אור ברסלב

פורת יוסף על יבמות· רבי יוסף תאומים

דף נט.

דף נח.

אלמנה בין מן האירוסין ובין מן הנשואין מהו דתימא נילף אלמנה אלמנה מתמר כו' עכ"ל אין להקשות דהיאך ס"ד דוקא אלמנה מן הנשואין איך יחול איסור אלמנה על איסור דכי אם בתולה מעמיו יקח אשה כו' דאין איסור חל על איסור. י"ל שאיסור בת אחת הוא מתחלה כשנשאה הוה לי' אשת איש ולא חל עליה כלל איסור דכי אם בתולה מעמיו יקח אשה ואח"כ כשמת באין תרוייהו איסור בתולה ולא בעולה ואלמנה כהדדי ושפיר מצי חייל כו'. ומיהו בהא דאמר בקדושין מיתת הבעל מנלן דמתיר מדאסר רחמנא אלמנה לכ"ג מכלל דלכ"ע שריא ופריך לכ"ע בעשה ודבק באשתו ולא באשת חבירו ולכ"ג בלאו כו' עכ"ל. יש להקשות כיון דאין איסור חל על איסור איך יחול איסור אלמנה על איסור עשה דודבק באשתו דודאי משעה שקידשה חל עליה איסור עשה זאת ועדיין לא פקע. מיהו יש ליישב זאת והוא דכבר כתבנו בפתיחה מה דמקשה הגמרא מדאסר רחמנא לכ"ג הא לכ"ע שריא מאי קשיא ליה אי דכתיב לא יחלל זרעו כו' דלמא קאי אאידך אגרושה וחללה זונה ואי מלא יקח הא איצטריך לומר דכ"ג המקדש אלמנה לוקה משום קידושין לחוד וצ"ל דקושית הגמרא הוה לרבא דמסיק בקדושין (דף ע"ז ע"א) בעל לוקה לא בעל אינו לוקה פריך שפיר דתיפוק ליה דחייב מיתה שאשת איש בחנק וקים ליה בדרבה מיניה ולפ"ז לרבא א"ש דמשני דילמא לכ"ע בעשה ולכ"ג בלאו ואי דאין איסור חל על איסור י"ל דמצינו דחייל באם יש לו אח כהן משוח מלחמה דכל הנשים הנאסרות לו נאסרות ג"כ לכהן משוח מלחמה וא"כ הוה מוסיף דמיגו דאיסור אלמנה חייל על אחיו דאסורה לייבם כשמת אחיו בלא בנים חייל נמי אכהן גדול כו' ורבא לשיטתיה דאיהו אמר (בדף כ') דאלמנה מן האירוסין נמי מן התורה ליבום דכל מקום שאתה יכול לקיים שניהן דלריש לקיש כו' א"ש דאל"כ אלא באלמנה מן הנשואין אכתי ליכא איסור מוסיף דבלאו איסור אלמנה אסורה ליבם דאיסור עשה דכי אם בתולה מעמיו יקח אשה אלא לרבא דוקא ושפיר משכחת ליה איסור מוסיף כו' ודוק היטב:

ע"ש בתוספת בד"ה דומיא דגרושה ואיפכא ליכא למימר כו' עכ"ל וכתבו זאת לבית הלל דהילכתא כוותיה דפליגי בגיטין בסוף המגרש דב"ש אמר לא יגרש אדם את אשתו אלא א"כ מצא בה ערות דבר כו' וב"ה אומר אפילו הקדיחה תבשילו כו'. וכתב מהרשד"ם הביאו המשנה למלך (בהלכות גירושין פרק ששי) דלא פליגי אלא מן הנשואין ולא מן האירוסין דאף ב"ש מודה דבאירוסין מותר לגרשה אף בלא מצא בה ערות דבר כו' וא"כ הא דמקשין התוספת בסוף גיטין לב"ש ל"ל במח"ג דלא יוכל בעלה הראשון לשוב לקחתה אימא דמיירי דנתגרשה באירוסין. ולפ"ז לא תקשי נמי הא דכתב קרא גרושה לא יקח הא הוה בלא"ה זונה דלא יגרש כו' אלא ע"כ מן האירוסין וא"כ בהכרח דגרושה אסורה אף מן האירוסין אלא דכתבו זאת לב"ה דאפי' הקדיחה תבשילו כו' ומיהו אפשר דאף לב"ש דאי עבר וגירש דכתב קרא דאי לאיסורא כמ"ש בספר פני יהושע בגיטין בסוף השולח ועוד דלעבור בשני לאוין ואף דאין איסור חל על איסור כאן מצי חייל דאיסור ב"א הוא דזונה וגרושה בהדדי אתיין כמ"ש לעיל או בענין אחר מצי לאשכוחי כו' וק"ל לענ"ד:

ודע דהמשנה למלך (בהלכות גירושין פ' ששי) הביא דברי מהרשד"ם ותמה עליו מנלן לומר כן דב"ש דוקא מן הנשואין אמר כן ולא מן האירוסין וגם לב"ה ולר"ע יע"ש היטב:

והנה בספר פני יהושע כתב במסכת קידושין (דף י"ב) בשם הירושלמי דב"ש יליף קידושי כסף מאמה העבריה דליכא למימר יבמה תוכיח דב"ש לשיטתי' דמאמר קונה קנין גמור ביבמה עכ"ל. הנה דבריו כנים דהתוס' מקשין לעיל עלה דיליף ק"ו מאמה העבריה מה לאמה העבריה שכן יוצאה בכסף הקשו נילף כסף מביאה ותירצו דא"כ כ"ש דאיכא למפרך יבמה תוכיח יע"ש היטב וא"כ שפיר דלבית שמאי איכא למילף כסף מביאה כקושית התוס' דליכא למיפרך יבמה תוכיח דלב"ש אה"נ דמאמר לב"ש קונה קנין גמור כו':

ולפ"ז א"ש נמי דע"כ לב"ש דוקא ע"י נשואין כו' דאל"כ קשיא ל"ל כי יקח ויצאה חנם לב"ש כיון דיליף קידושי כסף מאמה העבריה ואין לומר דאיצטריך כי יקח להיכא דנתנה היא וכפי' רש"י ז"ל דהיא נתנה הכסף והוא מקדשה דמהיכי תיתי כיון דיליף מאמה והתם הקונה נותן למקנה הכסף כו' וגם ויצאה חנם א"צ דמהיכי תיתי לדידה הא מאמה ילפינן והתם הכסף לאביה בשלמא רבנן לא ילפי מאמה כמ"ש התוספת (בדף ד' ע"ב) וע"כ דלית להו לב"ש כלל ויצאה חנם כפי' רש"י ז"ל דתנא דויצאה חנם פליג אמאן דיליף קיחה כו' וא"כ אפילו לשיטת התוספת לא איצטריך דמהיכי תיתי לומר כן דהיא נתנה הכסף דהא ויצאה חנם כמ"ש בספר פ"י הא ב"ש לית ליה כלל אלא ע"כ דכי יקח הכי קאמר קרא דכי יקח איש אשה היינו כסף מגזירה שוה דקיחה כו' והדר ובעלה דלשיטת הר"מ דביאה אחר כסף גומר כמו שכתב (בפרק ג' מהלכות אישות) והיה אם לא תמצא כן בעיניו כי מצא בה ערות דבר כו' היינו דוקא בנשואין בעינן דוקא ערות דבר ולא מן האירוסין אבל לב"ה ולר"ע קשה מנלן דקרא דוקא מן הנשואין אימא מן האירוסין:

אבל הנראה לי בזה דבקדושין (דף י' ע"ב) מסיק א"כ לכתוב או בעלה מאי ובעלה כו' כדרבא קדושין שאין מסורין לביאה לא הוה קדושין ולפ"ז אליבא דהילכתא דקדושין שאין מסורין לביאה הוה קדושין א"כ תיקשה לכתוב או בעלה אלא על כרחך דה"ק כי יקח איש אשה ע"י כסף ובעלה דביאה אחר כסף גומר כו' ודוקא דמצא בה ערות דבר ולא מן האירוסין ואין להקשות א"כ לרבי מנא ליה דאמה העברי' אין נקנית בביאה לרבי י"ל מה"א יתירא דריש דאמה העברי' אין נקנית בביאה מכלל דאשה נקנית בביאה אבל לר' יוחנן קשה דלא דרוש ה"א יתירא אלא מובעלה דריש דאמה העברי' אין נקנית בביאה מנלן הא איצטריך קרא לכמ"ש דבהכי הוא דלא יגרש אלא א"כ מצא בה ערות דבר ובאירוסין מותר ונראה דכ"ע דרשי ה"א יתירא דאל"כ מאי מקשה לר' יוחנן הא מובעלה נפקא לישני דלא דריש ה"א יתירא ואיצטריך בעולת בעל כי היכי דובעלה אתי לומר דאמה העבריה אין נקנית בביאה דאי ובעלה לחוד לא הוה ידעינן דקאי אאמה העבריה אלא דר' יוחנן דריש ה"א יתירא אלא דמובעלה לחוד ה"א עד דמקדש והדר בעיל ואי דתקשה ה"א יתירא למעט אמה העבריה דאין נקנית בביאה וע"כ אשה נקנית בביאה לחוד י"ל דה"א דאתי למעט דאמה העבריה אין נקנית בביאה וכסף בפרוטה לחוד דאמה העבריה נקנית בכסף דוקא בשני פרוטות כו' כמ"ש התוס' לעיל (בדף ד' ע"ב) יע"ש ואף דלדידי' אין זה השגה שאזיל לשיטתיה שכתב בספרו פני יהושע דלמאן דיליף אמה העבריה דנקנית בכסף מכסף מקנתו לא בעינן שתי פרוטות היינו רבי אפשר דסבירא ליה הכי משא"כ לר' יוחנן אלא כמ"ש דובעלה איצטריך דוקא על נשואין הוא דאסור לגרשה אלא דוקא מצא בה ערות דבר והא דפריך בגמרא ור' יוחנן האי ובעלה מאי עביד ליה היינו למאי דלא מסיק ה"א יתירא קאמר דובעלה לאמה העבריה והא דפריך ולרבא לרבי פריך דלר' יוחנן לא קשיא מידי כמ"ש דכיון דמסיק ה"א יתירא מצינו למימר דר' יוחנן נמי הכי ס"ל ואיצטריך ובעלה לכדרבא כו' למאי דלא מסיק או בעלה כמ"ש דלרבי פריך ומשני א"כ לכתוב או בעלה אע"ג דלא מייתרינן לר' מ"מ כי היכי דלא נטעיה כו' וא"כ לר' יוחנן נמי ע"כ דובעלה דאין מגרשה אלא ע"י ערות דבר היינו דוקא בנשואין ומה"א יתירה דריש לאמה העבריה וא"כ שפיר כתב מהרשד"ם יע"ש ודו"ק היטב:

תוכן העניינים

פורת יוסף על יבמות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה