אור ברסלב
עשרה למאה ספר עשרה למאה הוספות

עשרה למאה· רבי צבי הירש מוואדיסלאוו

ספר עשרה למאה הוספות

דרוש י

שייך לפר' וירא ואקחה פת לחם וכו' ויאמרו כן תעשה כאשר דברת. והוא שכונת המלאכי' ע"י אכילת הפת לעשות זמון ולברך ברכת המזון ועל ידי הברכות יהיה תקון לעולם משנתקללה מטעם אכילת עה"ד ובזה אין עוד צריכים ישראל לקבלת התורה לקיום העולם. זאת היתה כונת המלאכים. אברהם אבינו ע"ה הבין מגמתם ולא הביא להם פת כלל כמובא לעיל בדט"ז ע"ד משם הרב פרח לבנון ז"ל. בזה אפשר יבוא על נכון מה שרמז להם אברהם אבינו ע"ה באומרו ואקחה פת לחם ואקחה לשון לקוחין פ"ת בגי' תלמו"ד לחם היא התורה שנקראת לחם דכתיב לכו לחמו בלחמי שיזכו בה ישראל ותיבת פ"ת לח"ם במ"ק בגי' תור"ה ישרא"ל במ"ק לרמוז שהתורה היא לישראל ולא למלאכים. א"נ ואקחה פת לחם וסעדו לבכם אפשר שרמז להם שכונתכם ע"י האכילה והברכה תזכו לתורה מד"מ לא כן. (והוא) ואקחה פת לחם וסעדו לבכם בגי' ישראל הם חביבין ולהם דין בנים ע"ה. א"נ ומדין בנים הם יזכו בתורה עג"כ:

ויאמר מהרי שלש סאים קמח סלת וכו' יל"ד למה צריך לפרט קמח סלת ובודאי כל הפת שעושין רוב העולם הוא עיקרו קמח ורז"ל דרשו בזה כמה אופנים ואני הדל כגרגיר חרדל תחת כפות רגליהם אפשר לפרש והוא במשארז"ל בשעה שעלה משה זיע"א למרום בכדי לקבל את התורה טענו המלאכים מד"מ. הקב"ה צר קלסתר פניו של משה דומה לאברהם אמר להם הקב"ה לא זה שירדתם אצלו ואכלתם בב"ח באותה שעה הודו ואמרו ה' אדוננו מה אדיר שמך בכל הארץ וכו'. אפשר שזה רמז על העתיד קמח סלת כאז"ל הוא אמר קמח והיא אמרה סלת ותיבת סלת עה"א בגי' היא יתירה על מספר תיבת קמח בגי' משה לרמוז מענין הסעודה יזכה משה בקבלת התורה כמ"ש רז"ל בפרקי אבות אם אין קמח אין תורה ר"ל לולי הסעודה הנז' לא זכינו בקבלת התו' ואחר קבלת התורה יהיה שלום ואהבה ואחדות בינו ובין המלאכים דכתיב עלית למרום שבית שבי. אפשר שזה רמז בתיבת קמח במ"ק בגי' אהבה. סלת במ"ק בגי' אחד שהיה אהבה ואחדות ביניהם. א"נ קמח סלת בגי' אברהם יצחק יעקב בדק' שזרעם עתידין לקבל את התורה והוא קמ"ח סל"ת בר"ת קא חמית מהר סיני תורה לישראל. א"נ קמח סלת עה"ת בגי' לתורה. א"נ קמח ס'לת ר"ת בגי' ע"ץ והתורה נקראת עץ דכתיב עץ חיים וכו' וס"ת בגי' זאת והתורה נקראת זאת דכתיב זאת התורה ואות מם רמז לארבעים יום שעלה משה לקבל את התורה אות למד למוד התורה. א"נ אות מ"ל מספר שבעים והוא שבעים פנים לתורה. א"נ אות קו"ף היא כנוי לתורה דכתיב הקול קול יעקב אות מ"ח הם כנגד מ"ח מעלות שהתורה נקנית בהם אות ת"ל תלמוד אות ס' ששים מסכתות. א"נ אפשר שרמז אברהם אבינו לשרה אמנו זיע"א על העתיד והוא שיהיה לו בן ויקרא שמו יצחק. ורבקה בת זוגו והוא אותיות קמח סלת קמ"ח ס' בגי' יצחק אות ל"ת ע"ה בגי' ויקח רבקה. א"נ קמ"ח סל"ת בר"ת חסדיך מרובים קראתי. תהלות לאל סלה ודוק: שייך לפרשת ויצא והיה זרעך כעפר הארץ ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה ונברכו בך כל משפחות האדמה ובזרעך. בהקדים מ"ש בש"ס אמר הקב"ה לאברהם ברר לבניך או שעבוד מלכיות או גהינם. אאע"ה בירר לבניו שעבוד מלכיות והוא לטובת ישראל שהגלות מכפרת עון כמ"ש הרב מד"ת הביא משם הרב שערי אורה זיע"א יצחק אבינו ע"ה צפה ברוה"ק שבני יעקב יחטאו וירשו גיהנם וכשראה שילכו בגלותו של עשו שמח וזה ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו צידה של גהינם נתן בפיו של עשו וישראל יכופרו מעונותיהם ע"י גלות של עשו שמכפרת עון. עוד הביא הרב מדרש תלפיות ז"ל משם הרב שכחת לקט ז"ל כשאמר הקב"ה לאברהם בברית בין הבתרים ענין הגלות שתק ולא התפלל בשביל שידע שהגלו' לטובת ישראל לכפרת עון ולהצלת נפשם מיד הסט"א והקב"ה הסכים עמו דכתיב אם לא כי צורם מכרם זה אברהם וה' הסגירם, עוד אפ' לפרש על פסוק אנכי ארד עמך מצרימה וכו' ותיבת אנכי היא כנוי לשכינה כאז"ל ארד בגי' בבל מדי יון אדום. שהשכינה בעוה"ר בגלות עמנו דכתיב בכל צרתם לו צר וארז"ל גלות אדום הוא קשה מכולם ואותיות אדום כזה אל'ף דל'ת ו'ו מ'ם. בגי' גלות אדום נגד כלם. א"נ והוא חלק סט"א ע"ה. עוד ארז"ל כל מקום שנאמר והיה הוא לשון שמחה ויהי לשון צער אפשר שזה רמז הכתוב והי'ה זרעך כעפר הארץ ר"ל שיהיו מושפלים ונדרכים כעפר הארץ ומה עפר עשויה דייש אף בניך יהיו דייש למלכיות והגלות מכפרת עון זה הוא השמחה ופרצת בגי' עשו וד' מאות. שהם גונדא דיליה שיהיו תחת ידם אחר ופרצת מלשון פורץ גדר שיפרצו גדר ויצאו מתחת ידם ויהיה קבוץ גליות בב"א מארבע כנפות הארץ ימה וקדמה וצפנה ונגבה. ונברכו בך כל משפחות האדמה ובזרעך שבאותו זמן הרבה מאוה"ע באים להתגייר ולחסות תחת כנפי השכינה:

בא"א אפשר שבא לרמוז על הקץ והוא והיה זרעך ע"ה במ"ק בגי' שנת אלף הששי במ"ק ואימתי כמספר כעפר הארץ שהם שש מאות וששה וששים בב"א אח"כ בע"ה יבוא הגואל ופרצת ימה וקדמה וצפנה ונגבה וארבע תיבות אלו במ"ק בגי' ובשנת שש מאות ששה וששים יש קץ ע"ה במ"ק בב"א ופרצת ימה וקדמה וצפנה ונגבה כיר"א:

באו"א והיה זרעך כעפר הארץ והוא בהקדים מה שהובא בזוה"ק פ' וישלח דף קס"ט ע"א על פסוק ויצו גם את השני. גם את השלישי. גם את וכו' לרמוז על שלש גאולות ע"י שלשה צדיקים משה מרדכי משיח. שעתיד לגאלינו בב"א. אפשר שרמז יציאת מצרים היתה ע"י משה זיע"א. הצלת ישראל מגזרת המן היתה על ידי מרדכי הצדיק זיע"א. גאולה העתידה לבא בב"א תהיה ע"י משיח ן' דוד זיע"א. אפשר שזה רמז הפסוק והיה זרעך כעפר הארץ שיהיו ישראל דלים ומושפלים תחת יד האומות כעפר הארץ שהגלות מכפרת עון ואח"כ ישלח להם הגואל ויגאלם דכתיב מקים מעפר דל ומי הוא הגואל וזה והיה זרעך כעפר הארץ בגימ' משה מרדכי משיח עה"א. א"נ עה"א בגי' גואל אחרן הוא משיח בן דוד. עמו אליהו מיכאל. (שר ישראל) כעת ופרצת ימה וקדמה וצפנה ונגבה. אין פוצה פה ומצפצף ודוק:

באו"א והיה זרעך כעפר הארץ ר"ל שיהיו אוחזים מדת הענוה כאז"ל ונפשי כעפר לכל תהיה שאין לך מדה טובה הימנה ומי שהוא הולך במדת הענוה זוכה להיות מרכבה לשכינה כאז"ל וכיון שישראל אחוזים במדת הענוה. ופרצת עה"א בגי' תשובה ואהבה ואחוה יחד. כאז"ל כלו כל הקצים ואין הדבר תלוי אלא בתשובה ומע"ט:

א"נ אפ"ל בהק' משרז"ל לא נחרב בית שני אלא בעון שנאת חנם ואימת שעושים תשובה ויהיה ביניהם אהבה ואחוה שלום וריעות ישלח להם הגואל ויגאלם בב"א. אפשר שזה רמז והיה זרעך כעפר הארץ בגי' משיח ן' יוסף. משיח בן דוד. שיתגלו בב"א אחר ופרצת ימה וקדמה צפנה ונגבה חירות משעבוד מלכיות באו"א והיה זרעך כעפר הארץ ע"ה במ"ק בגי' שאוחזים במדת הענוה במ"ק. א"נ ערך עפר ואפר מה תלעה. א"נ והמה אינם נחשבים לכלום. א"נ כמו עפר שהכל דשים עליו במ"ק. אז ופרצת בגי' ויהיה חלקם בגנזי עדן אלהים חיים אדון העולם. א"נ בנוטריקון והי"ה זרע"ך כעפר האר"ץ. ובעת התגלות הקץ ישירו. זמירות רננות כל עתידות. אשר הם צופים רואים. ר"ל תא חזי דכתיב קוה אל ה' ושמור דרכו וכו' ודוק: שייך לפר' כי תשא דס"א ע"ג ואעשה אותך לגוי גדול כ' הרב בעה"ט ז"ל ואעשה אותך לגוי גדול מלא ו"ו שיצאו ממך ת"ר אלף ודוק. ר"ל כל השבועות וההבטחות שנשבע לאבות העולם ברבוי הזרע תצא ממך. עוד בכמה מקומות פרז"ל משה זיע"א שקול כששים רבוא. עוד פרז"ל על תיבת ישראל בנוטרי' יש ששים רבוא אותיות לתורה. וכל אחד ואחד מישראל אחוז באות אחת מששים רבוא וארז"ל כל אות ואות בתורה יש בו סודות ורזין עלאין קדישין וכו' כמובא בזוה"ק והתורה נקראת פרד"ס ואפשר לפק"ד שאותיות יש ששים רבוא אותיות לתורה במ"ק בגימ' ומשה שקול כנגד ששים רבוא במ"ק ע"ה. א"נ ולא קם נביא עוד בישראל כמשה ע"ה במ"ק. א"נ משה תרומתו של עולם במ"ק עה"ת. א"נ דחיה ק"ך שנים כסברת בית הלל א"נ ע"ה משה היה תוארו כמלאך אלהים. א"נ משה יש אומרים שנולד מהול ע"ה. א"נ יש אומרים שנתמלא הבית אורה. א"נ עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא במ"ק. א"נ ע"ה עלה להר סיני לקבל התורה. א"נ בסיני נתן להם את התורה. א"נ בששה בסיון קבלו התורה ע"ה. א"נ שבכתב והתורה שבעל פה. א"נ ישראל היו במחשבה תחילה ע"ה, א"נ דכל אחד ואחד. מישראל יש לו אחיזה באת אחת מהתורה. א"נ ישראל לגבי מלאכים להם דין בנים. א"נ ע"ה מי עלה שמים וירד זה משה. א"נ ע"ה מי צרר מים בשמלה זה משה. א"נ כתיב זכרו תורת משה עבדי. א"נ בזכות משה ירד המן לישראל ע"ה. א"נ משה גאל ראשון ויגאל אחרן עב"כ. א"נ משה הוא ניצוץ הבל עה"ת. א"נ צפרה היא תאמתו בבטן. א"נ נתקנא קיין קם עליו והרגו ע"ה. א"נ אחר באת ביתרו ומשה לקחה. עוד אמרו במדרש אמר הקב"ה למשה אם אין אתה גואלם אין זולתך יכול לגאול זאת הגאולה מיד פרעה לפי שאתה הבל ופרעה שהוא קין הוא הרגך ולקחת דמיך מידו. עפד"ק אפשר יבוא על נכון שקץ הגאולה תלוי במשה והוא אותיות משה בחלוף אותיות אחה"ע הם פ' ס' ע' בגי' רד"ו שאין יכולין להתעכב יותר כידוע אפשר שזה הוא שהגאולה תלויה במשה: שייך לפר' חקת מדרש אמר שלמה על כל אלה עמדתי ופרשה של פרה אדומה חקרתי ושאלתי ופשפשתי אמרתי אחכמ"ה והי"א רחוק"ה ממנ"י. בנוט' חשבתי מאחר החקירות אמצא כלל. אמרתי ולא ידעתי הטעם. וכך רצון הבורא חוקר קבועה. מגזירת מעשה ה' נורא. עוד נקדים מ"ש בזוה"ק בפ' אחרי מות בדף ע"ו אמר ליה ההוא גברא רבי אימא לי חד מילה. חדא תורתא סומקא אית לי אימא דעגלא דבשרא דא דאכילנא ויומא חד עד לא אתעברת ואולידת אזילנא בתרהא למרעה למדברא עד דדברנא לה אעבר קמא חד גברא אמר לי מה שמא דתורתא דא אמינא מן יומא דאתילדת לא קרינא לה בשמא אמר לי בת שבע אם שלמה אתקרי אי תזכה לכפרה. אפשר שזה רמז שהע"ה אמרתי אחכמה בענין פרה אדומה והיא שהפרה נתכנית בשם בת שבע אם שלמה ואותיות והיא כזה ו"ו ה"א יו"ד אל"ף במ"ק בגימ' בת שבע אם שלמה עב"כ במ"ק. ואותיות פרה אדמה כזה פ"ה רי"ש ה"א אל"ף דל"ת מ"ם ה"א במ"ק בגי' נתכנת בבת שבע אם שלמה ע"ה במ"ק. והי"א בר"ת ו'טעם ה'פרה א'יני י'ודע. בתמיה זה פלא:

שייך לפר' בלק לא הביט און ביעקב. ולא ראה עמל בישראל. ה' אלהיו עמו. וכו' תיבת הביט און במ"ק בגימ' בעין הרע במ"ק. ר"ל שלא תשלוט עין הרע בזרעו של יעקב. ו'לא ר'אה ע'מל ב'ישראל ר"ת עה"ת בגי' עזרה. ה' אלהיו עמו. לו הדעת והתבונה. נושא ונותן באמונה. לשם טוב ולתהלה. אוהב התורה ולומדיה. מלא חסדים כולו מחמדים. מעלת הג' המרומם אור יומם סי' עזרה יעקב ענזרות יצ"ו ונות ביתו האשה הכשרה רבת המעלות אשת חיל גומלת חסדים סי' רחל מב"ת ימים יאריכו שנים יאריכו הם ובניהם וכל אשר באהליהם ששים ושמחים ורב הונים כל הון יקר ונעים תמיד כל הימים אתה ה' תשמרם וכצנה רצון תעטרם כיר"א:

שייך למגילת אסתר (ג' ו') (למ"ק) ויבז בעיניו לשלוח יד במרדכי לבדו כי הגידו לו את עם מרדכי ויבקש המן להשמיד את כל היהודים אשר בכל מלכות אחשורוש עם מרדכי. ויל"ד בכתוב הזה ב' דקדוקים הראשון אומרו ויבז בעיניו כי הגידו לו ראה היות כי הגידו לו עם מרדכי טעם למה שאמר ויבז בעיניו לשלוח יד במרדכי לבדו וזה אינו אלא סיבת הבזיון היה לשלוח בו לבדו ובפרטות. ומזה נמשך שבקש לשלוח יד בכל היהודים לפי שהגידו לו את עם מרדכי. וא"כ מה זה שסיים אשר בכל מלכות אחשורוש עם מרדכי. כי מלבד היות עם מרדכי מיותרת. הוא חוץ למקומו. כי היה לו לומר את כל היהודים עם מרדכי אשר בכל מלכות אחשורוש אבל כפי הנחתינו יאמר ע"ד מה שפירשנו במקום אחר. היינו מדון לשכנינו ואויבינו ילעגו למו וכדברי שהע"ה ע"פ בבא רשע בא גם בוז ועם קלון חרפה. כן קרה כאן לרשע הזה כי אילו לא הוגד לו היות מרדכי מעם היהודי' הנבזים והשפלי' מכל עם בימים ההם. לא היה מגיע לו כל כך בזיון משלוח בו ידו עם היותו לבדו. כי סוף סוף מיושבי שער המלך הוא. האמנם בז מאד בעיניו ולקלון יחשב לו לשלוח יד במרדכי לבדו. כיון שהגידו לו היות עמו הגרוע שבכל העמים. ואנה יוליך חרפתו בהשמע ששלח ידו וטנפה באיש אחד מאומה שפילה כזו. ע"כ גמר להשמיד את כל האומה בכללה. כי עם כל שפלותה. יספיק שם אומה שלמה לבלתי היות לו בזיון ע"ז. ובקש תואנה גדולה להמתיק הדברים אל המלך. והיא אשר בכל מלכות אחשורוש עם מרדכי יש בהם מרד עצום כי מלאה לבם בכל מלכות אחשורוש בכל המקומו' אשר הם ממלכותו והוא מולך עליהם. הנה היהודים יקראו בשם עם מרדכי. כי יאמרו היותם עמו של מרדכי נקראים על שמו וסרים אל משמעתו. לא בשם עם אחשורוש. שהוא ממש לכבוש את המלכות עמו בבית. וזה הוא הארס אשר הטיל אל המלך באומרו ישנו עם אחר וכו' אשר כל המפרשים דקדקו מלת אחד ואני מדקדק עוד טעם הסמיכות. והכונה אצלי דע שיש עם בכלל מדינות מלכותך אשר אינו שלך. ואינך שליט עליו אבל הוא עם של איש אחד. אמרתי לא אזכרנו ולא אדבר בשמו לבזיונו ולפחיתותו. מהרב בינה לעתים ז"ל: שייך לתהלים (כ"ז) (למ"ק) שבתי בבית ה' כל ימי חיי לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו. יובן עפ"י מה שחקר מרן למגיד למה הנשמה באה לזה העולם אחר שהיא יושבת תחת כסא הכבוד ונהנית מזיו השכינה. והשיב לו למרן שמקודם היא נזונית בחסד ומאן דאכיל דלאו דיליה בהית לאסתכולי באפיה לכך באה לסגל מצות ומעשים טובים ואח"כ נהנית בזרוע. ומהרמ"ק תירץ לפי שמקודם היא יושבת תחת כסא הכבוד ואין לה רשות לילך לשום מקום. אבל כשבאה לזה העולם יש לה רשות לילך בכל העולם. ובזה פיר' עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק ש"י עולמות אבל מקודם לא. וזה הוא שמקשה הפסוק ומתרץ שבתי בבית ה' כל ימי חיי ולמה אני צריך לבא לזה העולם ל ומתרץ לחזות בנועם ה' אבל מקודם מאן דאכיל דלאו דיליה וכו'. ועוד ולבקר בהיכלו. וזה הוא כונת הכתוב כי צדיק ה' צדקות אהב ר"ל שאעפ"י שה' צדקות אהב א"כ למה מביא הנשמה לעוה"ז ולא יניחנה שם להיות אוכלת בתורת צדקה ויהי כמשיב ישר יחזו פנימו שאינה יכולה ליהנות דרך נים קודם בואה אבל עתה שנברא ישר יחזו פנימו ודוק: שייך למס' יומא דכ"ג (למ"ק) כל ת"ח שאינו נוקם ונוטר כנחש אינו ת"ח. וי"ל למה המשילו אותו לנחש. ועוד הא קי"ל כל המעביר על מדותיו מעבירין לו על כל פשעיו. יובן עמ"ש רז"ל דהמספר לה"ר דומה לנחש כמ"ש מה יתרון לבעל הלשון. וכמו שהנחש נושך ולא יש לו שום תועלת והנאה כן הוא המספר לה"ר שאין לו שום הנאה. וז"א כל ת"ח וכו' ר"ל צריך הת"ח להיות מוכיח בדרך שלא יהיה לו שום תועלת והנאה כנחש שהוא ג"כ נושך ואין לו הנאה ואזי דבריו עושין פירות ויקבלו תוכחתו לא כן להיפך ודוק:

שייך למס' אבות פ"ג מ"א הסתכל בשלש"ה דברי"ם בר"ת שתחשוב בעמדך ליום הדין שתתן דין בחשבון מעונשים רבים יענישוך. א"נ הסתכל בשלשה דברים ואין אתה בא לידי עבירה כלומר הסתכל במספר תיבות הנז' במ"ק עב"כ בגי' בסכין שביד מלאך המות שעתיד לשחטו במ"ק מובטחני שאין אתה בא לידי עבירה. א"נ הסתכל בשלשה דברים כלומר במספר תיבת דברים שלש פעמים בגי' מיתה קבורה. א"נ ע"ה על כתפים יסבלוהו. א"נ על הקבר יורידוהו ויכסוהו ע"ה. א"נ ע"ה אז צער דין חבוט הקבר עה"ת. א"נ הרמה ותולעה ע"ה. א"נ ולעונש כף הקלע ע"ה. א"נ יום מעמד הדין הגדול הנורא ודין גהינם ע"ה. כיון שתסתכל בכל אלו היטב מובטחני שלא תבא אפילו להרהור עבירה ואדרבה בגי' עב"כ חלקך יהיה בעדן אלהים עם הצדיקים. א"נ ע"ה אזי ולרב טוב הצפון בגן עדן אלהים. א"נ יזכה יהנה מאור זיו שכינה ע"ה. א"נ בשלש"ה דברי"ם בנוט' שבת לאל ברוך הוא שחננך. דעת בינה ראיה יחוס מעלה. דברי"ם ישראל רחמנים בישנים מעוז דלים. א"נ דברי"ם יזכור מעמד דין בלי רחמים. בזה מובטחני שלא תבא לידי עבירה ודוק:

(פ"ד מ"ב) אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו והוא בהקדים מ"ד בש"ס במסכת יומא פ"ח דף פ"ג ע"ב וז"ל ר' יאודה ור' יוסי ור' מאיר הוו קאזלי בארחא ר' מאיר הוה דייק בשמא ר' יאודה ור' יוסי לא הוו דייקי בשמא כי מטו לההוא דוכתא בעו אושפיזא יהבו להו אמר לו ר' מאיר מה שמך אמ"ל כידור עי"ש וכו' זה הוא אל תסתכל בקנקן אותיות בקנקן כזה בי'ת קו'ף נו'ן קו'ף נו'ן בגי' איהו היצר הרע אז איהו השטן. באמרו שהוא מוקדם וישן לפתח חטאת רובץ והוא מוחזק באדם. דע שכל טענותיו המה הבל וריק והוא מלך זקן וכסיל והוא אותיות הרע הם אותיות רעה ודרז"ל אין רעה אלא גהינם דכתיב ביום רעה ימלטהו ה' שהוא יורד ומשטין ועולה ומקטרג והוא ראש להנקם ממנו. אולם יש קנקן חדש מלא ישן ע"ה במ"ק מ"ט. שהוא יצר הטוב. במ"ק. שבא להאדם מבן י"ג שנים ויום אחד. מלא ישן במ"ק בגי' תורה במ"ק והתורה נקראת טוב דכתיב כי לקח טוב וכו' והוא מלא וגדוש בתורה והולך אחר עצתו אוכל פירות בעוה"ז והקרן קיימת לו לעולם הבא ואותיות יצר הטוב בגי' אזי יזכהו לעולם דכלו טוב עב"כ. וישן מלוי אותיות וישן דוקא בגי' סמא"ל ע"ה. שאפילו חדש אין בו. ד' תיבות ע"ה בגי' במ"ק חדוש תורה אין בו במ"ק. א"נ וישן שאפילו חדש אין בו. בגי' אלא מלאכתו להסית להדיח במ"ק עב"כ. א"נ את האדם להורידו לגהינם. א"נ ולהנקם ממנו תחילה עה"ת. א"נ אשר על כן התרחק ממנו עה"ת במ"ק. א"נ ותזכה לחיי עולם הבא עב"כ ודוק: פ"ו מ"ד (למ"ק) כך היא דרכה של תורה פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה ועל הארץ תישן וחיי צער תחיה ובתורה אתה עמל וכו' אפשר שבא התנא ז"ל לרמוז כל דבריו על עסק התורה והוא תיבת פת בגי' תלמוד (במלח) אותיות בלחם שהתורה נקראת לחם דכתיב לכו לחמו בלחמי וארז"ל התורה בין בעידנא דעסיק בה ובין בעידנא דלא עסיק בה אגוני מגנא ואצולי מצלא ואפילו מדינה של גהינם זה הוא (תאכ"ל) בר"ת לא תאונה אליך רעה אות כ'ף מתחלפת באותיות אי'ק בכ'ר באות רי'ש ואז"ל אין רעה אלא גהינם שמצלת מדינה של גהינם. (ומים) שהיא התורה דכתיב הוי כל צמא לכו למים (במשורה) ר"ל שיהיה למוד התורה בהדרגה בכדי שיוכל לסבול עול התורה (תשת"ה) ר"ת שקוד תורה היא תסייעך. (ועל הארן תישן) ר"ל שיתרחק מתענוגי עוה"ז (וחיי צער תחיה) ר"ל שיסתפק במועט (ובתורה אתה עמל אשריך וכו') א"נ ובמים שהיא התורה (במשור"ה) בר"ת במתון שיהיה ראוי והגון מחכמת התורה. (וע"ל) והתורה למעלות עולה. (האר"ץ) אמרותה תורה רבו צדקותיה. (ושכרה) (תיש"ן) ר"ת תאריך ימים שנים נעימים דכתי' כי בי ירבו ימיך. בי מלכים ימלוכו וכו' א"נ נר של תורה ישמרך. א"נ ישתבח שמו נורא תהלות. א"נ נתינת שכר תמצא יותר. והוא אותיות תיש"ן אות נו"ן שתזכה לנו'ן שערי בינה. אות תא'ו לארבע מאות עלמין דכסופין אות י"ש לש"י עולמות דכתיב להנחיל אוהבי י"ש וכו' ובתורה אתה עמ"ל ר"ת עמ"ל עושה מצות לשמה. עובד לה' מאהבה. לא על מנת (לקבל פרס) להיות עניו מעביר לעולם על מדותיו. לסבול עול מלכותו מלכות עולמים לעד. מוסר עצמו לקדושתו. על מנת ליהרג. אשריך וטוב' לך וכו': (למ"ק) מדרש לעת"ל הקב"ה יבא במשפט עם אוה"ע ואומר להם למה נשתעבדת' בבני והרגתם אותם. והם אומרים לו והלא אתה מסרת אותם בידינו. ואומר להם הקב"ה הלא על זקן הכבדתם עליו זה ר' עקיבא והם יוצאים בפחי נפש ועושה בהם נקמה. יובן עמ"ש בגמ' ע"פ אישה הפרם וה' יסלח לה במה הכתוב מדבר באשה שנדרה בנזיר ושמע בעלה והפר לה והיא לא ידעה ושותה יין והיא צריכה כפרה ק"ו לשאינן מופרין עוד אמרו ר' עקיבא כד הוה מטי להאי פסוקא הוה בכי אמר ק"ו ומה מי שנתכוון לאכול בשר חזיר ועלה בידו בשר טלה צריך כפרה מי שנתכוון לאכול בשר חזיר ועלה בידו בשר חזיר על אחת כמה וכמה. וגם בכאן קשה למה היה בוכה ר' עקיבא כנראה ח"ו איהו על עצמו היה אומר. לתרץ זאת נק' מ"ש האר"י ז"ל שר' עקיבא היה גלגול שמעון בן יעקב שידע מזה והיה ירא לנפשו מעונש מכירת יוסף אלא שכבר ניחם יוסף לאחיו ואמר אתם חשבתם עלי רעה אלהים חשבה לטובה דהוי כמי שנתכוון לאכול בשר חזיר ועלה בידו בשר טלה. ולכן ר' עקיבא שהוא גלגול שמעון כשהיה מגיע לזה הפסוק אישה הפרם וכו' המורה מענינו היה בוכה עוד נקדים מה שתי' המפ' על מה שנענש פרעה שעינה את ישראל והלא הקב"ה גזר ועבדום ועינו אותם. ותי' הרמב"ם ז"ל לפי שלא פירש הקב"ה ע"י מי יענה אותם לכן נענשו המצריים יען היותם בחירים והיה הענוי מתקיים ע"י הזולת עיין בפר' שמות בפ' ראה ראיתי וכו' וזה כו' המד' לעת"ל יבא הקב"ה במשפט עם האומות על ענוי והריגת הצדיקים שבכל דור ודור ורוצה לנקום דם עבדיו השפוך. והם משיבים כי אנחנו פטורים מטעם שמסרת אותם בידינו. ואין עלינו עון אשר חטא. והוא משיב להם. הלא זה הדבר דומה למי שנתכוון לאכול בשר חזיר ועלה בידו בשר טלה ואם אתם רוצים לפטור עצמיכם בטענה זו הלא על זקן שהוא ר' עקיבא ג"כ היה דינו במכירת יוסף נמי שנתכוון לאכול ב"ח ועלה בידו בשר טלה ומדוע ככה עשיתם והכבדתם עליו במסרקות ש"ב בעון מכירת יוסף. הא נתכוון לאכול ב"ח ועלה בידו בשר טלה כמ"ש ואתם חשבתם וכו' והוא דן אותם ונוקם מהם נקמה אמיתית. ובזה יבא כונת הכ' ה' לי בעוזרי ואני אראה בשונאי שהקב"ה היה לי בעזרי להשיב להם תשובה מרבי עקיבא שכן תי' בעזר"י בר"ת זה ר' עקיבא בן יוסף. ואותה שעה אני אראה שיעשה בהם דין. הרב שבט מישראל ז"ל:

שייך לפרשת שמות ותהר האשה ותלד בן ותרא אותו כי טוב הוא ותצפנהו שלשה ירחים. בהק' משארז"ל כמה מעלות רמות השיג מרע"ה מיום שנולד מה שלא השיג שום נביא דכ' ולא קם נביא וכו' מה שאין הפה יכולה לפרט מקצת שבחיו ואפשר אם יראה בעמו"ר שבא הכתוב לרמוז במ"ק בגי' פק"ד והוא. אשה אחת ילדה ששים רבוא בכרם אחת ומנו משה שהוא שקול כנגד ששים רבוא. א"נ זה משה יום שנולד נתמלא כל הבית אורה קול צהלה ורנה קול שמחה. א"נ זה משה שנולד מהול צריך להטיף ממנו דם הברית ככתיב המול ימול. א"נ זה משה עתיד להכות את פרעה עשר מכות להעלת את בני ישראל ממצרים. א"נ זה משה עתיד הוא לקרוע את ים סוף לי"ב קרעים ולהעביר את ישראל לתוכו. א"נ זה משה רעיא מהימנא בששה בחודש סיון יעלה להר סיני לקבל את התו'. א"נ זה משה כשעלה למרום ארבעים יום לקבל את התורה לחם לא אכל ומים לא שתה. א"נ זה משה שעתיד לנצוח את המלאכי' שישראל להם דין בנים ולגבי בן ליכא בר מצרא. א"נ זה משה אותיות דמלוי מיכאל ולשמוע התורה מפי האל ויתנה לישראל. א"נ זה משה רעיא מהימנא שהתורה תקרא על שמו. דכתיב זכרו תורת משה עבדי. א"נ זה משה דכל זמן שיהיו ישראל במדבר מ' שנה דבזכותו ירד להם המן. א"נ זה משה שימסור נפשו להצלת ישראל מעון העגל. ואם אין מחני נא. א"נ זה משה רעיא מהימנא זיווהי כאור החמה יזכה לכהונה גם למלוכה. א"נ זה משה רעיא מהימנא יקביל פני שכינה דכל החכמים אמרים הלכה למשה מסיני א"נ זה משה יחיה מאה ועשרים שנים כנגד תרומתו של עולם כסברת בית הלל. א"נ זה משה רעיא מהימנא בכל ביתי נאמן הוא הוא גואל ראשון והוא גואל אחרן. ודוק:

מדרש בפסיקתא רבתי הובא בילקוט ישעיה ס' כנז"ל שנו רבותינו בשעה שמלך המשיח בא ועומד על גג בהמ"ק והוא משמיע להם ליש' ואו' ענוים הגיע זמן גאולתם ואם אי אתם מאמינים ראו באורי שזורח עליכם שנא' קומי אורי כי בא אורך וכבוד ה' עליך זרח ועליכם בלבד זרח. שנא' כי החשך יכסה ארץ וכו' ועליך יזרח ה' וכו'. באותה שעה מבהיק הקב"ה אורו של מלך המשיח ושל ישראל הולכים כלם לאורן של מלך המשיח ושל ישראל שנא' והלכו גוים לאורך ומלכים לנוגה זרחך ובאים ומלחכים עפר מתחת רגליו של מלך המשיח שנאמר ועפר רגליך ילחכו. וארז"ל כלו כל הקצים ואין דבר תלוי אלא בתשובה ובמע"ט דכתיב זכרו תורת משה עבדי הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא. ישעיה ס ונאמר אשרי המחכה ויגיע. ואתה לך לקץ דניאל י"ב ונאמר ופתאום יבא היכלו האדון אשר אתם מבקשים מלאכי ג' ונאמר ביום ההוא יתקע בשופר גדול וכו' ישעיה כ"ז ונאמר ועמדו רגליו ביום ההוא וכו' זכריה י"ד ונא' וגלתי בירושלים וששתי בעמי ישעיה ס"ה ונאמר כעת יאמר ליעקב מה פעל אל במדבר כ"ג ונאמר דרך כוכב מיעקב וכו' שם כ"ה ונא' ועלו מושיעים בהר ציון עובדיה א' ועוד פסוקים רבים כאלה מענין הגאו' והם אם יראה בעמו"ר ע"פ פ' ויצא והי"ה זרע"ך כעפ"ר האר"ץ. במלוי האותיות כנז' וא"ו ה"א יו"ד ה"א וכו' במ"ק בגימ' בשנת חמשת אלפים ושש מאות וששים ושש ליצירה קץ משיחה במ"ק. א"נ אחר ופרצת ימה וקדמה וצפנה ונגבה אין פוצה פה ומצפצף. מאוה"ע. א"נ לא יסור שבט מיהודה ומחקק מבין רגליו עד כי יבא שילה במ"ק בגימ' שנת חמשת אלפים ושש מאות וששים ושש קץ משיחה. ולו יקהת עמים שיקבץ נדחי עמו יש' מארבע כנפות הארץ בב"א:

א"נ יפרח בימיו צדיק ורב שלום עד בלי ירח במ"ק בגימטר' שנת שש מאות וששים ושש באלף הששי יש קץ. א"נ כי יום נקם בלבי. ושנת גאולי באה ג' תיבות הנז' במלוי כנז' במ"ק ע"ה ו"ו שי"ן נו"ן תא'ו. בגימ' ובאלף הששי בשנת שש מאות וששים ושש קול מבשר ואמר. א"נ אתה תקום תרחם ציון כי עת לחננה כי בא מועד בדק'. א"נ ואתה לך לקץ ותנוח ותעמד לגורלך לקץ הימין. בגימט' במ"ק שנת שש מאות ששים ושש לאלף הששי יתגלה קץ פלאות:

ופרז"ל ע"פ אני ה' בעתה אחישנה זכו אחישנה לא זכו בעתה אפשר שזה כיון דוד הע"ה עשה עמי אות לטובה עה"ת בגימטריא ה' ישלח להם הגואל עמו אליהו ומיכאל אמן ואמן. ויראו שנאי ויבושו שהם אוה"ע. כי אתה ה' עזרתני ונחמתני עב"כ במ"ק בגימטר' מלטתני מגלות אדום הקשה והמר. הודו לה' כי טוב כל"ח:

בא"א עשה עמי אות לטובה בהק' משאז"ל כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה שנא' ויהי דוד בכל דרכיו משכיל וה' עמו אפ' שחטא בא לידו ושכינה עמו וכו' אפשר שזה רמז עש'ה עמ'י או'ת לטוב'ה ס"ת עה"א בגימ' משיח בן דוד א"נ בגימט' ר"ת ב"ת ש'בע מ'זומנת ל'דוד מ'ששת י'מי ב'ראשית ובזה יראו שנאי ויבושו וכו':

עוד פרז"ל ע"פ לא יהיה לו ע'ר ועונ'ה ער בחכמים ועונה בתלמידים אפ' שזה כיון דהע"ה עשה בגימ' שלמה. לטובה בגימ' ב"ן שיהיה לו בן ת"ח והתורה נקראת טוב דכתי' כי לקח טוב וכו' זה הוא עשה עמי אות לטובה בגימט' ששלמה בני יחכם מכל האדם וע"ז אמר שהע"ה בני אם חכם לבך ישמח לבי גם אני משלי כ"ג חכם בני ושמח לבי ואשיבה חורפי דבר שם כ"ז: באו"א עשה עמי אות לטובה והוא בהק' מ"ש בש"ס ביבמות א"ל דואג לשאול עד שאתה שואל עליו אי מפרץ וכו' שאל אי מותר לבא בקהל דקא אתי מרות בעי לאכרוזיה עליה דפסול מיד עמשא חגר חרבו ואמר כך מקובל אני מב"ד של שמואל הרמתי עמוני ולא עמונית. וזהו כונת דוד המע"ה עשה עמי אות לטובה ומהו האות אות היו"ד שדרשו עמוני ולא עמונית ותיבת אות לטובה במ"ק בגימ' שמותר לבא בקהל במ"ק ובזה יראו שנא'י ויבש'ו ומי הם השונאים שתי תיבות הנז' בגימ' אלו הם דואג האדמי אחיתפל ודוק:

סוף הספר

תוכן העניינים

עשרה למאה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה