פורת יוסף על יבמות· רבי יוסף תאומים
דף עה.
גמרא ומאן תנא דפליג תנא דבר"י ישמעאל הוא דאמר בזב בעל שתי ראיות מדבר ובמצורע מוחלט הכתוב מדבר והאי עד אשר יטהר עד דמייתי כפרה כו' עכ"ל ראיתי לבאר בכאן סוגיא אחת בחולין (דף ק"מ ע"א) שלח תשלח אפי' לדבר מצוה כו' ומסיק לטהרת מצורע דהוה אמינא גדול השלום כו' יע"ש היטב והרמב"ם ז"ל (בהל' שחיטה פי"ג) כתב שלח תשלח אפילו מאה פעמים כו' ולא יטול אדם אם על הבנים אפילו לטהר את המצורע וכתב הלחם משנה דלאו מלשון שלח תשלח משמע ליה דאיצטריך לדבר מצוה כו' עכ"ל והנה לכאורה נראה לומר דהר"מ לשיטתי' לא איצטריך תשלח לדבר מצוה דבגמרא מסקינן דהוה אמינא לדבר מצוה לטהרת מצורע דגדול השלום שנאסר בתשמיש המטה ופירש"י ז"ל דאתיא כמאן דאמר במועד קטן דמצורע בימי ספורו אסור בתשמיש המטה וכל שכן בימי חלוטו כו' רצונו מבואר דלמאן דסובר דבימי חלוטו מותר אין כאן גדול השלום ואין לומר דמוקי קרא למצורע בימי ספורו דודאי אסור בתשמיש המטה כו' ובמצורע עני שמביא עוף קרבנו דיש לומר דכיון דטבל בליל שביעי ודאי כפרתו אינו מעכב לאסור בתשמיש המטה וכן הוא בר"מ הל' טומאת צרעת כמו שיתבאר בסמוך דז' ימים כתיב כו' אלא על כרחך למאן דאמר מצורע בימי ספורו וכ"ש בימי חלוטו כו' וא"כ הרמב"ם ז"ל דפסק (בהל' טומאת צרעת פי"א הלכה ו') דמצורע בימי חלוטו מותר בתשמיש המטה ודאי דלא איצטריך תשלח לדבר מצוה דמאי אולמי' האי עשה מהאי עשה כו' ולכך כתב שפיר דתשלח אפילו מאה פעמים כו' אבל דבריו בפירוש המשניות אינם כן שהרי כתב שם וזה לשונו שם שלח הוא המקור והמקור נופל בין על הרבה ובין מעט כו' הרי בהדיא דתשלח לדבר מצוה משמע כו' ועוד יש לתמוה דהגמרא פריך לר' יהודה דאמר שלח מעיקרא משמע כו' ומשמע דאפילו לר' יהודה מוקי תשלח אפילו לדבר מצוה והא ר' יהודה אית ליה בהדיא במועד קטן דמצורע בימי חלוטו מותר בתשמיש המטה כו' והא לדידיה לא איצטריך קרא להכי דליכא גדול השלום כו' אבל הנראה לי בזה דבפסחים (דף נ"ט ע"א) אמרינן אין לך דבר שמאוחר אחר תמיד של בין הערבים כו' ר"י בנו של ר"י בן ברוקה אף מחוסר כיפורים בע"פ דיבוא עשה דפסח וידחה עשה שאין בו כרת כו' וא"כ אף למאן דאמר מצורע בימי חלוטו מותר בתשמיש המטה אפ"ה איצטריך תשלח לדבר מצוה למצורע עני שמביא עוף שחל שמיני שלו בע"פ דאי לאו תשלח ה"א יבוא עשה דפסח וידחה עשה שאין בו כרת לכך כתיב תשלח כו' וא"כ שפיר כתב הלחם משנה דתשלח לאו לומר אפילו מאה פעמים כו':
ובזה אתיא שפיר מ"ש רש"י ז"ל שם לדבר מצוה מנין כגון קן יולדת ולטהר את המצורע ולכאורה יש להקשות דקן יולדת בלאו קרא לא דחי דליכא גדול השלום דמותר בתשמיש המטה קודם הבאת קרבנותיה כו' אלא דפי' כן אליבא דהילכתא דאנן קיימא לן דנשים בראשון חובה לעשות פסח וא"כ ודאי איצטריך לחל מ"א ופ"א שלה בע"פ דה"א דיבוא עשה דפסח וידחה כו' לכך איצטריך תשלח אפילו לדבר מצוה דלא דחי כו'. ולפ"ז אתי נמי שפיר לר' יהודה דס"ל דמצורע בימי חלוטו מותר בתשמיש המטה אפ"ה תשלח כו' אלא דקשיא לי למה ליה לאוקמיה דסד"א דגדול השלום וא"כ תיקשה לר' יהודה אמאי לא אוקמיה ככ"ע ולמצורע שחל שמיני שלו בערב פסח כמ"ש לעיל:
ובזה יש לבאר דברי הר"מ ז"ל בהלכות שחיטה שכתב דחולין שנשחטו בעזרה אסורין באכילה ובהנאה מן התורה והקשו עליו דהא הרמב"ם ז"ל פסק בהל' מאכלות אסורות כר"א דכל מקום שנאמר לא יאכל אחד איסור אכילה והנאה במשמע וע"כ מאותו יליף ליה דהר"מ פסוק בהלכות עכו"ם וחקותיהם דאסור ליתן מתנת חנם לנכרי וסבירא ליה דדברים ככתבן כו' וא"כ מנא ליה דחולין שנשחטו בעזרה דאורייתא עכ"ל והנה יש לומר בהא דקאמר בחולין רב אשי אמר בשר בחלב אסור באכילה מלא תאכל כל תועבה כל שתיעבתי לך הרי הוא בבל תאכל כו' ופריך מעשה שבת ליתסר כו' שילוח הקן ליתסר לא אמרה תורה שלח לתקלה כו' ופירש"י בפירוש ראשון שילוח הקן ליתסר היינו לאחר שעבר ולקח האם לעצמו ליתסר דלא תאכל כל תועבה כו' יע"ש היטב והנה הרמב"ם ז"ל כתב בפ"ב מהל' בכורות הצורם אוזן קדשים כו' אסור מלא תאכל כל תועבה כו' ודרשא גמורה הוא לדעתו ז"ל וא"כ איכא למימר דחולין שנשחטו בעזרה דאסורין באכילה מן התורה מדכתיב כי ירחק ממך המקום בריחוק מקום אתה זובח ואוכל ואי אתה זובח ואוכל בקירוב מקום וא"כ חולין שנשחטו בעזרה נמי נעבדה בה עבירה כמו בשר בחלב וכמבואר בפוסקים והוה שפיר מלא תאכל כל תועבה כל שתיעבתי לך הרי הוא בבל תאכל כו' ואיסור הנאה נמי במשמע כדר"א דאמר כל מקום שנאמר לא יאכל אכילה והנאה במשמע כו' כמו דיליף רב אשי בפרק כל הבשר (בדף קט"ו ע"א) בשר בחלב דאסור באכילה ובהנאה. דהשתא ליכא למימר מעשה שבת יוכיחו דמה להנך שכן מותרין באכילה משא"כ חולין שנשחטו בעזרה דאסורין באכילה מקרא דכי ירחק כו' שפיר מצינו למילף דאסורין בהנאה מן התורה מלא תאכל כל תועבה כו' ולכך פסק שפיר דאסורין בהנאה מן התורה כו':
אמנם לרב יהודה דמסיק אליביה בפסחים (דף כ"ב ע"א) דלדידיה דיליף מאותו דכל איסורין שבתורה אסורין באכילה ובהנאה חולין שנשחטו בעזרה לאו דאורייתא ליכא למימר דאסורין מלא תאכל כל תועבה דלדידיה ליכא למימר דסבר הך דרשא דאל"כ יקשה קושית הגמרא לשם שילוח הקן ליתסר מלא תאכל כל תועבה דלדידיה ליכא לשנויי לא אמרה תורה שלח לתקלה דהא ר' יהודה ס"ל בחולין (דף ק"מ ע"א) הנוטל אם על הבנים ר"י אומר לוקה ואינו משלח דסובר שלח מעיקרא משמע וא"כ שילוח הקן ליתסר דאי דלא אמרה תורה שלח לתקלה לפירוש ראשון שם ברש"י דלא אמרה תורה כלל כשלקחה דלשלח כו' אלא ע"כ דלית ליה לר"י הך דרשא דלא תאכל כל תועבה ולכך אמר שפיר לר"י חולין שנשחטו בעזרה לאו דאורייתא משא"כ להרמב"ם ז"ל דפסק כרבנן בהל' שחיטה דהנוטל אם על הבנים משלח ואינו לוקה דהוה לאו הניתק לעשה שפיר פסק דחולין שנשחטו בעזרה אסורין בהנאה מן התורה:
סוגיא זו דחולין שנשחטו בעזרה הואיל ואתי לידן נימא ביה מילתא בפסחים (דף כ"ב ע"א) חולין שנשחטו בעזרה מן התורה ואידך חולין שנשחטו בעזרה לאו דאורייתא ובתוס' בד"ה חולין שנשחטו בעזרה לאו דאורייתא פי' בקונטרס לאו דאורייתא בהנאה כו' ולקמן בשמעתין כו' הקשה רשב"א בתורת כהנים ממעט ר"י חולין שנשחטו בעזרה כו' עכ"ל והנה מהרש"ל ומהרש"א ז"ל העירו בזה דמאי מוכח מלקמן טפי מהכי דחולין שנשחטו בעזרה לאו דאורייתא באכילה דאימא לענין הנאה אמר כו' ועוד היאך תלוי קושית הרשב"א ז"ל דוקא לשיטת התוס' דכתבו דחולין שנשחטו בעזרה לאו דאורייתא היינו באכילה הא גם לפירש"י ז"ל יקשה זאת הקושיא דכיון דלר' יהודה דסובר דחולין שנשחטו בעזרה מותרין בהנאה ל"ל הוא למעט משריפה כו'. אבל הנראה לי בזה דלפי מה דמסיק בחולין ובפסחים הך ק"ו דאיסי בן יהודה דיליף בשר בחלב דאסור בהנאה מק"ו מערלה שלא נעבדה עבירה כו' א"כ ה"ה חולין שנשחטו בעזרה נמי מצינו למילף בהך ק"ו דחולין ג"כ נעבדה בהו עבירה דאסור לשחוט חולין בעזרה ומצינו למילף בק"ו מערלה כו' ואין להקשות היאך מצינו למיליף דאיכא למיפרך מה לכלאי הכרם שכן לוקין שלא כדרך אכילתן כו' כדפריך על בשר בחלב וכאן לא שייך תירוצא דהתם דהתו' כתבו (בדף כ"ה ע"ב) בפסחים דהא דלא קאמר בחולין שנשחטו בעזרה הכל מודים שלוקין שלא כדרך אכילתן דמכי ירחק ואכלת נפקא כו' יע"ש היטב וא"כ איכא למיפרך מה לכלאי הכרם כו' די"ל דבאמת דיליף בשר בחלב מק"ו מהנך תלת תו איכא למילף חולין בעזרה מערלה וחמץ בפסח ובשר בחלב יוכיח ואי מה לבשר בחלב שכן לוקין שלא כדרך אכילתן חמץ בפסח יוכיח דהשתא ליכא מיפרך מה להנך שכן גידולי קרקע כדפרכינן פירכא כל דהו אי הדר דינא דבשר בחלב אינו גידולי קרקע כו' אלא דליכא למילף מהנך דהתוס' הקשו לשם בחולין (דף קט"ו ע"ב) דמה להנך שכן בשריפה וי"ל היא גופא ניליף ובחולין שנשחטו בעזרה ליכא למימר היא גופא נילף שיהא בשריפה דהא כתיב הוא למעט חולין בעזרה משריפה. ולפ"ז לשיטת רש"י לא הוה מצי להקשות למה לי הוא דאינו בשריפה הא מותרין בהנאה יש לומר מדכתיב הוא דאינו בשריפה ידעינן דמותרין בהנאה דתו ליכא למילף בק"ו כו' משא"כ אי לא הוה כתיב הוא למעט חולין שנשחטו בעזרה משריפה הוה אמינא דנילף הנאה ושריפה בק"ו מהנך תלת. מה שאין כן לשיטת התוס' שפירשו דחולין בעזרה לאו דאורייתא היינו אפילו באכילה לאו דאורייתא ועל כן הוקשו להם שפיר למה לי הוא דלא נילף בק"ו מהנך תלת דאכילה ודאי לא מצי למילף בק"ו דחורש בשור וחמור יוכיח דכהאי גוונא פריך בחולין (דף קט"ו ע"ב) אי הכי אכילה נמי ליתי בק"ו ומשני דאיכא למימר חורש בשור וחמור יוכיח כו' יע"ש והוקשו להם שפיר דלמה לי מיעוטא דהוא לומר דחולין שנשחטו בעזרה אינו בשריפה כו'. והנה הר"מ ז"ל בשורש השני כתב דכל דבר הנלמד בי"ג מדות הוה דברי סופרים כו' ואף שדינן דין תורה מ"מ נקראין דברי סופרים ולפ"ז א"ש דמכאן אין ראייה דאיכא למימר מה שאמר ואידך חולין שנשחטו בעזרה לאו דאורייתא היינו דילפינן מק"ו ושפיר אמר דלאו דאורייתא ומאן דאית ליה דכל איסורין יליף מנבילה ע"כ אותו לחולין שנשחטו בעזרה ואף דק"ו הוא מ"מ מילתא דאתיא בק"ו טרח וכתב לה קרא כו' משא"כ לקמן דקאמר מכדי חזקי' ור"א כו' מאי בינייהו לדינא ע"כ הא דקאמר חולין שנשחטו בעזרה לאו דאורייתא היינו ע"כ אף באכילה דאל"כ אין נ"מ לדינא דאתיא בק"ו ואף דנקראין דברי סופרים מ"מ דינן דין תורה ממש כמו שכתב הר"מ בספר המצות בשורש השני והביאו הכסף משנה בריש הל' אישות שהרי כסף לא למדו אלא בגזירה שוה כו' יע"ש היטב אלא על כרחך לאו דאורייתא אף באכילה ושפיר איכא למימר חורש בשור וחמור יוכיח כו':
והנה ראיתי להעיר בכאן מה דאיתא בקדושין (דף נ"ח ע"ב) דהמקדש באיסורי הנאה בחולין שנשחטו בעזרה אינה מקודשת ר' שמעון אומר המקדש בחולין שנשחטו בעזרה מקודשת ופריך ור"ש לית ליה דחולין שנשחטו בעזרה לאו דאורייתא כו' אלא הכא בשוחט ונמצא טריפה עכ"ל יש להקשות אמאי לא מוקי פלוגתייהו בהכי והוא דבסוף תמורה במתני' שם אלו הן הנקברין שער נזיר וחולין שנשחטו בעזרה ר"ש אומר חולין שנשחטו בעזרה ישרפו כו' וא"כ לר"ש לשיטתיה שפיר מקודשת דכל הנשרפין אפרן מותר דמהאי טעמא פסקינן בא"ה דהמקדש בחמץ בפסח חוששין לקדושיו דשמא הילכתא כר"י דאין ביעור חמץ אלא שריפה ושמא יש באפר שוה פרוטה וכן כתבו התוס' בפסחים (דף כ"ח ע"ב) יע"ש ואם כן אימא דבהא פליגי דת"ק סובר דחולין בעזרה בקבורה ולכך אינה מקודשת ור"ש לשיטתיה דסובר דחולין שנשחטו בעזרה בשריפה ושפיר מקודשת דמיירי שיש באפר שוה פרוטה וכל הנשרפין אפרן מותר. הן אמת שרש"י ז"ל כתב בתמורה עלה דהך דר"ש אומר בשריפה היינו מדרבנן גזירה אטו קדשים פסולין כו' יע"ש וא"כ בודאי אפרן אסור דמאי טעמא אמרינן כל הנשרפין אפרן מותר כתבו התוס' בסוף תמורה דאין לך דבר שנעשית מצותו ומועלין בה משא"כ חולין בעזרה דהוה בשריפה רק מדרבנן ודאי דאפרן אסור ופריך שפיר:
אמנם כן בתוס' בד"ה וכן חי' כתבו בהדיא דהא דחולין שנשחטו בעזרה ישרפו היינו מן התורה כו' והא דקאמר היינו דגזרינן חיה אטו בהמה היינו כמו שכתבו התוס' בחולין (דף פ"ה) דמכי ירחק ממך המקום לא מרבינן אלא בהמה וחיה ועוף אינם אסורים אפילו באכילה מן התורה כלל דר"ש פליג אהך ברייתא דמרבי אפילו חיה ועוף יעוין שם היטב ובאמת י"ל דלר' שמעון מן התורה בשריפה דבת"כ דריש לה בהדיא ר"י אומר יכול חולין שנשחטו בעזרה וחטאת העוף הבא על הספק ואשם תלוי בשריפה תלמוד כי קודש הוא הוא בשריפה כו' ור"ש אומר דהוא לדרשא אחרינא כו' וחולין כו' ומדכללם בהדי אינך משמע דמן התורה הוה בשריפה יע"ש היטב ודע דלר' שמעון מצינו למימר דחולין שנשחטו בעזרה דהוה בשריפה ילפינן ליה מק"ו בהנך תלת מערלה וחמץ בפסח וכ"ה דבשריפה כו' כ"ש חולין בעזרה דנעבדה בהו עבירה דבשריפה ואי דיקשה מה להנך שכן לוקין שלא כדרך אכילתן תאמר בחולין בעזרה כמ"ש התוס' בפסחים (דף כ"ה) יע"ש והבאתיו לעיל דאין לומר דיליף מערלה וחמב"פ ובשר בחלב כו' כמה שכתבתי לעיל י"ל דהא אליביה דר"ש קיימינן הכי ואיהו אית ליה בהדיא דבשר בחלב מותר בהנאה וא"כ ליכא למימר בשר בחלב יוכיח י"ל דלר"ש בלאו הכי לא קשיא כלל מה לכלאי הכרם שכן לוקין שלא כדרך אכילתן דאיהו ס"ל במכות דכל שהוא למכות ולא אמרו בכזית אלא דוקא לקרבן כו' ולדידיה כתב מהריב"ל במס' שבועות והביאו מהרש"ל ומהרש"א ז"ל (בדף כ"ה ע"ב) גבי שנשבע שלא יאכל חצי שיעור כתב שם דלר"ש דאית ליה דכל שהו למכות מכל שכן דס"ל דכל איסורין שבתורה לוקין שלא כדרך אכילתן יע"ש וא"כ ליכא למיפרך מה לכלאי הכרם שכן לוקין שלא כדרך אכילתן דלר"ש כל איסורין שבתורה נמי לוקין שלא כדרך אכילתן כמה שכתב מהריב"ל ולפ"ז א"כ לר"ש מצינו למימר חולין שנשחטו בעזרה דאורייתא מק"ו וא"כ אימא דלהכי המקדש בחולין שנשחטו בעזרה מקודשת לר' שמעון דמיירי ביש באפר שוה פרוטה וכל הנשרפין אפרן מותר ותנא קמא סבירא ליה דהוה מן הנקברין כסתם מתני' דסוף תמורה כו' ולכך אינה מקודשת:
סליק פרק שמיני
פרק אחד עשר