אור ברסלב
פה אחד על הגדה של פסח מגיד › מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו

פה אחד על הגדה של פסח· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]

מגיד · מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו

כנגד ארבעה בנים

פסקה א

מתחילה עע"ז היו אבותינו ועכשיו קרבנו המקום לעבודתו. פי' דאין בעלי חיים נדחין וגם נראה ונדחה היכא שהוא בידו חוזר ונראה וכמו שכתב התוספות בזבחים. והוא בכלל אומרו מתחילה עע"ז היו אבותינו. ועכשיו קרבנו מכלל דמקודם היו נדחים ונתעוררנו לשוב וקרבנו אך צריך התעוררות מקודם ירמז זה במ"ש וקרבנו ולא אמר והקריבנו. אבל בהתעוררות תשובה הבא ליטהר מסייעין אותו וכל שבידו לאו כמחוסר מעשה דמי ובכלל הוא גם אם נראה ונדחה דחוזר ונראה ואפשר לרמוז ועכשיו קרבנו. קרבנו גימט' נחש דמקודם היינו בסט"א נחש עקלתון והוא ברוב רחמיו הוציאנו מהסט"א נחש והביאנו לקדוש' וז"ש קרבנו במקו' כי עד עתה היינו מצד נחש ויט אלינו חסד לגאול נפשנו:
ורבינו מהר"ם אלשי"ך ז"ל פירש בפ' בעבר הנהר ישבו אבותכם מעולם כי הנה יש אבות בבחינת העולם והשתלשלותו שהוא בחינת צאת מחלציו והמשך קיום והמשכת עולם ויש בבחינת נפשותם וז"ש בעבר הנהר ישבו אבותכם אשר הם מעולם כלומר אבות שהיו מבחינת עולם וטבעו והשתלשלותו וכו' ואקח את אביכם שהוא אביכם מפאת הנפש וכו' והאריך בזה:
ויש להרחיב הדברים במ"ש אני הדל בכמה מקומו' משם מז"ה ז"ל דמדור הפלגה ואילך הפריד הקב"ה הנשמות והטהורות נתנם באוצר אחד והבלתי טהורות באוצר אחר וכו' ע"ש וכתבתי אני הדל דהיינו מאי דאמרו בש"ס פ' היה קורא אין קורין אבות אלא לג' דמאברהם שהיה בדור הפלגה ונבררו הנשמות טהורות באוצר בפני עצמו להכי קורין אבות לג' וז"ש ואקח את אביכם את אברהם שבימיו נבחרו הנשמות הטהורות ואולך אותו בכל ארץ כנען להמשיך עליו תוספות קדושה מקדושת ארץ ישראל וארבה את זרעו כלומר רבוי יתירה הוספתי לי' ואתן לו את יצחק עד"ש ה"א הרבה אתכם ופירש"י הרבה והגדיל והרים אתכם ומעין דוגמא נאמר דה"נ וארבה את זרעו ר"ל והגדלתי ורוממתי זרעו ממעל לחש"ב:
ודע דרש"י ז"ל פירש אהא דאמרו אין קורין אבות אלא לשלשה לאפוקי השבטים. והדין עמו דהרי התם פריך מ"ט אילימא דלא ידעינן אם מראובן קאתינא אם משמעון וכו'. אמנם קושטא דמילתא דמאי דאמרו אין קורין אבות אלא לשלש' הוא מילתא פסיקתא בין למעלה בין למטה שאין קורין אבות לא לאדם ולא לנח ולא לשם וכיוצא וכן אין קורין לשבטים:
ובזה אפשר להבין דקדוק לשון הש"ס דקאמר אבות מ"ט אלימא משום דלא ידעינן אי מראובן קאתינן אי משמעון קאתינן א"ה אמהות נמי וכו' אלא עד הכא חשיבי טפי לא חשיבי. ויש לדקדק דהיכא דקאמר אלימא היינו דיש לו שני צדדין ועל שניה' קשיא ליה דאי לא יקשה בפשיטות כגון הכא לימא אבות מ"ט משום דלא ידעינן אי מראובן וכו' ומדקאמר אלימא הור"ה גבר המקשן דיש לו שני צדדין ובשתים לא עלת' לו ולהכי פריך וזמנין דמפרש השני צדדין או טעמים. והכא דקאמר אלימא משום דלא ידעינן וכו' נראה דהיה לו ישוב אחר ואינו נח לו ואנחנו לא נדע כי לא פורש. ואפשר לומר דהצד האחר הוא דמעיט למעלה מהאבות כגון אדם הראשון נח מתושלח שם ועבר חנוך וכיוצא והטעם דעד דור הפלגה היו כל הנשמות מעורבות ומימי אברהם אע"ה נבררו הנשמות הטהורות באוצר בפני עצמו ומשו"ה אין קורין אבות אלא לשלשה דמהם האירו הנשמות שלנו מאוצר הטוב. אמנם אכתי קשיא ליה דלשון אין קורין אבות אלא לשלשה הוא מילתא פסיקתא ומוכח דבין קודם להם בין אחריהם אין קורין להם אבות וניחזי אנן לשבטים למה אין קורין אי משום דלא ידעינן אי מראובן וכו' א"כ קשיא קושיין א"ה אמהות וכו' והוא הצד השני שרמז באומרו אלימא ולא הוצרך לפרש דבהא קאמר הן נסתר הצד אחר דעל כרחך דמעיט השבטים נמי ואיתא לקושיין ומשני טפי לא חשיבי. ועמ"ש אני הדל בועד לחכמים ח"ב דף ט':
ואנא זעירא בקונט' פתח עינים ח"כ דף מ"א בריש עדיות הרגשתי ממאי דתנן התם שהרי אבות העולם לא עמדו על דבריהם ושם הבאתי משם הגאון החסיד מהר"א מקראקא ז"ל בספרו מעשה רקח שנתן טעם עד"ה. וכיוצא הבאתי אני הדל במדבר קדמות בראשו משם הגאון החסיד מהר"ן ז"ל במגלה עמוקות שפירש עד"ה ולעת הלום לפי דבריה' שנתנו טעם לשמאי והלל עד"ה קשה דבירושלמי פ"ק דר"ה קאמר אבות העולם רבי ישמעאל ור' עקיבא ע"ש והגאון מהר"ר יעבץ ז"ל כ' דאבות העולם מיקרו אבות סתמא לא מיקרו ע"ש:
שוב ראיתי בס' בנין יהושע שנדפס מקרוב פ"א דשמחות ושם הגירסא אין קורין לאבות אבינו אלא לשלשה האבות ולא לאמהות אמנו אלא לד' אמהות וכתב על זה וק' דבמס' דרך ארץ זוטא ספ"א איתא ז' אבות וקחשיב בהדייהו משה ואהרן פנחס דוד וי"ל דהכא מדייק תיבת אבינו עכ"ל. ועמו הסליחה דנראה דהגירסא הזאת שלפנינו היא טעות דהרי בפ"ב דברכות מייתי הש"ס ברייתא זו בנסח אין קורין אבות אלא לג' ואין קורין אמהות אלא לד' ותו לא ונרא' נסחא נכונה וכן ראיתי בס' נחלת יעקב שדחה גירסא דקמן וכתב דגרסינן כמ"ש בש"ס ע"ש ומ"ש הוא נר"ו דלומר אבות אין קפיד' רק דאין לומר אבינו לא נהיר' ואיפכא מסתברא ומה שהק' מדאמרינן במס' דרך ארץ זוטא שבעת אבות לק"מ דכיון דהראשונ' אברהם יצחק ויעקב אע"ה וקחשיב בהדייהו משה ואהרן פנחס דוד קראם אבות לכלם אגב אברהם יצחק ויעקב:
ולפום מאי דאמרן דהסברא נותנת דאין קוראין אבות אלא לשלשה היינו דוקא לומר אבות סתם בדרך כלל אמנם לומר אבינו או אבותינו לית לן בה. א"ש כמה מקומות כגון מאי דתנן בפ' החליל אבותינו שהיו במקום הזה אחוריהם וכו' ותנן פ' ע"פ שפסח המקום על בתי אבותינו וכן שלא הספיק בצקם של אבותינו וכן שמררו את חיי אבותינו. וכן אשר גאלנו וגאל את אבותינו וכיוצא בכמה דוכתי וכתיב אבותינו חטאו ואינם וכתיב חטאנו עם אבותינו וכו' אבותינו במצרים לא השכילו וכו' וכיוצא דאבותינו ניתן ליאמר ואין קפידא וכל הקפידא לומר אבות סתם ובהכי מתישבים כל הני שהבאתי ויותר מהמה:
אחרי כתבי ראיתי להריטב"א בחידושי יבמות על דף מ"ו שכתב וז"ל שכן מצינו באבותינו שמלו וכו' פירש"י וכו' שכן מצינו באמהות פירש"י ז"ל בנשיהם של יוצאי מצרים ויש מקשים דהא קי"ל שאין קורין אמהות אלא ד' כדאתא במ' ברכות ותירצו דההיא בתפלה לומר מרים אמנו ויכבד אמנו עכ"ל. הבט ימין וראה שבמה שאמרו שכן מצינו באבותינו לא הרגיש הרב כלום אבל במה שאמרו שכן מצינו באמהות שם הוקשה לו דאין קורין אמהות אלא ד'. נראה כמו שאמרנו דכי אמר אבותינו אין קפידא רק באומרו אבות או אמהות סתם. אמנם מ"ש דההיא בתפלה לו' מרים וכו' לכאורה היה נראה שיש חיסור לשון או ט"ס דאפשר דצ"ל ותרצו דההיא בפרטות לו' מרים וכו' או אפשר דצ"ל ותרצו דההיא בתפלה א"נ לומר מרים וכו' כצ"ל. אמנם נמצא בלקוטי רבינו בצלאל ז"ל ליבמות כ"י שכתב וז"ל וא"ת הא אמרי' במ' ברכו' דאין קורין אמהות אלא ד' וי"ל דההיא בתפלה דלא אמרינן מרים או יוכבד אמנו הר"ן ז"ל עכ"ל ומה שאו' שם ביבמות דף מ"ו ע"ב ר' אליעזר יליף מאבות ור' יהושע באבות נמי טבילה וכו' לפי הפשט י"ל דקאי אבריתא דקתני שכן מצינו באבותינו והוא אגב שיטפא ולפי מ"ש הר"ן והריטב"א ניחא הכל ועדיין צריך להתישב בדברי הר"ן והריטב"א ודוק כי קצרתי:

פסקה ג

ברוך שומר הבטחתו לישראל ברוך הוא שהקב"ה מחשב את הקץ לעשות וכו'. אפשר דמיירי על הגאולה העתידה מגלות אדום המר והארוך הזה והבטיחנו כמה הבטחות ותחילה וראש אמר לאאע"ה וגם את הגוי אשר יעבודו וכו' וארז"ל וגם על ד' גליות ומזה נמשך כמה הבטחות שהבטיחנו ע"י עבדיו הנביאים והוא שומר וממתין לקיים הבטחתו ולגואלנו כדכתיב לכן יחכה ה' לחננכם וז"ש שהוא מחש"ב את הקץ לברר כל הברורים שזה תכלית הגלות ובמחשבה אתבריר כלא ולז"א שהוא מחש"ב את הקץ האחרון של אדם וזהו את הקץ לעשות רמז לעשו ת' איש הסט"א המה יאבדו ויגאלו ישראל והוא רמוז בקדוש ה' צבאות מלא כל הארץ כבודו בבית ג' כמו שהגידו להרב הגדול מהר"ר אברהם אב"ד בריסק ז"ל דג' קדוש נגד ג' בתים והאחרון גאולה שלימה וכו' כתיב ה' צבאות מלא כל הארץ כבודו ותיבת קדוש הם ת' דסטרא אחרא דעשו ודו באמצע כמ"ש כמה פעמים במ"א וזה רמז את הקץ לעשות. והקץ ר"ת קדוש ה' צבאות שהוא רומז לבית ג' שיבנה בב"א. לעשות רמז לעשו ראש הפעור ועמו ת' גונדא דיליה. והיינו לעשות מה שאמר לאברהם אע"ה וגם את הגוי על ד' מלכיות במדובר:
ואני הדל כתבתי בקונט' גאולת עולם דהקב"ה פה אל פה אמר לאברהם אע"ה פירוש ידוע תדע ידוע שאם יזכו יהיה קי"ז שנים השעבוד תדע שאם יעשו עגל צריך להשלים ת' בד' גליות וז"ש לעשות מה שאמר פירוש הדברים לאאע"ה וכו' ע"ש באורך ובזה אפשר לרמוז בפ' כי זכר את דבר קדשו את אברהם עבדו ויוציא עמו בששון ברנה את בחיריו הכונה זכר את דבר קדשו היינו מה שביאר ופירש לאאע"ה בסוד שאם יזכו יהיו קי"ז שנים וכו'. ואמרו רז"ל שיצאו ממצרים בזכות שגדרו עצמם מהעריות וז"ש ויוציא עמו ישראל בששון זו מילה כמ"ש פ"ק דמגילה ששמרו אות ברית קדש ועל ישראל ידבר. ברנה את בחיריו רמז לשבט לוי שהוא לגיון של מלך ולא נשתעבדו אך לא היו יכולים לצאת והיו שומרים גאולת ישראל לצאת עמם ולהכי פלגינהו ונקט ברנה כי שבט לוי יחדיו ירננו לשמו יתברך:

וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי ואחרי כן יצאו ברכוש גדול. אמרו בברכות דף י"ט ע"ב דבר נא באזני העם וישאלו וכו' בבקשה ממך וכו' כדי שלא יאמר אותו צדיק וכו' ואחרי כן יצאו ברכוש גדול לא קיים בהם. ק' מאי כדי שלא יאמר וכו' אפי' לא יאמר הקב"ה צריך לקיים הבטחתו. וראיתי להגאון מהר"ר שאול ז"ל בס' בנין אריאל דף ל"ג ע"ג שדקדק דהלא בלא"ה היה להם רכוש בביזת הים ופירש במ"ש בשבת פ' כלל גדול כל היכא דבעי למתני כלל אח' שאינו כולל הרבה כזה תנא כלל גדול אבל היכא דלא בעי למתני כלל אח' הקטון ממנו לא תנא כלל גדול ולפ"ז א"ש מ"ש יצאו ברכוש גדול על ביזת הים שהיתה יתיר' וגדולה מביזת מצרים וממילא משמע דאיכא ביזת מצרים ואם לא יטלו שום רכוש בצאתם יאמר ברכוש גדול לא קיים דאף דנטלו ביזת הים לא יתכן לקרותו גדול אא"כ הי"ל גם ביזת מצרים עכ"ד ועדיין יש לדקדק דוקיין מה הלשון אומרת שלא יאמר אותו צדיק וכו' הלא בלא"ה מוכרח לקיים מ"ש ברכוש גדול דמשמע דאיכא גם קטן:
ואפשר במ"ש רבינו האר"י זצ"ל דואחרי כן יצאו ברכוש גדול היינו ני' הקדושה שביררו כל אשר היה נטמע במצרים ערות הארץ ולכן נצטוו לא תוסיפו לראותם וכו'. וכפ"ז כונתו ית' במ"ש רכוש גדול על ני' הק'. ומכלל דאיכא קטן דהיינו ממון של ביזת הים. ונמצא דבביזת הים לבד קיים ה' ואחרי כן יצאו ברכוש גדול ני' הק' וקטן ביזת הים. דלגבי ני' הק' קטן מיקרי. אבל כדי שלא יאמר אאע"ה דלפי הפשט רכוש גדול הוא ממון וזהו ביזת הים וקטן נמי צריך ממון לכך אצטריכא ביזת מצרים שיתקיים כפי הפשט רכוש גדול וקטן בממון גם כן ודוק:

פסקה ז

היא שעמדה לאבותינו ולנו וכו'. אפשר לפרש דמתוך צרה ריוח שהגוים מחשבתם לכלות ישראל לגמרי כמו המן ומכח זה ניצולו ישראל דבגוים מחשבה רעה הקב"ה מצרפה למעשה ומעלה עליהם כאלו עשו וח"ו כילו ישראל ובזה נתחייבו הם והשר שלהם ומכח שהם חייבים כל כך המה כשלו ונפלו וניצולו ישר' וז"ש היא שעמדה שהיא השכינה כמ"ש רבינו האר"י זצ"ל שעמדה לאבותינו בזמן הבית ולנו בגלותנו. שלא אחד בלבד שהוא המן הוא שעמד עלינו לכלותינו שהוא דבר מפורסם אלא שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו וחושבים כהמן בזה נתחייבו דמחשבה כמעשה ובזה יוכנעו ויושפלו דגברי קטילי נינהו גם השר שלהם יושפל והקב"ה מצילנו מידם ונמצא דהישועה מתוך הצרה. ומייתי ראיה מלבן שקראו אובד אבי על המחשבה:
ואפשר לרמוז היא שעמדה לאבותינו ס"ת אה"ו רמז שאין השם שלם ואין הכסא שלם וחסר א' מהכסא וה"ו מהשם ובזה אנו בוטחים שיגאלנו בעבור שמו וכסאו וז"ש לא לנו ה' לא לנו כי לשמך תן כבוד שיהיה השם שלם והכסא שלם במהרה בימינו: והנה אם תחשוב ר"ת לא לנו לא לנו כי לשמך (חוץ מתיבת ה') יעלה ק"ע שהוא מספר ס"ת אברהם יצחק ישראל כי הוא ס"ת מק"ל כי זכות אבות עומדת לעד. וזה רמז ויקח לו יעקב מק"ל. וכן ר"ת עומדים עלינו לכלותינו גימט' מקל שם רמז שהם עומדים עלינו לכלותינו ותחון זכות אבות הרמוז בר"ת עומדים עלינו לכלותינו ובזכותם הקב"ה מצילינו מידם. והוא רמז ס"ת אברהם יצחק ישראל כי מתחילה וע"ס זכות אבות תחון עלינו. ורבי' אפרים ז"ל בפי' עה"ת כ"י פ' שמיני כתב קרא משה לאהרן ר"ת מקל בגימט' ניסן כי בניסן נגאלו וכן אברהם יצחק ישראל ס"ת מק"ל עכ"ל. ובפ"ק דר"ה לדעת ר' יהושע בניסן נולדו אבות בפסח נולד יצחק בניסן נגאלו בניסן עתידין ליגאל וראיתי בקונט' כ"י על קלף מתלמידי רבינו יהודה החסיד ז"ל משם רבם דט"ו שנים היו ביחד אבותינו הקדושי' אברהם יצחק ויעקב ולמדו בכל יום ט"ו שעות ביחד לכך יסד דוד ט"ו שיר המעלות ובט"ו ניסן נגאלו זהת"ד בקצור הבאתיו אני עני בריש קונט' מדבר קדמות. ומ"ש שם הדרי בי בקונט' ברית עולם דף צ"ז ע"א ע"ש. וא"כ בניסן נולדו אבות א"כ מניסן מנינן ט"ו שנים שהיו ביחד ואהני למאי דסיים בניסן נגאלו ובניסן עתידין ליגאל ומה גם כי ניסן בגימט' מק"ל ס"ת אברהם יצחק ישראל כי במעמד שלשתן העמידו העולם ונתקיימו ישראל תדיר. בפסח נולד יצחק. הכי אתמר שם בר"ה בין לר' אליעזר בין לר' יהושע. אבל בתנחומא בסוף פ' פקודי דף קל"א ע"ב (דפוס אמשט') אמרו בא' בניסן נולד יצחק וידוע מאמר רז"ל שאמר הקב"ה לאבות שיתנו אות משמם וידלג קץ מצרים ויצחק נתן שי"ן ולקח צדי"ק ואני הדל כתבתי בפני דוד דף נ"א ע"א עפ"י דברי האר"י ז"ל בפ' יושב בשמים ישחק דרומז לבינה שין שורק' תתלבש בגבורה יצחק לעשות נקמה בגוים זהת"ד ולפ"ז אפשר דבמה שנתרצה יצחק ליתן שין וליקח צ' בזכותו נתגלית בינה ש' ונתלבשה בגבורה לעשות נקמה במצרים וכן בגאולה העתידה כתיב יושב בשמים ישחק כמ"ש רבינו האר"י ז"ל והכל בזכות יצחק אע"ה שנתן ש' וכן בגאולת מצרים כתיב ואר"א גי' יצחק כמ"ש ז"ל ובגאולה העתידה כתיב נחמ"ו נחמ"ו גי' יצחק. וכל ענינים אלו מהאבות ע"ה שנולדו בניסן והיו ט"ו שנה ביחד לומדים ט"ו שעות תורה ויצחק אבינו עליו השלום שנתן ש' ונולד בפסח עביד ומהני כי בניסן שהוא גימט' מקל ס"ת אברהם יצחק ישראל נגאלו בניסן עתידין ליגאל הגאול"ה השלימה ב"ב גי' ן' כי תהיה מן' שערי בינה גם משער הן' כמו שכתוב במ"א:

תוכן העניינים

פה אחד על הגדה של פסח

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה