אור ברסלב

פורת יוסף על כתובות· רבי יוסף תאומים

דף לב.

דף לא:

גמרא אמר עולא לא קשיא כאן באחותו נערה כו' הקשה הגאון הגדול מוה' דוב בפתיחה לספר פני יהושע לשיטת התוס' דבהעראה לא נתרבתה לקנס א"כ מאי קושיא אמתני' דמכות דנתחייב במלקות משעת העראה ותי' דקשיא ליה דא"כ ניתן להצילו בנפשו בח"כ ולית מלקות אלא צ"ל דמשעת העראה הוא דפגמה וחייב מלקות לאחר מיכן א"כ חיוב מלקות ותשלומין באין כאחד עכ"ל ולפי זה יש להקשות מאי מקשין התוס' דמרישא דהבא על הממזרת הוה מצי למיפרך ממתני' אליביה דמאן מקשין אי לפי' ר"י הא רבי הקרא ואי לפירוש ר"ת דאמתני' דמכות קא קשיא ליה כמו שיתבאר בסמוך וכמ"ש בספר פני יהושע יע"ש היטב ודאי דלא תקשה מחייבי לאוין דכבר נתחייב מלקות בהעראה אבל מח"כ פריך שפיר והנה י"ל דהמקשה דהכא לא אסיק אדעתיה דרבי קרא דא"כ אימא מתני' דהכא כר' יצחק אתיא כו' וע"כ דקשיא ליה מממזרת כמ"ש הריטב"א ועכ"ז צריך עיון ודוק לפענ"ד:

והנה ראיתי לבאר כאן סוגיא דפרק בן סורר ויש בכאן שלש שיטות והנני מבארם הוא שיטת ר"ת וריב"א ושיטת רש"י ז"ל ושיטת יש מפרשים שהביאו התוספת בפרק בן סורר (דף ע"ג) כמו שיתבאר לקמן בעזה"י שיטת רש"י ז"ל בפרק בן סורר (דף ע"ג ע"ב) בהא דאמר ואמאי והא ניתן להצילו בנפשו ומשני משעת העראה הוא דפגמה וקנסא לא משלם עד גמר ביאה ופירש"י שאין קנס בהעראה למאן דאמר העראה זו נשיקה. אלא למ"ד העראה זו הכ"ע מאי איכא למימר כגון שבא עליה שלא כדרכה וחזר ובא עליה כדרכה עכ"ל נמצינו למידין מדברי רש"י ז"ל דלמ"ד העראה זו הכ"ע משלם קנס בהעראה ולמ"ד העראה זו נשיקה לא מיחייב אלא בהכ"ע ולכ"ע בהכ"ע משלם קנס. ור"ת ז"ל פירש שם בסנהדרין וביבמות (דף נ"ט ע"ב) דאף למ"ד העראה זו נשיקה חייב בהעראה אלא דמ"מ לא תיקשי והא ניתן להצילו בנפשו דמ"מ חייב אח"כ בקנס יע"ש היטב ושיטת יש מפרשים שהביאו התוספת דאין משלם קנס בהכ"ע אלא בגמר ביאה. ובספר פני יהושע בפתיחה הקשה הרב הגאון הגדול מוה' דוב לשיטת יש מפרשים מאי מקשה הגמרא כאן מההיא דאלו הן הלוקין והא אין מלקות וקנס באין כאחד דמלקות מתחיל מיד בהעראה וקנס לא מיחייב אלא בגמר ביאה ותי' דבהעראה מתחייב מיתה דרודף הוא אלא בגמר ביאה ובאין תשלומין ומלקות כאחד ומשני ביתומה ומפותה דלית בושת ופגם דמחלה דאי לא מחלה מיחייב בהעראה בושת ופגם אפילו אי קנס לא מיחייב בהעראה דחובל הוא ודמיא לשאר חבלות ולכך הוצרך ביתומה וקנס אע"ג דלא מחיל מלקות משעת העראה דליכא חיוב מיתה דמפותה היא ולאו רודף הוא עד כאן תוכן דבריו אמנם כן יקשה דא"כ אמאי איצטריך לאוקמיה בשוטה ומפותה ואחותו בוגרת ואפילו אי שוטה ומפותה ואחותו נערה נמי א"ש דלית בושת ופגם וצער וקנס לא מתחיל אלא בגמר ביאה לשיטת היש מפרשים וממון ומלקות לא באין כאחד כמ"ש הוא לעיל ומזה הוכיחו התוספת דתלמודא דידן לא סבר הך דירושלמי דקנס לא מחיל דאל"כ היאך מוקי לה ביתומה ואי כמ"ש הוא לוקי מתניתין בשוטה ומפותה ואמאי הדר ביה ממאי דהוה אמר ביה מעיקרא ובאמת לשיטת י"מ צ"ע אמאי לא מוקי באחותו נערה ובשוטה ומפותה. ובזה אפשר ליישב מ"ש רש"י ז"ל דלא גרסינן שוטה מצי מחלה כו' והריטב"א ז"ל כתב דגרסינן ליה ומבין שניהם נלמוד דשוטה מצי מחלה דמשמע לפי' רש"י דאי גרסינן שוטה נמי א"ש ואמאי הא לא מצי מחלה אלא ש"מ דסבירא לרש"י דמצי מחלה כיון דמדעתה עבדה וא"כ גם בקטנה הדין כן ומיהו במשנה למלך בפרק שני מהלכות נערה בתולה הלכה י"ג נסתפק בזה יע"ש ועיין בחדושינו לקמן בפרק נערה יע"ש ולפי שיטת י"מ אפשר לומר דשפיר גרסינן ליה ואף דלא מצי מחלה מ"מ קנס אין מתחיל אלא בגמר ביאה כו' אלא דלמה לי כן דאפילו בלא שוטה נמי לשיטתייהו ומיהו רש"י ז"ל אינו סובר כשיטת י"מ כמו שכתבתי לעיל ודע שמה שהקשו התוספת כאן דמרישא מחייבי לאוין הוה מצי למיפרך היינו לשיטת ר"ת שם דעיקר קושיא ממתניתין דמכות ואי דמצי לאוקמיה בהעראה י"ל דלר"ת משלם קנס בהעראה ומקשין שפיר ומה שלא יקשה לפרש"י לוקמיה בנשיקה דקנס לא משלם אלא בהכ"ע לשיטת רש"י כבר כתב המשנה למלך (בהל' איסורי ביאה פרק י"ז הלכה י"ג) בד"ה נחזור לענינו דמוקי אליביה דהילכתא דהעראה זו הכ"ע יע"ש:

ודע דמהרש"א ז"ל במסכת יבמות (דף כ"ט ע"ב) עלה דהך מילתא שהקשו התוספת לשיטת י"מ מאי קאמר בסנהדרין אלא למ"ד הכ"ע מאי איכא למימר ומאי קושיא הא אינו משלם אלא על גמר ביאה הקשה מהרש"א ז"ל הא לשיטת ר"ת יקשה זאת מאי קושיא דלא מחייבין אהכ"ע דקים ליה בדרבא מיניה ומחייב קנס אגמר ביאה ותירוץ דלר"ת לא מיחייב קנס אגמר ביאה כיון דהוה בעולה והנה דבריו נכונים עד מאד דבשלמא לשיטת יש מפרשים דלא מיחייב קנס בהכ"ע אם כן גזירת הכתוב הוא דמחייב אגמר ביאה אף דהוה בעולה משא"כ לשיטת ר"ת דמחויב קנס בהכ"ע א"כ מצינו למימר דעל גמר ביאה תו לא מיחייב קנס דהוה בעולה וא"כ היכא דלא מיחייב בהעראה כגון רודף תו לא מיחייב בגמר ביאה ובמשנה למלך כתב שם דלא נכנסו דברי מהרש"א באזניו (בהל' איסורי ביאה פרק י"ז הלכה י"ג) בד"ה אלא שקשה יע"ש ולא ידעתי על מה:

הן אמת שמכאן מוכח דגם בגמר ביאה שייך חיובא דקנס דאל"כ קשה מאי פריך דלוקה התם ומשלם לשיטת ר"ת דעיקר קושית המקשן אמתני' דמכות כמו שכתב בספר פני יהושע וכמ"ש לעיל דאימא דלוקה אסוף ביאה דליכא חיובא דקנס ולכך לוקה כו' אלא ודאי דחיובא דקנס שייך גם בגמר ביאה ולכך פריך שפיר אמאי לוקה כיון דאכתי חיוב תשלומין עליו תו אין לוקה כו' ומוקי לה באחותו בוגרת וא"כ הדרא קושין לדוכתיה דגם לשיטת ר"ת יקשה מאי פריך אלא למ"ד העראה זו הכ"ע מאי איכא למימר ואמאי לא דמשלם קנס על גמר ביאה ואולי מפני זה כתב המשנה למלך דלא נכנסו דבריו באזניו ומה שהקשה המ"ל דאמאי לא מוקי בנשיקה דאי דרודף דמחייב מיתה אהעראה אלא בהכ"ע וא"כ חייב קנס זה אינו דלוקי במפותה ותו לא ובנערה ומיהו בשוטה ג"כ דב"ופ משלם אף בהעראה בנשיקה ומיהו ז"א דאפשר דאינו משלם בושת ופגם אלא בהכ"ע דמשיר בתולים יע"ש היטב. אמנם כן יש להקשות לעולא באחותו בוגרת ולא מוקי להך מתני' דהכי בבעולה דתו לא צריך לאוקמיה אלא במפותה בשוטה דליכא בשו"פ ולא בבוגרת ומפותה דצער ליכא אפילו באונס כמו דמסיק לקמן גבי חבטה על גבי שיראין יע"ש היטב. ודע דהרא"ש ז"ל דסובר דבהכ"ע אם לא השיר בתולים שבא בהטיה אינו משלם קנס מוקי ההיא דירושלמי בבאו עליה עשרה בני אדם והערו בה דכולם משלמין קנס דהעראה בהכ"ע אליבא דהלכתא ולא היה שם השרת בתולים משא"כ להמשנה למלך ע"כ מוקי ההיא דירושלמי למ"ד העראה זו נשיקה ומשלם ג"כ קנס בנשיקה כפי' התוספת ר"ת וריב"א יע"ש היטב במסכת יבמות (דף נ"ט ע"ב) ובפרק בן סורר (דף ע"ג ע"ב):

שוב ראיתי (בהלכות איסורי ביאה פרק י"ז הלכה ט"ו במשנה למלך) בד"ה וא"ת כיון דלכ"ע כו' שכתב בשם הרשב"א ז"ל וא"ת מכי הערה בה נתחללה ושוב הוה חללה וי"ל דיש מפרשים דבביאה אחת לא נעשית חללה כו' וכבר התבאר זה לעיל במסכת יבמות וא"כ הא דאמר בקדושין (דף ע"ז) כהן הבא על אחותו כו' חזר ובא עליה כו' ה"ה אם גמר ביאתו אם נאמר דביאה אחת עושה שתי איסורין וא"כ ע"כ הא דתני התם אלמנה חייב אחת ומסיק משום שם אחת ואי בגמר ביאתו ודאי דחייב נמי משום חללה כקושית הרשב"א דביאה אחת עושה שתי איסורין כו' ועל כרחך צריך לומר דלא גמר ביאתו אלא העראה דהכ"ע וא"כ קשיא ליה דומיא דמתני' דלא איירי אלא בשלא גמר ביאתו או מאלמנה גופא קא קשיא ליה דמשמע ליה אף מן האירוסין ואם כן מצינו לומר כשיטת ר"ת וכמה שכתב מהרש"א דלר"ת לא משלם קנס בגמר ביאה ואפ"ה פריך שפיר מהך דמכות דמסתמא מיירי מתני' בחד גוונא דומיא דאלמנה דמיירי בלא גמר ביאתו ה"ה אינך כו':

ודע שמה שהקשה הרשב"א דמכי הערה נתחללה וא"כ הוה חללה כו' אמאי לא מוקי לי' בשלא עשה כי אם העראה לחוד ואפשר דקושייתו למאן דאית ליה דלא משלם קנס בהעראה כי אם בגמר ביאה משא"כ לשיטת ר"ת וריב"א דס"ל דמשלם קנס בהעראה אין כאן קושיא דמיירי שלא עשה כי אם העראה ושפיר מצינו למימר דבהעראה נתחללה ואם גמר ביאתו תו הוה חללה וע"כ מתני' דמכות דקתני אלמנה ע"כ בשלא גמר ביאתו ומסתמא בחד גוונא מיירי מתני' ושפיר מקשה כמ"ש לעיל. ומיהו אפשר לומר דקושית הרשב"א אף אם נאמר דמשלם קנס בהעראה דתיקשי התם בהא דאמר א"ב בעולה לכהן גדול הניחא למ"ד העראה זו הכ"ע אלא למ"ד העראה זו נשיקה מכי הערה בה נתחללה כו' ושוב כשעשה הכ"ע דלא משלם קנס אלא בהכ"ע הוה חללה כו' ומיהו ז"א דהמ"ל כתב דלכ"ע אינה אסורה בנשיקה לחוד והוה בתולה אף למ"ד העראה זו נשיקה ועוד דלר"ת משלם קנס אף בהכ"ע כמ"ש לעיל וא"ש ודוק היטב:

והנה מה שאמרו ביבמות (דף ס' ע"א) דיש חלל מחייבי עשה כו' במאי קמפלגי דלראב"י יש חלל מחייבי עשה ואיך משכחת זאת והא אין אשה מתעברת בהעראה אלא בגמר ביאה וא"כ ע"כ שגמר ביאתו ומכי הערה בה נתחללה והוה לה תו חללה והוה חייבי לאוין אם נאמר דביאה אחת עושה שני איסורין וי"ל דכבר כתבתי בחדושינו במסכת יבמות דמוכח סברת ריב"ם שכתבו התוספת דחללה מחייבי עשה אין לוקין עלי' כו' וא"ש. ודע דנחלקו הר"מ והר"א ז"ל בדיני זונה וחללה (בפרק י"ח מהלכות איסורי ביאה) והר"א ז"ל סובר דכל שיש קדושין לא לקי עליה אלא פסולה כו' ומשכחת חלל מחייבי עשה שבא עליה אח"כ ה"כ דאי עשאה זונה מחייבי לאוין דלא נעשית זונה או יאמר דזונה מחייבי עשה אין לוקין עלי' אלא עשה הוא דאית בה וא"כ בכהן הדיוט שנשא מצרית שנית דלא יחלל זרעו לא קאי עליה כמ"ש המ"מ (בהלכות איסורי ביאה) דלא נתקבלה ג"ש לא לענין מלקות ולא לענין לאו אלא לענין איסור כו' ודוק היטב:

ובתוס' בד"ה אלמא קסבר עולא כו' וא"ת דרבייה קרא ור"ת כו' עכ"ל לשיטת ר"ת קאי הקושיא לעיל אמתני' דמכות ועיין בספר פני יהושע. אמנם יקשה הא דאמר לקמן אי ר"י קשיא ממזרת משמע דאמתני' דהכי קשיא ולפי דברי ר"ת לא קשיא כלל דרבי קרא ואמתני' דמכות ליכא לאקשוי דאימא דאתיא כאידך תנאי דסבירא להו חייבי לאוין וח"כ אין להן קנס ואבושת ופגם מילקא לקי ממונא לא משלם דלא רבי קרא או יאמר ביתומה ומפותה כמ"ש לעיל ואחרי זאת מצאתי לספר פני יהושע שכתב כן יע"ש שכתב ולקמן יבואר ושם לא ביאר מזה אלא ר"ע דברייתא יע"ש. ומ"ש דאימא כר"ע דברייתא ואייתר ליה בתולה כו' לא ידענא אפילו אי לא אייתר נמי א"ש דכיון דמרבינן חייבי לאוין ה"ה חייבי כריתות דחייבי לאוין נמי אין קידושין תופסין בהן ויבואר לקמן בעזה"י וע"כ יאמר כמ"ש הריטב"א והבאתיו לעיל דלר"ע נמי לא מיותר אלא תרי יע"ש היטב. והנה לשיטת ר"ת ע"כ יאמר דלר"ע ודאי דרבי קרא כיון דשמעינן חייבי לאוין כו' כמ"ש התוס' לרבנן כו' וכמ"ש לעיל דהיינו אי ר' ישבב טעמיה דנפשיה קאמר וכמ"ש דתנא דמתני' הכי ס"ל יע"ש לעיל אלא ע"כ דהוה לשנוי בלא אתרו ביה ודעת ר"ת בזה הוא נכון עד מאד ולקמן דפריך אי ר"י קשיא ממזרת א"ש דלא ניחא למימר דסבר כר"ע דמסתמא ס"ל כרבנן כמ"ש התוספת שם יע"ש היטב ודעת ר"י נמי א"ש דמקשה לקמן אי ר"י קשיא ממזרת דאין לומר דרבייה קרא דא"כ תיקשי חייבי כריתות מנלן וכן מצאתי במהר"ם שיף ז"ל ודברי מהרש"א ז"ל יבואר במקומו בעזה"י ומיהו יש להקשות אימא דמתני' דהכא כר"ע לשיטת ר"י וכן לקמן מאי פריך אימא כר"ע דרבי' קרא אליביה דר"י אי טעמיה דנפשיה קאמר ואף דהגמרא מסופק אי טעמיה דנפשיה קאמר מ"מ מאי קשיא לעולא דאימא לעולא פשיטא ליה דר"י טעמיה דנפשיה קאמר ובפרט שמשנה דאין בעילה אחר בעילה מסייע ליה כמ"ש לעיל ומ"ש בספר פני יהושע דאימא מתני' כר"ע דדריש אשר לא אורסה ואייתר ליה חד לחייבי עשה וחד לחייבי לאוין וחד לח"כ עכ"ל יש להקשות לר"ע בלא"ה א"ש כמ"ש התוספת דלדידיה חייבי לאוין וח"כ כי הדדי נינהו לענין תפיסת קידושין אלא יאמר זאת אי ר"י אליבא דר' סימאי אמר כתב כן והתוספת ז"ל נקטו מילתא דפשיטא אליביה דרבנן ועיין עוד לקמן (בדף ל"ה ע"ב) יע"ש בעזה"י:

בא"ד דא"כ חייבי כריתות מנלן דחד לחייבי עשה וחד לחייבי לאוין כו' עכ"ל הנה לפי מה שפסק הרמב"ם ז"ל דכל מי שבא ביאה בזנות לוקה משום קדשה כמו שכתב ריש הלכות אישות ועיין בהל' מלכים בלחם משנה שם ואף דבהל' (נערה ובתולה פרק שני) משמע שם דאינו לוקה אלא במופקרת לזנות כבר כתב הר"א בנו של הרמב"ם ז"ל ומביאו הכסף משנה (בהל' איסורי ביאה פט"ו) אהא שכתב דכל חייבי לאוין אין לוקין עד שיקדש ויבעל כתב דהלכה זו קשיא לדבריו שכתב בהל' נערה ובתולה היתה האנוסה מחייבי לאוין כו' ותי' משום קדשה ואף דבעינן דוקא במופקרת היינו כי היכי דלוקה היא אבל הוא בביאה אחת יע"ש היטב וא"כ מאי קושיא כיון דלפום סברא דהשתא דחייבי מלקות שוגגין נמי פטורין מתשלומין א"כ ע"כ רבי קרא דחייבי לאוין חייב קנס דאל"כ לא משכחת כלל קנס דלוקה משום קדשה ואף בשוגג פטור כו' וכיון שכן מאי קשיא לעולא וצ"ל דהר"מ ס"ל כתירץ השני שכתב התוספת כו'. ולקמן גבי ריש לקיש אמר הא מני ר"מ הוא דאמר לוקה ומשלם יבואר עוד בזה והנה מ"ש הר"א בנו של הר"מ דקשיא מאי דכתב היתה מחייבי לאוין קשיא לדבריו ומאי קושיא והא כהן גדול באלמנה ודאי דלוקה בביאה לחוד משום לא יחלל כמו שכתב בהל' איסור ביאה ואי דקשיא ליה דקרי ליה חייבי לאוין ואלו אלמנה לכ"ג הוה למיקרי איסורי לאוין דז"א דכמה פעמים קורא לאיסורי לאוין חייבי לאוין אבל י"ל דכתב היתה אנוסה זו או מפותה מחייבי לאוין אם התרו בו כו' ובמפותה על כרחך ליכא לאוקמיה באלמנה לכהן גדול דהר"מ ז"ל פסק דנערה שנתארסה ונתגרשה קנסא לעצמה כר"ע דמתני' וא"כ באלמנה לכהן גדול במפותה אמאי לוקה הא במפותה מחלה דקנסא לעצמה כו' ואין לומר דאיירי בחללה דכבר כתבנו לשיטת הר"מ אינו לוקה אלא כהן גדול באלמנה משום לא יחלל ולא כהן גדול בגרושה וה"ה חללה וזונה דכבר מחוללת ועומדת וכבר התבאר זאת (בפט"ו מהלכות איסורי ביאה) וגם דין דחלול זרע אינו לוקה כמבואר (בפרק ששה עשר יע"ש היטב ומיהו אי אמרינן דקנס דקטנה אינה יכולה למחול וכמו שנסתפק המשנה למלך בהל' נערה ובתולה והבאתיו לעיל אכתי אין כאן קושיא דאימא דאיירי בקטנה דאינה יכולה למחול וש"מ מדברי הר"א בנו של הר"מ ז"ל דאף בקטנה יכולה למחול וה"ה בשוטה וכנראה מדברי רש"י שכתב דלא גרסינן שוטה משמע דאי גרסינן ליה נמי א"ש דמשמע בהדיא דיכולה למחול וה"ה בקטנה דדין אחד להם וכבר התבאר זה לעיל בחדושינו יע"ש:

ומ"ש הר"מ אם היתה מחייבי לאוין דמשמע דיש שאינה מחייבי לאוין אפשר דאם נאמר דלפי מה שכתב המ"מ בריש הלכות אישות דקדשה אינה אלא דוקא בבת ישראל וא"כ אפשר דגיורת נמי ממעטינן מיניה דכל מקום דכתיב בישראל ממעטינן נמי מיניה הורתו שלא בקדושה כו' וא"כ מצינו בקנס נמי כה"ג לכך כתב אם היתה מחייבי לאוין כו' יע"ש היטב. ודע דבקנס ליכא למימר הכי הא דכתיב בתורה דמיירי בגיורת דהא כתיב ונתן לאבי הנערה ובהורתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה לאו לאביה כו' והנה נתבאר זאת דקדשה אף באונס הוה קדשה כמו שכתב הר"א בנו של הר"מ ז"ל דאם היתה מחייבי לאוין שכתב דקדשה אף באונס שהוא לוקה יע"ש היטב ועיין בחדושנו לקמן ודוק היטב לע"ד:

תוכן העניינים

פורת יוסף על כתובות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה