אור ברסלב
פועל צדק יום ו' בחודש

פועל צדק· רבי שבתי הכהן [הש"ך]

יום ו' בחודש

יום ה' בחודש

קא) שלא יקרע המעיל שנא' שפה יהי' לפיו סביב מעשה אורג כפי תחרא יהי' לא יקרע. (מלקות). הזהירנו שילבשהו הלובש. באימה וביראה ודרך כבוד שלא יקרע כי הקריעה והשחתה הוא דרך גנאי:

פסחים נ"ט זבחים נ"ה סהי"ד ה' מעשה הקרבנות פ"י סה"מ מ"ע פ"ט ורמב"ן בשורש י"ב סמ"ג עשין קפ"ד.

קב) לאכול הכהנים בשר קודש והבעלים מתכפרים שנא' ואכלו אותם אשר כופר בהם. כגון חטאת ואשם. וגם זהו מדרך הכבוד להיות הקרבן שהכפרה תלוי בו נאכל ע"י המשרתים הקדושים ובמקום קדוש:

כריתות ד' ו' מנחות מ"ט סהי"ד ה' תמידין פ"ג וה' כלי המקדש פ"ב סה"מ מ"ע ך"ח סמ"ג עשין קס"ז.

קג) להקטיר הכהן קטורת בכל יום שנא' והקטיר עליו אהרן קטורת סמים בבוקר ג"כ לכבוד ולגדולת הבית כי ענין הריח הטוב הוא דבר שנפש האדם נהנית בו ומתאווה אליו ומושך הלב הרבה כמו שכתבו חכז"ל שהי' מריחין בו בשעת הקטרה מיריחו עד ירושלים:

כריתות סהי"ד ה' כלי המקדש פ"ב סה"מ ל"ת פ"ב סמ"ג לאוין רצ"ט.

קד) שלא להקריב במזבח הזהב שבהיכל שום דבר עבודת חוץ מהקטרת שבכל יום והזאת הדמים ביוה"כ שנא' לא תעלה עליו קטרת זרה (מלקות):

שקלים פ"א סהי"ד ה' שקלים פ"א סה"מ מ"ע קע"א סמ"ג עשין מ"ה.

קה) לתת מחצית השקל בכל שנה שנא' זה יתנו כל העובר על הפקודים מחצית השקל. שורש זו. שרצה הקב"ה טובתינו להיות יד כולנו שווים אחד עני ואחד עשיר שווים במצוה וכלולים יחד לטובה כל השנה בדבר הקרבנות הקרבים לפניו:

שקלים פ"א סהי"ד ה' שקלים פ"א סה"מ מ"ע קע"א סמ"ג עשין מ"ה.

קו) לקדש הכהן ידיו ורגליו לעבודה שנא' ורחצו אהרן ובניו את ידיהם ואת רגליהם מזה אנו יכולים ללמוד כמ"ש ספרי קדושים נטילת ידים לתפלה הוא ג"כ חובה כי תפלה היא עבודתינו:

יומא ך"ח זבחים ט"ו י"ט סהי"ד ה' ביאת מקדש פ"ה סה"מ מ"ע ך"ד סמ"ג עשין מ"ה.

קז) למשוח הכהנים גדולים ומלכים בשמן המשחה שנא' ועשית שמן משחת קודש להיות מוכן למשוח כה"ג ומלכים וכלי ביהמ"ק וזה ג"כ גדולת וכבוד הבית כדרך משל בעל הבית נכבד היא מעלתו להיות מוכן בביתו כל הצריך כדי שלא תתעכב בשום מלאכה עד הכן הצריך אלי':

כריתות ה' הוריות סהי"ד ה' כלי המקדש פ"א סמ"ג עשין מ"ה סה"מ מ"ע ל"ה סמ"ג עשין קס"ו.

קח) שלא למשוח זר בשמן המשחה שנא' על בשר אדם לא ייסך (במזיד כרת בשוגג חטאת קבועה). וזה ג"כ כבוד הבית:

כריתות ד' ה' סהי"ד ה' כלי המקדש פ"א סמ"ג עשין מ"ה סה"מ מ"י ל"ה סמ"ג עשין קס"ו.

קט) שלא לעשות שמן כשמן המאור שנא' ובמתכונתה לא תעשו כמוהו. (במזיד לוקה וחייב כרת בשוגג קרבן חטאת):

קי) שלא לעשות כמתכונת הקטורת וכמשקלה להריח בה שנא' והקטורת אשר תעשה במתכונתה לא תעשו לכם (במזיד חייב כרת, בשוגג חטאת):

כריתות ה' סהי"ד ה' כלי מקדש פ"ב סה"מ ל"ת פ"ה סמ"ג לאוין רצ"ד.

קיא) שלא לאכול ולשתות שום דבר מתקרובת ע"ז שנא' פן תכרות ברית ליושב הארץ וזנו אחרי אלהיהם וזבחו לאלהיהם וקרא לך ואכלת מזבחו. (מלקות ואפי' לא אכל אלא משהו ולא שתה אלא טיפת יין נסך שנא' ולא ידבק מאומה וגו'). שורש זו. שלא לאכול ולשתות מתקרובי ע"ז ויי"נ בכלל ולהרחיק כל ענין מבין עינינו:

שביעית פ"ג סהי"ד ה' שמיטה פ"א סה"מ מ"ע קל"ה סמ"ג עשין קמ"ז.

קיב) לשבות מעבודת הארץ בשנה השביעית שנא' ששת ימים תעבוד וביום השביעי תשבות בחריש ובקציר תשבות. נכפלה מצוה זו כמה פעמים שיהי' שנה השביעית שנת שבתון לארץ כמו יום השביעי שבת ככתוב למעלה ענינה:

ע"ז ך"ט ע"ג סהי"ד ה' מ"א פי"א וה' ע"ז פ"ט סה"מ ל"ת קצ"ד ע"ש ובהשגות סמ"ג לאוין קמ"ח יו"ד סי' קל"ג וסי' קנ"ב סמ"ג סי' רפ"ג.

קיג) שלא לאכול בשר וחלב שנא' לא תבשל גדי בחלב אמו (מלקוח) זה הכתוב בא לאסור האכילה והנאה:

חולין קט"ו נזיר ל"ז פסחים ך"ד סהי"ד ה' מ"א פ"ט י"ד סה"מ ל"ת קפ"ז סמ"ג לאוין קמ"א יו"ד סי' פ"ז סמ"ג סי' רס"ג.

קיד) שלא לענוש מי שחייב מלקות או א' מארבע מיתות ב"ד בשבת שנא' לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת כי רצה הש"י לכבד היום הזה שימצאו בו מנוחה גם החוטאים והחייבים:

יבמות ד' ו' סנהדרין ל"ה סהי"ד ה' שבת פך"ד סה"מ ל"ת שך"ב סמ"ג לאוין ס"ז או"ח סי' של"ט חו"מ סי' ה'.

קטו) לעשות מעשה העולה כמשפטה שנא' אם עולה קרבנו מן הבקר זכר תמים יקריבנו. שורש זו. מפני שהקרבן הוא דמיון חזק להשפיל נפש המתאווה. שרואה שבע"ח כמוהו רק שאין בו שכל נשרף כן נפש החוטאת מצד חולשת השכל תכלה אם יתמיד בפעולותיו הבהמיות ומזה יתגדל נפש השכליות:

מנחות פר' ה' ו' ט' סהי"ד ה' מעשה קרבנות פי"ג סה"מ מ"ע ס"ז ורמב"ן בשורש י"ב סמ"ג עשין קפ"ו.

קטז) לעשות מעשה המנחה כמשפטה שנא' ונפש כי תקריב קרבן מנחה. סדר הבאתן מביא סולת בכלי זהב או כסף או מתכת ומוליכה לכהן והכהן מוליכה אל המזבח וקומץ בראשי אצבעותיו ומקטיר הקומץ במזבח והשאר נאכל לכהנים:

מנחות נ"ח סהי"ד ה' איסורי מזבח פ"ה סה"מ ל"ת צ"ח ובשורש ט' ורמב"ן שם סמ"ג לאוין שי"ח שי"ט.

קיז) שלא להקטיר שאור ודבש שנא' כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה לה'. (מלקות). הרחקת השאור הוא רמז מפני שהחמץ נעשה בשהי' גדולה ומצות קרבן צריך שיהי' בזריזות ומהירות ככל עבודת הבורא ית'. הוי קל כנשר וגו' והרחקת הדבש הוא רמז שימעט האדם ממאכלים מתוקים לחכו כמנהג זולל וסובא אבל החכם יתן אל לבו ליהנות ממאכלים המחזיקים גופו ושומרים בריאת אבריו לעבודת הבורא ית"ש:

מנחות י"ט ך' סהי"ד ה' איסורי מזבח פ"ה סה"מ ל"ת צ"ט מ"ע ס"ב סמ"ג לאוין ש"ך עשין קע"ט.

קיח) שלא להשבית המלח מעל הקרבנות שנא' ולא תשבית מלח ברית אלהיך מעל מנחתיך:

קיט) למלוח כל קרבן שנא' על כל קרבניך תקריב מלח. שורש זו. כמו שהתבשיל לא יערב לאיש בלי מלח כך הקרבן תהי' פעולתו שלימה ועוד רמז מפני שהמלח מקיים כל דבר ומציל מההפסד ורקבון כך במעשה הקרבנות ינצל האדם מן ההפסד ותשמור נפשו ותשאר קיימת לעד:

הוריות פ"א ב' סהי"ד ה' שגגות פי"ב סה"מ מ"ע ס"ח סמ"ג עשין רי"ז.

קכ) להקריב ב"ד קרבן אם הורו שלא כהלכה שנא' ואם כל עדת בני ישראל ישגו וגו' והקריבו פר בן בקר לחטאת שיקריבו סנהדרי גדולה קרבן אם טעו והורי שלא כהלכה בעבירות שחייבין עלי' כרת ועשו הקהל או רובו על פיהם:

תוכן העניינים

פועל צדק

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה