פורת יוסף על יבמות· רבי יוסף תאומים
דף ס.
בתוס' בד"ה חלל מחייבי עשה תימא כיון דלא יחלל אכולהו קאי הוה ליה חייבי לאוין כו' עכ"ל וכתבנו בחדושינו לעיל דלשיטת הר"מ דלא יחלל לא שייך אלא במי שמותרת לכ"ה כגון אלמנה לכ"ג אבל גרושה לכ"ג לא שייך לא יחלל כיון דבלאו הכי מחוללת ועומדת כו' וא"כ משכחת ליה שפיר בכה"ג שבעל בעולה מצרית שני דבלא"ה אינה ראויה לבוא לקהל ישראל וליכא לאו דלא יחלל משום חילול דידה אעפ"כ הוה חללה ואם נשאה ישראל והוליד ממנה בת או בן הוה חללים כו' דאי שבא עליה כ"ג והוליד ממנה בת או בן אם כן הדרא קושיא לדוכתיה הוה ליה חייבי לאוין דלא יחלל זרעו דנהי דחילול דידה ליתא מ"מ אית ביה לאו דחילול זרעו ואף שהר"מ השמיט דין דחילול זרעו דאינו לוקה כבר נאמרו בו כמה טעמים אבל מ"מ איסור לאו אית ביה אלא כמה שכתבתי ואין להקשות דהיאך יחול איסור בעולה על איסור מצרית שני' דבלא"ה איסורא לקהל דמהאי טעמא כתב המשנה למלך דלא חל זונה במצרית שני' כיון דבלאו הכי אסורה לקהל ישראל ועיין (בהל' איסורי ביאה פי"ט) מה שכתב שם המשנה למלך י"ל כיון דאשכחן בגמרא פתרי (בדף ל"ג ע"א) בזר ששימש בשבת דהוה בת אחת כגון שהביא שתי שערות בשבת דתרוייהו בהדדי אתין וכן הא דשנים שקידשו מוקי ליה בשופעת מתוך י"ג לאחרי י"ג לחייבינהו אינהו כו' א"כ משכחת שפיר בכה"ג דתרוייהו בהדדי אתין כו':
ודע דיש להקשות לר"ע דמוקי ליה כי תהיין לאיש שתי נשים האחת אהובה ואחת שנואה בבעולה לכ"ג. יקשה קושית התוס' דאכתי לאו אית ביה דע"כ ר"ע סובר כראב"י דיש חלל מחייבי עשה כו' דאל"כ יבמתו דכתיב לחייבי עשה דאין עולין ליבום ועולין לחליצה לר"ע אליבא דר' ישבב דאפילו חייבי עשה אין קידושין תופסין ואי לבעולה לכ"ג הא הוה ל"ת דאלמנה לא יקח וכתבתי לעיל בחדושינו בחללה מחייבי עשה אליבא דראב"י דכתבו התוס' (בדף ס"ב) דהר"מ אומר דאין לוקה עלה משום חללה ולא הוה אלא עשה א"כ שפיר מצינו בכ"ה כו' וכיון שכן אכתי תיקשה קושית התוס' דלאו אית ביה דלא יחלל אכולהו קאי ואי במצרית כו' הא לר"ט בחייבי עשה דשוין בכל בלא"ה אין קידושין תופסין אלא בבת ישראל הוה לאו כו' ודוק לענ"ד ובמסכת כתובת יבואר עוד בזה: