פועל צדק· רבי שבתי הכהן [הש"ך]
יום ב' בחודש
פסחים קט"ז סהי"ד ה' חמץ פרק ז' סה"מ מ"ע קי"ז סמ"ג עשין מ"א או"ח סי' תע"ב סמ"ק סי' קמ"ד.
כא) לספר ביציאת מצרים עם הבן ליל ט"ו בניסן שנא' והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים. שורש זו מה שכתוב בקרבן פסח. ואינו מן התימא. למה יצוה אותנו הש"י לעשות כל אלה. לזכרון נס מצרים. הלא גם בזכרון אחד יעלה הדבר במחשבתינו ולא ישכח מפינו ומפי זרעינו עד עולם. תשובתו בצדו. ידוע הוא לכל. שכל אדם נפעל כפי פעולותיו ולבו ומחשבתו תמיד נמשכים אחר מעשיו שהוא עוסק בהם אם טובים הם פעולותיו טובים הם גם מחשבתיו כי אחרי הפעולות נמשכים הלבבות כי אפיל אם יהי' אדם צדיק גמור ולבבו ישר ותמים וחפץ בתורה ובמצות ואם הוא מוכרח לעסוק בדברים של דופי תמיד כגון שהכריחו המלך ומינוהו באומנת רעה שיהי' עוסק תמיד כל היום באותו אומנות רעה. אז פעולתו ואומנתו הרעה הזה מביאתו לזמן מן הזמנים לשוב מצדקת לבו להיות רשע גמור. כי ידוע הוא ואמת שכל אדם נפעל כפי פעולותיו כאשר אמרנו ואמרו חז"ל רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות כדי להתפיס בהם כל מחשבתינו ופעולתינו. וע"כ הוטבע לנו בברכותינו ובתפילתינו זכר ליציאת מצרים לפי שהוא לנו אות ומופת גמור בחידוש העולם שהוא יתברך חפץ ויכול פועל כל הנמצאות ובידו לשנות היש בכל עת שיחפוץ ובכל זמן מהזמנים כמו שעשה במצרים ששינה טבעי העולם בשבילנו ועשה לנו אותות מחודשים גדולים ועצומים. הלא זה משתיק כל כופר בחידוש העולם ומקיים האמונה בידיעת הש"י ב"ה. וכי השגחתו ויכלתו בכללים ובפרטים כולם:
בכורות ד' ט' סהי"ד ה' בכורים פי"ב סה"מ מ"ע פ"א סמ"ג עשין קמ"ה יו"ד סי' שכ"א סמ"ק סי' רמ"ב.
כב) לפדות פטר חמור וליתן פדיונו לכהן שנא' וכל פטר חמור תפדה בשה. שורש זו כדי שנזכור לעולם הנס שעשה לנו הקב"ה ביציאת מצרים שהרג כל בכוריהם שנמשלו לחמורים:
בכורות ד' י"ג סהי"ד ה' בכורים פי"ב סה"מ מ"ע פ"ב ע"ש סמ"ג עשין קמ"ו יו"ד סי' שכ"א סמ"ק סו' רמ"א.
כג) לערוף פטר חמור אם לא ירצה לפדות שנא' ואם לא תפדה וערפתו. שורש זו ג"כ מה שכתוב בפדי':
סנהדרין ד' ס"ו ערובין י"ז צ"א סהי"ד ה' שבת פכ"ז סה"מ ל"ת שכ"א ורמב"ן שם סמ"ג לאוין ס"ו או"ח סי' שצ"ו.
כד) שלא ילך אדם חוץ לתחום שבת שנא' אל יצא איש ממקומו ביום השביעי (מלקות) שורש זו כדי שנזכור ונדע שהעולם הוא מחודש נברא יש מאין ע"י הקב"ה. לא קדמון. כמו שכתוב בתורה במצות שבת בפי' כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ את הים ואת כל אשר בם וינח ביום השביעי. ע"כ המצוה לדבק בה' ביום ההוא. ובפרט אנחנו הטרודים כל ימי השבוע בעסק פרנסתינו וביום שבת קודש ראוי לכל אדם שלא לבלות היום בהבלים רק בתורה ועבודה ועבודה ובכל עונג לשם שמים. ושינוח במקום א' כלומר שלא נלך בדרך רק דרך קצת טיול ועונג הותרה:
מכות ך"ד סהי"ד ה' יסוה"ת פ"א סה"מ מ"ע א' סמ"ג עשין א' או"ח סי' ס"א סמ"ק סי' א'.
כה) לידע שיש שם אלוה שנא' אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים. שורש זו אין צריך ביאור כי ידוע הדבר ונגלה לכל שהאמונה הזאת הוא יסוד הדת ובזה אין להאריך:
מכות ך"ד סהי"ד ה' יסוה"ת פ"א סה"מ ל"ת א' סמ"ג לאוין א'.
כו) שלא לעלות במחשבה שיש שם אלוה זולתו שנא' לא יהי' לך אלהים אחרים על פני:
סהי"ד ה' ע"ז פ"ג סה"מ ל"ת ב' סמ"ג לאוין ב' סמ"ק סי' קס"א.
כז) שלא יעשה ולא יעשו לו אחרים שום צורה שתעבד שנא' לא תעשה לך פסל וכל תמונה (מלקות) שורש זו ידוע להרחיק האלילים:
סנהדרין ד' ס"ב ע"ז י"ג וד' מ"ג סהי"ד ה' ע"ז פ"ג סה"מ ל"ת ה' סמ"ג לאוין י"ט יו"ד סי' ק"ך סמ"ק סי' ס"ד.
כח) שלא להשתחוות לע"ז אפי' אין דרך עבודתם בכך שנא' לא תשתחוה להם. (בעדים ובהתראה סקילה, מזיד כרת, שוגג חטאת), שורש זו ידוע:
דסנהדרין ס"ג ע"ז נ"ה סהי"ד ה' ע"ז פ"ג סה סה"מ ל"ת ה' סמ"ג לאוין י"ז ועי' סמ"ג לאוין י"ח ובלאוין דסמ"ג סי' ב' סמ"ק סי' ס"ג.
כט) שלא לעבוד ע"ז בדברים שדרכה להעבד אעפ"י שעבודתם דרך בזיון שנא' ולא תעבדם (סקילה) שרשה ג"כ ידוע:
שבועות ד' ך"ה ברכות ל"ג סהי"ד ה' שבועות פ"א ה' סה"מ ל"ת ס"ב סמ"ג לאוין רל"ח יו"ד סי' רל"ו או"ח סי' רט"ו סמ"ק סי' קכ"ט.
ל) שלא לישבע לשוא שנא' לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא כי לא ינקה את וגו' (מלקות) שורש זו שכל אדם יקבע זה בלבו למצוה לבל נזכיר שמו הקדוש לבטלה בפרט שבועות שקר חלילה ומ"מ לדבר מצוה הסכימו חכז"ל להיתר:
פסחים ק"ו ב"ב צ"ו ברכות ך' נ"ב שבת ק"ח קי"ט סהי"ד ה' שבת פכ"ט ל' סה"מ מ"ע קנ"ה סמ"ג עשין ך"ט או"ח סי' רמ"ב ר"ס רס"ב רע"א ר"פ רפ"ט עד סי' ש"א. סמ"ק סי' ר"ס.
לא) לקדש את יום השבת שנא' זכור את יום השבת לקדשו שורש זו כאשר אמרנו שנקבע בלבינו אמונת חידוש העולם וזכרהו על היין לפי שטבע האדם מתעורר בו הרבה. שהוא סועד ומשמח לבב אנוש ואם הפת חביב עליו יותר יקדש על הפת. וביציאתו להבדיל על היין דוקא כי אז יותר תאב לשתי':
כריתות ב' סנהדרין ס"ו שבת פכ"ג סהי"ד ה' שבת פ"א וה' שגגות פ"ז סה"מ ל"ת ש"כ סמ"ג לאוין ס"ה או"ח סי' ש"א סמ"ק סי' רפ"א.
לב) שלא לעשות מלאכה בשבת שנא' לא תעשה כל מלאכה (בעדים ובהתראה סקילה, במזיד כרת, בשוגג חטאת), שורש זו, שנהי' פנוים מעסקינו לכבוד היום כדי לקבוע בנפשותינו אמונת חידוש העולם כנ"ל שהוא חבל המושכת כל יסוד הדת. וגם יש בו זכירת נס מצרים שהיינו שם עבדים ולא היינו יכולים לנוח בעת חפצינו במנוחה והקב"ה הצילנו מידם וציונו לנוח ביום השביעי:
קדושין ל"א סהי"ד ה' ממרים פ"ו סה"מ מ"ע ר"י סמ"ג עשין קי"ב יו"ד סי' רמ"ה סמ"ק סי' נ'.
לג) לכבד אב ואם שנא' כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך. שורש זו שיכיר האדם ויגמול חסד למי שעשה עמו לטובה ולא יהי' כפוי טובה והאב והאם הם סיבת היותו בעולם. ע"כ ראוי לעשות להם כבוד בכל יכלתו. ומזה יעלה על לבו להכיר טובת האל ית"ש. שהוא סיבתו וסיבת אבותיו וכי הוא הוציאו לאויר העולם וסיפק כל צרכו כל ימיו ונתן בו נפש יודעת ומושכלת ומזה יערך במחשבתו כמה ראוי להזהר בעבודתו ב"ה:
סנהדרין ע"ו סהי"ד ה' רוצח פ"א סה"מ ל"ת רפ"ט סמ"ג לאוין ק"ס סי' תכ"ה יו"ד סי' של"ט סמ"ק סי' פ"ב.
לד) שלא להרוג נפש שנא' לא תרצח (בסייף) שורש זו, ידוע הוא ג"כ ממאמר חכז"ל כל המאבד נפש אחת מישראל כאילו אבד עולם מלא. ובכלל זה המלבין פני חבירו והמונע צדקה. והיורד לאומנת חבירו:
סנהדרין ד' פ"ד כתיבות מ"ד סהי"ד ה' א"ב פ"א פ"ג סה"מ ל"ת שמ"ז סמ"ג לאוין צ"ו אה"ע י"ז ך' ך"ו סמ"ק סי' ד"ש.
לה) שלא לבא על אשת איש שנא' לא תנאף (שניהם בחנק. ואם היא נערה מאורסה שניהם בסקילה. ואם היא בת כהן היא בשריפה והוא בחנק). שורש זו חפץ השי"ת ב"ה שיתיישב העולם כל אחד ממינו ומבת זוגו ולא יתערבו המשפחות. כי כשלון גדולה באה ממנו ועוד היא סיבה לכמה רעות בעולם:
סנהדרין פ"ה סהי"ד ה' גניבה פ"ט סה"מ ל"ת רמ"ג סמ"ג לאוין קנ"ד סמ"ק סי' רס"ב.
לו) שלא לגנוב נפש מישראל שנא' לא תגנוב (ואם מכרו בחנק). שורש זו נגלה הוא לכל ובכללה גם הגונב דעת חבירו:
סנהדרין ך"ט ל"ז סהי"ד ה' עדות פי"ז סה"מ ל"ת רפ"ה סמ"ג לאוין רט"ז חו"מ סי' ך"ח סמ"ק סי' רל"ה.
לז) שלא להעיד שקר שנא' לא תענה ברעך עד שקר. (מלקות) שורש זו הוא נגלה שהשקר הוא נמאס לעין כל משכיל ותכלית האמיתית שכל דברי ריבות ודו"ד של בני אדם מתבטלים, ע"פ עדות אמת. וא"כ העדות שקר היא סיבה לחורבן ישוב העולם:
ב"מ ד' ה' סהי"ד ה' גזילה פ"א סה"מ ל"ת רס"ה סמ"ג לאוין קנ"ד חו"מ סי' שנ"ט סמ"ק סי' י"ט.
לח) שלא לחמוד דבר של חבירו שנא' לא תחמוד. שורש זו שמדות החימוד אם יקבענו האדם במחשבתו רעה היא מאוד וגורמת לאדם תקלות הרבה וכרם נבות יוכיח:
ר"ה ך"ד ע"ז מ"ג סהי"ד ה' ע"ז פ"ג וה' בית הבחירה פ"ז סה"מ ל"ת ד' סמ"ג לאוין ך"ד יו"ד סי' קמ"א סמ"ק סי' קס"ב.
לט) שלא לעשות צורת אדם שנא' לא תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב לא תעשו לכם. שלא לעשות צורת אדם כלל אפילו לנוי:
מדות פ"ג סהי"ד ה' ב' הבחירה פ"א סה"מ ל"ת ע"ט סמ"ג לאוין ר"צ.
מ) שלא לבנות אבני מזבח גזית שנא' לא תבנה אתהן גזית (מלקות). שורש זו, כי בסיבת המזבח תבוא לנו מחילת העון והברכה והשלום. ע"כ אין ראוי שיעשה בכלים המוכנים להשחתה וזהו ברזל שכורת ומוכן תמיד לשפוך דם. וכאשר הקדמנו שהאדם נפעל כפי פעולותיו ומחשבתו הולך אחר מעשיו. ע"כ ראוי לעשות דמיונות הפעולות כפי כוונת הדברים. והמשכיל יבין: