פועל צדק· רבי שבתי הכהן [הש"ך]
יום ד' בחודש
כתובות פרק ג' ד' סהי"ד ה' נערה בתולה פ"א סה"מ מ"ע ר"ך סמ"ג עשין נ"ג אה"ע סי' קע"ז.
סא) לקנוס המפתה שנא' וכי יפתה איש בתולה אשר לא אורסה. לקנוס המפתה שיקחנה לאשה וכתב החזקוני הטעם שאם יקחנה אחר יזכור תמיד גנותה:
סנהדרין ס"ז סהי"ד ה' סנהדרין פי"ד סה"מ ל"ת ש"י סמ"ג לאוין קצ"ח.
סב) שלא להחיות מכשף שנא' מכשפה לא תחי'. שורש זו. שהכשוף הוא ענין רע מאוד וגורם כמה תקלות לבני אדם ע"כ ציוה הקב"ה לסלק מן העולם המשתדל בזה לפי שהוא כנגד רצון הש"י שהוא ית' חפץ בישובו של עולם ושיתנהג הכל בדרך הטבע שהוטבע בתחילת הבריאה וזה בא לשנות הכל. ואין להאריך בזה. כי הדברים ידועים. ועיי' בחינוך ז"ל שחקרם והבינם בטוב טעם ודעת. אבל באריכות גדול:
ב"מ נ"ח נ"ט סהי"ד ה' מכירה פ"ד סה"מ ל"ת קנ"ב קנ"ג סמ"ג לאוין קע"ב קע"ג חו"מ סי' רכ"ח סמ"ק סי' פ"א.
סג) שלא להונות הגר בדברים שנא' וגר לא תונה אפי' בדברים. שורש זו. לבל נעשה שום רעה. לאיש אשר בינינו בלי עוזר וסומך. ומתוך גדרים כאלו נקנה נפש יקרה הראוי' לקבלת טובת האל ית"ש:
סד) שלא להונות גר צדק בממון שנא' ולא תלחצנו:
סהי"ד ה' דעות פ"ו סה"מ ל"ת רנ"ו סמ"ג לאוין ח' ע"ש ברמזים סי' ז' ח' סמ"ק סי' פ"ו פ"ז,
סה) שלא לענות יתום ואלמנה שנא' כל אלמנה ויתום לא תענון. שורש זו. כנ"ל בענין הגר. לפי שאל הם תשי כח שאין להם מי שיטען טענותם כמו שהי' איש האלמנה ואביהם של יתומים קיים ועל כן הזהירה תורתינו הקדושה לקנות מדת החסד והרחמים. ונהפוך בזכותם בכל דבר יותר ויותר משהיינו עושים אם הי' האב קיים:
כתובות ס"ז ב"מ ד' ע"א סהי"ד ה' מלוה פ"א סה"מ מ"ע קצ"ז סמ"ג עשין צ"ג חו"מ סי' צ"ז סמ"ק סי' רמ"ח.
סו) להלוות לעניי ישראל שנא' אם כסף תלוה את עמי את העני. שורש זו. שנהי' מורגלים ומלומדים במדת החסד להלוות לעני בשעת דחקו. הגם שהוא יתברך יספיק לעני די מחסורו זולתינו. אלא שהוא מחסדו ית' עלינו שנעשינו שלוחים לו כדי לזכותינו במדות טובות כמאמר אשרי משכיל אל דל:
ב"מ דף ע"ח סהי"ד ה' מלוה פי"א סה"מ ל"ת רל"ד סמ"ג לאוין קכ"ה חו"מ סי' צ"ז.
סז) שלא יתבע מלוה לעני ולא יצר לו כשידע שאין לו שנא' ולא תהי' לו כנושה. שורש זו. לקנות מדת החסד וחמלה וחנינה שלא לתבוע חוב מהלוה עני כשנדע שאין לו:
ב"מ ד' ע"א ע"ב סהי"ד ה' מלוה פ"ד סה"מ ל"ת רל"ז סמ"ג לאוין קצ"ג יו"ד סי' ק"ס סמ"ק סי' רנ"ט.
סח) שלא להשית ידו בין מלוה בריבית ללוה להיות ערב סופר ועד. שנא' ולא תשימון עליו נשך. שורש זו. ציוה הש"י להסיר מכשול מעם הקדוש לבל יבלע חיל חבירו מבלי שירגיש בעצמו עד שימצא ביתו ריקם מכל כי כן דרך הריבית ע"כ נקרא נשך ואזהרה שלא להיות ערב וסופר ועד ע"כ אמר בלשון רבים תשימון:
שבועות ל"ה ל"ו סנהדרין נ"ו סהי"ד ה' ע"ז פ"ב וה' סנהדרין פ' כ"ו סה"מ ל"ת שט"ו שם ובשורש ט' סמ"ג לאוין ט"ז ור"ט חו"מ סי' כ"ז תכ"ה סמ"ק סי' קכ"ה.
סט) שלא לברך השם שנא' אלהים לא תקלל. (סקילה):
ע) שלא לקלל הדיינים שנא' אלהים לא תקלל. (בשם או בכינוי לוקה שתים). שורש זו. כי בקללת הדיין תקלות רבות יתעוררו:
מכילתא סנהדרין ס"ו סהי"ד ה' סנהדרין פ' כ"ו סה"מ ל"ת שט"ז סמ"ג לאוין ר"י חו"מ סי' ך"ז.
עא) שלא לקלל נשיא או מלך שנא' ונשיא בעמך לא תאור (לוקה ג') הזהירנו התורה הקדושה על כל ראש בין מלך בין נשיא שלא נקל בכבודו ושלא לקללו כי אי אפשר לישובו של עולם מבלי ראש ומנהיג. ע"כ מצווים אנחנו לכבדו בכל מיני כבוד:
תמורה ד' ד' תרומות פ"ג סהי"ד ה' תרומות פ"ג סה"מ ל"ת קנ"ד סמ"ג לאוין רנ"ג יו"ד סי' של"א.
עב) שלא להקדים תרומה לבכורים. ומעשר לתרומה שנא' מלאתך ודמעך לא תאחר (אין לוקה עליו שאין בו מעשה. שורש זו. לעשות הכל על סדרן כאשר סידרו חכז"ל בכורים תרומה גדולה מעשר ראשון מעשר שני כי התרומות והמעשרות הם דבר גדול לקיום הדת:
חולין ס"ח מכות י"ח וע"ש בתוספות סהי"ד ה' מאכלות אסורות פ"ד ה' וה' שחיטות פ"ה וה' מעשה הקרבנות פי"א וה' קרבן פסח פ"ט סה"מ ל"ת קפ"א ע"ש סמ"ג לאוין קל"ד יו"ד סי' י"ד ך"ט סמ"ק סימן ר"א ולענין לאו שבכללות עי' תו' חולין ק"ב ותוס' מכות י"ח ובתוס' יומא ל"ו.
עג) שלא לאכול מבהמה טריפה שנא' ובשר בשדה טריפה לא תאכלו. (מלקות). שורש זו. לפי שהגוף הוא לי לנפש ובו תעשה פעולתה כמו הצבת ביד הנפח ואם לא יהי' הצבת טוב לא יתוקן הכלי מכוון כראוי. וכמו כן בהיות בגוף שום הפסד מאיזה ענין שיהי' אז תתבטל פעולות השכל ע"כ הזהירנו התורה הקדושה להרחיק ממאכלות אסורות ולא נתחכם לאמור. מאכל פלוני אשר אסרה התורה איננו כי אם במקום פלוני שטבעו כן ובאיש פלוני שטבעו כן. כי זה הוא עצת יצה"ר. וכל איש ישראלי יחזיק עצמו בכל אמצי כחו לעשות לעצמו אזהרות בכל האפשרי ולגדור עצמו גדר חזק ואמיץ ממאכלות אשר יהי' לו ספק אפי' כל שהוא שהם בגדר אינם מוכשרים אז טוב לו:
מכות ך"ג שבועות ל"א סהי"ד ה' סנהדרין פרק כ"א סה"מ ל"ת ר"פ סמ"ג לאוין יו"ד חו"מ סי' י"ז סמ"ק סי' רל"ג.
עד) שלא לשמוע לא' מבעלי הדין כשאין חבירו עמו שנא' לא תשא שמע שוא. שלא יכנסו בנפש הדיין כזביו. ובכללו המספר לה"ר. והמקבלו. והמעיד עדות שקר. ואזהרה זו גם לבעלי הדין שלא יטעון טענותיו אם אין חבירו עמו. וע"ז נאמר ג"כ מדבר שקר תרחק:
ב"ק ע"ב סנהדרין כ"ה סהי"ד ה' עדות פ"י סה"מ ל"ת רפ"ו סמ"ג לאוין רי"ד חו"מ סי' ל"ד סמ"ק סי' רל"ו.
עה) שלא יעיד בעל עבירות שנא' אל תשת ידך עם רשע להיות עד חמס. שורש זו. שכל מי שעל עצמו לא חס ולא יחוש על מעשיו הרעים על אחרים לכ"ש. ע"כ אין ראוי להאמינו בשום דבר:
סנהדרין ד' ב' ול"ג סהי"ד ה' סנהדרין פ"ח סה"מ ל"ת רפ"ב סמ"ג לאוין קצ"ה.
עו) שלא להרוג עד שיהי' המחייבים יותר על המזכים שנים שנא' לא תהיה אחרי רבים לרעות:
סנהדרין ד' ל"ו סהי"ד ה' סנהדרין פ"י סה"מ ל"ת רפ"ג ועי' סמ"ג לאוין קצ"ו.
עז) שלא ילמד חובה מי שלמד זכית תחלה בדיני נפשות שנא' לא תענה על ריב לנטות. אזהרה לדיין שלא יסכים בדעתו אחר דעת דיין אחר גדול או אחר דיעות הרוב לא לחוב ולא לזכות. אם לא יהא הדבר אצלו מובן בשכלו. ולא יבטח ולא יסמוך על שום אחד מהדיינים ולא על הרוב רק יתן דעתו מהבנתו אשר חננו ה':
סנהדרין ב' ב"מ נ"ט חולין י"ד סהי"ד ה' סנהדרין פ"ח סה"מ מ"ע קע"ה סמ"ג צ"ח חו"מ סי' י"ח סמ"ק סי' רכ"ה.
עח) לנטות אחרי הרוב שנא' אחרי רבים להטות. שורש זו. לחזק קיום דתינו ולקבל דעת רוב החכמים והצדיקים כי תורה אחת לכולנו ואין לנו לזוז מדעתם וחלילה לשום יחיד לדון לפי עניות דעתו וסברתו:
חולין ד' קל"ד סהי"ד ה' סנהדרין פ"ק סה"מ ל"ת רע"ז סמ"ג לאוין ר"ג חו"מ סי' י"ז סמ"ק סי' רכ"ט.
עט) שלא לרחם על העני בדין שנא' ודל לא תהדר בריבו. שורש זו. ידוע והשכל ג"כ מעיד על זה. שראוי ונכון הוא שיהי' דל ועשיר שווים בעיני הדיין בלי שום נשיאת פנים אפי' לאחד:
ב"מ ד' ל"ב סהי"ד ה' רוצח פי"ג סה"מ מ"ע ר"ב סמ"ג עשין פ' חו"מ סי' רע"ב סמ"ק סי' ל"ד.
פ) לפרוק מעל בהמת חבירו הרובצת תחת משאה שנא' כי תראה חמור שונאך רובץ תחת משאו וחדלת מעזוב לו עזוב תעזוב עמו. שורש זו. להחזיק במדת החמלה. ולא בלבד להמצטער בגופו אלא אפי' המצטער באבידת ממונו. מצוה עלינו לחמול עליו ולהצילו. עזב לשון ויעזבו את חומת ירושלים מלשון חוזק: