עשרה למאה· רבי צבי הירש מוואדיסלאוו
דרוש י
קצת מהספד על פטירת רבינו הגאון מוהר"ר צבי הירש אב"ד דק"ק ברלין. שנקבר ביום ג' ח' אלול תק"ס לפ"ק. אבי כתיב ויקונן המלך אבנר ויאמר הכמות נבל ימות אבנר ידיך לא אסורות ורגליך לא לנחושתים הוגשו כנפול לפני בני עולה נפלת ויוסיפו כל העם לבכות עליו עכ"ל ויש לי בזה ספקות. א' הכפל של ויקונן ויאמר. ב' למה אמר הכמות נבל ימות אבנר בלשון תימא. וכנפול לפני בני וכו' בל' חיוב. ג' מ"ש ידיך לא אסורות וכו' הוא כנכנס בין הדבקים. הנה כן היה לו לומר הכמות נבל ימות אבנר הכנפול לפני בני עולה תפול הלא ידיך לא אסורות ורגליך וכו'. ד' מ"ש ויוסיפו כל העם לבכות עליו. אינני רואה המוסר הגדול בדבריו אלה אשר הניע והתעורר לב כל העם לבכות עליו יותר מאשר כבר בעיניהם ראו את אבנר מוטל מת לפניהם:
בני שמע ב' הקדמות ועל פיהן יבוארו הכתובים כמין חומר. הקדמה א' כתיב בתורה ויאמר משה אל אהרן הוא אשר דבר ה' לאמר בקרובי אקדש וכו'. פי' רש"י וז"ל היכן דיבר ונודעתי שמה לבני ישראל ונקדש בכבודי. אל תקרא בכבודי אלא במכובדי אמר לו משה לאהרן אהרן אחי יודע הייתי שיתקדש הבית במיודעיו של מקום והייתי סבור או בי או בך עכשיו אני רואה שהם גדולים ממני וממך עכ"ל. והענין הוא עפ"י מ"ש מפני הרעה נאסף הצדיק והנה נמצא על הפסוק הזה ב' פירושים. א' הוא לכפרה ר"ל שמיתת הצדיק מכפרת על עון הדור. והפירוש הב' הוא כדי שלא יראה הצדיק ברעה אשר תבא על הדור כמ"ש חז"ל אין פורענות באה לעולם אלא בזמן שרשעים בעולם שנאמר כי תצא אש ומצאה קוצים. ואינה מתחלת אלא מן הצדיקים שנאמר ונאכל גדיש וכו'. בכה ר' יוסף ואמר כולי האי נמי לאין דומים א"ל אביי טיבותא היא לגבייהו ופי' רש"י טובה היא לצדיקים שהפורענות מתחלת מהצדיקים שלא יראו ברעה עכ"ל. והנפקא מינה בין ב' הפירושים הוא. שאם נאמר לכפר הנה איננו צריך להיות הצדיק היותר מובחר שבדור. כי כן אמר הקב"ה לאברהם אני נוטל צדיק א' מהם ומכפר עליהם כן איתא במד"ר. לא אמר הצדיק היותר גדול בדור. אבל אמר סתם צדיק א'. משא"כ אם נאמר שלא יראה ברעה. אין כל צדיק זוכה לזה. רק היותר חשוב. שאם לא כן חלילה יאבדו כל הצדיקים. ועוד יש נפקא מינה בין ב' הפירושים הנ"ל. שאם נאמר לכפר. הנה די בצדיק אחד כמ"ש בפירוש אני נוטל צדיק א' מהם וכו' כנ"ל. משא"כ אם נאמר שלא יראה ברעה. הנה כל הצדיק אשר הוא במדרגה הזאת אשר ראוי שלא יראה ברעה הוא מת. וז"ש רש"י הנ"ל אמר משה מתחלה הייתי סבור או בי או בך. כי הייתי סבור שיהיה הדבר לכפר על הדור ויהיה די בצדיק אחד. אבל עכשיו אני רואה שמתו שניהם נדב ואביהוא על כרחך שאין הדבר לכפר רק כדי שלא יראו ברעה. א"כ למה לנו חיים. על כרחך שהם גדולים ממני וממך ורק הם ראוים שלא יראו ברעה ולא אנחנו זאת היא הקדמה אחת. ועתה שמע נא בני ההקדמה השנית. אמרו חז"ל ידיך לא אסורות וכו' שהיה לך להוכיח את שאול וכו'. והמאמר הזה הוא תמוה מאד כי ידוע שבהספד על צדיק ראוי להזכיר שבחו. ואם נבוא לספר בשבחו של כבוד רבינו זה. אשר אנחנו עסוקים בהספדו תקצר היריעה מהכיל. ע"כ אמר בקצרה שהיה עניו מאד מכל בני דורו. ובזה נכללו כל המדות של משנת ר' פנחס בן יאיר. וד"ה ע"ה הספידו את אבנר ואמר דבר אשר הוא לו למזכרת עון. שאמר שהיה לך להוכיח את שאול והנה עבר על מקרא מלא הוכח תוכיח את עמיתך. אבל הענין הוא עפ"י מ"ש חז"ל תמה אני אם יש בדור הזה מי שיוכל להוכיח. אם יאמר לו טול קיסם מבין שיניך יאמר לו טול קורה מבין עיניך. והנה אמרו חז"ל שאול באחת וכו'. נמצא שלא היה אל שאול רק עבירה אחת. א"כ מי הוא זה אשר ימלאנו לבו להוכיח את שאול. הורה בזה שלא היה על אבנר אפי' עבירה אחת. והיה ההספד הזה לשבח גדול מאד. ועוד נפקא מינה בין ב' הפירושים הנ"ל ע"פ מפני הרעה נאסף הצדיק. שאם נאמר לכפר הנה אין להתאונן על הדור אבל על הצדיק ראוי להתאונן כי נתפס בעון הדור. משא"כ אם נאמר שלא יראה ברעה. הנה אין להתאונן על הצדיק כי אדרבא טיבותא היא לגבייהו כנ"ל. אבל על הדור ראוי להתאונן. כי רעה תבוא עליהם. והנה זה הוא ההפרש בין אל ועל. כי למשל אם נאמר ויקונן ראובן על שמעון כונתו הוא שהיה מקונן על שמעון. משא"כ אם נאמר ויקונן ראובן אל שמעון כונתו הוא שהיה מקונן על הרעה אשר תבוא ע"י שמעון. ומעתה שמע בני כונת הפסוקים. ויקונן המלך אל אבנר ר"ל שהקינה אשר אמר המלך אינה כתובה כלל. שבלי ספק ארוכה היתה מאד. אבל הכתוב סיפר לנו שכל הכונה של הקינה היתה להורות אל העם שאבנר מת שלא יראה ברעה וז"ש ויקונן המלך ר"ל כל מה שהיה מקונן המלך היה אל אבנר ר"ל מה שיבוא ע"י אבנר. אולם הנה היה תימה אל העם מנין לו לדוד שהחליט על מיתת אבנר שלא יראה ברעה. שמא היתה מיתתו לכפר. לז"א עוד ויאמר ר"ל אמר דוד אל העם בואו וראו שאראה לכם במופת שמיתתו היה שלא יראה ברעה. שאל"כ אלא מיתתו היתה לכפר הנה לזה לא היה צריך הקב"ה ליטול את הצדיק היותר חשוב כי הרי הוא היה יכול להוכיח את שאול ובלי ספק שלא היה בו חטא כלל. ואם נאמר לכפר הנה היה די שיטול צדיק קטן אלא ודאי כדי שלא יראה ברעה. וז"ש הכמות נבל ימות אבנר ר"ל האם יעלה על דעתכם שמיתת אבנר היה כמות נבל ר"ל במקום אשר היה ראוי שימות נבל או רבים נבלים. מת אבנר לכפר עליהם. הלא ידיך לא אסורות וכו' שהיה לך להוכיח את שאול כנ"ל ולמה נטל הקב"ה הצדיק היותר חשוב. אלא על כרחך כנפול לפני בני עולה נפלת. ומלת לפני היא קדימה זמנית. ר"ל שהוא מת שלא יראה ברעה והבני עולה יפלו אח"כ. וכשמוע העם את הדברים האלו. הנה היה להם מקום לבכות ז"ש ויוסיפו כל העם לבכות:
אבי ע"י דבריך הנעימים אני מבין מה שנתקשה לי מעודי כתיב ויהי רעב בימי דוד שלש שנים וכו'. ויבקש דוד את פני ה' ויאמר ה' אל שאול ואל בית הדמים על אשר המית את הגבעונים. ואמרו חז"ל אל שאול שלא נספד כהלכה עכ"ל. מאין הוציאו חז"ל הדרשה הזאת. גם הרי מפורש שדוד היה מספיד את שאול שנאמר ויקונן המלך על שאול ועל יהונתן בנו וכו' ומה לו לעשות עוד, ולפי דבריך יאמר שדוד לא היה מחזיק את שאול שהיה הצדיק היותר מובחר שבדורו שמיתתו היה שלא יראה ברעה. והא ראיה שנאמר ויקונן המלך על שאול ולא אל שאול. ולכן לא חשב שהרעב היה בא מחמת מיתת שאול. כי חשב שאדרבא מיתתו היה לכפר. לכן ויאמר ה' אל שאול כלומר אמר ה' אל דוד טעית במה שאמרת על שאול כי באמת ראוי לאמר אל שאול וז"ש חז"ל שלא נספד כהלכה:
בני עי"ז תבין מ"ש הושע ועמי תלואים למשובתי ואל על יקראוהו יחד לא ירומם. ירצה הנם עמי מסופקים הם אם לשוב כמ"ש רש"י. ואעפ"י שאני מעורר אותם ע"י שאני נוטל צדיק א' מהם כדי שישימו על לבם שמת הצדיק כדי שלא יראה ברעה ועי"ז ישובו אל ה'. אדרבה הם אומרים שמת כדי לכפר ולכן לא ישובו. וז"ש ואל על יקראוהו ר"ל במקום אשר ראוי להם לאמר אל הנה הם קוראים על כנ"ל. ועי"ז יחד לא ירומם לשוב לאביהם שבשמים. ובזה נשלם הדרוש העשירי:
חסל סידור עשרה הדרושים בהלכתן. כאשר זכינו לסדר אותן. כן נזכה לעשותן. תם ונשלם: