פורת יוסף על יבמות· רבי יוסף תאומים
דף כא:
גמרא ת"ר מה הן שניות כו' הר"מ בפרק א' הל"א הלכה ו') מנה שם שניות דר"ח ופסק דיש להן הפסק אף דאיבעיא דלא איפשטא הוא כתב המגיד משנה דספיקא דרבנן לקולא כו' יע"ש. והרמב"ן פסק לחומרא ואפשר שהוא סובר כפי' מהרש"ל דאם אם אמו דבעיא לקמן מדלא תני נמי הא שהיא אומרת בתי אסורה לך ואני מותרת ש"מ דאין לה הפסק כו' כקושית מהרש"א ז"ל ואיך שיהיה יש להקשות אמאי לא מקשין תוס' משלישי שבבנו ולפירוש מהרש"א א"ש דבתחלה עלה על דעתם מדלא תני הני ש"מ דלית ליה שניות דר"ח והיינו באם אם כו' אבל שלישי שבבנו אפשר דלא צריך למיתני דכ"ש הוא דמדחזינן כלת בנו שהוא ע"י קידושין הוה שנייה מכ"ש שלישי שבבנו וכה"ג הקשו התוס' לקמן אי שלישי שבבנו יש לה הפסק ותירצו שם ועל המקשין אין קושיא מזה דהוה סבור כקושיתם שם ודו"ק:
מפי' מהרש"ל אם אם אם חמיו כו' ומהרש"א הקשה דאין זה רבותא כו' והנה במאי דקאמר אי הכי אשת חמיו נמי משמע דאי הוה אמרינן דבת חורגו דרבנן הוה א"ש דדוקא בדרבנן הוה רבותא דגזרו כו' דהוה להם לגזור דאין להן הפסק כפירוש מהרש"ל דכיון דאסרו היה להם לגזור יותר משום הרחקה משא"כ בדבר דאורייתא אין רבותא מה שהבת אסורה כו' אבל השתא דמסיק דבת חורגו הוה דאורייתא וא"כ עיקר הרבותא מה דלא גזרו דור אחד למעלה דהוה שנייה פריך א"ה דבדאורייתא הרבותא דהוה לגזור דור אחת יותר אי הכי אשת חמיו נמי הוה רבותא וא"כ א"ש דהקשו התוס' מאם אם אם חמיו הוה מצי למיפרך הרצון לפי מה דס"ד דבדרבנן שייך רבותא ולא תקשה ליה מאשת חמיו אכתי הוה ליה לאקשוי מאם כו' דהוה ג"כ דרבנן ועל זה תירצו דהמקשה לא הוה מצי למיפרך דהיה סבור דשניות דר"ח אין הכי נמי דלא הוה להם הפסק ולפי זה לא קשה קושית מהרש"א ז"ל דא"כ תפשוט דאין להם הפסק די"ל לפי האמת דמסיק דבת חורגו דאורייתא א"כ עיקר הרבותא במן התורה אבל בדרבנן לא שייך רבותא ולא קשה מאם אם אם חמיו כו' וא"ש. אבל מהרש"א סובר דהא דפריך אי הכי הכי פירושו דבשלמא אי הוה אמרינן דבת חורגו מדרבנן הוה א"ש רבותא אף דאין זה רבותא מה שלא גזרו דור אחד למעלה או היה להם לגזור שאין לה הפסק אלא עיקר הרבותא שהיא אומרת אני מותרת לך אשת חורגו דנראית קרובה יותר ובתי שנראית רחוקה יותר אסורה לך ולא הוי תקנת דרבנן כחוכא ואטלולא וכה"ג כתבו התוספת במסכת שבת גבי י"ח דבר יע"ש משא"כ אשת חמיו אף דג"כ נראית קרובה יותר אין רבותא דבדאורייתא גזירת הכתוב הוא משא"כ השתא דמסיק דבת חורגו מן התורה אסורה ועיקר הרבותא דהיה להם לגזור דור אחד למעלה כו' פריך שפיר אי הכי אשת חמיו נמי כו' ולפי זה אף דלמאי דס"ד מעיקרא לא קשה מאם אם אם חמיו דהתם אין רבותא דאדרבה בתי קרובה יותר ולכך אסורה ולא הוה כו' ודוק היטב לפענ"ד: