אור ברסלב

פורת יוסף על יבמות· רבי יוסף תאומים

דף מט:

דף מז.

בתוספת בד"ה סוטה נמי דהא תפשי בה קדושין פי' בקונטרס דלא פקעי קדושין הראשונים כו' עכ"ל והנה המשנה למלך נתקשה בדברי התוס' הללו (פי"ח מהלכות איסורי ביאה הלכה ה') וז"ל דהא אליביה דר"ע קיימינן הכא והוא לא חייש להך פירכא כו' עכ"ל וכתבתי לעיל בחדושינו דקושית התוס' דלמה ליה לאוקמי' בעולה וע"כ קרא דחיק ומוקים אנפשיה ואמאי לא בסוטה ולבועל וע"ז תירצו דאכתי אינו מרווח כלום דמי כתיב לבועל. אמנם דבאמת קשיא מנלן דבעולה לכ"ג קדושין תופסין בה אימא דלא תפסי קדושין וקרא דכי תהיין מוקי לבועל דקרא דחיק ומוקים אנפשי' כו' ומנלן לחלק דבעולה לכ"ג תפסי בה קדושין דלמא מרבינן ולא יגלה אף חייבי עשה דאין שוה בכל אבל נראה דיש להוכיח דע"כ קידושין תופסין לר"ט דחייבי עשה דכהונה דאל"כ לא יחלל זרעו דכתב רחמנא דיהא זרעו מחולל למה לי והוא לשיטת הר"מ ז"ל דהשמיט מלקות דחילול זרעו ואי דיהא זרעו חולין הא אפילו לקהל ישראל אסור לבוא לר"ע דהוה ממזר ואי למלקות הא אין לוקין אלא ודאי דחייבי עשה קדושין תופסין בה ואיצטריך לא יחלל זרעו דקאי נמי אחייבי עשה לראב"י דיש חלל מחייבי עשה כדמסיק (בדף ס"א ע"א) וקושית התוס' לאו מנלן דקדושין תופסין בחייבי עשה אלא דקושית התוס' אמאי לא מוקי כה"ג:

או יאמר דאף אם מיאנו התוס' בסברת הר"מ וסברי דלוקה על לאו דחילול זרעו אפ"ה אית לר"ע הוכחה דחייבי עשה דכהונה ע"כ תפסי בה קדושין דאל"כ יבמתו דכתיב לומר דחייבי עשה עולין לחליצה ולא ליבום במאי מוקמת לה לר"ע דכל חייבי לאוין ועשה לדידי' פטורין מחליצה ויבום כיון דאין קדושין תופסין בה ולא קרינן ולקחה כו' אלא ע"כ דחייבי עשה דכהונה תפסי בה קדושין. ואין לומר דמוקמינן יבמתו בסוטה דהכל מודים בה דקדושין תופסין בה ואית בה עשה דונטמאה ול"ת כו' ז"א דלא משכחת ליה אלא גבי בועל וממ"נ חדא דגבי בועל פטורה מן החליצה ומן היבום כמו דמסיק לעיל (בדף י"א) דצרת סוטה אסורה מן החליצה ומן היבום ועוד דגבי בועל לא כתיב הויה ולא תפסי בה קדושין כמ"ש כאן ד"ה סוטה נמי ומיהו זה אינו דהא לתירוצא דהשתא ע"כ סברי דגבי בועל אף דלא כתיב הויה לא גרע מבעל כמו שפי' המשנה למלך דבתירוצם שנית הוא דמסקי אדעתייהו זאת וכן כתבו התוס' (בדף ג') דלא תני צרת צרה בבועל כיון דלגבי בעל לא משכחת ליה אין לנו להחמיר יותר לגבי בועל כו' אבל דלפ"ז י"ל דלגבי בועל נמי פטורה מחליצה ויבום אף דלא כתיב טומאה דידיה בלשון לאו כיון דלפום סברא דהשתא דבועל לא גרע מבעל לא קשה אמאי לא תני במתני' סוטה דפוטרת צרת צרתה ושני תירוצים אלו שכתבו התוס' כאן הוא לשני התירוצים שכתבו התוס' (בדף ג') והמבין יבין ודוק היטב:

ואי קשיא היאך מוקי הך קרא דיבמתו לר"ע בחייבי עשה דכהונה ומאי ניהו בעולה לכ"ג והא הוה ל"ת דאלמנה לא יקח וי"ל דמוקי ליה כמ"ש התוס' ביבמות (דף ע"ו ע"ב) בד"ה מחלל דחייבי עשה שכתבו דחלל מחייבי עשה לית ביה לאו דחללה אלא עשה ואם כן משכחת ליה בחללה מחייבי עשה שנפלה לפני כהן הדיוט ועל כרחך מוכח דחייבי עשה דכהונה קדושין תופסין בה לר"ע. ודע דהמשנה למלך נסתפק בזה בחייבי עשה מחללה לכ"ה אי אמרינן לר"ט דקדושי תופסין בה דמדאמרינן בכתובות (דף ל"ב) מאי בינייהו בעולה לכ"ג משמע דוקא בעולה לכ"ג ולפי מ"ש כאן מוכח דאף חללה דחייבי עשה דאל"כ יבמתו במאי מוקים ליה:

וראיתי להמשנה למלך שכתב שם (בפי"ח מהלכות איסורי ביאה) עלה דהך וז"ל וא"ת לר"ע כו' והוא טעות סופר וצ"ל לרבנן נמי יקשה קושיא ראשונה ולוקמי' במחזיר סוטתו כו' ואינני מבין במה שדחק שם דספק סוטה ליכא לאו ואפילו אית ביה לאו מכל מקום מנא ליה לרבנן דשאר חייבי לאוין קדושין תופסין בה אימא דאתי דוקא לסוטה דגלי קרא דקדושין תופסין בה משא"כ שאר חייבי לאוין וא"כ למה ליה למימר דספק סוטה לית ביה לאו:

אבל הנראה לי בזה דאמרינן בקדושין (דף ס"ח ע"ב) שאר חייבי כריתות מנלן דלא תפסי בה קדושין ומסיק מהיקשא דאחות אשה רב אשי אמר אתיא בק"ו מיבמה לשוק דלא תפסי בה קדושין חייבי כריתות לא כל שכן א"ה חייבי לאוין נמי ופרש"י נילף במה מצינו ומשני חייבי לאוין בהדיא כתיב כי תהיין והנה יש להקשות במאי דפריך א"ה חייבי לאוין נמי הא התוס' הקשו ונימא נידה תוכיח ותירצו דהק"ו אינו אלא גלוי מילתא בעלמא לאקושי לאחות אשה וא"כ בשאר חייבי לאוין נימא נדה תוכיח שוב ראיתי במהרש"א שהקשה כן ואפשר לומר דמה לנדה שכן יש לה היתר משא"כ שאר חייבי לאוין דאין להם היתר ומה שהקשו התוס' על חייבי כריתות נדה תוכיח דמה לנדה שכן יש להם היתר י"ל דקושית התוס' על חייבי כריתות שיש להן היתר כגון א"א ואחות אשה שיש להן היתר כו' ומיהו אחות אשה כתיב בפי' דלא תפסי קדושין אלא אשת אח וכדומה ושוב ראיתי בספר פני יהושע שכתב כן יע"ש ולפ"ז הא דקאמר חייבי לאוין בהדיא כתיב בהו ע"כ אף לרבנן דר"י בן כיפר איצטריך למימר הכי דסבירא להו בריש פרק ראשון דלא יוכל בעלה אסוטה קאי וכתיב להיות לו לאשה דתפסי בה קדושין א"כ איכא למימר סוטה תוכיח דאין לה היתר עולמית ואפ"ה תפסי בה קדושין אלא ע"כ לר"י בן כיפר דסבירא ליה דלא יוכל קאי אמח"ג וסוטה אפשר דלא תפסי בה קדושין ולכך איצטריך גבי תהיין דחייבי לאוין תפסי בה קידושין וכיון שכן הוצרך לידחק ולומר בספק סוטה דליכא לאו כי אם עשה דהנהו דוקא תפסי בה קדושין אבל לא חייבי לאוין משא"כ בודאי סוטה ליכא לאוקמי' דא"כ סוטה תוכיח וה"ה שאר חייבי לאוין ממילא ידעינן דתפסי בה קדושין אלא בספק סוטה לרבנן דלא ילפינן מיבמה לשוק שכן לאו אבל שאר חייבי לאוין אימא דלא תפסי בה קדושין ולכך כתב במה שתירצו התוס' כו' כן יתורץ לרבנן כן נ"ל כוונתו. והכי פירושא דברי התוס' דמתחלה הקשו לר"ע דוקא לוקמי' במחזיר סוטתו דגלי לן קרא דתפסי בה קדושין דלרבנן אין כאן קושיא דא"כ שאר חייבי לאוין נמי תפסי בה קדושין דסוטה תוכיח ואי לר"י בן כיפר נמי לא קשיא מידי דמוכח מקרא דכי תהיין ותירצו דכי תהין האחת אהובה בתחלת נשואין חזרו והקשו לוקמיה בבועל וקושיא זו איתא בין לר"ע ובין לרבנן לר"ע מנא ליה דחייבי עשה תפסי בה קדושין כמה שכתב הוא ז"ל או כמ"ש לעיל בחדושינו למה ליה למידחק בבעולה לכהן לוקמיה בבועל כו' דלא צריך למימר קרא דחיק ומוקים אנפשיה דהיו סבורין דמאי דקאמר בקדושין מי כתיב לכהן היינו דמשמע סתם בין לכהן ובין לישראל א"כ לימא לבועל דהוה בין כהן כו' וע"ז תירצו דמי כתיב לבועל דמשמע דוקא דומיא דממזרת כמ"ש במשנה למלך וכיון שכן אינו מרויח כו' או כמ"ש הוא ז"ל דשני התירוצים אלו לרבנן ולר"ע לרבנן דמי כתיב כו' ולר"ע דלא תפסי בה קדושין כו' דלא כתיב הויה כו' ודוק היטב לפענ"ד:

והנה לשיטת רש"י ז"ל בקדושין דפי' דהא דאמרינן הכל מודים בסוטה שתופסין בה קדושין היינו קדושין הראשונים דוקא משמע לאחר שגירשה לא וכן כתבו התוס' בד"ה הכל מודים בבא על הנדה ועל הסוטה א"ש דפריך א"ה שאר חייבי לאוין נמי דליכא למימר סוטה תוכיח דסוטה נמי אם נתגרשה אין קדושין תופסין בה וההיא דכי תהין אם מוקמינן בסוטה היינו בספק סוטה דלית בה לאו כמ"ש המשנה למלך יע"ש ולפי סברת התוס' דסוטה אף משגירשה תופסין בה הקדושין כקושייתו דלוקמיה בסוטה לבעל ע"כ כמה שכתבתי דלר"י בן כיפר איצטריך למימר הכי חייבי לאוין בהדיא כתיב ביה כמ"ש לעיל והא דאמר הכא הכל מודים בסוטה שאין הוולד ממזר לפרש"י א"ש דלא קאמר הכל מודים דתפסי בה קדושין דאם גירשה אין תופסין הקדושין אלא דממזר לא הוה כל זמן שלא גירשה ולשי' התוס' איידי דאיירי איזהו ממזר נקיט הכי הכל מודים בבא על הסוטה שאין הוולד ממזר ודוק לענ"ד:

סליק פרק רביעי

פרק ששי הבא על יבמתו

תוכן העניינים

פורת יוסף על יבמות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה