פורת יוסף על כתובות· רבי יוסף תאומים
דף עד.
גמרא מכדי כל תנאי מתנאי בני גד ובני ראובן ילפינן ליה כו' עכ"ל ראיתי לבאר בכאן סוגיא אחת בקדושין יע"ש היטב הנה התנאי צריך שיתייחס אצלו ארבעה דברים תנאי כפול ותנאי קודם למעשה והן קודם ללאו ותנאי שאפשר לקיימו כך מונה אותם הר"מ ז"ל ובהלכות אישות פרק ו' הלכה א"ב) יע"ש והנני מבאר אותם אחד לאחד. הנה הר"מ ז"ל לא מנה החלוקה החמישית דדוקא במעשה שאפשר לעשות ע"י שליח הוא דמהני תנאי ולא במעשה שאי אפשר לעשות ע"י שליח כמו דלמדו מההיא דחליצה שאמרו כאן ולכך חליצה מוטעת ע"מ שתתן לי מאתים זוז אע"פ שלא נתקיים התנאי נתקיים המעשה כיון שאי אפשר לעשות ע"י שליח ודעת המגיד משנה מה שלא הביא הר"מ ז"ל הך חלוק שסמך על מה שכתב בפ"ד מהלכות יבום וחליצה. ודעת הכ"מ אבאר בסמוך. עוד סובר הר"מ דהא דאמרינן דמעשה קודם לתנאי לאו כלום הוא היינו בעשה המעשה אבל באמירה בעלמא לא יועיל ולא יזיק והכריח שיטתו מכמה משניות דקתני בהן מעשה קודם אף דע"מ לדידן כאומר מעכשיו דמי ולא שייך ביה כלל תנאי לשיטת הר"מ ז"ל כמו שביאר הר"מ בפרק הנ"ל מ"מ תיקשי למ"ד דע"מ לאו כמעכשיו דמי כן כתב המגיד משנה ואינו יודע היאך יאמר בההיא דמעכשיו אין צריך לזה דלא שייך דין תנאי דאל"כ הא קתני כמה משניות דע"מ ואין כופל התנאי כו' א"כ תיקשי למ"ד בגיטין (דף ע"ד) דע"מ לאו כמעכשיו דמי וקתני במתני' דאין צריך לכפול התנאי כו' הן אמת שפלוגתא דתנאי הוא רבי ורבנן בגיטין (דף ע"ד ע"א) ובקדושין (דף ח' ע"א ודף ס' ע"א) יע"ש אי ע"מ כמעכשיו דמי דלרבי ע"מ כמעכשיו דמי ואין הכרע מכל הנך משניות דסתמי' כרבי אבל א"כ היאך יאמר במ"ש רבינו דבאמירה בעלמא לא איכפת לן אם מעשה קודם מכמה משניות למ"ד דעל מנת לאו כמעכשיו דמי ומאי קושיא אימא דמתני' רבי היא דס"ל ע"מ כמעכשיו דמי ואין לומר דהוכיח שיטתו מכמה משניות דקתני הרי זה גיטך אם לא באתי כו' דודאי אם לאו כמעכשיו הוא וא"כ הן שלא בדקדוק דלא בעינן תנאי קודם אלא דבאמירה לא צריך כו' דאכתי צ"ע דאיך שיהיה הן שלא בדקדוק דהא לא קתני דצריך לכפול התנאי והא ודאי אם לאו מעכשיו הוא וצריך לכל דיני תנאי וא"כ מה לי שלא בדקדוק זה או שלא בדקדוק אחר ע"כ תרוצי מיתרצת לה ואין הכרע לשיטת הר"מ ז"ל דבאמירה בעלמא לא יועיל ולא יזיק. ומיהו במה שכתב המגיד משנה דלמ"ד על מנת לאו כמעכשיו דמי יקשה מתני' כו' הרצון דליכא למימר דמתני' רבי הוא דעל מתני' דגיטין (דף ע"ד ע"א) ע"מ שתתני לי מאתים זוז פליגי רב הונא ורב יהודה דרב יהודה סובר דעל מנת לאו כמעכשיו דמי והיאך יאמר זאת דמתני' דהכי מדלא הזכיר הכפל והתנאי קודם למעשה ש"מ דבאמירה לא איכפת לן ומיהו יקשה מ"ש דלמה לא הזכיר הכפל וצ"ע:
הן אמת שיש לתמוה בהא אמרינן דמעשה שאינו יכול לקיים ע"י שליח אינו מועיל תנאי ופריך והרי המקדש בביאה ומשני הוקשו הוויית זה לזה עכ"ל. והנה יש להקשות אימא דנקיש כסף ושטר לביאה דאינו מועיל תנאי כיון שזה סברא וזה סברא ואף דלשון מושאל מעדיף מהיקשא כמו שכתב בספר פני יהושע מ"מ נימא דלא נחלק בניהם ובכסף ושטר אינו מועיל תנאי כמו בביאה דאינו מועיל תנאי כאן שאי אפשר לקיים ע"י שליח אבל נראה לומר דלתנא דבי ר' ישמעאל דאית ליה (בדף כ"א) גבי אשת ישראל שנאנסה וביבמות (דף נ"ו ודף ק') ובנדה (דף כ"ד) דהיא לא נתפשה הא יש לך אחרת אע"פ שנתפשה מותרת ואי זו זו קידושי טעות שהיה תנאי כו' מוכח מכאן דמהני תנאי והוקשו הוויית זה לזה אף ביאה דאין יכול לעשות ע"י שליח אפ"ה תנאי קיים אם אמנם שהתוספת ז"ל כתבו דהך דרשא דתנא דבי ר' ישמעאל אסמכתא בעלמא הוא דהא אצטריך והיא לא נתפשה לאשת כהן שנאנסה כו' יע"ש היטב אפשר באמת דמסקינן דקידשה ע"ת ובעיל סתם דאחולי אחיל ולא קשיא מחליצה ואף באין יכול לקיימה מועיל התנאי ובחליצה היינו טעמא שעשה מעשה בסתם וכמו שכתב כל זה הכ"מ (בהלכות אישות פרק ו') יע"ש דהר"מ ז"ל לא הזכיר שאפשר לעשות ע"י שליח כתבו שפיר דהך דר' ישמעאל אסמכתא בעלמא הוא דלא אצטריך קרא לקידושי טעות דודאי לאו קידושין הן דכיון דתנאי שאי אפשר לקיים ע"י שליח נמי הוה תנאי וע"כ קרא אתי לכדרבה לאשת כהן שנאנסה כו' משא"כ לפי ה"א כאן דבעינן דוקא שאפשר לעשות ע"י שליח שפיר אמר הוקשו הוויית זה לזה והיינו כתנא דבי ר' ישמעאל דדריש והיא לא נתפשה ויש לך אחרת שאע"פ שנתפשה מותרת ואיזו זו קידושי טעות דאצטריך דבקדושין אף שאי אפשר לקיים ע"י שליח כו' דלא נימא דהוקשו כסף ושטר לביאה כו' ופליג אדרבה דאשת כהן שנאנסה שבעלה לוקה עליה כו' וס"ל דבאונס עשאה אותה זונה כדין כל ביאות הפסולת ולא חילק בין ביאה לביאה כמו שיתבאר בסמוך בעז"ה וברייתא דקתני והיא כו' אשת כהן אסמכתא בעלמא הוא ועיקר קרא לדר' ישמעאל ובאמת אין זה נוח ואף שאינו יכול לקיים ע"י שליח וחליצה שאני דעשה מעשה בסתם וא"כ לא צריך קרא דהיא לא נתפשה אלא לכדרבה דאשת כהן שנאנסה כו' ושפיר כתב הר"מ ז"ל אלא ד' חלוקת צריך שיהיה בתנאי ולא זכר החלוקה החמישית דבעינן דוקא תנאי שאפשר לקיים ע"י שליח והעד מגמרא דיבמות דוהיא לא נתפשה דפריך מיניה לרב"ח ש"מ דלאו אסמכתא בעלמא ודוק היטב לפענ"ד:
ובעיקר דברי הגמרא דיבמות (דף כ"ו ע"ב) דאמרינן ללישנא קמא דלוקה משום זונה והיא לא נתפשה ואי לא הוה כתיב והיא לא נתפשה ה"א דלא לקי עליה משום כיון דמותרת היא לבעלה ישראל כמ"ש המשנה למלך (בהלכות איסורי ביאה פי"א) או כמ"ש שם בשם הרשב"א דבאונס לא הוה זונה בשאר ביאות פסולות ולישנא קמא דרבא אצטריך היא דבאונס הוה זונה א"כ מנא ליה זאת אימא דהא אתי לטומאה דבאשת כהן אסורה משום טומאה ולא משום זונה ואפשר דודאי חשיבא זונה אף באונס אלא מדכתיב קרא סתמא והיא לא נתפשה הא נתפשה מותרת וכיון דקרא סתמא כתיב ה"א אף באשת כהן לכך כתיב היא לומר דוקא באשת ישראל ולא באשת כהן וכיון דע"כ קרא מיירי באשת ישראל הדרן לכללא קמא דאף באונס הוה זונה ולישנא בתרא ס"ל דבאונס לא הוה זונה הן בשאר ביאות פסולות הן באשת איש אלא דקרא דהיא לא נתפשה כו' הא מאשת כהן לוקה משום טומאה וזה סעד לדברי המשנה למלך דאי כדברי הרשב"א ז"ל א"כ ללישנא קמא אצטריך לומר דאף באונס הוה זונה ומהכא למידין בכל מקום ומנא לך הא דילמא היא אתי לטומאה או יאמר דלישנא קמא ולישנא בתרא בהך סברא פליגי דללישנא קמא ס"ל דבכל מקום אף באונס הוה זונה אלא דלא נימא קרא סתמא כתיב כו' אף באשת כהן כו' והך לישנא דכתובת ס"ל דזונה לא אצטריך דודאי הוה זונה באונס ואף באשת איש וכיון דהיא לא נתפשה לא קאי אאשת כהן אלא אאשת ישראל הדרן לכללא קמא דאחרי אשר הוטמאה ולכך כתב הר"ב ז"ל דבתנאי בעינן ד' דברים ולא הזכיר החלוק החמישית כמ"ש לעיל ודוק לענ"ד:
והנה בהך דבעינן ד' דברים בתנאי הוא מחלוקת גדולה וישנה והנני מבאר אותם אחד אל אחד בעזה"י:
הנה הר"מ ז"ל (מהלכות אישות בפרק ששי הלכה י"ד) כתב וזה לשונו יש מקצת גאונים שהורו שאין צריך לכפילת התנאי אלא בגיטין וקדושין דוקא ולא בממון ואין ראוי לסמוך על דבר זה כי עיקר התנאי ילפינן מתנאי בני גד ובני ראובן והתם בממון הוה עכ"ל. ובספר פני יהושע כתב וז"ל דמסיק בשבועות (דף ל"ו ע"ב) במשנה אל יכך ויברכוך וייטיב לך ר"מ כו' כי קאמר ר"מ בממונא ולא באיסורא וא"כ קידושין דאית ג"כ איסורא מנא לך למיזל בתר ממונא ליזיל בתר איסורא ותירץ דהתם בתנאי בני גד ובני ראובן הוה נמי איסורא דאית ביה ממונא שהתרומה ומעשרות אינן נוהגת אלא לאחר ירושה וישיבה וילפינן מיניה עכ"ל וא"כ יש להקשות מאי הוקשה להם מתנאי בני גד ובני ראובן דאפשר דהא דבעינן תנאי כפול דוקא באיסורא משום צד איסור שבו ולא משום ממון וא"כ בממון לחוד א"צ לכפילת התנאי דבאיסורא דוקא ולא בממון ומאי הוקשה להם מתנאי בני גד ובני ראובן הן אמת שיש להקשות בלא זה מהך סוגיא דשבועת דמסיק דוקא בממונא ולא באיסורא יע"ש רש"י וא"כ עיקר כפילת התנאי משום ממון הן אמת שיש להקשות כן אבל מה אעשה שהר"מ ז"ל הקשה מתנאי בני גד ובני ראובן אבל הנראה דהר"מ לשיטתיה אזיל דאיהו סבירא דאף באיסורא לחוד צריך לתנאי כפול כמו שיתבאר בסמוך ודע דהרמב"ם בהלכות סנהדרין פרק כ"ו) כתב דאינו לוקה כו' כתב דאף דאיסורא דלית ביה ממונא בעינן תנאי כפול וזהו הפך סוגיא הנאמרת בשבועות וכבר העיר בזה הלחם משנה בהלכות זכייה ומתנה (פרק שלישי הלכה ח') העיר בזה הערה חזקה וכתב שם דגירסת הר"מ ז"ל יע"ש היטב וכבר היה אפשר לומר דשיטת רבותיו דבאיסורא הוא דאמרינן ולא בממון ותנאי דבני גד ובני ראובן באיסורא היה כמ"ש בספר פני יהושע וכמה שכתבתי לעיל ובשבועת גרסינן לא תיפוק כו' ופסקינן כחכמים דבאיסורא דוקא הוא דבעינן תנאי כפול ולא בממון אלא דא"כ קשיא משתוי יין ופרועי ראש וכי לא סברי חכמים דבמיתה וליכא לחלק כסברת הר' י"ט בשבועת דבאיסור קל הוא דבעינן דוקא תנאי כפול ולא באיסור חמור דא"כ בקדושין דאיסור חמור הוא אמאי בעינן דוקא תנאי כפול לשיטת רבותיו. ובעיקר דברי התוס' בשבועת יש לתמוה מהיכן למדו דבר זה אי מתנאי בני גד ובני ראובן א"כ מנא להו דבאיסור קל לא מהני אם לא בכפילת התנאי ובאיסור חמור לא בעינן כפילת התנאי אם לא שסוברין דבני גד ובני ראובן היה ג"כ איסורא והיה התנאי ג"כ בכפילת באיסורא או יאמר דאם לא תיטיב כו' ואם כו' דפריך מיניה בקדושין לא הוה רק איסורא והוה איסור קל וצריך תנאי כפול ומ"מ דא"כ מנלן דבממון בעינן תנאי כפול וצ"ע ודוק לעפנ"ד:
והנה בהא דפריך התם בשבועת פרועי ראש ושתויי יין דבמיתה מנלן דלא כפליה לתנאי כו'. יש להקשות אמאי לא נילף דפרועי ראש ושתוי יין דבמיתה מג"ש דחוקה חוקה ממחוסר בגדים שהוא במיתה כמו שהתבאר בזבחים (בפרק שני) דלמד שם דשתוי יין מחלל עבודה אף בשאר עבודת ממחוסר בגדים בג"ש א"כ אמאי לא נילף ג"כ שיהא במיתה ממחוסר בגדים ומחוסר בגדים דבמיתה ילפינן ואין בגדיהם עליהם אין כהונתם עליהם והוה זר וזר כתיב בהדיא והזר הקרב יומת וקריבה זו לעבודה ועיין ברמב"ם הלכות ביאת מקדש ויש לנו אריכות דברים בזה ובמקום אחר אנופף ידי בזה וא"כ אפשר לחכמים דפליגי על ר"מ בהך מתני' אפשר דילפי פרועי ראש ושתוי יין דבמיתה ממחוסר בגדים ואתי שפיר שיטת רבותיו דפוסקין דוקא בגיטין וקדושין אמרינן דצריך כפילת התנאי כו' ופרועי ראש ושתוי יין ילפינן מג"ש דמחוסר בגדים שהוא במיתה אבל במיתה לא בעינן תנאי כפול יע"ש היטב:
וראיתי באבן העזר (סי' ל"ח) דכתב יש אומרים דאם הקדים הן ללאו אע"פ שקודם לכן הזכיר הלאו קודם כגון שאמר לאו והן ולאו כו' עכ"ל והקשה החלקת מחוקק והבית שמואל דהא גמרא ערוכה הוא בגיטין (דף ע"ג ע"א) איתקין שמואל כו' ולמה הוצרך ללמוד דין זה מדברי הר"ן ז"ל יע"ש היטב ועיין במשנה למלך (פרק ו' מהלכות אישות) מה שכתב שם בזה והנה הקשו כל האחרונים להר"מ ז"ל וגם הרא"ש והר"ן ומ"מ וב"ש בפ"ט מהלכות גירושין ובא"ה (סימן קמ"ד) דמכאן משמע אף דבמעכשיו או בעל מנת צריך לכל דיני תנאי והר"מ ז"ל פסק דבמעכשיו או בע"מ דהוה כמו מעכשיו דלא צריך כו' יע"ש ואינו יודע אלמה לא דמשכחת ליה שאמר שעה אחת קודם מותו יחול הגט דלא הוה גט לאחר מיתה וסיבה זאת כדי שלא תטרוף דעתו עליו לא רצה לתקן מעכשיו וצריך לכל דיני תנאי כיון דלא מעכשיו הוה הגט וצ"ע והלחם משנה כתב כיון דכופל התנאי הוה תנאי ומיתה באין כאחד כתב זאת ליישב דברי המ"מ ואינו יודע אמאי לא כמו שכתבתי. והנה בהא דפריך רבא והא בעינן הן קודם ללאו והכא לאו קודם להן ולא הקשה דאימא דאם מתי היינו לאחר מיתה ולא תנאי והוה המגרש על תנאי לשיטת הלחם משנה ואי דכפלי' לא ש"מ לתנאי' אימא דלא מתחיל אינש בפורענות ברישא ולכך התחיל אם לא מתי במה שאמר שמואל לעיל דכיון דאם לאחר הוא ולא תנאי הוא אלא כמגרש לאחר זמן והא דהיה כופל לאו משום כפילת התנאי אלא משום דלא מקדים אינש פורענות לנפשיה ואפשר דפריך ליה שפיר והא בעינן הן קודם ללאו והכא לאו קודם להן כו'. ולפי מה דמסיק דאם לא מתי ואם מתי ואם לא מתי א"ש:
ודע עוד דלפי התי' במגיד משנה דכפילת התנאי מהני למיהוי כמעכשיו כמו שרצה הלחם משנה ללמוד כן בדבריו לכאורה א"כ יקשה ל"ל דלימא אם לא מתי לא יהא גט כו' דבעינן תנאי קודם למעשה כו' דבמעכשיו א"צ לדיני התנאים ומיהו אין זה קושיא דבעינן שיאמר כל דיני התנאים דאם לא כן אין משמע שתנאי הוא אומר אלא לאחר מיתה ואף דכופל התנאי אלא דבתנאי הוא אומר ולכך הוא כופל כדין תנאי בני גד ובני ראובן כו' א"כ הא לא אמר משפטי התנאים בתנאי קודם למעשה כנ"ל. המשנה למלך נסתפק (בהלכות אישות פרק ו' הלכה ב') בחלוקה השנית אי צריך לומר תנאי קודם למעשה כו' והביא הא דשמואל אתקין בגיטא אם לא מתי כו' ותוכן דבריו וכוונתו נראה לי לומר דמסיק דלימא אם לא מתי לא יהא גט ומשני בעינן תנאי קודם למעשה אלמא גם בעינן בזאת החלוקה התנאי קודם דשאני הכי כיון דהמקשה היה סבור דלא בעינן הן קודם ללאו וא"כ החלוקה הראשונה צריך להיות התנאי קודם למעשה משא"כ לדידן והא דלא הקשה לשמואל דלימא בחולקה השני' יהא גט אם מתי דכיון דחלוקה הראשונה תנאי קודם מהיכי תיתי שנתקן לחלק עכ"ל הרצון לפי דעת המקשן הוה חלוקה שניה דלא נחלוק ואין לומר דהמקשה הוי סבור דזה הוי הן קודם ללאו דמה שאנו רוצים הוה כן כקושית הטורי זהב יע"ש במשנה למלך ורבא סובר דקיום המעשה והעדרו הוה הן ולאו דא"כ מאי מקשה ולימא אם מתי כו' הא בעינן הן קודם ללאו לפי מה דס"ד דמה שאנו רוצין כו' אלא דהיה סבור המקשה דלא בעינן כו' אבל הא אפשר לומר דודאי אף לפי מה דהוה ס"ד דלא בעינן כו' אינו צריך להקדים התנאי למעשה אלא בהן ולא בלאו אף אם אומר בחלוקה הראשונה הלאו דבשלמא בהן אמרינן כיון דהקדים המעשה לא אתי תנאי ומבטל כו' אלא דפריך אלאו וה"ה אהן ומשני אהן כו' דבעינן תנאי קודם למעשה וכיון דבחלוקה השניה צריך לתקן כך אף בחלוקה ראשונה נמי ודוק לפענ"ד:
בשם הרבני המופלא ומופלג החריף והבקי כבוד מוהר"ר יעקב נר"ו מלבוב:
רמב"ם (פ"ג מהלכות מאכלות אסורות דין ו') ז"ל אע"פ שחלב בהמה טמאה וביצי עוף טמא אסורין מן התורה אין לוקין עליהם כו' והרי האוכל אותן כאוכל חצי שיעור שאסור מן התורה ואינו לוקה יעו"ש יש לדקדק בלשונו הצח דלאיזה צורך מדמהו דוקא לחצי שיעור ולא ללאו שבכללות ולאיסור עשה ויותר היה ראוי אליו לפסוק הדין כדרכו בדרך קצרה והנלע"ד בהקדים ליישב רמב"ם תמוה (בהלכות מלכים פ"ט דין י"א) וז"ל אחד האבר או הבשר הפורש מן הבהמה או מן החיה אבל העוף יראה לי שאין בן נח נהרג על אמ"ה ממנו והוא תמוה וכבר שלח בו יד הראב"ד ז"ל לתלותו בט"ס ולהגי' אבל השרץ יעו"ש ועוד קשה לי דאי נימא דב"נ לא היו מוזהרין על אמ"ה מן העוף וכיון שנתנה תורה נתחדשה הלכה זו לישראל מעתה לא ליענשו גוים על אמ"ה כלל כיון שהוצרך לשנותו בסיני בשביל דבר שנתחדש לא הוי בכלל נאמרה ונישנית עיין בסנהדרין (דף נ"ט ע"ב) ועוד קשה דלכאורה יש להוכיח דע"כ ב"נ מוזהרין על אמ"ה של עוף מהא דאיתא בחולין (דף ק"א ע"א) ת"ר אמ"ה נוהג בבהמה חיה ועוף בין טמאין בין טהורין דברי ר"י ור"א וחכ"א אינו נוהג אלא במהורין אר"י ושניהם מקרא א' דרשו רק חזק לבלתי אכול הדם כי הדם הוא הנפש עם הבשר ר"י ור"א סברי כל שאתה מצוה על דמן כו' והני טמאין נמי הואיל ואתה מצווה על דמן אתה מצווה על איברין ורבנן סברי לא תאכל הנפש עם הבשר אלא בשר לחודי' ופריך מר"י למה ליה קרא ליתי איסור אבר ליחול על איסור טומאה שכן אסורו נוהג בב"נ (פי' כדאשמעינן ליה גבי גיד) אה"נ וכי אצטריך קרא לר"א עי"ש והנה אם נימא דב"נ אינם מוזהרין על העוף מאי פריך ור"י ל"ל קרא דהא אצטריך משום עוף טמא דליכא למימר ביה שכן איסורו נוהג בבני נח ונ"ל ליישב חדא מגו חדא עפ"י מה דאיתא בספרא הביאו הילקוט פ' צו בני ישראל דכתיב גבי חלב למעוטי ב"נ שיכול והלא דין הוא מה אבר מן החי שאין ענוש כרת ב"נ מוזהרין עליו חלב שענוש כרת לא כ"ש תלמוד לומר בני ישראל מוזהרין על החלב ולא בני נח והנה לפי"ז מצינן למימר דאמ"ה לא היה צריך לשנותו בסיני שיהיה איסורו נוהג בבני נח דזה על כרחין ידעי' מדאצטריך בני ישראל דע"כ הכתוב בא למעט לאחר מ"ת ומזה היה הוכחה להרמב"ם דע"כ יש איזה מין שלא היו הב"נ מוזהרין עליו ולמילתי' הוא דנשנה בסיני שיהא נוהג בישראל וע"כ ליכא למימר דמין אחר הוא דהיינו או בהמה או חיה דא"כ קשה מאי פריך ור"י ל"ל קרא הא אצטריך בשביל אותו המין שלא נהג איסורו בב"נ כמו שהקשינו לעיל אבל אי נימא דעוף הוא פריך תלמודא שפיר ור"י ל"ל קרא דס"ל משום עוף טמא דליכא למימר בי' שכן איסורו נוהג בב"נ דז"א דלעוף בלאו האי טעמא דשכן איסורו כו' לא צריך קרא לשיטת הרמב"ם דביצי עוף טמא אסורין כחצי שיעור והתוספת בשבועות (דף כ"ג ע"ב) ד"ה דמוקי לה הוכיחו דאף לר' יוחנן דס"ל חצי שיעור אסור מן התורה אפ"ה איסור אחר חל עליו ולפ"ז לעוף טמא בלא"ה ל"צ קרא דכשנעשה אפרוח שני האסורין באים בבת א' ודוק היטב:
ועפ"ז אמר הנ"ל דקושי' העולם על הרמב"ם בהא דפסק דמפרכסת אסורה לבני נח במקומה עומדת העולם מקשין על הרמב"ם מהא דפריך בפסחים (דף כ"ב) והרי אמ"ה דרחמנא אמר לא תאכל הנפש עם הבשר ותני' ר"נ אומר מנין שלא יושיט אדם כוס יין לנזיר ואמ"ה לב"נ שנאמר לפני עיור וגו' ולפי דעת הרמב"ם מאי קושיא דלמא מיירי במפרכסת דלא אסור לישראל דבל"ז הייתי יכול לתרץ דקושית הגמרא כך היא דמזה דאסור אמ"ה לב"נ נשמע דאמ"ה מותר בהנאה דאל"כ איכא למימר דלמילתיה הוא דנשנית דבודאי אין סברא לומר שהיה אמ"ה אסור בהנאה לב"נ דהא ילפינן מדפרט לך בנבילה ובכמה מקומות בכגון זה כתבו תוס' דלא ילפינן לפני דיבור מלאחר הדיבור ובזה היה מתורץ קושית התוס' ד"ה ואמ"ה ע"ש אבל לפי מ"ש קושית העולם במ"ע ודוק:
באותו ענין אמר הנ"ל ליישב דברי הטור י"ד (סי' ס"ב) שכתב ואמ"ה אסור לאוכלו בין בכזית בין פחות מכזית וכ' עליו הב"י איני יודע מי הכניסו לרבינו לכתוב כן והוי סגי למיכתב אסור לאכלו סתם ואנא ידענא דאפילו חצי שיעור אסור דמהיכ"א תיתי למשרי ועוד דהא כ' בה' יוה"כ דחצי שיעור אסור ומהתם הוי ילפינן כולהי איסורי עכ"ל וי"ל דבכוונה מכונת אשמעינן רבינו דין זה דאיתא בשלהי פ' גיד הנשה בעי מיניה רשב"ל מר"י חלקו מבחוץ מהו א"ל פטור (פי' חלקו מבחוץ כזית אבר שנחלק קודם שיתננו לתוך פיו ואכלם זא"ז פטור ע"ש ברש"י) ור"א אמר אפילו חלקו מבחוץ חייב ע"ש. והנה אם נפסוק כר"י דפטור י"ל דחצי שיעור מותר דאמרי' ביומא דהא דחצי שיעור אסור מן התורה היינו משום דחזיא לאצטרופי ואי חלקו מחוץ פטור איכא למימר דחצי שיעור מותר משום דלא חזיא לאצטרופי והיא גופא קמ"ל רבינו הטור לפסוק כר"א וממילא הדרין לכללין דחצי שיעור ואין לגמגם בזה מלשון התוס' ביומא (דף ע"ד) ד"ה כיון דחזיא כו' דע"כ האי סברא דחזיא לאצטרופי קאי לפי המסקנא דאל"כ לא הוי ילפינן שאר איסורין מחלב דענוש כרת וכה"ג כ' המשנה למלך בפ"ד מהלכות שבועות ודוק היטב ע"כ דפח"ח:
תם ונשלם וברכות יחולו על ראש משביר ה"ה הראש והקצין כבוד מוה' צבי הירש בהנגיד המפורסם מוה' יונה נר"ו נכד הגאון בעל עלה דיונה שעשה טובה עמי יראה בנים ובני בנים עוסקים בתורה אמן:
סוף הספר