אור ברסלב

פורת יוסף על יבמות· רבי יוסף תאומים

דף ק.

דף צז.

גמרא נותנין עליהם חומרי כו' למאי הילכתא אמר רב פפא למנחתם נקמצת כמנחת ישראל ואינה נאכלת כמנחת כהנים הא כיצד הקומץ קרב בעצמו והשירים קריבין בעצמו איקרי כאן כל שממנו לאישים כו' עכ"ל ראיתי לכתוב כאן דברי הרמב"ם (דהל' איסורי מזבח פרק ששי) כתב וזה לשונו דכל האסורין למזבח אם עבר והקריבן הרי זה אינו לוקה ולקמן יבאר בזה. יש מקשים על הא דאמר במנחות (דף ה' ע"ב) מן הבקר להוציא את הטריפה ופריך למה לי קרא הא ק"ו ומסיק דהוה אמינא דוקא איטרפה והדר אקדשי' כו' ומקשין דהא ע"כ לא איצטריך אלא לטריפה שאינה ניכרת אלא לאחר שחיטה דטריפה הניכרת לא איצטריך כדמסיק שם בגמרא אלא על כרחך לטריפה שאינה ניכרת וא"כ מנא ידעינן אי אקדשיה והדר איטרפה ומספק הוה פסול אלא דמשכח' לי' דאקדשיה ועברו עליה שנה דטריפה אינה חיה י"ב חודש וע"כ לאחר מכאן הוא דנטרפה ואם כן למה לי בר"ה דאין מאחר נדרו בלא ירצה דאל"כ למה לי מן הבקר דהא לא משכחת ליה אלא שעברו עליה שלש רגלים כו' ובלא"ה הוה בלא ירצה עכ"ל. והנה לדעת הר"מ ז"ל דאמר דכל ספק דאורייתא לחומרא הוא רק מדרבנן ודוקא איסור כרת הוא דהוה מן התורה כמו אשם תלוי א"ש דאי לאו מן הבקר הוה אמינא מספיקא מותר מן התורה כיון דליכא אלא איסור לאו ולשיטת החולקים על הר"מ וסבירא להו דכל ספיקא דאורייתא לחומרא הוה מן התורה נמי לא קשיא מידי דאיצטריך מן הבקר דאי לאו מן הבקר א"כ כששחט ונמצא טריפה אינו לוקה דספיקא הוא דשמא אחר ההקדש נעשה טריפה לכך כתיב מן הבקר דאף באקדשה והדר איטרפא נמי אסור מן התורה וא"כ שפיר לקי עליה דכל הפסולין שבשור ושה הרי הוא בלא ירצה כדמסיק באותו ואת בנו והרמב"ם ז"ל דכתב בהל' איסורי מזבח והבאתיו לעיל דכל האסורין למזבח אם עבר והקריבן אינו לוקה וכתב הכסף משנה שם דרבינו סובר דהא דאמרינן בחולין בפרק אותו ואת בנו ולילקי נמי משום לא ירצה היינו דוקא לאביי דאמר לוקה על לאו שבכללות משא"כ לרבא דס"ל אין לוקה על לאו שבכללות כו' אינו לוקה על לאו דכל הפסולין כו' אין להקשות א"כ למה לי דאין מאחר נדרו בלא ירצה י"ל דלדידיה בלאו הכי לא קשה מידי דאיצטריך דאי לאו מן הבקר הוה ספיקא דאורייתא לחומרא מדרבנן כו' ודוק היטב:

ודע דליכא למימר דהא דאיצטריך מן הבקר ואין מאחר נדרו בלא ירצה דמצינו בקרבן יורש דאינו עובר בבל תאחר י"ל דלאביי בקרבן יורש עובר בבל תאחר כדאמר בר"ה (דף ז' ע"א) יע"ש היטב אלא כמ"ש דלאביי לא קשה מידי דאיהו ס"ל דלוקין על לאו שבכללות ואיצטריך מן הבקר ללקות עליו כמ"ש לעיל. והנה בהא דכתב הכ"מ דהא דכתב הר"מ דכל איסורין אם עבר והקריבן אינו לוקה דהוה לאו שבכללות לדעת רבא והא מסיק בפסחים (דף מ"א ע"ב) נהי דתרתי לא לקי חדא מיהא לקי. וכן כתב הר"מ בהלכות קרבן פסח גבי נא ומבושל אבל הנראה לי בזה דיש חילוק בין היכא שמפורש בהדיא הלאו כגון אל תאכלו ממנו נא ומבושל דהוה ג"כ לדעת הר"מ לאו שבכללות דלא כשיטת התוס' בפסחים (דף כ"ה) יע"ש וכדומה ודאי דחדא מיהא לקי משא"כ בלאו דלא כתיב בפירוש על דבר מיוחד כגון לא תאכלו על הדם דפסק הר"מ בהל' מאכלות איסורת דהאוכל בשר מבהמה קודם שתצא נפשה הוה דאורייתא ואפ"ה אינו לוקה וכן הכא דכיון דלא כתיב כלל הלאו על דבר מיוחד ועיין בר"מ הלכות כלאים שכתב ג"כ יע"ש היטב ובמקום אחר אנופף ידי בזה בעזה"י:

סליק פרק נושאין על האנוסה

פרק מצות חליצה

תוכן העניינים

פורת יוסף על יבמות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה