת בודאי דהוי חולין בעזרה ואינו מכפר א"כ ה"ה ליוה"כ ג"כ דבמקום קרבן קאי אינו מכפר על ח"ש ע"כ נ"ל דסברת המ"ל כך הוא דלא שייך לדמות יוה"כ לקרבן דהא חזינן בקרבן גופא דהיכא דאכל כזית ומחצה והביא קרבן על הכזית נתכפר על החצי זית ג"כ כמבואר ברש"י דשבת (דף ע"א) הנ"ל אלמא דחצי שיעור בעצמותיה בר כפרה הוא דנתכפר בקרבן רק דחצי שיעור גרידא כיון דקיל הוא ולא חייביה תורה עליו קרבן א"כ ממילא אם הביא קרבן אינו מתכפר משום דהא יש בו איסור בהקרבתו כיון דאינו לצורך דאין חטאת בא בנדבה כמבואר בחולין (דף מ"א) ואיך יכפר אבל ביוה"כ כיון דכפרתו הוא ממילא דעיצומו של יום הכפורים מכפר א"כ הא צריך לכפר על ח"ש ג"כ כיון דח"ש ג"כ בר כפרה הוא כמו בקרבן דאם הוצרך להקריבו שוב מכפר על ח"ש ג"כ א"כ ה"ה ביוה"כ כיון דמכפר על כל העברות דשיעור שלם א"כ הא שוב צריך לכפר על ח"ש ג"כ וע"כ דהענין כפרת יוה"כ כן הוא דעל ח"ש אינו בר כפרה כלל א"כ שפיר תמה המ"ל דהדבר פלא דעל שיעור שלם יהיה בר כפרה ועל ח"ש לא יכפר: ז ומעתה נ"ל לומר מילתא חדתא דאף דקיי"ל דיוה"כ במקום אשם תלוי קאי אעפ"כ כהאי גוונא אם היה כאן שני חתיכות אחת חלב וא' שומן ואינו יודע איזהו חלב ואיזהו שומן ואכל מחתיכה אחת כזית ומחצה ונודע לו על כזית ואח"כ אכל עוד חצי זית מאותה חתיכה שאכל הכזית ומחצה והוא סבור שהוא חתיכה אחרת של שומן ושוב נודע לו דהחצי זית קמא וחצי זית בתרא אכל מאותה החתיכה שאכל מעיקרא הכזית ומחצה והוי ספק חלב וספק שומן ולא הביא אשם תלוי ועבר עליו יוה"כ דשוב נתחייב לאחר יוה"כ באשם תלוי על הכזית בתרא אף דלענין קרבן אשם תלוי בודאי פטור על הכזית בתרא כמו בחטאת כמבואר ברמב"ם (פ"ח מה' שגגות הלכה ו') כל דבר שחייבין על ודאו חטאת קבועה אחת חייבין על לא הודע שלו אשם תלוי אחד וכל דבר שחייבין על ודאו חטאות הרבה חייבין על לא הודע שלו אשמות הרבה כמנין החטאות כו' וא"כ כיון דבחטאת קבועה אינו חייב בזה אלא אחת משום דהחצי זית קמא נגרר עם הכזית ה"נ באשם תלוי אינו חייב אלא אחת דהחצי זית קמא נגרר לענין קרבן אשם תלוי עם הכזית ואם הביא קרבן על הכזית נתכפר על החצי זית ג"כ אעפ"כ בכפרת יוה"כ אף דבמקום אשם תלוי קאי נתחייב בכהאי גונא לאחר שעבר יוה"כ דכפרת יוה"כ חלוק מקרבן לענין ח"ש דאף דלענין קרבן אם הוצרך לקרבן על הכזית נתכפר החצי זית ג"כ אבל בכפרת יוה"כ אף דהוצרך לכפרתו על העברות של שיעור שלם מ"מ לא נתכפר החצי שיעור וא"כ אם עבר עליו יוה"כ הא לא נתכפר רק הכזית אבל החצי זית לא נתכפר. ומעתה נראה לי דשוב מצטרף החצי זית קמא עם החצי זית בתרא לחייב אשם תלוי לפי מה שביארתי דכל עיקר הטעם, דלא מצטרף החצי זית קמא עם החצי זית בתרא אף דאין ידיעה לחצי שיעור וצריכין להצטרף אעפ"כ כיון דבתחלה נצטרף החצי זית קמא עם הכזית לענין שיתכפר בקרבן שמביא על הכזית אינו מניחו הכזית להפרד ממנו ולהצטרף עם החצי זית בתרא א"כ כל זה כשהם בני צירוף הכזית עם החצי זית אבל כשעבר עליו יוה"כ כיון דהכזית בלבד נתכפר והחצי זית לא נתכפר א"כ כיון דשוב לית ליה להחצי זית צירוף עם הכזית קמא והכזית נפרד ממנו שוב מצטרף החצי זית קמא להחצי זית בתרא כיון דבעצמותן צריכין להצטרף בהדדי:

וא"ל הא לא שייך לחייביה באשם תלוי לאחר יוה"כ משום דהא אם נימא דנצטרפו אהדדי החצי זית קמא עם החצי זית בתרא א"כ הא שוב לענין הך כזית ג"כ יוה"כ מכפר כיון דנצטרפו לשיעור שלם א"כ הא יוה"כ במקום אשם תלוי קאי ז"א דהא לפי מה דהבאתי לעיל שיטת הירושלמי דס"ל לר"ח דיוה"כ סופו הוא מכפר א"כ אינו שייך לומר דיוה"כ מכפר על הך כזית משום דהא לא נצטרפו השני חצי זיתים בהדדי לשיעור שלם רק ברגע אחרונה שבכלות יוה"כ דנתכפר הכזית קמא כיון דיוה"כ אינו מכפר אלא בסופו אז נצטרפו החצי זיתים להדדי א"כ הא ליכא תו יוה"כ לכפר כיון דכבר יצא יוה"כ דהא ברגע האחרונה בכלות יוה"כ דאז הזמן כפרה עדיין לא נצטרפו אהדדי רק דלאחר שכיפר יוה"כ דנתכפר הכזית אז מצטרפין החצי זית להדדי וא"כ הא תו ליכא יוה"כ דליכפרו:

וכיון דזכינו לדין מיושב קושייתי הנ"ל דשפיר איצטריך קרא דלה' להורות דחייבי חטאות ואשמות אין יוה"כ מכפר משום דמשכחת לה גוונא שיהא עובר בבל תאחר בחטאות ואשמות אף דכיפר עליו יוה"כ בכה"ג דלעיל כגון שאכל כזית חלב ומחצה ונודע לו על הכזית וחזר ואכל חצי זית והפריש קרבן דבזה הא מונח על הקרבן שני כפרות כפרה על הכזית קמא וכפרה על הכזית בתרא דע"י הכפרה דהחצי זית נפטר מקרבן על כולו דכיון דמכפר על החצי זית קמא א"כ הא אית ליה להחצי זית קמא צירוף עם הכזית לכך אינו מצטרף עם החצי זית בתרא אבל אם לא היה מכפר רק על הכזית בלחוד א"כ הא היה מחויב חטאת על הכזית השני דכיון דהכזית נתכפר ושוב ל"ל צירוף להחצי זית קמא עם הכזית א"כ הא שוב מצטרף החצי זית קמא להחצי זית בתרא כנ"ל וחייב חטאת נמצא דע"י כפרת הקרבן שעל החצי זית נפטר מקרבן ואיחרו שלש רגלים דבזה עובר עליו בבל תאחר ממנפ"ש דא"ל הא כבר כיפר עליו יוה"כ ז"א דהא א"נ דיוה"כ מכפר על חייבי חטאות א"כ הא שוב מחויב חטאת על הכזית השני משום דהא אף אם יוה"כ מכפר אעפ"כ הא לא נתכפר רק הכזית אבל החצי זית קמא הא לא נתכפר כיון דיוה"כ אינו מכפר על חצי שיעור כנ"ל וא"כ הא שוב מצטרף החצי זית קמא להחצי זית בתרא לחייב חטאת כיון דל"ל צירוף עם הכזית קמא כנ"ל ויוה"כ לא כיפר ע"ז כיון דהצירוף אינו בא רק לאחר שנתכפר הכזית קמא א"כ הא שוב כבר כלתה כפרת יוה"כ כנ"ל וא"כ בכה"ג הא ממ"נ עובר בבל תאחר דהא אף אם יוה"כ מכפר מ"מ הא יהיה מחוייב חטאת מפאת הכזית השני א"כ הא אם משהא קרבנו שנתחייב להקריבו ע"י שאכל הכזית ומחצה ועוד חצי זית חלב ואיחרו שלש רגלים ולא הקריבו עובר בבל תאחר דמאחר קרבנו שנתחייב להקריבו קרבן אחד ממנפ"ש או מחמת כזית הראשון או מחמת כזית השני אף אם יוה"כ מכפר ודו"ק:

ח אמנם הך תירוצא הוא רק א"נ דיוה"כ בסופו מכפר אבל אם נימא דיוה"כ כל שעתא ושעתא מכפר א"כ הא אף בכה"ג ג"כ פטור מחטאת משום דהא מיד בכניסת יוה"כ נתכפר על הכזית הראשון א"כ אף דשוב נתחייב על הכזית השני אעפ"כ הא גם לענין הך כזית ג"כ יוה"כ מכפר כיון דכל שעתא מכפר והדרא קושייתי לדוכתא (ועי' בפי' הרא"ש בנדרים (דף ד') דמפרש אהא דקאמר הגמ' דרש ידרשנו אלו חטאות ואשמות כו' ורבינהו קרא דאשכחן בחטאת דרישה ואת שעיר חטאת דרוש דרש ואשם כחטאת דכתיב כחטאת כאשם עכ"ל] וע"כ דמוכח מזה דיוה"כ בסופו מכפר וא"כ הא שפיר איצטריך קרא דהבערה לחלק משום דמשכחת לה כרת דיממא ביוה"כ בתרי גוונא ממנפ"ש או דנימא דיוה"כ אינו מכפר בלא תשובה ומשכחת לה כרת בלא עשה תשובה כנ"ל או דנימא דיוה"כ אינו מכפר אלא בסופו ומשכחת לה כרת שעשה הל"ט מלאכות ומת קודם צאת יוה"כ:

אמנם הך הוכחה הוא רק א"נ כר"ש דבעינן שלש רגלים כסדרן אבל א"נ כרבנן דס"ל בר"ה שם דלא בעינן שלש רגלים כסדרן לא מוכח כלל משום דמשכחת לה ב"ת אף אם יוה"כ מכפר על חייבי חטאות בשלא עבר עליו יוה"כ כגון סוכות פסח שבועות ומכש"כ א"נ כר"מ וראב"י דס"ל שם דברגל אחד עובר בבל תאחר בוודאי ניחא:

והנ"ל דתליא בהא דגרסינן בר"ה (דף ד') ת"ר חייבי הדמין כו' כיון שעברו עליהן שלשה רגלים עובר בבל תאחר ר"ש אומר שלשה רגלים כסדרן רמ"א כיון שעבר עליהן רגל אחד עובר בבל תאחר ראב"י אומר כיון שעבר עליהן שני רגלים עובר בבל תאחר ראב"ש אומר כיון שעבר עליהן חג הסוכות עובר עליהן בבל תאחר מ"ט דת"ק מכדי מינייהו סליק ל"ל למהדר ומיכתב בחג המצות כו' ש"מ לבל תאחר ור"ש אומר אינו צריך לומר בחג הסוכות שבו דיבר הכתוב למה נאמר לומר שזה אחרון וראב"י מ"ט דכתיב אלה תעשה לה' במועדיכם כו' וראב"ש מ"ט דתניא כו' לא יאמר חג הסוכות שבו דיבר הכתוב למה נאמר לומר שזה גורם ור"מ וראב"י האי בחג המצות כו' מאי דרשו ביה מיבעי להו לכדר"א אר"א דאמר ר"א מנין לעצרת שיש לה תשלומין כל שבעה ת"ל בחג המצות כו' מקיש חג השבועות לחג המצות כו' ות"ק ורשב"א תשלומין לעצרת מנ"ל נפקא להו מדתני רבב"ש כו' אמרה תורה מנה ימים וקדש חדש מנה ימים וקדש עצרת מה חדש למנויו אף עצרת למנויו נמצא מתבאר דלדידן דמצינן למילף תשלומין לעצרת מחדש ועיין בלח"מ ברמב"ם (פי"א מה' חגיגה) שמפרש שהרמב"ם ג"כ יליף תשלומין לעצרת מחדש א"כ הא שוב מיותר האי קרא דחג המצות וחג השבועות וחג הסוכות כיון דלא בעינן לתשלומין וע"כ דאתא להורות דבעינן שלש רגלים לב"ת א"כ הא שוב מוכח דלא כר"מ וראב"י וראב"ש:

ט אמנם עדיין י"ל כרבנן דלא בעינן כסדרן ולא כר"ש והנ"ל דהך פלוגתא תליא בהא דהנה לכאורה צריכין להבין לרבנן דס"ל דלא בעינן כסדרן א"כ מאי דרשי בהאי קרא דחג הסוכות דמיותר הוא דאף כשחוזרין לבל תאחר לא היה צריך להזכירו שהרי הענין עסוק בו וע"כ דאתא להורות דבעינן כסדרן (ודוחק לומר דבהא גופה פליגי ר"ש ורבנן דלר"ש יהא חשיב זה ליתור ולרבנן לא יהא חשיב דזה דוחקן והנ"ל ליישב דהנה בס' ז"ב הקשה מנ"ל לר"ש למילף מחג הסוכות דבעינן כסדרן הא י"ל דהאי בחג הסוכות אתא לדרשה אחרינא למעט שמיני עצרת דבלא"ה הוי אמינא דאינו עובר בב"ת עד שיעבור גם שמיני עצרת דכתיב בפרשה דסיים והיית אך שמח דמרבינן גם שמיני עצרת כמבואר בפסחים (דף ע"א) וא"כ אם מקריב אותו בשמיני עצרת אינו עובר בבל תאחר כיון דיכול להקריב אותו בשמיני לשם שלמי שמחה לכך כתיב בחג הסוכות בסוף דמיד שעבר סוכות עובר בבל תאחר ולא מועיל מה שיקריבו בשמיני עצרת ומנ"ל דבעינן כסדרן:

והנ"ל ליישב עפ"י מה דגרסינן בסוטה (דף מ"א) וכל הני ל"ל צריכי דאי כתב רחמנא מקץ ה"א נימנו מהשתא ואע"ג דלא מתרמי בשמיטה כתב רחמנא שמיטה כו' ואי כתב רחמנא במועד ה"א מריש שתא כתב רחמנא בחג הסוכות ואי כתב רחמנא בחג הסוכות ה"א אפי' ביו"ט האחרון כתב רחמנא בבוא כל ישראל מאתחלתא דמועד והשתא מתורץ קושיית הז"ב דל"ל דכתב רחמנא חג הסוכות למעט שמיני עצרת דהא מוכח בהיפוך מדאיצטריך קרא דבבוא כלל ישראל למעט שמיני עצרת ש"מ דבלשון חג הסוכות גם ש"ע בכלל דש"ע נמי איקרי חג הסוכות ועי' בט"ז בה' נדרים (סי' ר"כ) ובא"ח (סי' תרס"ח) שהאריך בזה [וא"ל הא מהקרא לא מוכח מידי דלעולם י"ל דשמיני עצרת לא נכלל בלשון חג הסוכות והא דאיצטריך קרא דבבוא כל ישראל הוא משום דאי כתב רחמנא חג הסוכות ה"א דאפי' באמצע המועד כתב רחמנא בבוא כל ישראל מאתחלתא דמועד ז"א דא"כ ל"ל להגמ' למימר דה"א אפי' יו"ט האחרון ג"כ בכלל דמזה יהא מוכח דשמיני עצרת מיקרי ג"כ חג הסוכות כדהוכיח הט"ז ה"ל להגמ' לשנויא כתירוצי דמקרא דחג הסוכות ה"א אפי' באמצע המועד וע"כ צ"ל דסברת הגמ' הוא דלהא לא איצטריך קרא דאף אי הוי כתיב חג הסוכות סתמא יותר מסתבר למימר דענין הקהל הוא ביו"ט ולא בחול המועד רק דה"א דאפי' יו"ט האחרון ג"כ לכך איצטריך קרא דבבוא כל ישראל להורות דהוא מאתחלתא דמועד הרי דמוכח מדאצטריך קרא דבבוא כל ישראל דש"ע הוא ג"כ בכלל חג הסוכות ועי' בתוס' שם בד"ה כתב]:

אך לפי מה דמבואר ברמב"ם בה' (חגיגה פ"ז ה"ב) וז"ל כל הפטור מראי' פטור ממצות הקהל חוץ מן הנשים והטף כו' אבל הטמא פטור מהקהל דכתיב בבוא כל ישראל וזה אינו ראוי לביאה עכ"ל וא"כ לדעת הרמב"ם אין אנו צריכין לתי' הגמ' דאי כתב רחמנא חג הסוכות ה"א אפילו ש"ע לכך כתיב בבוא כל ישראל דלעולם י"ל דש"ע לא נכלל בלשון חג הסוכות והא דאיצטריך קרא דבבוא כל ישראל הוא למעט טמא מהקהל:

והא דלא משני הגמ' כן הוא משום דלכאורה קשה ל"ל קרא למעט טמא מהקהל הא לפי מה דמבואר בחגיגה (דף ג') חוץ מחרש המדבר ואינה שומע ושומע ואינו מדבר שפטורין מן הראי' ואעפ"י שפטורין מן הראי' חייבין בשמחה כו' ופריך הגמ' מ"ש לענין ראי' דפטירי ומאי שנא לענין שמחה דמחייבי ומשני לענין ראי' גמר ראי' ראי' מהקהל דכתיב הקהל את העם האנשים והנשים והטף וכתיב בבוא כל ישראל לראות כו' אלמא דילפינן בג"ש דראי' ראי' מהקהל לפטור חרש מראי' א"כ ה"ה הא מצינן למילף ג"כ בהיפוך הקהל מראי' בג"ש דראי' ראי' דכי היכי דבראי' טמאים פטורין מראי' והבאת קרבן כמבואר בחגיגה (דף ד') וברמב"ם (פ"ב מה' חגיגה ה"א) ה"ה בהקהל ול"ל קרא ע"ז:

אך י"ל דהנה הטורי אבן בחגיגה (דף ג') הנ"ל הקשה אהא דקאמר הגמ' גמר ראי' ראי' מהקהל הא בנדה (דף כ"ה) אמרינן כל ג"ש שאינו מופנה כל עיקר אין למידין ממנו והכא הא ראי' דגביה מצות ראי' אינו מופנה כל עיקר וההיא דגבי הקהל בבוא כל ישראל לראות מיבעי לי' להא דדרש בסוטה הנ"ל דאי כתב רחמנא בחג הסוכות ה"א אפי' יו"ט האחרון כתב רחמנא בבוא כל ישראל מאתחלתא דמועד והאיך מצינן למילף בג"ש זו הא אינה מופנית מיהו י"ל דההיא דהקהל מופנית דלכתוב בבוא כל ישראל ל"ל לראות ש"מ לאפנויי מ"מ ק"ל למאי דאמרינן התם בנדה בלישנא קמא מופנה מצד אחד לר' ישמעאל למדין ואין משיבין ולרבנן למדין ומשיבין והכא כיון דאינו מופנה אלא מצד אחד דהקהל לחוד הא איכא למיפרך מה לראי' שכן תדיר שנוהג ג' פעמים בשנה תאמר בהקהל שאינו נוהג אלא פעם אחד בשמיטה והא וודאי פירכא גדולה היא כדפריך הגמ' כה"ג במנחות (דף ס') מה לצד השוה שבהן שכן מצויין עיי"ש שנשאר בקושיא:

וע"כ צ"ל דהגמ' קאי כאן לר' ישמעאל דס"ל דמופנה מצד אחד למדין ואין משיבין לכך שפיר ילפינן ראי' ראי' מהקהל כיון דאין משיבין. והשתא א"ש הא דהביא הרמב"ם ילפותא למעט טמא מראי' מבבוא כל ישראל ולא ילפינן בג"ש מראי' משום דלדידן דקיי"ל כרבנן דר' ישמעאל דמופנה מצד אחד למדין ומשיבין א"כ הא איכא למיפרך מה לראי' דקיל שנשים וטף פטורין כמבואר בריש חגיגה תאמר בהקהל דחמיר דנשים וטף חייבין בה לכך טמא ג"כ חייב לכך איצטריך לן ילפותא דקרא דבבוא כל ישראל למעט טמא מראי' וכיון דזכינו לדין מיושב קושייתי הנ"ל דלכך לא משני הגמ' דאיצטריך הקרא דבבא כל ישראל למעט טמא משום דהגמ' רוצה ליישב אליבא דכו"ע אף אליבא דר' ישמעאל דס"ל מופנה מצד אחד למדין ואין משיבין א"כ הא לדידי' לא בעינן קרא למעט טמא משום דמצינן למילף בג"ש מראי' לכך משני הגמ' דאתא הקרא דבבוא כו' למעט שמיני עצרת:

ומעתה א"ש די"ל דרבנן ור"ש דפליגי אי בעינן שלש רגלים כסדרן פליגי בהא דרבנן ס"ל דמופנה מצד אחד למדין ומשיבין א"כ א"ש די"ל דאיצטריך הקרא דבחג הסוכות למעט שמיני עצרת כקושיית הז"ב וא"ל הא מוכח דש"ע בכלל חג הסוכות מדאיצטריך קרא דבבוא כל ישראל ז"א די"ל דהקרא דבבוא כל ישראל אתא למעט טמא וא"ל הא יכולין למילף בג"ש הקהל מראי' ז"א די"ל מה לראי' שכן נשים פטורות תאמר בהקהל שנשים חייבות כיון דמופנה מצד אחד למדין ומשיבין אבל ר"ש י"ל דס"ל כר' ישמעאל דמופנה מצד אחד למדין ואין משיבין א"כ לא איצטריך קרא למעט טמא וע"כ דאתא הקרא דבבוא כל ישראל למעט ש"ע א"כ מוכח דש"ע בכלל סוכות וע"כ דאתא הקרא דחג הסוכות להורות דבעינן כסדרן והנ"ל דהאי פלוגתא במופנה מצד אחד אי למדין ומשיבין או לא תליא בהא דאיתא בנדה (דף כ"ב) המפלת כמין בהמה חיה ועוף אם זכר תשב לזכר כו' דברי ר"מ אר"י אמר שמואל מ"ט דר"מ הואיל ונאמר בו יצירה כאדם מעתה המפלת דמות תנין תהא אמו טמאה לידה הואיל ונאמר בו יצירה כאדם שנאמר ויברא אלהים את התנינים הגדולים אלא וייצר מופנה משני צדדין מופנה גבי אדם ומופנה גבי בהמה ויברא גבי אדם מופנה גבי תנינים אינו מופנה מאי מופנה גבי בהמה דכתיב ויעש אלהים את חית הארץ וכתיב ויצר ה' אלהים מן האדמה כל חית השדה:

י אמנם זהו תליא בהא דאיתא בחולין (דף כ"ז) ועוד שאלו כתוב אחד אומר ויאמר אלהים ישרצו המים שרץ נפש חיה ועוף אלמא ממיא איברו וכתיב ויצר ה' אלהים מן האדמה כל חית השדה ואת כל עוף השמים אלמא מארעא איברו א"ל מן הרקק נבראו ראה תלמידיו מסתכלין זה בזה א"ל קשה בעיניכם כו' מן המים נבראו ולמה הביאן אל האדם לקרות להן שם והשתא א"נ דהאי ויצר לא קאי הקרא לספר אופן הבריאה רק דקאי הקרא לספר האיך שאדם הראשון קרא שמות לכל אחד כפי תכונתו א"כ הא האי וייצר אינו מופנה כלל ולא הוי גבי בהמה מופנה רק דלגבי אדם הוי מופנה האי ויצר והשתא אם נימא דמופנה מצד אחד למדין ומשיבין א"כ תקשה למאי אפנויי התורה האי ויצר דאדם כיון דלגבי בהמה אינו מופנה האי ויצר ולא הוי מופנה רק מצד אחד דלמדין ומשיבין א"כ הא ליכא למילף מאדם דהמפלת מין בהמה חיה ועוף שתהא טמאה לידה משום דאיכא למיפרך מה לאדם שכן מטמא מחיים כמבואר בנדה (דף כ"ג) וע"כ דמדאפנויי קרא האי ויצר דאדם ש"מ דרצון התורה היתה ללמוד מאדם אלמא דמופנה מצד אחד למדין ואין משיבין אמנם זהו רק אם נימא דהאי ויצר דבהמה קאי לקרות להן שם אבל א"נ דהאי ויצר דקרא קאי לגופיה להורות אופן הבריאה א"כ הא הוי מופנה משני צדדים ועדיין י"ל דמופנה מצד אחד למדין ומשיבין והנה זהו תליא בהא דאם נימא דעופות מן המים נבראו א"כ מוכח דהאי ויצר דבהמה קאי לקרות להן שם אבל א"נ דעופות מן הרקק נבראו צריכין לומר כפשטיה דקרא דהאי ויצר דבהמה קאי על אופן הבריאה והנה בחולין (דף כ"ז) הנ"ל מבואר דזהו תליא בהא דא"נ דאין שחיטה לעוף מה"ת הוא משום דמן המים נבראו לכך דומים לדגים דבאסיפה בעלמא סגיא להו אבל א"נ דמן הרקק נבראו צריכין שחיטה כבהמה רק דכיון דחיותן זוטר סגיא להו בסימן אחד ועי"ש בתוס' ד"ה תדע:

ומעתה א"ש המשך הדברים דארבעה אבות נזיקין ואבות מלאכות ארבעים חסר אחת דתליא בהדדי דכיון דקחשיב ארבעה אבות נזיקין וקחשיב מבעה אלמא דס"ל דכופרא כפרה וע"כ דס"ל דאין שחיטה לעוף מה"ת דמזה מוכח דבממון עונשין מה"ד אף בכופרא דהוי כפרה כשיטת הקרבן אהרן א"כ מוכח דהאי ויצר דבהמה קאי על קריאת שם א"כ מוכח דמופנה מצד אחד למדין ואין משיבין א"כ לא איצטריך קרא למעט טמא מהקהל וע"כ דהקרא דבבוא כל ישראל קאי למעט ש"ע א"כ מוכח דש"ע הוא בכלל חג הסוכות א"כ מוכח מהקרא דחג הסוכות דבעינן שלש רגלים כסדרן א"כ קשה דל"ל קרא דלה' להורות דעל חטאת אינו מכפר יוה"כ ת"ל דאל"כ לא משכחת לה בבל תאחר וע"כ דיוה"כ אינו מכפר אלא בסופו כמו שביארתי א"כ לית לן ילפותא על חילוק מלאכות והבערה לחלק יצאת לכך חשיב אבות מלאכות ארבעים חסר אחת וחשיב חד מינייהו הבערה משום דהבערה הוי אב מלאכה ודוק:

תוכן העניינים

פורת יוסף (שלופר)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה