אור ברסלב

פורת יוסף על יבמות· רבי יוסף תאומים

דף נח.

דף מט:

גמרא ותנא תונא אמן שלא שטיתי ארוסה כו' עכ"ל ראיתי לבאר בכאן דברי הרמב"ם דהלכות סוטה (פרק שני הלכה ח') כל איש שבא ביאה אסורה מימיו אין המים המאררים בודקין אותו ואפילו בא על ארוסתו בבית חמיו כו' עכ"ל והר"א בהשגותיו השיג עליו א"א הא דלא כהילכתא משמעתא דריש ארוסה עכ"ל וכתב הכסף משנה דהיינו דאמרינן בגמרא טעמא דכתב רחמנא תחת אישך הא לאו הכי ארוסה שותה כו' כגון שבא עליה ארוס בבית חמיה כו' והמ"ל כתב דאי דברי הראב"ד מהכי לא קשיא כלל דמאי קושיא לא לכתוב קרא דאסורא מדרבנן כו' עכ"ל:

והנה כדי שלא נישוי' ח"ו להכ"מ כטועה צריך לומר שהשגת הר"א ז"ל אמתני' דריש ארוסה דתני ארוסה ושומרת יבם לא שותת ולא נוטלת כתובה שנאמר תחת אישך כו' פרט לארוסה ושומרת יבם והנה ארוסה היא מדין המשנה דאסורה לארוס כמבואר בכמה מקומות אם כן יקשה שפיר דלמה לי טעמא דתחת אישך תיפוק ליה דבעינן שקדמה שכיבת בעל לבועל ואי בבא עליה כו' אינו מנוקה מעון ואפילו נסתרה אחר כך כה"ג אינה שותה דאינו מנוקה מעון כו' ואי דאמר טעמא דתחת אישך להפסידה כתובתה דאי מטעם דאין האיש מנוקה מעון נוטלת כתובה כמו בא עליה בעליה בדרך דאינה שותה ונוטלת כתובה ולכך אמר מטעם תחת אישך ואינה נוטלת כתובה י"ל דהר"א ז"ל יסבור כתירוץ ראשון שכתב המ"ל דשאני בא עליה בדרך כו' ולעולם כל שאינה שותה מטעם שאין האיש מנוקה מעון אינה נוטלת כתובה ושפיר השיגו הר"א ז"ל ממתני' דנקיט טעמא דאינו תחת אישך דמשמע בכה"ג אם נסתרה אח"כ שותה והא אינו מנוקה מעון כו' דגם להפסידה כתובתה שייך האי טעמא ואין לומר דנתן טעם אפילו אם קידשה בביאה דליכא איסורא מדין המשנה והוה שפיר מנוקה מעון דרב הוא דתיקן דמנגיד מאן דמקדש בביאה כו' וא"כ שפיר הוה שקדמה שכיבת בעל לבועל ולכך איצטריך לטעמא דתחת אישך כו' א"כ תפשוט מיניה הא דאיבעיא לן בקדושין (דף י' ע"א) ביאה אירוסין עושה או נשואין עושה תיפשוט דאירוסין דאי נשואין עושה הוה תחת אישך ואמאי אינה שותה כו' אלא ודאי שקידשה בשטר ואח"כ בא עליה בזנות וא"כ תיפוק ליה דאינו מנוקה מעון אלא ודאי דוקא בא עליה בדרך או שאר איסור דאורייתא הוה שאינו מנוקה מעון יע"ש במשנה למלך ודו"ק לפענ"ד:

או יאמר לפי שקליא וטריא שם בגמרא כגון שבא עליה ארוס בבית חמיה ולא אמר שקידשה בביאה משום דהוה ס"ד דביבמה שותה כה"ג לשמואל כו' דאמר קנה לכל וא"כ תפשוט דביאה אירוסין עושה וא"כ אכתי תקשה ל"ל במתני' טעמא דתחת אישך תיפוק ליה דאין מנוקה מעון אלא ודאי דוקא איסור דאורייתא ובזה א"ש דמשיג משמעתא דריש ארוסה ולא ממתני' כו' משום דמכאן מוכח לפי' ה"א דביבמה שותה לשמואל וא"כ תקשה מתני' ודוק לענ"ד:

ולפי זה י"ל להר"מ ז"ל לא קשה ולא מידי דהר"מ יסבור כתירוץ השני של משנה למלך דדוקא היכא שתחלת הנשואין היו באיסור הוא דמפסדת כתובה ולא בשאר איסור א"כ לא קשיא ממתני' דנקיט טעמא דתחת אישך דמפסדת כתובתה. ומוכח הוא בר"מ ז"ל דכל שאר איסור אינה מפסדת כתובתה דאל"כ למה ליה טעמא דכתב ארוסה אינה שותה שנא' תחת אישך תיפוק ליה דאינו מנוקה מעון ואפי' נסתרה אח"כ אינה שותה לאחר שכנסה כיון דהוא אינו מנוקה מעון ואי דנ"מ למאן דמקדש בביאה דהוא פסק (בפרק י' מהלכות אישות) דביאה אירוסין עושה מכל מקום הא איהו פסק כרב דמנגיד אמאן דמקדש בביאה כו' והוה שפיר אינו מנוקה מעון לדעת הר"מ דאפילו איסור דרבנן חשיב אינו מנוקה מעון. אלא לענין להפסידה כתובה ומ"ש מעוברת חבירו ומניקת חבירו דפסק כחכמים לא קשה דשאני התם דאין האיסור מחמת עצמה אלא מצד הולד כו' כמו שכתב המשנה למלך יעוין שם מה שאין כן בההיא דבא עליה ארוס בבית חמי' כו'. והנה המשנה למלך כתב דפנוי הבא על הפנוי' אי מפסדת כתובתה או לא מדברי הר"מ מוכח דאינה מפסדת אלא היכא שנשואי' היו באיסור ומ"ש המשנה למלך דא"כ מאי טעמא דר"מ דאוסר כיון דהביאה מצד עצמה אינו אסור אלא מצד שלא יכול לקיימה ואם כן כיון דהר"מ ז"ל סובר דבלאו יכול לקיימה תליא מילתא אלא מחמת שבא עליה ביאת איסור א"כ מה לי שאין יכול לקיימה כיון דהביאה מצד עצמה אינה אסורה ולהר"מ ז"ל לא חשיב זאת להבא עליה בעילת איסור עכ' ולא זכיתי להבין דבריו הקדושים דודאי לר"מ כיון שאסורה עליו עולמית א"כ אף לאחר שתלד או שימות הוולד מ"מ אסורה עליו א"כ מיד כשקידשה אסורה עליו מדרבנן ואין הביאה זו נאסרת עליו מחמת הוולד דאף לאחר כ"ד חודש אסורה עליו עולמית והוה כחלוצה כו' משא"כ לרבנן דסבירא להו דאחר כ"ד חודש מותרת לו א"כ אינה הביאה איסור מצד עצמה אלא מחמת הוולד ולכן שותה ודבריו צריכין ישוב דעת:

והנה במה שכתב הר"מ ז"ל דאלמנה לכהן גדול או גרושה וחלוצה לכ"ה משום דאינו מנוקה מעון ולא סבר ההיא דרשא דתורת כהנים תחת אשה מי שראויה לקיימה וכן רש"י ז"ל דהביא הך דרשא דת"כ בריש ארוסה ע"כ אינו סובר כסברת הר"מ דכל שבא ביאה אסורה חשיב אינו מנוקה והנה בהא דכתובת בתולה הר"מ ז"ל סובר דהוה מדרבנן ורש"י ז"ל סובר דהוה מן התורה כמו שכתב המשנה למלך בהלכות נערה בתולה יע"ש א"כ אפשר דסובר כסברת הר"מ וקרא איצטריך להפסידה כתובה ויסבור כשיטת הר"מ בזה דלהפסידה כתובה אינו אלא דוקא מתחת אישך ואף אם היו תחלת נישואין באיסור אפ"ה אינה נפסדת כתובה כמו שהאריך המשנה למלך בהל' סוטה בפירושים שונים יע"ש אלא דאף אם נאמר דרש"י סובר דכתובת בתולה אינה מן התורה כמו שצידד המשנה למלך בהל' נערה בתולה אפ"ה איצטריך דרשא דת"כ כמו שאבאר דרש"י ז"ל כתב עלה דאשת סריס שותה וכגון שנסתרס לאחר שנשאה דקדמה שכיבת בעל לבועל ובגמרא פשיטא מהו דתימא תחת אישך והאי לאו בר הכי הוא קמ"ל ופי' רש"י דע"כ בסריס חמה מיירי דאי בסריס אדם אינה ראוי לקיימה והנה לפי מה שהניח הרב בהנחה קיימת דרש"י מיאן בסברת רבינו דכל איש שבא ביאה אסורה כו' דאל"כ קרא דת"כ למה לי כו' א"כ תפשוט מניה הא דמיבעיא ליה להרב באיסור תורה אם היתה ראוי בשעת קינוי לשתות ואח"כ בין קינוי לסתירה אינה ראויה לשתות אם שותה או לאו תיפוק ליה דלא אמרינן באיסור תורה כיון דנראית לשתות שותה דאל"כ אמאי לא מוקי רש"י ז"ל בסריס אדם וכגון שנסתרס לאחר שקינא לה נעשה סריס אדם דכיון דהיתה ראויה כו' מה"ד תחת אישך כו' אלא ודאי דבאיסור תורה אף שהיתה ראויה קודם קינוי כיון דאח"כ אינה ראויה אינה שותה. אמנם אם נאמר דרש"י סבירא ליה דכל שבא ביאה אסורה אינה שותה אתי שפיר דע"ש בסריס תמה דאי בסריס אדם ונסתר בין קינוי לסתירה ובא עליה כו' א"כ אינו מנוקה מעון ואין לומר לוקי שבא עליה קודם שנסתרס דא"כ פשיטא ואי דאשמעינן דכיון דהיתה ראוי לשתות שוב לא נדחית דאפשר דזה מילתא דפשיטא הוא כו' ואי דקשיא א"כ קרא למה לי דרשא דת"כ יש לומר דקרא אתי להיכא שנשאה ונעשה אח"כ סריס אדם קודם קינוי דבא עליה קודם לכן דלא בא ביאה אסורה ואינה ראויה לקיימה כיון דבשעת קינוי לא היתה ראויה לקיימה כו' ואי דתיקשי מאי דאיצטריך לרש"י ז"ל על גרושה לכהן הדיוט להביא הך דרשא דת"כ ולא סגי ליה דבא ביאה אסורה כו' י"ל דנפקא מיניה להפסידה כתובתה כו' וא"כ אפשר דר"מ ז"ל אית ליה ג"כ דרשא דת"כ ואיצטריך להיכא דנסתרס בין נשואין לקינוי וסתירה וא"כ סרה מהר תלונת הרב על הרמב"ם ז"ל במה שכתב דמי שאין לו אשה ובנים דאינה שותה הוא הטעם דאינה יכול לקיימה ולא משום שבא עליה ביאה אסורה ולכך בהיו לו בנים ומתו בין קינוי לסתירה דשותה ודוק היטב לפענ"ד:

סוף דבר שדברי המשנה למלך צריכין עיון וישוב דעת יעוין שם:

תוכן העניינים

פורת יוסף על יבמות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה