פורת יוסף על כתובות· רבי יוסף תאומים
דף עג.
איתמר קידשה ע"ת וכנסה סתם רב אמר צריכה גט ושמואל אמר אינה צריכה הימנו גט כו'. הנה רבו בכאן הספיקות הספק הא' במאי דתני במתניתין כנסה סתם אפילו על תנאי נמי צריכה גט והוא קושית מהרש"א ז"ל. וגם ארישא יש לדקדק לפי תירץ ראשון דנקיט ברישא קידשה על תנאי לרבותא דסיפא דאפ"ה צריכה גט א"כ ע"כ עיקר מתניתין אתי לאשמעינן דגט מיהא בעי. הספק הב' לפי דעת המקשה סיפא ארישא קאי א"כ מאי אתא רב לאשמעינן הא מתניתין הוא. הספק הג' במאי דפירש רש"י לא תימא טעמיה דרב כו' ולא פי' דנ"מ כמה שכתבו התוס' דאי לטעם דאחולי אחיל לתנאי אפילו בלא בעיל נמי כמו דמסיק לר"א דפליגי בלא בעיל ומשום אחולי אחיל לתנאה כמ"ש התוס' וכן הקשה בספר פני יהושע. הספק הד' אמאי לא פי' רש"י ותוס' דנ"מ אי אחוליה אחיל לתנאה ממילא אי עביד תנאי בנשואין ודאי דלא צריכה הימנו גט דלא שייך אחולי אחיל כמ"ש בגמרא דכיון דכנסה סתם כו' משא"כ אי טעמא דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות אפילו אי עביד תנאי בנשואין כמו הריני בועליך שכתבו התוספת יע"ש. הספק הה' במאי דכתבו התוספת דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ומקדש בביאה זאת דאי לאו לא פריך מידי והא איפלגו בה חדא זימנא כו' ומנא ליה לתלמודא להקשות אימא דכן הוא האמת דהא דאין אדם כו' היינו דהקדושין הראשונים חלין ואיצטרכא תרווייהו ההיא דהתם משום רב וההיא דהכא משום דשמואל דהא אי טעמיה דאחולי אחיל ע"כ שהכסף קידושין חלין למפרע ה"נ נימא הכי ועיין בספר פני יהושע מ"ש שם מזה. הספק הו' במאי דכתבו התוס' דלרש"י מתני' בלא בעיל א"כ למה גט וצריך לדחוקי דמדבריהם הוא דבעי גט אם מילתא באנפי נפשיה ואי קאי ארישא ספוקי מספקא ליה וכ"ז איננו שוה לי. הספק הז' דמשמע בבעיל אית לה כתובה ואמאי לימא אי איפשי באשה נדרנית כמו באשה שנדרה בנזירה דמייתי התוספת במתניתין דעד כאן לא פליגי אלא אי הוא נותן אצבע בין שיניה כו' יע"ש במהרש"א ז"ל. הספק הח' במאי דקאמר לקמן ושמואל מאי שנא כתובה דלא בעי דאי איפשי באשה נדרנית גט נמי לא תיבעי ופירוש רש"י ז"ל מההיא דקטנה יע"ש במהרש"א ז"ל דרוצה לומר דילמא בסתם ודאי אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ולכך כתב הא בקטנה כו' ולפי הצריכותא ביבמות שהביאו התוספת (דף ק"י ע"א) דמצריך איפכא א"כ ליכא ראיה מקטנה דהתם עכ"פ איכא קידושין דרבנן וא"כ אימא דבקידשה סתם וכנסה סתם אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ורש"י ז"ל מחק שם הצריכותא ביבמות ואולי דמקשה כאן לפי הצריכותא דכאן:
והנה ראיתי לבאר מה דמחולקין רש"י ותוס' רש"י נמי סובר דאי טעמיה דרב משום דאחולי אחיל לתנאי קמא אפילו בלא בעיל נמי ומההיא דמתני' לאו קשיא דאית לה כתובה דאפשר דגרע טפי קידשה סתם וכנסה סתם מאלו קידשה על תנאי וכנסה סתם דכיון דבשעת קידושין הזכיר התנאי וכנסה סתם אמרינן דמדלא הזכיר ש"מ דאחולי אחיל וסברא זו מצאתי בר"ן מביאו בספר פני יהושע וא"כ אין כאן תפיסה על רש"י ז"ל ממתני'. ועוד יאמר דלשיטת רש"י אין הכרע מההיא דאי איפשי באשה נדרנית דאפשר לומר כמ"ש הרא"ש ז"ל דשאני התם דנדרה תחתיו וקפיד טפי מאילו נדרה קודם לכן וכן כשקידשה על תנאי איכא למימר מדלא פי' גם בשעת הנשואין ש"מ דאחולי אחיל משא"כ בקידשה סתם אמרינן דדעתו דאי איפשי במומין ובנדרים דמסתמא כל אדם מקפיד כמ"ש התוספת וכמ"ש לעיל בשם הר"ן ז"ל. אמנם יאמר במאי דקאמר לקמן ושמואל מאי שנא כתובה דלא דאי איפשי באשה נדרנית גט נמי לא תיבעי דאי איפשי באשה נדרנית יש להקשות מנא לך דילמא בכנסה סתם דאחולי אחיל משא"כ בקידשה על תנאי אימא דאתנאי קמא קא סמיך ואף שכתבתי דלשיטת רש"י עדיף טפי קידשה ע"ת וכנסה סתם מאילו קידשה וכנסה סתם לאו בהכרח הוא אלא דאיכא למימר כך לפי ה"א משא"כ לפי האמת אית לן למימר כפי הסברא הפשוטה דאחוליה אחיל ואין לומר גט נמי לא תיבעי ואי דקשיא אמאי תצא שלא בכתובה יש לומר ודאי בקידשה סתם לית לה לא כתובה ולא גט כמ"ש התוספת בתירוץ ראשון במתניתין מההיא דסמפון וא"כ כשנכנסה ואחיל התנאי והיה בדעתו דאף אם נדרנית הוא ומקדשה בביאה דחופה לא קניא במחילת הקנין אלא גומר אחר כסף כו' כמו שיתבאר בסמוך וביאה אירוסין עושה כמ"ש אביי בקדושין (דף י' ע"א) וכן פסק הר"מ ז"ל (בהלכות אישות פרק י') יע"ש וא"כ שפיר לית לה כתובה דארוסה לית לה כתובה ומתני' מיירי בדלא כתב לה ובנשואין תנאי ב"ד הוא משא"כ בארוסה דלית לה כתובה וגיטא בעי כדין אשת איש גמורה בשלמא לשיטת התוספת ז"ל מההיא דאי איפשי באשה נדרנית פריך שפיר מאי שנא כתובה ומאי שנא גט משא"כ לשיטת רש"י ז"ל דהתם אין ראיה כמ"ש לעיל א"כ מאי פריך מאי שנא כתובה ומאי שנא גט כו' דהא איכא למימר דלכך תצא שלא בכתובה:
אבל הנראה לי דרש"י לשיטתיה ביבמות (דף נ"ז ע"ב) בהא דיש חופה לפסולות דפירש שם דמיירי בלא קנין כסף ורב ושמואל סבירא להו דחופה קונה בתחלת הקנין כרב הונא דאמר כן בקדושין יע"ש היטב ויתבאר בזה בסמוך בעזה"י וא"כ פריך שפיר אמאי לית לה כתובה דאין לומר דקדושין לאו כלום הוא מ"מ כשכנסה ואחולי' אחיל וחופה קונה לשיטת רש"י ז"ל דרש"י נמי סובר דאי אמרינן טעמיה דרב דאחולי' אחיל היינו משעה שכנסה אפילו בלא בעיל כמ"ש התוספת ואין לומר דמיירי בלא ביאה דכנסה משמע בלא ביאה כמ"ש התוספת דכן צריך לומר לד"א מדמקשה מיניה תיובתא יע"ש במהרש"א ז"ל יש לומר דמהר"י בן לב כתב עלה דהך מילתא דרב הונא בקדושין דאמר חופה קונה פירש שם דאי אמרינן דקונה בתחלת הקנין היינו שגומר בתחלת הקנין יע"ש במהרש"א ז"ל וא"כ פריך שפיר אמאי לית לה כתובה כיון דחופה גומר והוה אשת איש ויש לה כתובה בתנאי ב"ד אלא דלא אחיל לתנאי א"כ גיטא נמי לא בעי:
אמנם הר"י ז"ל דמחולק עם רש"י ביבמות (דף כ"ט) ופי' רש"י שם דלכ"ע חופה אינה קונה והתם בחופה שלאחר כסף יע"ש היטב א"כ על כרחך מההיא דאי אפשי באשה נדרנית קמיבעיא ליה דכתובה דלא גיטא נמי לא תיבעי א"כ פריך שפיר גיטא נמי לא תיבעי ועל כרחך בהכרח דסברא חזקה הוא מההיא דאי אפשי באשה נדרנית כנ"ל טעם פלוגתתן כל אחד לפי שיטתי':
אמנם לבוא אל הענין במאי דקשיא ליתני במתני' כנסה סתם לשיטת רש"י סרה מהר זאת הקושיא דאיכא למימר דלרבותא נקיט דכתובה דלשיטת רש"י איכא למימר דקידשה וכנסה סתם כתובה נמי אית לה כמ"ש הרא"ש דלית ראיה מההיא דאי איפשי באשה נדרנית ועיין בספר פני יהושע ומהא נמי לא תיקשי אלא לפום סברא דהשתא כו' דלא תני ברישא קידשה סתם דלא מצי למתני הכי דא"כ בסיפא אמאי תצא שלא בכתובה לפום סברא דהשתא כנ"ל:
ועם זה יתיישב הא דפריך והא איפליגו בה חדא זימנא דעל כרחך הא דלמפרע דהא יש להקשות אכתי הויא בעילתו בעילת זנות דכל הפוחת לבתולה ממאתים ולאלמנה ממנה הויא בעילתו בעילת זנות אבל י"ל דהא קידשה בביאה אין שום איסור אף דלית לארוסה כתובה דלא תיקנו חכמים כתובה לארוסה וא"כ אם נאמר דלא חלין למפרע שפיר דהוה ארוסה ולא הוה בעילתו בעילת זנות דלא הוה בעילתו בעילת זנות אלא היכא שיש לה מדינא והוא אינו נותן כו' משא"כ אי אמרינן דחלין הקדושין למפרע ודאי דהוה בעילתו בעילת זנות דכיון דחלין הקדושין למפרע וחופה גומרת ונשואה גמורה היא וכיון דיש לה מדינא כתובה והוא אינו נותן ודאי דבעילתו בעילת זנות כמו הפוחת בתנאי דאפילו אי תנאי קיים אפ"ה הוה בעילתו בעילת זנות דלא כפריב"ן בהא דכל הפוחת כו' פי' דהיכא דתנאו קיים ולית לה לא הוה בעילת זנות אלא דר"ש דהיכא דלית לה דפשיטא דהוה בעילת זנות ועיין בחדושי הרא"ה שג"כ העיר בזה יע"ש אלא ודאי דקידשה בביאה פריך שפיר והא איפלגו בה חדא זימנא והא דקאמר ואי איתמר בהא כו' ולא קאמר אצטריך לשמואל דיש לומר דלרב אצטריך למימר כן נקיט לשמואל בחדא גוונא והשתא על כרחך הא דאמר אביי לא תימא כו' ע"כ לענין כתובה דאי לענין דנ"מ בלא בעיל אכתי מאי פריך והא איפלגו דאין הכרע לומר דלא חלין הקדושין למפרע דאיכא למימר דחלין הקדושין למפרע ואה"נ דאית לה כתובה דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות דכל הפוחת כו' דלא תהא קלה בעיניו להוציאה אלא דהכא לענין בעיל כו' אלא ע"כ דאביי אמר לענין כתובה ופריך שפיר ולפ"ז רש"י לשיטתיה ואין קושיא מההיא דאי איפשי באשה נדרנית כמ"ש לעיל דשאני התם דנדרה כשהיא תחתיו דא"א באשה נדרנית דאל"כ לא פריך מההיא דשמואל כיון דחופה אינה קונה כמ"ש לעיל:
והנני יוצא לדון בדבר החדש. המשנה למלך נסתפק (בהלכות אישות פרק י' הלכה כ') אי חופה דקודם הקנין אי גומר או לאו דבעינן דוקא קנין ואח"כ חופה יע"ש שהביא דיעות בזה ומכאן מוכח דחופה אחר הקנין הוא דמהני ולא קודם לכן דאל"כ אין הוכחה לשיטת התוספת ז"ל דאי משום הכי לית לה כתובה דארוסה היא זאת כיון דאחולי אחיל משעת החופה א"כ היה חופה וקנין ואמאי לית לה כתובה אלא ודאי דוקא חופה שאחר הקנין הוא דמהני ולא חופה שקודם הקנין. אמנם כל זה לשיטת התוספת ז"ל אבל לשיטת רש"י נפשוט איפכא דאף חופה שקודם הקנין מהני למיהוי נשואה גמורה והוא מהיסוד שאמרנו למעלה דלשיטת רש"י ז"ל הא דלא פי' הנ"מ לענין אי בלא בעיל או דוקא בבעיל כו' דהא לאוקימתא דר"א נמי ע"כ טעמיה דרב בלא בעיל דאחולי' אחיל לתנאו היינו כמ"ש בספר פני יהושע דחזקה דאין אדם שותה בכוס אלא א"כ בודקו והאי כיון דכנסה סתם ולא בדקה מסתמא אחולי' אחיל לתנאי קמא ומכ"ש בקידשה סתם וכנסה סתם דאחולי' אחיל לתנאי' ע"ש אלא דאל"כ לא הוה מקשה הגמרא מידי והא איפלגו בה חדא זימנא והיא גופא צריך למיבעי מנלן הא אימא דאביי אתי לאשמעינן דוקא בבעיל ומנא ליה להקשות אבל זה אינו דאביי ודאי דינא אתי לאשמעינן לדידן ולדידן אין נ"מ בהך נפקותא דהא אין סברא לן דחופה אינה קונה וא"כ איך שיהיה צריך דוקא בעיל דאל"כ אמאי צריכה הימנו גט לדידן דלשיטת רש"י אין סברא כלל שיחולו הקדושין למפרע וע"כ הך נמי לענין בעיל כו':
אמנם כל זה אי נאמר דחופה קודם הקנין נמי גומר אתי שפיר דאי נאמר דטעמיה דרב דאחולי' אחיל לתנאה יש לה כתובה בבעיל אי חופה שקודם הנשואין גומרת מה שאין כן אי חופה שקודם הנשואין אינה גומרת אמאי אית לה כתובה לדידן דחופה אינה קונה בתחלת הקנין והוה ארוסה ודע דלא תיקשו מ"מ אמאי צריכה הימנו גט דכיון דטעמיה דרב דאחולי' אחיל לתנאה קמא ואמאי נימא לשם זנות הוא בועל ולא לשם קידושין לאו פירכא הוא דמצינן למימר דרב ודאי דאית ליה נמי הך סברא דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות כמו שמצינו בקדושי קטנה כו' אלא דלא תימא טעמיה דרב דאחולי' אחיל לתנאי בשעת חופה דאין אדם שותה בכוס אלא אם כן בודקו כו' והאי דלא בדקה מחיל לתנאי ומסתמא אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות אח"כ כשבעל מקדשה והוה חופה ואח"כ קנין דמהני לשיטת רש"י ז"ל כמו שכתבתי לעיל כנ"ל ודוק בעזה"י:
זאת תורת העולה מדברינו דלשיטת התוספת מוכח דחופה ואח"כ קנין לא מהני ולשיטת רש"י חופה ואח"כ קנין מהני שפיר כמ"ש לעיל בסמוך וכן יראה מלשון התוספת ז"ל דהקשו וא"ת והיאך ס"ד דבלא בעיל צריכה הימנו גט כו' ולא הקשו והיאך ס"ד דטעמיה דרב משום דאחולי' אחיל לתנאי משמע דוקא א"ש אבל אי נימא דבעיל לא קשיא אף אי חופה אינה קונה כמ"ש לעיל ומזה תראה ותבין מה שכתב בספר פני יהושע צריך להיות לפי המסקנא אין סברא כלל דחלין קידושין כסף למפרע דאל"כ לא הוה פריך מידי והיינו דלאביי דלא מסתבר בלא בעיל דא"כ אמאי צריכה הימנו גט כו' עכ"ל ירצה בזה דאין להקשות היא גופא מנא ליה ולהקשות והא איפלגו בה חדא זימנא כו' אלא דע"כ לא אמרינן כן דאל"כ אמאי חזר אביי מטעמיה דאחולי' אחיל כמו שאמר מעיקרא אלא על כרחך דלית להאי סברא והשתא אין נ"מ אי טעמיה דאחוליה אחיל או מטעמא דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות דלשיטתייהו כתובה לית לה בין כך ובין כך ועוד דארוסה היא כיון דביאה אירוסין עושה לשיטתייהו דחופה שקודם הקנין לא מהני למיהוי כנשואה גמורה כמ"ש לעיל ודע דאף דארוסה לית לה כתובה היינו היכא דלא כתב לה אבל היכא דכתב לה בודאי אית לה כתובה ועיין בחדושינו בהא דאלמנה מן הנשואין ודוק היטב בכל מה שכתבתי:
ובזה יש ליישב מה שהקשה בספר פני יהושע מה מקשין התוספת תיפוק ליה דרישא מיותר דפשיטא קדשה על תנאי דאינה מקודשת לרב דונמצאו מיד כו' יע"ש היטב והיה אפשר ליישב דדוקא אתי לאשמעינן הא קדשה סתם אלא מההיא דסמפון קשה כו' אמנם זה אינו דא"כ בתירוצם כו' הוה להם להקשות ל"ל כלל אבל יש לומר דאתי לאשמעינן דאפילו אם קידשה בביאה אפ"ה אינה צריכה גט דהוה אמינא לרב דאמר דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות כו' אפילו התנה בשעת קידושין נמי קמ"ל דלא צריכה הימנו גט דאל"כ תנאה ל"ל דבשלמא לקמן הריני בועליך כו' קאמר זאת לסתור הכתובה משא"כ כאן ודאי דליכא למימר הכי דהא ארוסה בלא"ה לית לה כתובה וא"כ למה ליה תנאה והריני בועליך מיירי בדכתב לה כתובה כו' וכאן במתני' מיירי בדלא כתב לה כתובה כו' ואין לומר דעביד תנאי שיהנה אח"כ דהא אח"כ כותב לה כתובה ובזה יש ליישב דברי מהרש"א ז"ל דאמאי לא תני במתני' נמי כנסה על תנאי אפ"ה צריכה הימנו גט לרב דאמר דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות כמו הריני בועליך יש לומר דאם עביד תנאי בודאי אינה צריכה הימנו גט כיון דאין קידושין הראשונים חלין כלל והוה ארוסה ואין כתובה לארוסה דמיירי בדלא כתב לה כתובה אמנם לשיטת רש"י יקשה זאת דאית ליה לרב דחופה קונה ביבמות (דף נ"ט ע"ב):
והנה מה שכתבתי לעיל דאי אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות דאכתי הוה בעילתו בעילת זנות דכל הפוחת לבתולה ממאתים כו' דאי חלין הקדושין למפרע ע"כ דחופה גומר כו' ועוד יאמר דע"כ חופה גומרת דאם לא כן אכתי הוה בעילתו בעילת זנות דאסור לבוא על ארוסה ביאה שנייה מד"ס ומה לי איסור זה או איסור זה דאף איסורא דרבנן אמרינן דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ובש"ע דלשיטת כה"ג שהביאו החלקת מחוקק באבן העזר דאיסור פנויה אינו מדברי תורה אלא מדרבנן וע"כ דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות אפילו מדרבנן וא"כ אכתי הוה איסורא דרבנן אלא ודאי דחופה גומרת או לשיטת הרמב"ם דביאה גומר כו' וכיון דמדינא אית לה כתובה והוא אינו נותן לה ודאי דהוה בעילתו בעילת זנות דכל הפוחת לבתולה ממאתים ולאלמנה ממנה הוה בעילתו בעילת זנות אלא ודאי דמקדשה עתה בביאה זו ומיהו אף דמנגיד רב אמאן דמקדש בביאה והוה איסורא דרבנן מ"מ אין זה איסורא דרבנן דמאי טעמא מנגיד רב כתב הכ"מ בהלכות אישות דדבר חציפות הוא זה שעושה תחלת קנינו בביאה משא"כ כאן ודוק:
והנה לפרש"י בהא דלא תימא טעמיה דרב דאחולי' אחיל לתנאי כו' אפילו אם נימא דאחולי' אחיל שלא ע"י ביאה א"ש דיש נ"מ כו' ואם נאמר בבעיל דוקא אפ"ה יש נ"מ אם נאמר דאחולי אחיל או דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות היכא דבעל נדה דאי אמרינן דאחולי' אחיל צריכה הימנו גט ואי נימא דטעמא דרב דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ודאי דלא צריכה הימנו גט כיון דעבר אאיסור נדה וסברא זו כתובה במשנה למלך (בהלכות גירושין פרק י' הלכה י"ח) מביאו בשם הרדב"ז ודבריו נכונים שם וא"כ יש נפקא מיניה בבעל נדה:
ודע דאם קידש חייבי לאוין לא אמרינן דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות כיון דעובר על לאו כו' ובאיסור דרבנן אני מסתפק בזה אי אמרינן כן או לאו והנה כתבתי למעלה דלדעת בה"ג מוכח דאף באיסורא דרבנן אמרינן כן מ"מ יש לחלק ועוד דהת"מ כתב שם דבדרבנן לא מיזהר זהירי אינשי יע"ש ואי"ה במקום אחר נאריך בזה בעזה"י: