אור ברסלב

פורת יוסף על יבמות· רבי יוסף תאומים

דף ד:

דף ד.

בגמרא ואיבעית אימא משום דמופנה מכדי כו'. הרצון דלמה לי לבישה כלל ואי דלא הוה ידעינן דדוקא צמר ופשתים אסור הא בהעלאה כתיב בגד וכל מקום דכתיב בגד הוה צ"ופ דאפשר דידע מתנא דבי ר' ישמעאל או דקשיא לכתוב העלאה וצ"ופ גבי העלאה ול"ל לבישה ואין לומר דה"א דלבישה כל תרי מיני אסור כיון דלבישה לא כתיב כלל אלא מכ"ש דהעלאה דיו לבא מהדין להיות כנדון משא"כ לבתר דמסיק דלבישה איצטריך למימר העלאה דומיא דלבישה שפיר איצטריך צמר ופשתים בלבישה דה"א כל תרי מיני אסור בלבישה אלא דאכתי תקשה מאי פריך ואכתי איצטריך צ"ופ הא לא איצטריך אלא דלכתוב בגד גבי לבישה וכל שנאמר בגד צ"ופ וכ"ש העלאה ואי דלא הוה ידעינן העלאה דומיא דלבישה דהשתא איצטריך לבישה לגופא דאי לא הוה כתיב כלל ה"א גם בהעלאה כל תרי מיני אסור דהשתא לא כתיב בגד לכך איצטריך לבישה וכ"ש העלאה דוקא צמר ופשתי' זה אינו דאכתי יקשה ל"ל לבישה ולכתוב בגד גבי העלאה אלא ע"כ העלאה דומיא דלבישה וא"כ אכתי צמר ופשתים להפנאה ועיין בפרק במה מדליקין מזה ולקמן נבאר קצת מסוגיא דצמר ופשתים בעזה"י:

ע"ש בתוספת בד"ה טעמא דכתב רחמנא כו' וא"ת דילמא בלא שוע טוי ונוז ויש לומר דחוטי ציצית בעינן שזורין כדילפינן בספרי תכלת תכלת ממשכן כו' עכ"ל. רצונם דילמא אי לאו הפנאה הייתי אומר בלא שזורין דחוטי ציצית לא בעינן שזורין ולכך איצטריך הפנאה וע"כ חוטי ציצית בעינן שזורין דאל"כ ק' היאך דחי וכלאים בציצית דשרי רחמנא למה לי הא אפשר למיעבד בלא שזורין וכל מקום שאתה יכול לקיים שניהם אין עשה דוחה ל"ת כדריש לקיש וכהאי גוונא אמרינן במנחות (דף ל"ט) בפרק התכלת אמר רבא ש"מ קשר עליון דאורייתא דאי לאו הכי כלאים בציצית דשרי רחמנא ל"ל כו' ועל זה תירצו דבלאו הכי ילפינן תכלת תכלת ממשכן דחוטי ציצית בעינן שזורין. אלא דלפ"ז תקשה באמת דאיתא הפנאה לתנא דבי ר"י דכלאים בציצית שרי וא"כ ממילא מוכח דציצית בעינן שזורים ול"ל הגזירה שוה דנתקבלה בסיני דחוטי ציצית בעינן שזורים דע"כ בעינן שזורים דאי לאו הכי כלאים בציצית דשרי לן רחמנא ל"ל כמ"ש לעיל ואין לומר דהך ג"ש לאו אליבי' דכ"ע ולתנא דבי ר' ישמעאל בלאו הכי מוכח דבעינן שזורין ולא גמיר הך ג"ש א"כ הדרא קושית התוס' לדוכתי' דמאי פריך ולתנא דבי ר"י כו' אי לא הוה הפנאה לא הוה ידעינן כלל דבעינן שזורין כו':

וראיתי לרש"י ז"ל במנחות עלה דהך אמר רבא ש"מ קשר העליון דאורייתא פירש"י ש"מ קשר עליון דאורייתא הלכה למשה מסיני והוא לכאורה בלי מובן כלל דאמאי לא מוכח מדחזינן כלאים בציצית דשרי רחמנא ואין לומר דרוצה לתרץ קושית התוספת דשם ודהכא דהקשו דמאי פריך ל"ל הפנאה כו' ומאי קושיא אימא בלא קשר ולכך כתב רש"י דודאי הלכה למשה מסיני דקשר עליון דאורייתא אלא דרבא הוכיח זאת דע"כ דקשר העליון הלכה למשה מסיני דאל"כ כלאים דשרי רחמנא ל"ל וכה"ג כתבו התוספת שם יע"ש היטב א"כ קשיא באמת דכתיב צמר ופשתים לאפנוי א"כ יקשה ל"ל הלכה למשה מסיני דקשר עליון דאורייתא הא מדשרי כלאים בציצית ש"מ דקשר עליון דאורייתא כו'. אבל הנראה לי בזה דרש"י ז"ל הוקשה לו דאכתי באמת דאין עשה דוחה ל"ת שיש בו כרת ול"ת גרידא נפקא לן מכלאים בציצית אכתי נימא להיפך דבמקום גדילים לא תלבש שעטנז ואי דמהיכי תיתי דידחה יש לומר דאי לאו קרא ה"א דשרי דקשר העליון לאו דאורייתא ולכך איצטריך למימר דאסור דצריך שיהא קשר והיא גופא אשמעינן דקשר העליון דאורייתא משא"כ דהלכה למשה מסיני הוא דקשר העליון דאורייתא ע"כ לומר דכלאים בציצית שרי רחמנא דאל"כ ל"ל דמהיכי תיתי דידחה כו' ובזה א"ש נמי הא דאיצטריך באמת ג"ש דתכלת תכלת ממשכן דחוטי ציצית בעינן שזורין דאי לאו הכי אין הכי נמי דידעינן דבעינן שזורין אלא דהוה אמינא להיפך דבמקום גדילים לא תלבש שעטנז לאשמועינן דבעינן שזורין דאי לאו הכי ה"א דשרי דלא בעינן שזורין לכך איצטריך דאסור דבעינן שזורין משא"כ דנתקבלה ג"ש דבעינן שזורין אתי שפיר כו' כמ"ש לעיל בסמוך:

ובזה יש ליישב דברי הרמב"ם (בהלכות ציצית פרק א' הלכה) אחד חוטי לבן ואחד חוטי תכלת אם רצה לעשות שזורין עושה ובהשגות הר"א א"א לא כי אלא צריך לעשות שזורין ובספרי יליף לה תכלת תכלת ממשכן והכ"מ הביא תשובת הרמב"ם ז"ל מפני שלא מצאתי שום אדם שיאמר דבר זה זולת בספרי וסתם ספרי ר"ש היא ולכך לא כתבתי כמותו ואין לי סמך אחר בזה עכ"ל וכתב הכ"מ דיש לתמוה ומאי בכך כיון דלא מצינו שום חולק ומאי נ"מ אי סתם ספרי ר"ש ואולי מפני שראה חולשת הללו בדבריו כתב ואין לי סמך אחר בדבר עכ"ל ולי נראה ליישב זאת בהקדם מה שכתבנו לעיל דל"ל תכלת תכלת ממשכן הא מדשרי כלאים בציצית כו' ומ"ש לעיל דה"א להיפך במקום גדילים לא תלבש שעטנז חשיב זאת לדוחק דקרא מורה כך כמ"ש התוספת לקמן בד"ה כולה משעטנז נפקא דהכי משמע קרא לא תלבש שעטנז גדילים תעשה לך מהם כו' (בדף ה' ע"ב) יעויין שם היטב והכי פירושו דלפי דפליגי אמוראי בנדה (דף ס"א ע"ב) כמו שיבואר לקמן ולחד אמורא ע"כ צ"ל דהך ג"ש לאו כ"ע גמירי דוקא סתם ספרי ר' שמעון הוא ולדידיה איצטריך ג"ש דלאינך ממילא מוכח דחוטי ציצית בעינן שזורין מדשרי כלאים בציצית רק לר"ש איצטריך וכיון דלהך אמורא לאו כ"ע גמירי להו ולאידך אמורא דהלכתא כוותיה אין הוכחה מכלאים בציצית דבעינן שזורין ושפיר פסק דאין צריכין להיות שזורין כיון דע"כ הך גזירה שוה לאידך לאו כ"ע גמירי להו כו' והוא דאיתא בנדה (דף ס"א) פלוגתא דאמוראי דחד אמר שעטנז בעינן כולה שוע וטוי ונוז מתקיף ליה מר זוטרא אימא או שוע או טוי או נוז כו' והרמב"ם ז"ל בהל' כלאים פסק כמר זוטרא דחדא הוה כלאים מן התורה כסתם מתני' הלבדין כלאים ומשמע מן התורה יע"ש וא"כ למאן דאית ליה דבעינן כולה וע"כ מוכח דציצית בעינן שזורים ול"ל ג"ש תכלת אך לר"ש א"ש דאיהו ע"כ אית ליה דהפנאה איצטריך לגופא דלית ליה כתנא דבי ר' ישמעאל דכל מקום שנאמר או לכדרבא איצטריך דשאר בגדים חייבין מן התורה ולית ליה כתנא דבי ר' ישמעאל דהתוס' מקשין (בדף ה' ע"ב) בד"ה כולה משעטנז נפקא וא"ת ול"ל קרא דעשה דוחה ל"ת תיפוק ליה מדאיצטריך קרא דשריפת קדשים אינם דוחים י"ט משום דאפשר להמתין הא לאו הכי דחי ויש לומר דה"א דאפילו אוכל נפש שרי ולמ"ד נדרים ונדבות אין קריבים בי"ט א"כ מוכח מדאיצטריך שריפת קדשים והכא קאמר למ"ד קריבים עכ"ל ור"ש אית ליה בהדיא בביצה (דף כ') דנדרים ונדבות אין קריבים בי"ט וא"כ מוכח דעשה דוחה ל"ת משריפת קדשים והפנאה ע"כ לכדרבא ולית ליה כתנא דבי ר' ישמעאל וכיון שכן איצטריך ג"ש דבעינן שזורים דמכלאים בציצית ליכא למילף דע"כ הפנאה לדרשא אחרינא אתי לכדרבא כו' משא"כ לתנא דבי ר' ישמעאל ואינך דאין חייב אלא דוקא בבגד בציצית צ"ופ ולא שאר בגדים דכל מקום שנאמר בגד אינו אלא צמר ופשתים ועיקר הפנאה דעשה דוחה ל"ת ע"כ לית להו ג"ש ולא גמירי כלל דבלאו הכי מוכח דחוטי ציצית בעינן שזורים כו' כמ"ש לעיל:

ואין להקשות הא אנן קיימינן אליביה דר"ש ור"ש סבר בהתכלת דנשים פטורות מציצית וא"כ אימא דיליף דעשה דוחה ל"ת מעיקר הפנאה דציצית. ואי דמוכח משריפת קדשים יש לומר דשאני עשה דציצית דאינו שוה בכל י"ל דגם עשה דנותר אינו שוה בכל דנותר בין בזמנו ובין שלא בזמנו אינו נשרף אלא ביום והוה מצות עשה שהזמן גרמא ואינה נוהגת בנשים ואפילו הכי אי לא הוה כתיב קרא ה"א דדחי ושפיר ילפינן מהתם דעשה דחי ל"ת כו'. והר"מ ז"ל דפסק כמר זוטרא דשוע לחוד או טוי לחוד הוה כלאים א"כ ליכא הוכחה דחוטי הציצית בעינן שזורים דכלאים בציצית הוה אף בטויה לחודיה ומהך ג"ש אין קושיא כיון דלאידך אמורא ע"כ לאו כ"ע גמירי להך ג"ש א"כ לאו כ"ע ס"ל הך ג"ש:

ולפ"ז יש ליישב שיטת הרמב"ם דפסק דנדרי' ונדבות אין קריבים בי"ט בהל' י"ט ובהל' כלאים כתב דעשה דוחה ל"ת ילפינן מכלאים בציצית ועיקר הפנאה לכך שהרי פסק בהל' ציצית דאין חייב מן התורה אלא בגד צמר או פשתים ולמה למילף מכלאים אמאי לא משריפת קדשים כקושית התוס' אבל י"ל דהיא גופא אתי לאשמועינן דשעטנז לאו דוקא כולהו בעינן אלא או שוע או טוי או נוז דאל"כ כלאים בציצית דשרי רחמנא למה לי דאיהו ס"ל דחוטי ציצית לא בעינן שזורים כו' ודוק היטב לפע"ד:

תוכן העניינים

פורת יוסף על יבמות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה