אור ברסלב

פורת יוסף על כתובות· רבי יוסף תאומים

דף כג.

דף כב:

עד אומר נתקדשה ועד אומר לא נתקדשה כו' לשיטת התוס' מיירי שזרק לה קידושין ספק קרוב לה ספק קרוב לו דליכא חזקה אבל הרמב"ן והראב"ד סבירא להו דמיירי דהיא אינה יודעת ומחולקין אם קיבל אביה קידושין או לאו דלא מוקמינן אחזקה ויבואר בסמוך בעזה"י:

לשון הרמב"ם (בפ"ט מהלכות אישות הלכה ל"א) אמר ע"א נתקדשה והיא אומרת לא נתקדשתי מותרת היינו אפילו לכתחלה אחד אומר מקודשת ואחד אומר אין מקודשת הרי זו לא תנשא ואם נשאת לא תצא שהרי היא אומרת לא נתקדשתי עכ"ל הר"מ ז"ל והר"א השיג עליו דסברא הפוכה היא דבאחד אומר מותרת לכתחלה ובשנים לא תנשא ודעת הר"מ דכיון דאחד מסייע לה גרע טפי ולשיטת הר"מ אם אין מכחשת העד ומסופקת כגון שזרק לה ספק קרוב לה ספק קרוב לו תצא אפילו בדיעבד אם נשאת ומוקי הך דכתובות דקיימינן עלה במכחשת וע"כ בזרק לה דתו ליכא חזקה דפנויה וזהו שיטת התוס' אבל הר"א ז"ל מוקי להך דכתובות בשותקת או שהיא ג"כ מסופקת ואף אם העדים אומרים אביה קיבל ואחד אומר לא קיבל כיון שהיא אינה יודעת הרי זה לא תנשא לכתחלה דעד אחד בהכחשה לאו כלום היכא שמכחשת אבל היכא שאין מכחשת לא תנשא ולפי דברי הר"א ז"ל לא תיקשי למה לי תרוייהו בפנויה מסהדי תיפוק ליה דאפילו לא היה אלא ע"א שאומר נתקדשה אין דבר שבערוה פחות משנים דיש לומר כיון שהיא אינה יודעת ומכ"ש בזרק לה ספק קרוב לה ספק קרוב לו דודאי לא תנשא ואם נשאת תצא אלא דכיון דאיכא ע"א דמכחיש אותו העד אוקי אחזקה ועיין במגיד משנה ודעת הר"מ דאפילו אחר מכחיש תצא דכיון דהיא מסופקת ג"כ תצא יע"ש (בפ"ט מהלכות אישות) ולדעת הר"מ צריך לומר הא דנקיט ע"א אומר וע"א מכחיש היינו דאי לאו הע"א מכחיש היתה מותרת לכתחלה כמו שפסק בפ"ט מהל' אלו כיון דליכא ע"א דמסייע יע"ש:

אמנם ראיתי באבן העזר (סימן מ"ז סעיף ב') ולא זכיתי להבין דבריו הקדושים וזה לשונו שם עד אומר נתקדשה ועד אומר לא נתקדשה אם אמר שמעולם לא הוו בה קידושין הרי זה תנשא לכתחלה ואם מעיד שספק קרוב לה או לו לא תנשא כו' וכתב החלקת מחוקק דכאן מיירי דהיא אינה יודעת לכך אוקי עד לבהדי עד ואשה בחזקת פנויה ואני לא זכיתי להבין דבריו הקדושים דאמאי אם בכהאי גוונא לכתחלה הא הר"מ כתב אחד אומר כו' ואחד אומר לא תצא שהרי אומרת לא נתקדשתי משמע באינה יודעת תצא בין שאומר שאביה קיבל קדושין ובין שהיא מסופקת ומיירי דאמר העד בפני ב' נתקדשה כמה שכתב הלחם משנה והבית שמואל וגם המגיד משנה כתב שרבינו הכריח דין זה מפרק ב' דכתובות על כרחך כיון דלא ידעה תצא אף באומרים שאביה כו' ועיין בלחם משנה שם ומ"מ אפשר לומר דבאומרים דאביה קיבל קידושין אף שהיא אינה יודעת לא תצא לדעת הר"מ דליכא למימר אוקי עד לבהדי עד והיא מסופקת ועיין שם במגיד משנה ודע דלא דמי אף לדעת הר"א באם היא מכחישתו דתנשא לכתחלה ובאינה יודעת וע"א מכחיש אותו העד שלא תנשא לכתחלה. ולולי דברי ח"מ הייתי אומר דהכי בש"ע מיירי במכחישתו כמו בסיפא דודאי על כרחך איירי במכחישתו ספק קרוב לה ספק קרוב לו לשיטת הרמב"ם (בפ"ט מה"א) והא דנקט עד אומר ועד אומר לרבותא דאפילו הכי תנשא לכתחלה דלא תימא דוקא בא העד לחודיה והיא מכחישתו דמותרת לכתחלה דעד אחד בהכחשה לאו כלום הוא אבל בשזה מסייע לה לא דמעיזה קמ"ל דאוקי אחזקה ומכ"ש בעד א' לחוד דע"א בהכחשה לאו כלום היא ומה שכתבתי דהר"מ ז"ל סובר יש לדקדק דא"כ נוקי בחזקת פנויה אלא ע"כ כתי' התוספת ודו"ק היטב:

תוכן העניינים

פורת יוסף על כתובות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה