אור ברסלב

פורת יוסף על יבמות· רבי יוסף תאומים

דף ה.

דף ד:

בתוס' בד"ה לרבנן מנא להו כו' וא"ת ומאן תנא דפליג עליה דתנא דבי ר' ישמעאל כו' עכ"ל נראה לי דזה לשיטתיהו אבל לשיטת רש"י שם (בדף כ"ז) במסכת שבת דסבירא ליה דבגד שלם לא הוה בכלל שלשה על שלשה והקשו שם התוס' דרשב"א אמר שם דכל היוצא מן העץ אין בו משום שלש על שלש כו' ואמר רבא שלושה על שלושה בשאר בגדים איכא בנייהו לרשב"א אית ליה דדוקא שלש אין בו אבל שלשה מרבינן מאו בגד בשרצים ותנא דבי ר' ישמעאל לית ליה והקשו התוס' אמאי לא אמרינן או בגד לבגד שלם בשאר בגדים כו' עכ"ל והנה אפשר לומר דרשב"א לית ליה כלל בנין אב דתנא דבי ישמעאל דאף כל צמר ופשתים מנגעים ואם כן לבגד שלם בשרצים לא איצטריך ריבויא דמהיכי תיתי למעט דדוקא גבי נגעים כתיב מיעוטא כו' ועל כרחך לרבות שלשה בשאר בגדים דלא הוה בכלל בגד לשיטת רש"י ז"ל ולפי זה אתי נמי שפיר הא דפריך שם לאביי דאמר דתנא דבי ר' ישמעאל ורשב"א אמרו דבר אחד דגם רשב"א סובר אפי' שלשה בשאר בגדים אינו מטמא כו' האי או בגד מאי עביד ליה ואמאי לא מקשה ג"כ לרבא אליביה דתנא דבי ר' ישמעאל האי או בגד מאי עביד ליה אלא דאיכא למימר לבגד שלם איצטריך ליה לרבות בשאר בגדים דאיהו סבירא ליה הבנין אב דאף כל צמר ופשתים כו' ואיצטריך ריבוי דאו בגד לבגד שלם בשרצים דמטמא כו' אבל לאביי דאמר דתרוייהו אמרו דבר אחד פריך שפיר ואביי האי או בגד מאי עביד ליה דאין לומר לבגד שלם בשאר בגדים אתא דהתוספת הקשו שם וא"ת אמאי לא אמר אביי כמו רבא דרשב"א שלשה על שלשה בשאר בגדים איכא בנייהו דרשב"א אית ליה כמו לאידך תני דבי ר' ישמעאל מלומר דשלש לאו דוקא ויש לומר דאביי סבירא ליה דמרבינן מאו בגד יהיה בהן טומאה ככל תורת צמר ופשתים או לא יהיה בהן כלל כו' עכ"ל וא"כ פריך שפיר דאין לומר לבגד שלם א"כ מנא לך דתרוייהו אמרו ד"א דילמא רשב"א לית ליה הבנין אב ואו בגד לשלשה על שלשה דלבגד שלם לא איצטריך מהיכי תיתי למעט כו' אלא ע"כ דאי מרבינן שאר בגדים יהיה ככל תורת צ"ופ כו' ופריך שפיר ואביי האי או בגד מאי עביד ליה כו' יע"ש היטב:

ולפי זה לרשב"א אליביה דרבא על כרחך לית ליה הבנין אב דתנא דבי ר' ישמעאל כו' ופריך שפיר תינח לר"י אלא לרבנן היינו רשב"א מאי איכא למימר. אבל התוס' לשיטתייהו שם שכתבו בשם הרב פורת דשלשה הוה בכלל בגד שלם כו' ורשב"א נמי אית ליה הבנין אב דתנא דבי ר' ישמעאל דאי לית ליה א"כ או בגד מאי עביד ליה לשלשה על שלשה בשאר בגדים הא מהיכי תיתי למעט דהוה בכלל בגד שלם ועל כרחך דאית ליה הך בנין אב והקשה להם שפיר מאן תנא דפליג כו':

והנה מהרש"א ז"ל הקשה במס' שבת שם דמה הוקשה להם דאמאי לא מוקי רבא או בגד בשרצים לבגד שלם הא לא איצטריך דבנגעים גופא טמא כיון דלאו בכלל בגד הוא שלשה כו' ותרי מיעוטי חדא לשלשה וחדא לשלש ובגד שלם טמא כו' עכ"ל והנה לכאורה יש לתרץ דהתוספת הקשו שם למה לי ריבויא דוהבגד לרבות שלש בצ"ופ הא מדכתיב תרי מיעוטא ע"כ ידעינן כו' ותירצו דאין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות יע"ש ולפ"ז יש לומר דרש"י סובר דהנך תרי מיעוטא חדא לבגד שלם וחדא לשלשה על שלשה כו' בשאר בגדים דאינו מטמא בנגעים ולכך איצטריך ריבוי דוהבגד וע"כ על כרחך דאפילו בגד שלם אינו מטמא בנגעים ואתי שפיר כו' אלא דאכתי אינו מעלה ארוכה דלמה לי מיעוטא על שלשה דמהיכי תיתי לרבות דלפום סברא דהשתא דליתי לסברת הרב פורת דשלשה לא הוה בכלל בגד ומהיכי תיתי לרבות כו' אלא על כרחך לשלש על שלש למעט ולומר הא צ"ופ מטמא בשלש על שלש כו' דהא השתא ליכא ריבוי דוהבגד למיטעי דמרבה אף שאר בגדים ומהיכי תיתי לרבות שלשה בשאר בגדים כו' אלא לשלש כו' ואהא תירצו דה"א דאין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות וא"כ אכתי הקושיא במקומה עומד לשיטת רש"י מנלן דבנגעים גופא דבגד שלם בשאר בגדים אינו מטמא דאיצטריך לרשב"א או בגד בשרצים אליביה דרשב"א לרבות בגד שלם ומנלן דלית ליה בנין אב דתנא דבי ר' ישמעאל ולפי מה שכתב בעל קרבן אהרן בפרשת מצורע אהא דהקשו התוס' ואימא כי אימעט משלש על שלש מה צריך מיעוטא כו' ותירץ כיון דקרא סתמא כתיב משוינן בכל תורת צ"ופ יע"ש היטב א"כ ה"נ אי לא הוה ריבויא דוהבגד לא הוה ידעינן שלש בצמר ופשתים דתרי מיעוטי מוקמינן לבגד שלם ולשלשה על שלשה דכיון דצ"ופ טמא שלשה מק"ו ה"א דגם שאר בגדים כן ואיצטריך מיעוטא לשלשה כו' כמ"ש בעל קרבן אהרן ועיין בספר אבן העוזר שכתב ג"כ יע"ש היטב ולא סבירא ליה לרש"י ז"ל דה"א דאין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות ומוכח דבגד שלם אינו מטמא בנגעים ובהכרח דרשב"א לית ליה בנין אב דתנא דבי ר' ישמעאל. ועיין בספר אבן העוזר שכתב ג"כ כסברת קרבן אהרן דכיון דצ"ופ מטמא ה"א ה"ה שאר בגדים דהוה ג"כ ועיין שם:

עוד יש לחקור חקירה אחת וגדולה היא אלי למה לי דכתב רחמנא בשתי וערב צמר ופשתים דוקא הא הוה ק"ו מבגד דאינו מטמא אפילו בגד שלם בשאר מינים כ"ש שתי וערב שוב מצאתי שהגאון בספר אבן העוזר הרגיש בזה יעוין שם ונראה ליישב דאי לא הוה כתיב צמר ופשתים בשתי וערב הייתי אומר דאדרבה דשתי וערב דוקא בשאר מינים טמא ולא בצמר ופשתים והשתא איצטריך צ"ופ בבגד לאשמועינן דבצמר ופשתים דוקא בגד שלם הוא דמטמא ולא שתי וערב טמא בצמר ופשתים ותרי מיעוטא חדא למעוטי צמר ופשתים משתי וערב לשלשה על שלשה וחדא כדי לארוג בו הרבה וריבויא דוהבגד לרבות שלש על שלש בשאר מינים דמטמא בנגעים לא אתיא מק"ו דלא חזיא לעניים ולעשירים כו' או ריבויא דוהבגד לשלש על שלש בצמר ופשתים דמטמא כו' ולכך כתיב בש"ו צמר ופשתים וא"כ ע"כ צמר ופשתים דכתיב בבגדים ע"כ למעוטי שאר בגדים אתא כו' ודוק:

ע"ש במסכת שבת דקאמר דכ"ע מיהת שלש על שלש בצמר ופשתים דמטמא בנגעים מנא לן והבגד ואימא לרבות שלשה על שלשה ק"ו טעמא דכתבי' קרא הא לאו הכי לא אתיא שלש על שלש בק"ו כיון דלא חזיא לעניים ולעשירים ואימא לרבות שלשה בשאר בגדים כו' עכ"ל ובפירש"י טעמא דכתביה קרא בניחותא עכ"ל הנה משום דהיה מקום לומר דכל זה מן הקושיא טעמא דכתביה קרא דבשלמא אי הוה אמרינן דשלש על שלש בצמר ופשתים אתי מק"ו משתי וערב וא"כ ריבויא דוהבגד על כרחך אתא לרבות בגד שלם בשאר בגדים למיעוטא לשלשה על שלשה דאי מיעוטא לשלש על שלש ל"ל לא ריבויא ולא מיעוטא דיאמר כסברת הרב פורת אבל לא סברתו ממש דודאי שלשה על שלשה הוה בכלל ואתיא מן בגד כו' אלא אי איכא מיעוטא ממעטינן מיניה אי ליכא מידי אחרינא למעט מיניה דלא כמ"ש הרב פורת דאין לחלק ביניהם כלל אלא ודאי דהסברא החיצונה דכל מקום דכתיב בגד הוה נמי במשמע שלשה על שלשה ומיהו אי איכא מיעוטא למעטינהו ממעטינן ולפ"ז לא לכתוב לא ריבויא ולא מיעוטא ואנא ידענא שלש על שלש בצ"ופ מק"ו לפום סברא דהשתא משתי וערב ושלשה בשאר בגדים הוה בכלל בגד דקרא כיון דקרא סתמא כתיב אלא ע"כ מיעוטא לשלשה על שלשה וריבויא לבגד שלם בשאר בגדים משא"כ השתא דשלש על שלש לא אתיא בק"ו א"כ איצטריך ריבויא דוהבגד לשלש על שלש בצ"ופ וכדי דלא נטעה לומר דמרבינן כל מה דאיכא לרבות אף שלש על שלש בשאר בגדים איצטריך מיעוטא דצ"ופ ופריך שפיר כו' כמ"ש התוס' שם לפירש"י שם אלא דרש"י ז"ל אינו סובר כלל הך סברא דשלשה הוה בכלל בגד אי לאו מיעוטא ולכך כתב דאין זה מן הקושיא אלא בניחותא יע"ש היטב:

ודע שמה שכתבו שם התוס' שם להקשות על רש"י ז"ל אהא דפריך ואימא כי אימעט כו' מה צריך מיעוטא בשלמא לשיטת הרב פורת אי לאו מיעוטא א"כ שלשה בשאר בגדים הוה בכלל בגד דקרא והבגד לשלש על שלש ג"כ בשאר מינים משא"כ לשיטת רש"י איצטריך ריבוי לשלש על שלש בצ"ופ ושלשה על שלשה בשאר בגדים ומהיכי תיתי לרבות דאיצטריך למעט ושמא דסברתו דהוה מרבינן כל מה דאיכא לרבות כו' וכתב הקרבן אהרן שהוקשה להם כך וכתבו ושמא כו' דהמקשן פריך לעיל ואימא לרבות שלשה על שלשה בצמר ופשתים משמע דאי הוה קאי לשלשה תו לא מרבינן מיניה שלש על שלש עכ"ל. ונראה ליישב זאת דלפי דעת המקשן דהיה סבור דשלש על שלש בצמר ופשתים נמי מצי אתיא בק"ו פריך שפיר דמדכתיב ריבוי דוהבגד ע"כ דבגד למעוטי אתא שלש וריבויא לשלשה דאל"כ למה לי ריבויא דוהבגד כלל דאפילו שלש על שלש מצי אתיא בק"ו אלא ודאי דהתורה הקפידה דוקא בגד שלם ולא שלש על שלש וכדי דלא נטעה לומר דאף שלשה ממעטינן לכך איצטריך והבגד כו' ותירץ דאתיא בק"ו והמתרץ לא הבין קושייתו כו':

או יאמר דהוקשה לו ל"ל כלל בגד בתורה ותיתי מק"ו משתי וערב אלא דבא למעט דוקא בגד כו' ולא שלש כו' משא"כ באמת ליכא לאקשוי כקושית התוס' לכתוב חדא מיעוטא ואנא ידענא דשלש בצ"ופ טמא דאל"כ צ"ל כלל והבגד ולא מיעוטא. י"ל דמצינו למימר לשיטת רש"י דשלשה לא הוה בכלל בגד בנגעים מטמא בגד שלם וא"כ איצטריך והבגד כו' ואעפ"כ בשאר טומאת כגון בשרצים אי לאו או בגד ה"א דאפילו בגד שלם אינו טמא דאית ליה בנין אב לאו מנגעים אלא מכלאים דכתיב גבי העלאה ובגד כלאים שעטנז לא יעלה עליך ואינו אלא צמר ופשתים ואפשר דגם התנא דבי ר' ישמעאל דקאמר הואיל ונאמרו בתורה בגדים סתם ופרט לך הכתוב באחת מהן כו' היינו כלאים וממילא ממועט אף בגד שלם כו':

וראיתי כתוב בספר אבן העוזר להגאון מ"ו עוזר ז"ל שכתב עלה דמ"ש התוס' שם לאביי דמוקי או בגד בשרצים לשלש על שלש בצמר ופשתים ולא מוקי לשלשה בצ"ופ דלא צריך דק"ו הוא ומה נגעים שאין בגדי נכרים מטמאין מכ"ש שלשה בצ"ופ בשרצים דאין לומר ש"ו יוכיח שכן אין נעשה אוהל יע"ש והנה יש להקשות דאכתי איצטריך או בגד דאי מק"ו הוה אמרינן דיו מה התם כגריס דוקא דשיעור נגעים כגריס דוקא ובשרצים כעדשה דהוא פחות מכגריס כמ"ש התוס' בפסחים בריש אלו דברים יעויין שם היטב אלא דנראה דלא אמרינן בכהאי גוונא דיו כיון דאיכא למימר שמה שאמרה תורה בגד הוה נמי שלשה על שלשה דלא אמרינן דיו אלא היכא שמה שאנו דנין לא נזכר כלל בתורה ואי אפשר לומר שזה אמרה תורה משא"כ כאן דאיכא למימר דמ"ש התורה בגד אפשר דהוה נמי שלשה בכלל ועיין במדות אהרן שכתב כן ועיין בקדושין על מה דרוצה למילף דכסף מאכיל בתרומה מק"ו דשפחה כנענית עלה דבג בג יע"ש היטב. או יאמר דודאי טומאת מת מצי למילף מק"ו מנגעים דיהא שלשה על שלשה בצמר ופשתים מהאי ק"ו גופא מנגעים ותו מצינו למילף שרצים מג"ש דבגד ועור ממת כדמסיק בבבא קמא גבי מפץ במת ובגזירה אמרינן דין מיניה ואוקי באתרא דכן הילכתא ולא איצטריך או בגד לשלשה על שלשה בצמר ופשתים:

אבל אחר העיון יש להקשות דק"ו פריכא הוא דהרי הרמב"ם ז"ל (בהל' נגעים פרק י"ג) כתב שם דפשוטי כלי עור שאין שם כלי עליו כלל מטמא בנגעים ומדין תורה קאמר כמה שכתב המשנה למלך שם יוכיחו דמטמאין בנגעים ואין מטמאין בשרצים דאין לומר מה לפשוטי כלי עור שכן אינן נעשין אוהל במחובר דפשוטי כלי עור נעשין אוהל במחובר דילפינן אוהל אוהל ממשכן ועיין שם במשנה למלך שכתב כן בהדיא דפשוטי כלי עור נעשין אוהל אפילו במחובר כו' ומיהו על הגאון הנ"ל אין תפיסה דהמשנה למלך נראה כמסתפק שם (בהל' כלים פרק א') אי דין נגעים שוה לשאר טומאת דאין מטמאין אלא בית קיבול דוקא יע"ש וא"כ אפשר דרש"י ס"ל דאין מטמא בנגעים פשוטי כלי עור ושפיר הוה ק"ו והתוספת סבירא להו כפי סברת הר"מ ז"ל ואיכא למימר פשוטי כלי עור יוכיחו כו' ועיין בהל' נגעים (פרק י"ג) ובהל' כלים (פרק א') ובהל' טומאת מת (פרק כ"ג) יעויין שם היטב. ויש לנו בזה דברים ארוכים ועמוקים ואין כאן מקומו ובמקום אחר אאריך מזה בעזה"י:

ובתוס' בד"ה מה ללאו דהקפה שכן אינו שוה בכל כו' וסוגיא דהכא סברא דאיצטריך ראשו לגלוי אזקנו כו' עכ"ל מפי' מהרש"א ז"ל ומיהו למה דמסיק ראשו לנזיר ע"כ הא דמוקי זקנו בין כהן ובין ישראל דזקנו משמע ליה כך עכ"ל ירצה בזה דלפי האמת דפריך מה לנזיר שכן ישנו בשאלה וליכא למילף מיני' בעלמא דדחי א"כ מנא ליה דזקנו קאי אכהן דילמא בישראל דליכא למילף מנזיר שכן ישנו בשאלה ונזיר נמי איצטריך דלא מצי למילף מזקנו דהוה לאו שאין שוה בכל משא"כ נזיר לשיטת התוספת או דזקנו לא הוה רק ל"ת ועשה עשה ול"ת כו' אלא ע"כ דזקנו משמע בין כהן ובין ישראל אבל לפי ס"ד לא היה ידע כו' ומיהו באמת אין להקשות אמאי לא יליף מראשו דאידך תנא באם אינו ענין דהשתא ליכא למימר לגלוי אזקנו י"ל דתקשה הניחא למאן דיליף ראשו להקפה אלא למאן דמוקי לנזיר מנא ליה דתלמודא רוצה להוכיח אפי' אם נאמר דס"ל כרבנן דבי ר' ישמעאל כמה שכתבו התוספת תינח לתנא דבי ר' ישמעאל כו' אבל לשיטת רש"י ז"ל שפירש דהאי דנזיר אינו שוה בכל ויליף לה באם אינו ענין קשה דע"כ דס"ל דזקנו משמע ליה בין כהן ובין ישראל א"כ לפום סברא דהשתא אמאי לא יליף מראשו דהך תנא דמוקי ראשו ללאו גרידא וצ"ל כפי תירוץ ראשון של תוס' דאיכא למימר דאיצטריך להא גופא דהקפת כל הראש שמיה הקפה כו' וסוגיא דהכי סברה דבהא מחולקין הך תנא דלעיל סובר דהקפת כל הראש שמיה הקפה והך תנא ס"ל דהקפת כל הראש לא שמיה הקפה כו' דליכא למימר דכ"ע שמיה הקפה והך תנא דמוקי לנזיר ס"ל דמכלאים בציצית שמעינן דעשה דוחה ל"ת דהא הך סוגיא דהכא לפום סברא דהשתא אכתי לא ידעינן דעשה דוחה ל"ת מכלאים בציצית כו':

ודע דהוה מצי למימר התם דבהא קמפלגי דמאן דמוקי ראשו ללאו גרידא סבר דזקנו לא משמע בין כהן ובין ישראל ואיצטריך ראשו לגלוי אזקנו ומאן דס"ל לנזיר סבר דזקנו משמע בין כהן ובין ישראל וע"כ ראשו לנזיר כו' אלא דא"כ לת"ק מנ"ל דעשה דוחה ל"ת וע"כ ג"כ מכלאים בציצית א"כ ל"ל ראשו לגלוי אזקנו הא בלא זה ידעינן דזקנו משמע בין כהן וישראל דאל"כ ללאו גרידא לא איצטריך דנפקא מכלאים כו' אלא דהוה מצי למימר דכ"ע ס"ל דילפינן מכלאים בציצית ות"ק סובר דאיצטריך להקפת כל הראש דשמיה הקפה ותנא בתרא סבר דממילא ידעינן דהקפת כל הראש שמיה הקפה ואיך שיהיה יש להקשות לת"ק דמוקי ללאו דהקפה ואם אינו ענין כו' אמאי לא מוקי ליה לנזיר ואף דלקולא הוא לומר דדחי עשה ול"ת דנזיר מ"מ טפי מסתבר לאוקמיה לגופא ולהיתרא מלומר להקפה ואם אינו ענין כמה שכתבו התוספת לעיל בד"ה טעמא דקושית המקשין לימא עליה להיתרא אף דהוה לקולא לגופי' כו' וה"נ אי איתא דנזיר הוה שוה בכל כו' משא"כ לשיטת רש"י כאן דנזיר ג"כ אינו שוה בכל ומה שאמרו בנזיר דהוה שוה בכל היינו גבי שאר לאוין כו' א"ש דאף דמוקמינן לנזיר לא הוה לגופי' דכיון דלאו דנזיר שאינו שוה בכל ומוכח מזקנו דהוה ג"כ עשה ל"ת שאינו שוה בכל כו' וע"כ באם אינו ענין כמ"ש רש"י כאן א"כ שפיר אית לן לאוקמי' קרא ללאו דהקפה באם אינו ענין כו' ודוק היטב לפענ"ד:

ומה שהקשה מהר"ם מלובלין ז"ל לשיטת רש"י דפירש דנזיר הוה שאינו שוה בכל ויליף ליה באם אינו ענין א"כ מה מקשה לקמן מה לנזיר שכן ישנו בשאלה הא לא קאי כלל אנזיר כו' עכ"ל. ונראה ליישב דהכי פריך דלהך תנא מנא לך דמוקי זקנו אכהן מצורע דילמא מוקי זקנו בישראל וא"כ איצטריך נזיר לגופי' דהוה עשה ול"ת שאין שוה בכל דבשלמא אי זקנו אכהן דהוה ג"כ עשה ול"ת כמה שכתבו התוס' שם א"ש משא"כ אי זקנו אישראל איצטריך נזיר לגופא ואי דא"כ ל"ל זקנו אלא אם אינו ענין דמה לנזיר שכן ישנו בשאלה כו' וליכא למילף מיניה ואיצטריך זקנו לגופא כו' ודוק היטב:

תוכן העניינים

פורת יוסף על יבמות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה