פורת יוסף על כתובות· רבי יוסף תאומים
דף ל:
בתוספת בד"ה לאביי פטור תרומת חמץ כו' עכ"ל הא דלא ניחא להו לפרש האוכל חמץ של הקדש במועד דלא מעל היינו דאחמץ מזיד היה דמשמע להו דבחדא גווני מיירי כמו ששגג בהקדש ה"ה בחמץ ומזה דלא תקשי להו הכי בפשיטות בתרומה אמאי במזיד פטור נימא כיון דגלי גלי דבעלמא אמרינן לר"נ בפירוש שוגג כמזיד בין במיתה בידי שמים וכן בכרת וכיון דגלי בתרומה לענין שוגג דחייב ה"ה במזיד אלא דלא אמרינן כן דודאי בשוגג דגלי גלי ובמזיד לא גלי אבל ממיתה לכרת שפיר אית לן למימר דגלי במיתה והוא הדין בכרת יע"ש בפסחים:
ודע דהתוספת בפסחים (דף כ"ח ע"א) תירצו עוד תירוץ אחר דר"נ לא ס"ל כרבי ובאמת יש להקשות מאי ס"ד מעיקרא להקשות אימא דר"נ לית ליה כרבי אלא כרבנן ובכאן לא זכרו כלום מזה והנראה בזה דיש להקשות אהא דכתבו התוספת דבתרומה כיון דגלי גלי דמאי גילוי איכא דאימא הא דאמרה תורה דהאוכל תרומה בשוגג דחייב לשלם משום דמכי עידניה דאגבי' קניא ולא באין כאחד ומאן נימא דהתורה חייבתו בתחב לו חבירו לתוך בית הבליעה שהוא בדרך רחוק אבל יאמר בזה דמדחייב חומש וחיוב החומש אינו בא אלא על אכילה דכי יאכל פרט למזיק וא"כ אמאי חייב כיון דתשלומין ומיתה באין כאחד אלא ודאי כיון דגלי גלי ולפ"ז יש להקשות אמאי לא אמר בגמרא דאיכא בנייהו איפכא בזר שאכל תרומת חמץ בפסח לאביי חייב בשוגג כיון דגלי במיתה בידי שמים ה"ה בכרת ולרבא פטור דלרבא לא גלי במיתה בידי שמים וא"כ בכרת פטור דלא שייך כיון דגלי גלי. ולא צריך לדחוקי בדרך רחוק בתחב לו חבירו לתוך בית הבליעה ואי דמתני' דפסחים דקתני התם האוכל תרומת חמץ בפסח דבשוגג חייב ע"כ אי לפי מדה משלם דפלוגתא הוא התם או כר' חגא מדרומאה דאייתי מתני' בידיה דחייבי מיתות שוגגין חייבין בתשלומין אלא ודאי דשאני תשלומי תרומה דכפרה נינהו. משא"כ לתירוץ שני שכתבו התוספת בפסחים דר"נ לא סבירא ליה כרבי וא"כ ע"כ דאמרינן כיון דגלי גלי א"כ אמאי לא אמר א"ב הא כו' ולכך לא הביאו התוספת כאן תירוצא שנית שכתבו בפסחים:
והנה ראיתי לבאר בכאן דברי הר"ם בפירוש המשניות בפסחים (דף ל"ב) שיש לתמוה הרבה בדבריו וכבר הרעישו עליו בעל התי"ט בפסחים וזה לשונו האוכל תרומת חמץ בפסח בשוגג משלם קרן וחומש במזיד פטור מתשלומין ומדמי עצים ובפירוש המשניות וז"ל כבר קדם לך העיקר במסכת מכות כל הלוקה אינו משלם ולכך פטור מן התשלומין ופטור מדמי עצים שיעורו דלא תימא שנחשוב לחמץ זה כאילו הוא עץ בעלמא קמ"ל שהחמץ בפסח אסור בהנאה עכ"ד הקדושים והתי"ט תמה עליו במסכת פסחים יע"ש ואני אוסיף להפליא אם כדבריו למה מוקי גמרא מתני' כר"נ ב"ה אמאי לא מוקי מתני' ככ"ע שהזיד במלקות דחמץ ועוד שסותר עצמו דמתחלה כתב דבשוגג פטור משום שהזיד במלקות וע"כ דאי חמץ בפסח מותר בהנאה ואח"כ כתב דפטור מדמי עצים דחמץ בפסח אסור בהנאה ועיין שם בתי"ט. והנה קושיא ראשונה יש ליישב דודאי מצי לאוקמיה מתני' אליביה דכולי עלמא שהזיד במלקות אלא דא"כ תיקשי ליתני חמץ חולין של חבירו כו' כמו שהקשה רש"י ז"ל אבל לשיטת התוספת ז"ל יאמר בזה דודאי שהזיד במלקות אלא דקשיא א"כ ליתני חמץ חולין של חבירו ולכך אמר דמתני' ר"נ ב"ה הוא דכרת פוטר אף בשוגג מתשלומין וא"כ אף בשוגג הוה למיפטר כו' ולכך תני דוקא בתרומת חמץ דלכך בשוגג חייב או כיון דגלי גלי או דשאני תרומה דתשלומי כפרה נינהו כמ"ש התוס' (בדף כ"ח) יע"ש היטב ואה"נ הא דקאמר בגמרא ר' נב"ה הוא הכי היינו שהזיד במלקות ואפ"ה ע"כ מתני' רנב"ה דאל"כ ליתני חמץ חולין של חבירו כו'. אלא דלא ידענא מי הכריחו להר"מ ז"ל לפרש דהזיד במלקות ולא שהזיד בכרת כו'. ואפשר דלענין הילכתא כתב כן דנ"מ נמי לדידן. ומה שיש להקשות מה שכתב דהזיד במלקות דחמץ ולא בהזיד במלקות תרומה וכן הקשה התי"ט ז"ל י"ל דהנה יש להקשות במתני' דקתני פטור מתשלומין ומדמי עצים מה לי תרומה טהורה או תרומה טמאה לפרש"י יע"ש אלא יאמר בזה דאשמעינן רבותא בזה דאף דהוה תרומה טמאה והקדישה קודם הפסח דהוה אמינא דאין איסור חמץ חל על תרומה טמאה בשלמא בתרומה טהורה שפיר מצי חייל איסור חמץ בפסח דהוה איסור מוסף דמתחלה קודם היתה אסורה לזרים ומותרת לכהן משא"כ כשבא הפסח מיגו דאיתוסף איסורא על כהנים כו' ושפיר מצי חייל איסור חמץ משא"כ בתרומה טמאה דבלא"ה אסורה לכהנים הוה אמינא דלא חייל איסור חמץ בפסח וא"כ אף בהזיד בחמץ חייב תשלומין קמ"ל דמצי חייל דאיסור חמור הוא לשיטת התוס' דאיסור הנאה לא הוה איסור מוסיף כמ"ש בחולין (דף ק"א ע"א) יע"ש והנה ע"כ דמתניתין מיירי שהזיד בחמץ דאל"כ שהזיד בתרומה הדרא קושין לדוכתיה למה לי מדמי עצים דאפילו אי לא יחול איסור חמץ הא חייב מלקות משום איסור תרומה כו'. ומתני' מיירי כו' דחייב דהוה כולל דמיגו דחייל איסור חמץ אשאר חתיכות חייל נמי אתרומה כו' והנה אם נאמר דמתני' לאו ר"י הגלילי הוא וטעמא דבמזיד פטור משום דלפי דמים משלם א"כ יקשה למה לי במתני' ומדמי עצים מה לי תרומה טהורה או תרומה טמאה והנה לזה כתב הר"ם דלפי מה דס"ד דמוקי למתני' דחמ"פ אסור בהנאה ולכך במזיד פטור ע"כ הא דקתני ומדמי עצים שיעורו דלא תימא נחשוב כעץ בעלמא הרצון דלא תימא דחמ"פ הוה שריפה וכל הנשרפין אפרן מותר וישלם דמי עצים מיהת לכך אמר דחמץ מן הנקברין דהילכתא כחכמים דמפרר וזורה לרוח זה שכתב שעורו כו' היינו כדי ליישב דבריו הראשונים ודוק היטב:
ע"ש בתוספת בד"ה מכי עידניה דאגביה קניא כו' אמתני' דפסחים דקתני במזיד פטור מתשלומין כו' עכ"ל והנה במתני' דהתם היה אפשר לומר שהזיד במלקות וכמו שכתב הר"מ ובאין כאחד דמכי עידניה דאגביה קניא וחייב באחריות ועובר עליו בבל יראה ובל ימצא כמו שכתבו התוספת בפסחים (דף נ"א ע"א) יע"ש וא"כ חיוב מלקות ותשלומין באין כאחד ולכך פטור מתשלומין והא דמוקי כר"נ ב"ה כבר כתבתי לעיל דאל"כ ליתני חמץ חולין שלחבירו כו' ואי דאבל יראה אין לוקין עליו י"ל דלשיטת הר"מ לוקין על בל יראה שכן כתב בהל' חמץ ומצה קנה חמץ או חמצו חייב משא"כ לשיטת התוספת בפסחים (דף כ"ט ע"ב) שכתבו דבל יראה ניתק לעשה ואין לוקין עליו הוקשו להם שפיר ודוק: