אור ברסלב

פורת יוסף על כתובות· רבי יוסף תאומים

דף יג.

דף יב:

מתניתין היא אומרת מוכת עץ אני והוא אומר לא כי אלא דרוסת איש את ר"ג ור"א אומר נאמנת הך מתני' לכאורה לא מתוקמא אלא באשת כהן דבאשת ישראל ובקיבל בה אביה קידושין פחותה מג' שנים ויום אחד דאם כן בתולי' חוזרין ואי בספק ספיקא אמאי לא מהימנא לר' יהושע דנאמנת במיגו דאי בעי אמרה בתולה הייתי דלא נאמן כיון דלא מפסיד הכתובה דשקורי קמשקר כיון דאיכא ספק ספיקא אי באשת ישראל כמ"ש לעיל התוספת ואף דר"י לית ליה מיגו היינו בטענה מעולה אבל היכא דמצי לאיפטורי בהך טענה ודאי דאית ליה מיגו כמו שכתבו התוספת לקמן (בדף י"ד ע"א) יע"ש אלא ע"כ באשת כהן מיהו דליכא למימר בטענת דמים דטענה מבוררת הוא הא מ"ע אית לה דמים לשיטת רש"י כמו בוגרת וא"כ מאי טענה היא מ"ע אני הא מ"ע נמי אית לה דמים אלא ע"כ בטענה פתח פתוח ומיהו למאן דאית ליה דאין אומרים מיגו דהעזה אתי שפיר אף באשת ישראל דכיון דהיא מודה דאינה בתולה ומיגו ליכא דלא ניחא לה להעיז בדבר שהוא יודע ואומרת מוכת עץ דלא ידע. ולפ"ז קצת קשה מאי פריך לקמן תרתי למה לי הא איצטריך תרוייהו דהא הך מתניתין איצטריך דאפ"ה ס"ל לר"י דלא מהימנא דאף דאית לה מיגו דלא אמרינן מיגו דהעזה ותרוייהו איצטריכא לר"י דמההיא דלעיל לא שמעינן אלא דלא אמרינן מיגו בטענה מעולה ומההיא לא שמעינן אלא דלא אמרינן מיגו דהעזה אמנם בלאו הכי לא קשה מהך מתני' דהיא אומרת מוכת עץ אני דאיצטריך לאפוקי מדרמי בר חמי אלא דנקיט הך צריכותא נקיט נמי כו' אלא דמ"מ קשיא קצת אמאי לא קאמר נמי לר"י ודוק לענ"ד:

מתניתין ראוה מדברת עם אחד ואמרו לה מה טיבו של איש פלוני וכהן הוא ר"ג ור"א אומרים נאמנת כו' עכ"ל האי ר"א לאו היינו ר"א דפרק הבא על יבמתו דסבירא ליה דפנוי הבא על הפנויה שלא לשם אישות עשאה זונה דאל"כ אפילו מהימנן לה דאיש כשר לכהונה מ"מ הוה זונה ונפסלת ג"כ מתרומה אלא דלאו היינו ר"א דהתם וק"ל:

ע"ש גמרא מדברת זעירי אמר נסתרה כו' והיא אומרת נבעלתי לכשר כמו שכתבו התוס' והנה לזעירי איצטריך תרווייהו רישא וסיפא להודיעך כחו דר' יהושע דלא שמעינן דמאי מדברת נסתרה אלא מדקתני תרתי ע"כ רישא בנסתרה לחוד ואפ"ה סובר ר"י דאינה נאמנת משא"כ אי לא הוה תני אלא רישא לחוד הוה אמינא מאי מדברת נבעלה ולישנא מעליא נקיט דהא לדידיה אף למ"ד דמכשיר בה פוסל בבתה ומעוברת דנקיט לישנא מעליא נקיט א"כ ה"ה אי הוה תני מדברת לחוד ה"א מאי מדברת נבעלה ולישנא מעליא נקיט ועיין במהר"ם שיף ז"ל ודוק:

ובתוס' בד"ה רב אסי אמר נבעלה אבל נסתרה מודה ר' יהושע דנאמנת וזעירי אית ליה דאף בנסתרה לית ליה לר' יהושע מיגו ואף דבפ"ב אמרינן בהדיא דהיכא דאית ליה מיגו מעליא כגון בשדה של אביך היתה דמודה ר"י ולשיטת התוס' שם דאיירי התם בתובעו כיון דאיכא טענה דמצי למיפטר אנפשיה מהימן י"ל דשאני הכי דכיון דאיסתתר אין אפוטרפוס לעריות ולא הוה מיגו כו' ומיהו אי הוה טענה דלא נבעלתי ודאי דהוה מהימנא דהוה ס"ס אלא דלא חשיב מיגו שסבורה דאי אמרה לא' נבעלתי חשיבא טפי משקרה דאין אפוטרפוס לעריות כו' ומה שכתב מהרש"א ז"ל דסמכו עצמן אמה שכתבו לקמן דזעירי דאמר נסתרה על כרחך מיירי בהיא אומרת נבעלה וע"כ רב אסי סובר דאפילו בכהאי גוונא באומרת נבעלה מודה ר' יהושע דמהימנא כו' עכ"ל ולא אבין דאף אם נימא דזעירי איירי באומרת נסתרה ולא נבעלתי אפ"ה מדלא מוקי רב אסי מתני' בנסתרה והיא אומרת נבעלתי דליכא ס"ס ולכך סובר ר"י דלא מהימנא ולמה ליה לומר מאי מדברת נבעלה כו' וצריך לדחוקי לישנא מעליא נקיט אלא שמע מיניה דסובר רב אסי דאף באומרת נבעלה אפילו הכי מודה ר"י דנאמנת דהוה מיגו דאי בעי כו'. ומיהו הא ליכא להקשות אמאי לא הקשו נמי לזעירי דאמר מאי מדברת נסתרה והיא אומרת נבעלה משמע הא לא ראוה מדברת והיא אומרת נבעלת לכשר הוה מודה ר"י והא לית ליה מיגו כלל כו' די"ל דודאי אסק' אדעתייהו דכהאי גוונא מודה ר"י דאמרינן מיגו בפ"ב גבי שדה ושל אביך אלא דיש לומר כפירש"י שם דפירש דאין שור שחוט לפניך היינו שאין הלה תובעו הא בשור שחוט לפניך כו' וא"כ דוקא ראוה מדברת הא לא ראוה מדברת דהיינו נסתרה אלא שהיא אומרת כן ודאי דנאמנת דדמיא להא שדה זו של אביך משא"כ ביחוד דהוה כמו הלה תובעו דכיון דאנו רואין שיחדה עם זה אנו שואלין אותה מה טיבו של איש זה ועיין במגיני שלמה מה שכתב שם לכך כתבו דלא כן אלא כמה שכתבו התם דהתם נמי איירי בהלה תובעו אלא היכא דאית ליה מיגו לאיפטורי אמרינן שפיר מיגו. אלא דזעירי סבר כיון דאיסתתר אין אפוטרפוס כו' ולא הוה מיגו ורב אסי סבר דמכל מקום הוה מיגו. ואיך שיהי' קשה מאי קושיא על רב אסי אימא דגם רב אסי סבר דלא אמרינן מיגו לר"י והא דלא אוקמי' מתני' בראוה מדברת והיא אומרת נבעלתי דאפילו בלא נתיח' נמי אסור לר"י וע"כ משום מעלה עשו ביוחסין דאיהו ס"ל דלא אמרינן אין אפוטרפוס לעריות דמהתם איתותב רב אסי וא"כ ע"כ משום מעלה עשו ביוחסין אלא ע"כ מתניתין מיירי ביש עדים שנבעלה ואין להקשות ליתני רבותא טפי דאפילו לא ראינו כלל אלא שהיא אומרת נבעלתי י"ל לאשמעינן אליביה דר"ג דאפ"ה נאמנת ואין להקשות הא מסיפא שמעינן בהיתה מעוברת דמכשיר ר"ג י"ל דאי מסיפא הוה אמינא דוקא אבתה נאמנת דהוה דיעבד כו' כמו שכתב הרא"ש ז"ל לקמן בההיא ארוס וארוסתו יע"ש ולקמן יתבאר מזה לכך איצטריך רישא כו'. אבל התוספת לשיטתייהו דכתבו בהא דחדא להודיעך כחו דר"ג שכתבו דרישא להודיעך דר"י ואמאי לא דגם רישא להודיעך כחו דר"ג דאי מסיפא הוה אמינא שאני בתה דחשוב דיעבד אלא דלא סבירא להו כמ"ש הרא"ש ושפיר כתבו דעל כרחך דרב אסי דאמר מאי מדברת נבעלה אבל נסתרה מודה ר"י כו' ומ"מ דברי מהרש"א קשה ודוק לענ"ד:

ובתוס' בד"ה ואין אוסרין על היחוד כו'. וקצת קשה כו' עכ"ל יש לדקדק במאי דכתבו וק"ק והיא קושיא עצומה כמו שהעיר בזה בעל קיקיון דיונה ב' במאי דכתבו אח"כ בדיבור שאחר זה והר"ר יוסף משליטון תירוץ דנפקא מיניה באנוסת אביו דאין אוסרין על היחוד יש להקשות מיד ה"ל לשנוי לעיל אהא דמקשין התם כו' ועוד דפריך לזעירי מרב דאמר מלקין על היחוד ואין אוסרין על היחוד דאין אשה נאסרת על בעלה ביחוד ואמאי לא פריך מכמה משניות דמתני בהו בהדיא דאין אשה נאסרת על בעלה בלא קינוי וסתירה אח"כ מצאתי להתוס' ישנים שהקשו זאת ותירוצם יתבאר לקמן בעזה"י ומלבד זאת מה דקאמר לקמן דלדברי הפוסל פוסל בבתה ולדברי המכשיר מכשיר בבתה כו' ולכאורה למאן דפוסל פוסל בבתה היינו למאן דפוסל ברוב פסולים כ"ש דלא מכשיר בבתה דאמה שאית לה חזקת כשרות פסולה ברוב פסולים מכל שכן בתה דלית לה חזקת כשרות כו' ולא הוה למימר אלא לדברי המכשיר מכשיר בבתה כו':

זה לשון התרומת הדשן ז"ל (בסימן רכ"ב) האריך בדין האומרת טמאה אני לך דמסיק בסוף נדרים דאינה נאמנת למשנה אחרונה אי יחדה עם אחר אמרה טמאה אני לך אי נאמנת כיון דהוה רגלים לדבר או דאפילו הכי אינה נאמנת יע"ש שהביא בשם משאנ"ץ מינץ דנאמנת והוא ז"ל פסק דאפ"ה אינה נאמנת דמדפליג רב בין מלקין על היחוד ואין אוסרין על היחוד ולא מפליג באיסורא גופא בין אומרת טמאה אני או לא אלא ודאי דאף ביחוד לא מהימנא כו' דחיישינן שמא עיניה נתנה באחר עכ"ל הרשב"א והמגיני שלמה הקשה דידיה אדידיה דאם כן מאי מקשה הרשב"א כאן בשמעתין דהקשה דעל כרחך דזעירי איירי באומרת נבעלה ומאי מקשה מרב דאיירי בלא אמרה נבעלה והא איהו ז"ל כתב דגם רב איירי אפילו באומרת טמאה אני לך מדלא מפליג כו' עד כאן לשונו:

ולענ"ד נראה ליישב דהתם איירי ביחוד אשת איש ודיבורה כמאן דליתא דמי דחיישינן שמא עיניה נתנה באחר מה שאין כאן במתני' דאיירי בפנויה וא"כ ודאי דאי אמרה נבעלתי דליכא כאן אלא חדא ספיקא כו' ומיגו ליכא דכיון דרגלים לדבר דכיון דאיסתתר אין אפוטרפוס לעריות וזה שהקשו התוס' כאן ותירצו דהכי פריך דהכי בספק אחד אוסרין והתם בספק אחד אין אוסרין והנה מה שתירצו דספק אספק פריך הוא דוחק דאכתי אין הנדון דומה לראי' ולכך הקשו בלשון תימא דהכי הוה הספק דשמא לכשר והתם הספק שמא לא נבעלה כלל ואף דאומרת נבעלה הא כבר כתבתי דכיון דחיישינן שמא עיניה נתנה באחר דיבורה כמאן דליתא דמי כו'. ועיין במגיני שלמה מ"ש והנה בזה אתי שפיר דפריך לזעירי דוקא ולא לרב אסי דיש לנו לומר דהא דאמר רב התם מלקין על היחוד ביחוד פנויה איירי ותדע שהרי התוס' לקמן בדיבור שאחר זה הקשו דמשמע דביחוד פנויה איירי דומיא דמלקין על היחוד כו' וא"כ המקשה היה סבור דהתם לענין יחוד פנויה איירי ולאוסרה על כהן ואפילו אמרה נבעלתי אפילו הכי אין אוסרין על היחוד דאית ליה מיגו דאי בעי אמרה לא נבעלתי והוה מהימנא דס"ס כו' משא"כ כאן דאית עדים שנבעלה ולכך סובר ר' יהושע דאינה נאמנת מה שאין כן לזעירי דאמר מאי מדברת נסתרה פריך שפיר דממה נפשך היאך מיירי אי ביחוד פנויה ולענין לאוסרה לכהונה ולכך מהימנא דאית לה מיגו דאי בעי אמרה לא נבעלתי הא כאן נמי אית לה מיגו ואפ"ה אית ליה לר"י דאינה נאמנת כו' ואי לענין אשת איש לאוסרה על בעלה כמו דמסקי התוספת באמת א"כ אמאי אינה נאמנת כאן דמספק אוסרין והתם אין אוסרין כו'. אמנם יאמר לפי סברת הרשב"א משאנ"ץ שהביא בס' תרומת הדשן דאם יחדה ואמרה נבעלתי אסורה ולא חש להא דלא מפליג רב כו' ודאי אי בפנויה מיירי רב גם לזעירי לא תקשה דאימא רב איירי בלא אמרה נבעלתי ואיכא ס"ס כו' חדא שמא לא זינתה ואת"ל זינתה שמא לכשר נבעלה משא"כ כאן דאומרת נבעלה ליכא אלא חדא ספיקא כו' ומיגו ליכא כיון דאיסתתר כו' אף שהתוס' כתבו לקמן דלא הוה ס"ס מכל מקום הא מעיקרא חשבו ס"ס ודוק היטב לפענ"ד:

ובזה א"ש מאי דמקשין התוס' בדיבור שאחר זה מההיא נואף ומאי קושיא אימא דההיא נואף איירי באומרת נבעלה כו' כיון דרגלים לדבר מהימנא. אמנם לשיטת בעל תרומת הדשן א"ש דאיהו ס"ל דאף ביחדה ואומרת טמאה אני לך דאינה נאמנת דההיא דרב דאין אוסרין על היחוד נמי איירי באומרת נבעלתי מדלא מפליג כו'. ולפ"ז א"ש הך דהר"ר יוסף משליטון דלא קשה נמי מהך דנואף כו' דהוכחת בעל תה"ד ז"ל דאף בנתיחדה ואומרת טמאה אני לך דאינה נאמנת מדלא מפליג רב באוסרין גופא אי אומרת נבעלתי או לא וכל זה אי אמרינן דההיא דרב איירי באשת איש ולענין לאוסרה על בעלה אית ליה שפיר הוכחה משא"כ לפי סברת הר"ר יוסף משליטון שתירץ דהתם איירי בפנויה ולענין כו' לאוסרה על בנו אם כן אין ראיה דהתם איירי באומרת לא נבעלתי דבאומרת נבעלתי ודאי דאוסרין על היחוד דכיון דפנויה היא ליכא למיחש שמא עיניה נתנה באחר ואם כן אין קושיא מההיא דנואף דהתם איירי באומרת נבעלתי ולכך כו' דלא כמה שכתב בעל תרומת הדשן דכיון דהך דרב איירי בפנויה וליתא להוכחת בעל תרומת הדשן ז"ל כו' ודוק היטב לפענ"ד:

ודע דהא דאמר חדא להכשיר בה וחדא להכשיר בבתה וכתבו התוס' ז"ל ורישא להודיעך כחו דר"י וסיפא להודיעך כחו דר"ג וכתב מהרש"א הא דלא פירש רש"י כן יע"ש אבל אם נאמר דאפשר למאן דמכשיר בבתה אינו מכשיר בה דאיתא לקמן דף הנ"ל ההוא ארוס וארוסתו כו' דהולד חשיב דיעבד דאי ממזר כו' וכמ"ש לעיל דאמר לדברי הפוסל בה פוסל בבתה דהוה אמינא דאף דלדברי הפוסל בה אפילו הכי בבתה הוה דיעבד דאי חיישינן לנתין ולממזר הוה הולד ממזר ואינו מותר לא בממזרת ולא בישראל כו' ולפ"ז אתי שפיר דרש"י לא פי' כו' כמ"ש לעיל דאיכא למימר דרישא וסיפא תרווייהו להודיעך כחו דר"י כו' אלא דלפי זה לא מקשה הגמרא דהא דאמר רב אין אוסרין על היחוד דהתם איירי באומרת לא נבעלתי והכא איירי בנבעלה ואי דתקשה אמאי לא מפליג רב באיסורא גופא כו' י"ל דבאומרת נבעלה אף בלא יחוד אסורה דחיישינן שמא לנתין ולממזר דהתם בפנויה איירי ואיירי בלא אומרת נבעלה ואיכא ס"ס כיון דאיירי בפנויה ולענין לאוסרה לכהונה כו' ואי דתקשה א"כ מאי איריא במתני' ראוה מדברת אפילו בלא יחוד נמי אסורה י"ל דרבותא דר"ג אשמעינן דאפ"ה מותרת ואי דתקשה הא מסיפא שמעינן דאפי' היתה מעוברת י"ל דמסיפא לא מוכח אלא להכשיר בתה דהוה דיעבד ולא להכשיר בה ולכך תני רישא כו' אלא ודאי דליתא לסברת הרא"ש ז"ל דהולד חשיב כדיעבד אלא כפירש"י דלקמן דדיעבד הוא דמפקינן אשה מבעלה וא"כ שפיר פריך מרב כו' ולכך הוצרכו לפרש דסיפא להודיעך כחו דר"ג אבל רש"י ז"ל שכתב דיחוד איחוד פריך כו' דרצה לומר דכאן אמר זעירי מדברת נסתרה היינו בלא נבעלה ופריך שפיר וא"כ איכא למימר דבתה לא אתיא מרישא ולכך לא פי' כפירוש התוס' דסיפא להודיעך כחו דר"ג דאיכא למימר דסיפא להודיעך כחו דר' יהושע כמה שכתבתי דה"א דבתה הוה דיעבד ומודה בה ר' יהושע ומה שכתבתי בסמוך דמפירש"י לקמן גבי ההוא ארוס וארוסתו דאתו לקמי' דרב יוסף דמשמע מלשונו דאין הוולד חשיב דיעבד כבר כתב הבית יהודה והקיקיון דיונה דאפשר דגם רש"י יודה לפירוש הרא"ש ז"ל יעוין שם היטב ודוק היטב לפענ"ד:

עוד שם גמרא והאמר רב מלקין על היחוד ואין אוסרין על היחוד לימא דלא כר' יהושע כו' עכ"ל. הנה אם נאמר דהתם ביחוד פנויה איירי ולענין אוסרה לכהונה לא משני דמעלה עשו ביוחסין א"כ לא משני מידי דמעלה עשו ביוחסין דהתם נמי לענין כהונה איירי מיהו בקושיא לא הוה קשה דמאי פריך דהתם ספק ספיקא שמא לא נבעלה ואת"ל נבעלה שמא לכשר משא"כ כאן דליכא אלא חדא ספיקא כיון דמיירי באומרת נבעלה כו' בשלמא אי באשת איש איירי הך דרב דאין אוסרין על היחוד פריך שפיר ספק אספק משא"כ אי איירי ביחוד פנויה כו'. אמנם למ"ש הרשב"א אתי שפיר דע"כ התם נמי מיירי באומרת נבעלתי דאל"כ היה לפלוגי בין אומרת נבעלתי או לאו דהא ודאי היחוד גורם האיסור דאי לאו היחוד הוה מהימנא מטעם מיגו דאי בעי אמרה לא נבעלתי דליכא למימר כו' משא"כ אי היחוד ליכא מיגו כיון דאיסתתר אין אפוטרפוס לעריות כו' וא"כ פריך שפיר ספק אספק דדמיא ממש הספיקות להדדי אבל דא"כ לא משני מידי בתי' דמיירי בא"א ולצדדין קתני כו' ואהא סמכו עצמן בקושיית' לעיל להקשות דהכי בנבעלה והתם אף דאומרת נבעלתי אינה נאמנת דשמא עיניה נתנה באחר כו' וא"כ לא דמיא ספיקות להדדי דהתם ספק נבעלה והכא ספק אם לכשר או לפסול כו'. ולהר"ר יוסף משליטן שתירץ דהתם לענין לאוסרה לאביו דאין נושאין על האנוסה אתי שפיר דהתם איירי דלא אומרת נבעלתי דליכא לאקשוי מדלא מפליג בין אומרת נבעלתי ובין לא אומרת נבעלתי דבאומרת נבעלתי אפילו בלא יחוד ודאי אסורה לאביו של בועל דליכא למיחש שמא עיניה נתנה באחר כיון דהתם מיירי ביחוד פנויה וכמה שכתבתי כל זה לעיל א"ש ועיין עוד לקמן בחדושינו מ"ש שם:

תוכן העניינים

פורת יוסף על כתובות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה