אור ברסלב

פורת יוסף על יבמות· רבי יוסף תאומים

דף כ:

דף כ.

גזירה ביאה ראשונה אטו ביאה שנייה מהאי שמעתין מוכיח הרי"ף וכן פסק הר"מ (בהלכות אישות פרק ג') דהא דכל הבועל דעתו על גמר ביאה היינו דוקא במקדש בביאה אבל ביאה של אחר אירוסין לענין שיהא גומר אף העראה קונה ומש"ה מקשה שפיר לייתי עשה ולידחי לא תעשה דכיון דזיקה חשיב כאירוסין ותחילת ביאה קונה. אמנם דהר"מ (בהל' אישות פרק הנ"ל) כתב דמיד שיפריש בהעראה קונה בהעראה והלחם משנה הקשה עליו דהא סברא זו מבה"ג והוכיח דבקדושין (דף י') מסיק דדעתו על גמר ביאה וביבמות (דף נ"ט ע"ב) מסיק דבהעראה אלא ע"כ דכשיפריש בהעראה קונה ומנלן דילמא הך דיבמות באחר אירוסין ותירץ דלישנא דכל הבועל משמע דוקא בגמר ביאתו כו'. ויש להקשות דא"כ מנלן דביאה שלאחר אירוסין גומר בהעראה מיבמה אימא דהכי מקשה אמאי לא יעשה העראה ויפריש מיד כו'. ונראה דהתוס' מקשין למה למימר גזירה ביאה ראשונה אטו ביאה שנייה לימא גזירה תחילת ביאה אטו סוף ביאה כו'. והנה הר"ן ז"ל כתב דכולה ביאה ראשונה מצוה ולכך אמר משום ביאה שנייה דוקא והשתא א"ש דע"כ דביאה שלאחר קידושין גומר בתחילת העראה דאם לא כן תקשה קושית התוס' אמאי אמר גזירה משום ביאה שנייה לימא גזירה דילמא גמר ביאתו וסוף ביאה קונה והוה תחילת ביאה בעבירה ומאי פריך לייתי עשה וידחה אלא ע"כ דבקדושין אף אם גומר ביאתו אפ"ה תחילת ביאה קונה וביבמה דזקוקה הוה כאירוסין כו'. ודעת התוס' יראה כסברת הר"ן שהביא המשנה למלך (בהל' איסורי ביאה פי"ח) דביבמה העראה קונה אפילו גמר ביאתו קונה בתחלת ביאה דבשלמא גבי אשה אמרינן כל הבועל דעתו על גמר ביאה משא"כ ביבמה דאפילו שניהן מזידין קונה כו' ומזה שבקדושין (דף י' ע"א) הקשו התוספת מהך דיבמות (דף נ"ט ע"ב) דמשמע דאשה נקנית בהעראה ואמאי לא הוקשו להם מיבמה דפריך ליתי עשה ולידחי ל"ת אלא דשאני הכי דאפי' שניהם מזידים קונה כסברת הר"ן ודוק היטב:

תוכן העניינים

פורת יוסף על יבמות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה