פה אחד על הגדה של פסח· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]
מגיד · כנגד ארבעה בנים
פסקה א
ברוך המקום וכו'. אפשר לומר בסוד הברכה שפירש רבינו האר"י זצ"ל שנמשך שפע ואה"ך יבא שפע אמיתי והדברים עתיקים וז"ש ברוך המקום על תחילת השפע ואח"ך ברוך הוא שנתן תורה לעמו ישראל ובאמצעות התורה זכינו שנתן לנו רשות לברכו. כי בכל פרק שירה לא תמצא שאין גם אחד מברך ברכה בשם ומלכות כשם שניתן רשות לישראל רק שאומרים פסוקים ובתוכם ה' שהוזכר כקצתם ה' וזו מעלה גדולה לישראל שניתן להם רשות לברך בשם ומלכות חכינו לזה באמצעות התורה. וזה אפשר כונת יודיך ה' כל מעשיך וחסידיך יברכוכה הכונה שכל הברואים יודו לשמו ע"ד שמפורש בפרק שירה וזה דוקא הודאה ולא ניתן להם רשות לברך. אבל וחסידיך שהם ישראל שע"י יומשכו החסדים ולז"א וחסידיך הם דוקא יברכוך ברכה שלימה בשם ומלכות:
ועוד מעלה אחרת כי כנגד ד' בנים דברה תורה. והטעם דכתיב ועמך כלם צדיקים וחשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח. וגם הרשע סופו ליתקן כי נשמה קדושה חלקו וגם הוא מחוטר גזע האתנים מוסדי הארץ אבותנו הקדושים ע"ה זה אפשר לומר דרך אסמכתא:
א"נ אפשר לרמוז ברוך המקום רומז לשכינה ברוך הוא לקב"ה ברוך שנתן תורה לעמו ישראל דכביכול נראה כזקן במתן תורה כמשז"ל. ברוך הוא שנראה כבחור בקי"ס וכמשז"ל אנכי ה' אלהיך אני הוא שנגליתי על הים כבחור ודוק:
פסקה ב
חכם מה הוא אומר מה העדות והחקים והמשפטים וכו'. יש להבין תשובת התורה סוף פ' ואתחנן עבדים היינו לפרעה במצרים ויוציאנו ה' ממצרים ביד חזקה ויתן ה' אותות ומופתים גדולים ורעים במצרים בפרעה ובכל ביתו לעינינו ואותנו הוציא משם למען הביא אותנו לתת לנו את הארץ אשר נשבע לאבותנו ויצונו ה' לעשות את כל החקים האלה ליראה את ה'א לטוב לנו כל הימים לחיותנו כהיום הזה וצדקה תהיה לנו כי נשמור לעשות את כל המצוה הזאת לפני ה"א כאשר ציונו. ורבו הדקדוקים במקראי קדש הללו ולא נאריך רק איזה מהם אומרו למען הביא אותנו יתר גם אומרו וצדקה תהיה לנו וכו' נראה לכאורה יתר כי כבר אמר לטוב לנו כל הימים וכו'. גם להבין לטוב לנו לחיותנו. אפשר לומר דרך אסמכתא ונקדים מ"ש פ"ק דבתרא דף ח' רבא אכפייה לרב נתן בר אמי ואפיק מיניה ת' זוזי לצדקה והקשו התוס' דהא אמרינן כל מ"ע שמש"ב אין ב"ד מוזהרין עליה ותי' ר"י דבצדקה איכא לאו דכתיב לא תאמץ ולא תקפוץ ומשו"ה כופין:
אמור מעתה החכם בחכמתו הוקשה לו וחקר שתי חקירות כוללת ופרטית אמר מר מה העדות וכו' כלומר אני רואה עדות דכופין על מ"ע כגון שאמרו לו עשה סוכה ואינו עושה מכין אותו עד שתצא נפשו והחקים שצדקה שמתן שכרה בצדה כופין והמשפטים דשאר מ"ע שמש"ב אין כופין. ועוד אעיקרא דדינא פירכא דה' אלהינו הוא הבורא הוא היוצר ומדוע לא נתן תורתו לכל נברא וז"ש אשר ציוה ה"א אתכם דוקא. ויאמר אביו דע כי אנחנו בפרטו' חייבים לשמור מצותיו לפי שהוציאנו ממצרים וז"ש עבדים היינו לפרעה הרשע במצרים ששם נפלו ני' קרי דאדה"ר והיא ערות הארץ. ויוציאנו ממצרים ביד חזקה. ויתן ה' אותות ומופתים ואנחנו חייבים לו וכמשז"ל על פ' הבן יקיר לי אפרים ביוקר הם עומדים לי כמה משפחות של בנים כמה משפחות של ערוב וכו' וזה רמז באומרו ויתן ה' אותות וכו' ואנחנו חייבים אליו ית'. ואותנו הוציא משם כלומר שהיינו נטמעים בעמקי הקליפות והוציאנו מהסט"א למען הביא אותנו לקדושה לתת לנו וכו' ונמצא דביצ"מ ובעבור ארץ ישראל אנחנו חייבים במצותיו משא"כ אומות אחרות. ויצונו ה"א לעשות את כל החוקים האלה ליראה את ה"א לטוב לנו כל הימים כי רמ"ח מ"ע הם סגולו' לידבק בשכינה. לחיותנו כהיום הזה כי שס"ה לאוין להתרחק משס"ה כחות הטומאה כמ"ש מז"ה ז"ל בחס"ל. ועתה יקשה דנמצא דכל מ"ע מתן שכרה בצדן ואין כופין לז"א וצדקה תהיה לנו כי נשמור דע דצדקה ככל המצות דבצדקה איכא לאו וכן בכל מ"ע פירש רש"י ז"ל פ' משפטים ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו לעשות כל מ"ע באזהרה וכבר ידוע דהשמר פן ואל הרי אלו באזהרה וז"ש וצדקה תהיה לנו כי נשמור דאיכא ל"ת בצדקה בפרטות ובכל המצות בכללות. וכשם דמה שאמר לטוב לנו הוא בכללות כן יש לאו בכללות. וצדקה שיש לאו בפרטות דמבטל מש"ב. גם כל מ"ע יש שמירה בכללות דהוא לאו דמבטל מתן שכר בכללות לטוב לנו וכו' וזהו וצדקה תהיה לנו כי נשמור ההשואה שיש ל"ת הא כדאית' והא כדאית'. והיינו לשמור בכללות כאשר ציונו בכללות שאמר לטוב לנו ומעתה נתישבו כל חקירותיו בטוב טעם ודעת ולחכימי' ברמיזא ודוק היטב:
פסקה ג
רשע מהו אומר מה העבודה הזאת לכם לכם ולא לו וכו'. אפשר דהצ"ר שואל דהק"ף לא יתחייבו כי אם הבכורות דמכת בכורות היתה במצרים וניצולו הבכורות של ישראל וז"ש מה העבודה של הק"ף לכם ודוקא הבכורות יהיו חייבים. וכלפי שאמרו דע מה שתשיב לאפיקורוס אבל אפיקורוס ישראל כל שכן דהוא פקר טפי לזה לא תשיבו לו אלא כמי שאינו משיב לו אלא עם אחר. כה תאמרו לעשו לכם ולא לו ולפי שהוציא עצמו מן הכלל כפר בעיקר דעיקר הק"ף הוא לפר' מע"ז ולהתקדש כמ"ש משכו ידיכם מע"ז וקחו צאן של מצוה אלא שנתינת הדם על המשקוף לעורר רחמיו ורואה את הדם ופסח. וז"ש בעבור זה הק"ף שפירשתי מע"ז ומסרתי עצמי על קדוש ה' בלקיחת הפסח מבעשור עשה ה' לי בצאתי ממצרים לי ולא לו ואלו היה שם לא היה נגאל דלבו יקבוץ און לו הנה מיתתו בחשך כרשעי ישראל וערפל חתולתו:
פסקה ד
תם מהו אומר מה זאת וכו'. לפי תומו שאול שאל דכתבו הפוסקים והמפרשים דהמצה של מצוה זכר ללחמי תודה דארבעה צריכים להודות וסימנם חיים. חולה ים יסורין מדבר וכלהו איתנהו בישראל דיצאו מבית עבדים ונתרפאו חולי הנפש. כי בדם פסח ומילה מסרו עצמם על ק"ה ויקדשו וחיו. ונקרע להם הים והולכי מדברות ויען לחמי תודה היה בהם חמץ ומצה א"כ גם עתה הי"ל להיות לחם חמץ כמו התודה וז"ש מה זאת מכלל דאיכא אחריתי שהוא חמץ ויאמר אביו בחזק יד וכו' ולא היה אפ' להתמהמ' ועל שם שלא הספיק וכו' לזה הוזהרנו שלא לאכול חמץ:
א"נ שאל על האשה שחייבת בכל עניני הלילה הזו ואעיקרא דדינא מה טעם הושוו לאנשים כי האף אמנם יש הקש הלא היא מ"ע שהזמן גרמא וצריך טעם וז"ש מה זאת שהיא נקבה וכל מ"ע שהזמן גרמא נשים פטורות ומ"ט הלילה הזו שוו בשעוריהן האיש והאשה. והשיב בחזק יד לפני הזמן והשכינה השלימה החשבון. ואמרו ברעיא מהימנ' דכל נשי ישראל אחידן בשכינתא ולזה כיון דהגאולה היתה בעבור השכינה חייבות הנשים דאחידן בה. א"נ אפשר על דרך זה במ"ש הרמ"ק משם רבו ז"ל דיציאת מצרים היתה מצד השכינה ולכן לא היתה גאולה כי לא נשבתה הקליפה וכו' ע"ש בס' גרושין סימן ז' באורך. וזה כונת תשובת בחזק יד הוציאנו ה' ממצרים יציאה לבד ולא גאולה ולא נשבתה הקליפה וז"ש מבית עבדים וכיון שהיתה מצד השכינה לזה נשים חייבות דכלהו נשי אחידן בכ"י:
פסקה ה
ושאינו יודע לשאל את פתח לו. יש לרמוז ר"ת את פתח לו אפל שאם הלך חשכים במקום אפל יעשה אלף לשון לימוד ויליף מדכתיב והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה וכו' דהכתוב אמר והגדת בלי שאלה. ומיירי בבן שאינו יודע לשאל ולהכי תאמר לו בלשון קצרה בעבור זה וכו' ואם אמרו בתלמי' הגון שילמדנו לשון קצרה ק"ו לזה והוא יבין דרך כלל. אמנם בדברים אלו תחת כבודם המבין יבין וימצא ענינים כוללים יקרים מפנינים:
ואפשר במשז"ל שדין ישראל עם השי"ת כ"י כאשה ובעלה וחקרו הראשונים דשבויה אסורה לכהן. וניחא לן דנעשו בריה חדשה הן במה שמסרו עצמם על ק"ה בקחתם שה לפסח ולקושרו והיתה נפשם פורח' מעליה'. גם במעמד ה"ס אמרו רז"ל דיצא' נשמת' ואח"כ חיו כמ"ש בזהר הקדוש ע"ש וא"כ נעשו בריה חדשה ומותרת ואמרו רז"ל שהלוחו' היו קדושין ואמרו רז"ל על פ' מה זה ועל מה זה אם עברו על הלוחות דכתיב מזה ומזה הם כתובים. וז"ש בעבור זה שהם הלוחות קדושין עשה ה' לי כלומר עשאני בריה חדשה כי בזה אין לערער מצד שבויה שהיא אסורה לכהן וזה סיבה בצאתי ממצרים קודם הזמן דהקדש מפקיע מידי שעבוד כי לא ישבנו כי אם רד"ו שנה כרמוז בס"ת בעבור זה עשה גי' רד"ו ודוק היטב: