אור ברסלב

פורת יוסף על כתובות· רבי יוסף תאומים

דף כב:

דף כב.

תנו רבנן שנים אומרים מת ושנים אומרים לא מת הרי זו לא תנשא ואם נשאת לא תצא ר' מנחם בר"י כו' עכ"ל אין להקשות אמאי דפריך היא גופא באשם תלוי קאי וכן הנושאה אימא דמיירי בע"א כו' דאין דבריו של אחד במקום שנים כמו דמשני לקמן על ר' יוחנן דא"כ אמאי פליג ר' מנחם בר' יוסי דודאי בכה"ג אם נשאת לא תצא:

ע"ש באומרת ברי לי שאין לבי נוקפו עכ"ל שיטת רש"י ז"ל דאם אומרת ברי לי שמת בעלי מותרת אפילו לאחר ועוד מאי טעמא דר' מבר"י לכך פירש באומרת ברי לי שאין לבי נוקפי כו' אבל הר"ן והריטב"א פירשו כיון דאיכא עדים שאמרו לא מת אינה נאמנת אף דאיכא חזקה דאשה דייקא ומנסבא מהני נגד חזקת אשת איש אבל לא לגבי עדים והוה ליה ותרי ותרי ספיקא דאורייתא אם לא שנשאת לאחד מעידיה ודוק:

ובתוס' בד"ה כגון שניסת לאחד מעידיה והא דאמרינן ביבמות הרגנוהו לא ישא את אשתו כו' עכ"ל הנה הרב הגדול בספרו פ"י הביא תשובה מהרב הגדול מוה' אברהם ברודא ז"ל דהא דאם כנס אינו מוציא יע"ש היטב. והנה הוא מחלוקת בין הפוסקים בעד אחד אי כנס מוציא או לא עיין באבן העזר (סימן י"ז) דהב"ח ז"ל ס"ל דטעמא דהרא"ש דבע"א תצא אפילו בדיעבד עיין בבית שמואל שם. ולפי זה צריך לומר דאחכם ואמביא גט קאי התם דאם כנס אינו מוציא אבל בעד המעיד אף כנס מוציא והתוס' מחלקין בין שני עדים לעד אחד ועיין בפי"ג מהלכות גירושין במגיד משנה במ"ש שם בשם הרשב"א ז"ל יע"ש היטב. ומ"ש מהר"ם שיף ז"ל דליכא למימר בהא אקומתי' דר"י בע"א שמת והתירוה ושני עדים דלא מת והוה תרי ותרי דא"כ הא לא ישא את אשתו היינו נמי דבע"א אפילו בדיעבד אם כנס מוציא כשיטת הב"ח ז"ל ומיהו בלא"ה דחה מהר"ם שיף ז"ל דודאי דתרי עדיפא ומבואר בכמה מקומות כן נראה בדרך הפשוט אבל מה אעשה שהריטב"א ז"ל בביאור קושיא זאת כתב וזה לשונו ואי קשיא דהכא משמע משום תרי ותרי לא תנשא לכתחלה וביבמות משמע הרגנוהו לא ישא את אשתו כו'. ותירץ מה שתירץ התוס' יע"ש הרי בהדיא דקושית התוספת הכי הוא דלא הוה למימר הרי זה לא תנשא דמילתא דפשיטא הוא משום חשד ולא שייך כלל הכא להאי דינא אלא הכי הוה ליה למימר שנים אומרים מת כו' אם נישאת לא תצא דזהו עיקר החידוש פלוגתא דרבנן ודר' מנחם בר' יוסי אלא ש"מ דעיקר דינא אתי לאשמעינן בהא גופא אף דאומרת ברי לי אפילו הכי לכתחלה לא ואיסורא נמי אית ביה ולאו משום לזות שפתים דהוא רק עצה טובה כמו שיתבאר בסמוך אלא דאיסורא כו' ועל זה תירצו דבשנים ליכא למיחש כו':

או יאמר בזה דודאי האי דינא דתנא קמא ודר' מנחם בר' יוסי אפילו בעד אחד הוה מצי לאשמעינן כגון שבאו שניהם בבת אחת רצה לומר קודם שהתירוה לינשא לשיטת הרמב"ם (בפרק י"ב מהלכות גירושין) דהוה כתרי ותרי בניסת לעד המעיד ולאשמעינן רבותא טפי ומאי איריא שנים לכך פירשו דרבותא אשמעינן דאף בשנים לכתחלה לא דבעד אחד פשיטא דלכתחלה לא משום חשדא אבל בשנים אימא לא לכך אשמעינן רבותא דאפ"ה לכתחלה לא דהוה תרי ותרי כו' ועל זה הקשו דהתם תנן בהרגנוהו לא ישא את אשתו אף בשני עדים ותירצו דהתם שאמר שהרגו עם חבורת אנשים ודו"ק:

ע"ש גמרא שנים אומרים מת כו' מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא כו' עכ"ל הרמב"ן בהשגותיו על הר"מ ז"ל השיג עליו בזה (בפי"ב מהלכות גירושין) דא"כ לישני בעד אחד בב"א יע"ש במ"מ והלחם משנה הקשה עוד למאי דמוקי רבא בתרי ותרי אמאי לא אשמעינן רבותא טפי דאפילו בע"א כו' ותירץ דאפ"ה לכתחלה לא ועיין מ"ש לעיל. מדברי מהר"מ שיף ז"ל משמע דמגיה הברייתא דברי ר"י אבל בספר פני יהושע צידד בזה דאפשר דשני קרובים או פסולים דלא חשיבי אלא כחד ועיין בריטב"א והבית שמואל השיב על הב"ח דסבירא ליה דבע"א תצא מתשובת הרא"ש (כלל ל"ב סימן ד') דעד אחד אמר מת וע"א אומר לא מת ונשאת לעד המעיד תצא משום דאוקמיה חד לגבי חד והוא בחזקת חי ואי ס"ד דתצא תיפוק ליה בלא"ה דתצא כו' עכ"ל יע"ש בבית שמואל (בסימן י"ז סעיף ל"ז ס"ק קי"ג) ואני אומר דלא תהא זו גדולה ממה שכתב הש"ע שם ואם נשאת לאחד מעידיה ותמה שם הבית שמואל הא הכי מיירי בע"א ותירץ דשני אחים או פסולים לא חשיבי אלא כאחד א"כ אימא דהרא"ש נמי הכי מיירי ע"א אומר מת שני קרובים או פסולים דליכא תו חשדא בשנים אפילו הכי תנא דאוקי חד לגבי חד והוא בחזקת שהוא חי. ומה שכתב הרא"ש דאוקי חד לגבי חד והוא בחזקת שהוא חי הלשון קשה דהא אשה דייקא ומנסבה מרעה לה להך חזקה דחזקת אשת איש בתרי ותרי והוא הדין בכאן אלא דלא מסלקינין לגמרי העדים וגם חזקה זו מרע לה הך עד כו' וק"ל לענ"ד:

תוכן העניינים

פורת יוסף על כתובות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה