פורת יוסף על כתובות· רבי יוסף תאומים
דף מד:
גמרא מנה"מ כו' הנה מדסתם משמע דקשיא בין למאן דאמר בעינן קרא כדכתיב או לא בעינן קרא כדכתיב קשיא ליה והיינו משום דכתיב בישראל קא בעי כמה שכתבו התוספת ז"ל. והנה בהא דקאמר א"ה מילקי נמי לילקי ומאה סלע נמי לשלם והא בתולת ישראל כתיב דממעט בת גרים ואפילו הורתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה דהא תרוייהו אימעט מבישראל ולא אמרינן בדדמי דהא נמי לאו בישראל קרינא ביה. ועוד לשיטת הרשב"א דמקשה אהא דמשני אם כן בישראל מאי אהני ליה אימא למעוטי מקנס א"כ בתולת ישראל ולא בתולת גרים למה לי באמת הסברא הוא דיהנה לכל הכתוב בפרשה לפי תירוצו אמנם הקושיא א"ש דעל כרחך דהמקשה לא אסיק בתולת ישראל וא"כ הקושיא על המקשין דאימא למעוטי ממאה כסף. ויגדל התימא על ר"י בעל התוס' דתירוצו דסמוך על בתולת ישראל ולא אצטריך לומר ומתה למיתה נתרבתה אלא מבתולת ישראל והנה בזה יש ליישב דברי מהרש"א שכתב לכאורה מי הכריחו לזה דהא לפי תמיהת הרשב"א כו' וי"ל דלמאי דלא סליק אדעתיה כו' עכ"ל ולכאורה יש לתמוה ואמאי לא דהרשב"א מקשה דבישראל מיותר על כרחך למעט מאה סלע משא"כ לפי האמת לכך הוצרכו לראיה שוב מצאתי למהר"ם שיף ז"ל שכתב כן ואף שיש לדחוק וליישב דבריו מ"מ נאמר בפי' יותר מרווח דלשיטת הרשב"א ע"כ דלא אסיק אדעתיה האי דבתולת ישראל כו' והיינו דאל"כ לא פריך א"ה מילקי נמי ללקי ומאה סלע נמי לשלם כמה שכתבתי לעיל ומשני ומתה למיתה נתרבתה ולא לקנס ומנא לך הא וצריך לומר דמיעוטא דבישראל ממעט נמי מאה כסף ומלקות א"כ תיקשי באמת למה לי בתולת ישראל ולא בתולת גרים כו' ומאי הוצרכו תו לראי' ולכך כתב דכל זה לפי הוה אמינא אבל באמת דמסיק בתולת ישראל א"כ לא אצטריך לומר ומתה כו' אלא דבישראל לא ממעט אלא מיתה ומבתולת ישראל ממעטינן נמי קנס כו' ולזה הוצרכו לראייה ועכ"ז נראה דוחק לומר דהדר ביה ממאי דהוה סבור בתחלה דבישראל ממעטינן לגמרי בין מקנס כו' ועוד דמהראייה שהביאו מוכח דילפינן קנס ממיתה וא"כ למה לי בתולת ישראל ולא בתולת גרים ואפשר לומר דאצטריך לדיוקא הא בת ישראל כהאי גוונא מיחייב ולתי' ר"י שנית דמבתולת ישראל כו' א"כ ע"כ אסיק אדעתיה כו' ולמה לי לשנוי ומתה למיתה נתרבתה ולא לקנס תיפוק ליה דבתולת ישראל ולא גרים ואין לומר כמ"ש בספר פני יהושע וז"ל דהמקשין אסיק אדעתיה הא דתני אמי ופריך כיון דחזינן דומתה מפיק מבישראל ה"ה בתולת ישראל נמי ע"ש דא"כ למה לי כלל בתולת ישראל דהורתה ולידתה שלא בקדושה ממיתה ילפינן ה"ה לקנס כמו שהביאו ראיה ואולי דבתולת ישראל דלא תימא דהורתה שלא בקדושה נמי איתרבי מבישראל כמ"ש ר"י בתירוצו שנית כנ"ל כוונתו ודוק היטב לפענ"ד:
והנה ראיתי להעיר בכאן ספיקות עצומות הספק הא' במאי דקאמר מנה"מ ופי' התוס' משום דכתיב בישראל קא בעי ואמאי לא דבעינן קרא כדכתיב כיון דהמקשה לא אסיק אדעתיה ומתה כו' כמ"ש התוס' לעיל יע"ש היטב. הספק הב' באמת יש להקשות מנלן דומתה לרבות הורתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה דבישראל כתיב אימא ומתה לרבות אתי בת ישראל שאין לה פתח בית אב דבסקילה דלא נימא בעינן קרא כדכתיב כו' ומנלן דבקרא בא לסתור בישראל וגם בעינן קרא כדכתיב. הספק הג' במאי דקאמר א"כ בישראל מאי אהני ליה והקשה רשב"א תימא שלא ישלם ולא ילקה כו' והקשה רש"ל הא מומתה נפקא דהשתא ומתה קרא יתירה הוא דכיון דלא כתיב בישראל וע"כ למיתה נתרבתה ולא לקנס יע"ש ומאי קושיא דהא אצטריך ומתה דלא נימא בעינן קרא כדכתיב לכך אצטריך ומתה לגופא וא"כ אכתי יקשה קושית הרשב"א למ"ד בעינן קרא כדכתיב יקשה קושית הגמ' ואי דבישראל אצטריך שלא ילקה ולא ישלם מאה כסף כו'. הספק הד' במאי דמקשה בספר פני יהושע אהא דכתבו התוס' וא"ת בעינן קרא כדכתיב א"כ כו' כתב תימא היאך יעלה על הדעת דמש"ר יהא קיל מנערה המאורסה בעלמא דנסקלת על פתח שער העיר ההיא ומהיכי תיתי דבעינן קרא כדכתיב. הספק הה' במאי דכתבו התוס' ואם מאן ימאן לרבות יתומה לקנס תימה דתקשה ממתני' ותירצו דממתני' ליכא לאקשוי דאתיא כר"ע אבל הכי פריך מר"י הגלילי לר"י הגלילי וכן הוא גירסת ר"ח וה"ג במכילתא וכן הוא בהדיא בירושלמי עכ"ל ולכאורה יש לתמוה למה להו כל אריכות הדברים והראיות שהביאו דאפילו מר"ע מצי למיפרך שפיר דע"כ לאביה הנערה לאו מיעוטא הוא דאל"כ באונס הקנס לעצמה ובמפותה דמדעתה עבדה מחלה והיאך קאמר ואם מאן ימאן לרבות יתומה לקנס דהאי קרא במפותה כתיב:
והנה בהא דהקשיתי לעיל דמנלן דקרא דומתה לרבות הורתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה אימא לרבות בת ישראל דלא בעינן קרא כדכתיב כו' די"ל דע"כ מוכח דלא בעינן קרא כדכתיב דאל"כ למה לי בישראל למעט תיפוק ליה דבעינן קרא כדכתיב אלא ע"כ דלא בעינן קרא כדכתיב ומתה על כרחך להורתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה דנסקלת אך קשה דאימא דאי לאו ומתה הוה אמינא דבעינן קרא כדכתיב ואי בישראל למה לי דיש לומר דהוה מוקמינן ליה להורתה ולידתה בקדושה דהתוספת כתבו דמישראל מצינו למעוטי נמי הורתה ולידתה בקדושה כמו גבי חליצה אלא כיון דאיכא לאוקמיה למילתא אחריתי תו לא ממעטינן מיניה גם הורתה ולידתה בקדושה משא"כ אי לא הוה כתיב ומתה ה"א דבעינן קרא כדכתיב ובת ישראל ע"כ הוה מוקמינן ליה להורתה ולידתה בקדושה דהורתה שלא בקדושה לא אצטריך דבלא"ה פטורה מסקילה דבעינן קרא כדכתיב משא"כ השתא דכתיב ומתה א"כ אצטריך בישראל להורתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה במסתבר טפי כו':
אמנם מה שהקשו התוספת ל"ל בתולת ישראל ולא בתולת גרים כיון דמישראל נפקא יש להקשות דנהי דילפינן קנס ממיתה או כפי' השני שכתבו התוספת לקמן דכל הפרשה כולה איירי בחד גוונא יע"ש מ"מ ה"א דוקא הורתה ולידתה שלא בקדושה אבל הורתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה כיון דחייבה סקילה ליחייב נמי במאה כסף לכך אצטריך בתולת ישראל ולא בתולת גרים כו' ואף לדברי הרשב"א ז"ל שסובר דבישראל קאי אכל הכתוב בפרשה ושפיר קשה ל"ל בתולת ישראל ולא בתולת גרים דמבישראל נפקא דאפילו הורתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה אין לה מאה כסף ומלקות אבל י"ל דאי לא הוה כתיב בתולת ישראל ולא בתולת גרים ה"א דומתה קאי אאין לה פתח בית אב ואי דבישראל נפקא דלא בעינן קרא כדכתיב י"ל דבישראל אצטריך ליה שלא ילקה ולא ישלם מאה כסף דלא ילפינן ממיתה ולא אמרינן כל הפרשה כולה בחד גוונא מיירי אי לאו בישראל לכך אצטריך בתולת ישראל ולא בתולת גרים דלא ילקה ולא ישלם מאה כסף וע"כ ומתה לרבות הורתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה. ומיהו לקמן מוכח ע"כ דילפינן קנס ממיתה או שכל הפרשה איירי בחד גוונא מההיא דכאן נערה כו' וא"כ הדרא קושין לדוכתין דל"ל בתולת ישראל ולא בתולת גרים ואי דלא תימא דומתה לבת ישראל שאין לה פתח בית אב מבישראל נפקא דאל"כ למה לי בישראל ואי לקנס הא ילפינן קנס ממיתה אלא דאי לא הוי כתיב בתולת ישראל ה"א דומתה אתי לרבות הורתה ולידתה שלא בקדושה ובישראל אתי למעוטי כסף ומלקות כו':
ואחרי הודיע אלקים אותנו את כל זאת אפשר לומר במה שהקשה מהרש"א ז"ל מי הכריחו לזה דהא הרשב"א ע"כ סובר דבישראל אכולהו פרשה קאי כקושייתו כו' אבל נראה לומר דודאי אה"נ דבישראל אכולהו פרשה קאי דאפשר לומר דאי לאו בתולת ישראל הייתי אומר דומתה קאי לבת ישראל שאין לה פתח בית אב ואי דבישראל אצטריך לקנס ואי דסברא הוא שיהנה לכל הכתוב בפרשה אה"נ אלא דלא אצטריך למיתה דבלא"ה אין חייב סקילה דבעינן קרא כדכתיב בשלמא אי אמרינן ומתה לרבות הורתה שלא בקדושה ולידתה שלא בקדושה לסקילה א"כ בישראל מאי אהני ליה דמשמע ליה דבישראל קאי אכל הכתוב בפרשה בין מיתה ובין קנס דוקא בישראל משא"כ השתא דלסקילה לא אצטריך כו' לכך כתבו דילפי מהדדי ולמה לי אלא כמ"ש התוספת ומה שהקשיתי לעיל דאימא ומתה לבת ישראל שאין לה פתח אב ובישראל להורתה ולידתה בקדושה י"ל דמסתבר לומר דומתה לרבות הורתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה ממה דנימא דבישראל למעט כו' ואף אי לא הוה כתיב ומתה הוה ידעינן ודוק היטב לפענ"ד:
ודע דמהר"ם שיף ז"ל הקשה בהא דאמר בתולת ישראל ולא בתולת גרים על כרחך לאו דוקא לאבי הנערה דאל"כ למה לי בתולת ישראל והקשה דאימא דקרא דבתולת ישראל ולא בתולת גרים ע"כ למעט אתא אף הורתה ולידתה בקדושה כיון דלהורתה שלא בקדושה לא אצטריך כמ"ש התוספת לעיל כו' ותי' דע"כ מוקמינן לאבי הנערה לאו דוקא כל כמה דמצי למימר דבתולת ישראל להורתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה ממאי דנאמר דקאי אהורתה ולידתה בקדושה עכ"ל וא"כ א"ש גם כאן דכל כמה דמצי לאוקמיה קרא דבישראל להורתה שלא בקדושה מוקמינן ואם כן ע"כ מוכח דלא בעינן קרא כדכתיב ושפיר ע"כ מוכח דומתה לרבות הורתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה כמ"ש לעיל. וזאת נאמר בעבור שבישראל אכולהו קאי ואצטריך למאה כסף ומלקות משא"כ לעיל דפריך אימא להורתה שלא בקדושה ולידתה שלא בקדושה א"כ בישראל מאי אהני ליה דכתיב בסמוך לגבי סקילה כפשטא דקרא משמע דוקא בישראל כו' והרשב"א ז"ל ס"ל כתי' הראשון כמ"ש התוס' לקמן דטעמא דכתיב נערה ילפינן קנס ממיתה ולא כל הפרשה כולה בחד גוונא מיירי אלא דבישראל אכולה פרשה קאי וא"כ אי לאו בתולת ישראל ה"א דומתה קאי אבת ישראל שאין לה פתח בית אב דבסקילה דלא נימא בעינן קרא כדכתיב ואי בישראל אתי לקנס דאי מומתה לא ילפינן קנס ממיתה או יאמר דאצטריך בתולת ישראל לדיוקא הא בישראל כהאי גוונא מיחייב וכמ"ש לעיל דלתי' ראשון לא ילפינן קנס ממיתה ובזה א"ש מה שכתבו התוס' משום דכתיב בישראל קא בעי דאל"כ מאי קאמר אי הכי מילקי נמי ללקי ומאה סלע נמי לשלם דמשמע דאי לא הוה סקילה בהורתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה א"ש ואמאי כיון דלא אסיק אדעתיה מבישראל אמאי לא ומבתולת ישראל אכתי לא אסיק אדעתיה ועיין בספר פני יהושע דמדמקשה אי הכי לילקי נמי ללקי ומאה כסף נמי לשלם ע"כ לא ידע מבתולת ישראל יע"ש ואין לומר דהכי פריך א"ה מילקי נמי לילקי ומאה כסף נמי לשלם דבשלמא אי לא הוה סקילה הוה א"ש דילפינן קנס ממיתה די"ל לתי' ראשון לא ילפינן קנס ממיתה כמ"ש לעיל וא"כ כתבו שפיר משום דכתיב בישראל קא בעי דאל"כ מאי א"ה ומיהו דמצינו למימר דידע מבישראל ואפ"ה פריך לי' דבעינן קראי כדכתיב דאי ע"כ לא בעינן קרא כדכתיב מדכתיב בישראל דהשתא לא ידע מבתולת ישראל כמו שכתב לעיל אלא כיון דע"כ ידע מישראל כתבו בפשיטות דמשום דכתיב בישראל קא בעי כו':
או יאמר דע"כ ידע מבתולת ישראל דאל"כ אמאי לא לילקי ומאה כסף נמי לשלם דלא ילפינן קנס ממיתה ובישראל לא קאי אכולה פרשה אלא אמיתה ולא אמלקות ומאה כסף וא"כ ע"כ דהכי פריך אי אמרת בשלמא דלא מחייב מיתה א"ש דכיון דבישראל קאי אהורתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה ה"ה בתולת ישראל קאי אהורתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה משא"כ אי חייב סקילה א"כ אתי בישראל אהורתה ולידתה שלא בקדושה הוא הדין בתולת ישראל לא קאי אלא אהורתה ולידתה שלא בקדושה ופריך שפיר א"ה מילקי נמי לילקי ומאה כסף נמי לשלם ועיין בספר פני יהושע וא"כ כיון דהמקשין ידע מבתולת ישראל ולא בתולת גרים א"כ שפיר כתבו משום דכתיב בישראל קא בעי דאל"כ אלא דבעינן קרא כדכתיב הא בישראל מוכח דלא בעינן קרא כדכתיב אלא עיקר קושייתו משום דכתיב בישראל קא בעי ודוק היטב לפענ"ד:
ובזה יש ליישב שיטת הרמב"ם ז"ל דהלכות נערה ובתולה והלכות איסורי ביאה וזה לשונו דין חדש יש במוציא שם רע דאפילו נכנסה לחופה ולא נבעלה וזינתה הרי זו בסקילה על פתח בית אביה והוא שיטת רבינו שמואל שהביאו התוס' בסוגיא דתני שילא אלא דרבינו שמואל סובר דנסקלת על פתח שער העיר ההוא דלא שייך טעמא דראו גידולים שגידלתים כמו שיתבאר לקמן והוא ז"ל כתב דנסקלת על פתח בית אביה ולפי מה שכתבתי א"ש דע"כ נסקלת על פתח בית אביה דקשיא ליה קושית התוס' דל"ל בתולת ישראל ולא בתולת גרים דמבישראל ממעטינן הכל כמ"ש התוספת והבאתיו לעיל וע"כ דאי לאו בתולת ישראל ה"א ומתה קאי לבת ישראל שאין לה פתח בית אב דלא בעינן קרא כדכתיב אך אי אמרינן כשיטת רבינו שמואל לקמן דאם נכנסה לחופה ולא נבעלה דנסקלת על שער העיר ההוא במש"ר א"כ ע"כ מוכח דלא בעינן קרא כדכתיב דהא במש"ר גופא דאם זינתה לאחר שנכנסה לחופה ולא נבעלה נסקלת על שער העיר ההיא ואף דהתם לא שייך האי טעמא ראו גידולים שגידלתים כמו שיתבאר לקמן וא"כ נימא דהכא בעינן דוקא קרא כדכתיב די"ל מהיכי תיתי דיגרע והוא קושית פני יהושע ואי דלא נימא דלא אמרינן אישתני דינא כו' דהא בנכנסה לחופה ולא נבעלה וזינתה אפ"ה נסקלת על שער העיר ועיין בספר פני יהושע יע"ש היטב ואי נאמר דלא אמרינן אישתני דינא כו' א"כ אצטריך דלא נימא בעינן קרא כדכתיב היינו בזינתה לאחר שנכנסה לחופה ולא נבעלה דלא נימא דהא בעלמא בחנק ואיך שיהיה מוכח דזינתה לאחר שנכנסה לחופה ולא נבעלה דנסקלת על פתח בית אביה כשיטת הרמב"ם ז"ל ודוק היטב לפענ"ד:
ע"ש גמרא מדתני אמי בתולת ישראל ולא בתולת גרים כו' אף למ"ד דהמוציא שם רע על היתומה פטור מוקי למתני דהכא כר"ע דמחייב לעצמה כמ"ש התוספת א"כ מציעתא דמתני' אתיא לדיוקא הא בת ישראל כהאי גוונא חייב ואתיא כר"ע וכן אסיפא לא קשיא דמציעתא אצטריך כמ"ש ולא קשיא קושית מהר"ם שיף ז"ל שכתב במתני' דלמה לי סיפא ומציעתא יע"ש דודאי אצטריך סיפא ומציעתא לדיוקא וק"ל:
ובתוס' בד"ה בתולת ישראל ולא בתולת גרים וא"ת למה לי מאן ימאן כו' ואין לומר דשאני מש"ר דרבי קרא ולכך אצטריך קרא נמי מאן ימאן י"ל דגילוי מילתא בעלמא הוא דאבי הנערה דכתיב במש"ר ולא ממעטינן יתומה ה"ה בעלמא דלא ממעטינן דאל"כ לא פריך מידי והא תניא מאן ימאן דשאני התם דרבי קרא לשיטת התוס' דמרבי מאן ימאן דהוה למיכתב מאן מאן בחד לישנא א"כ מאי פריך אלא ע"כ דגילוי מילתא הוא:
או יאמר דלא מסתבר למימר דאתי קרא לדייקא לחוד שוב מצאתי במהר"ם שיף שכתב כן ונהנתי וק"ל: