אור ברסלב
עשרה למאה דרוש ז'

עשרה למאה· רבי צבי הירש מוואדיסלאוו

דרוש ז'

דרוש ו

אבי הורני בחסדך מה שקשה לי על מה שאמרו טעם על תקיעת שופר בר"ה. כדי לזכור זכות העקידה. קשה לי למה לוקחים ופר שהוא קרנו של איל שהוא מורה על מה שלא שחט את יצחק ושחט איל תמורתו. היה לנו ליקח סכין שמורה כמו שעשה אברהם אבינו שנאמר ויקח את המאכלת לשחוט את בנו. והיה יותר מקום לזכור זכות העקידה. והוא ממה שרצה לשחוט את בנו:

בני מקודם אודיעך שיש עוד מקום אתי להתיר הספק העצום בענין העקידה בכללה. והוא מה זה שהפליג השם במעשה העקידה. הלא כל איש ואפילו הפחות שבפחותים שבישראל. אם יאמר אליו ה' קח נא את בנך וכו' כמו שאמר לאברהם. בלי ספק שיעשה כאשר יצוהו ה'. וא"כ מהו גבורתו של אברהם. ואף שכבר התרנו הספק הזה בדרוש ה' ובדרוש ו' עוד יש לאלוה מלין. והוא ע"ד מ"ש רש"י בפ' ואתחנן וז"ל אין ואתחנן אלא ל' חנון. הצדיקים אעפ"י שיש להם לתלות במעשיהם הטובים אין מבקשים אלא מתנת חנם. ולכאורה אינו מובן שהנה אין זה שבח לצדיקים. שזה ידמה לנגיד שיש לו משרת איזה שנים. והולך בבגד קרוע ויאמר אליו הנגיד הלא יש לך אצלי שכירות מכמה שנים קח ממני מדמי השכירות ועשה לך בגד שיהיה לכבוד. ויען המשרת לא כן אלא השכירות יהיה אצל אדוני בשלימות. ואדוני יעשה לי בגד מכיסו. וידוע שאשר יאמר כזה. שהוא שוטה או שהוא עז פנים. אמנם יאמר עפ"י מ"ש חז"ל משה תלה בזכות אחרים שנאמר זכור לאברהם ליצחק וכו' תלו לו בזכות עצמו שנאמר לולא משה בחירו וכו'. חזקיה תלה בזכות עצמו שנא' זכור נא את אשר התהלכתי לפניך תלו לו בזכות אחרים שנאמר וגנותי על העיר הזאת למען דוד עבדי עכ"ל. והענין הוא עפ"י מ"ש הח"ה בשער הבטחון וז"ל אם היה מעשה האדם כחול הים במספר לא יהיה שקול בטובה א' מן הטובות הבורא ית' עליו בעוה"ז. ואם ידקדק הבורא עם האדם בתביעת הודאת הטובה יהיה כל מעשהו נכחד ונשקע בקטנה שבטובות הבורא עליו וכו' ואין ראוי לבטוח על מעשהו הטוב ויבטיח נפשו בגמול העוה"ז והעוה"ב על מעשהו. אך יטרח ויטרח וישתדל בהודאה לטובות הבורא התמידות עליו לא לתקות גמול עתיד שיתחייב לו במעשהו וכו'. היה א' מן החסידים אומר לא יגיע האדם אל גמול העוה"ב במעשהו אם מדקדקים עמו בחשבון במה שהוא חייב לאלהים על טובותיו עליו אבל בחסד האלהים עליו ע"כ אל תבטחו במעשיכם ואמר דוד בזה ולך ה' חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו עכ"ל. האריך החסיד מאד בענין הזה מ"ש הנביא בג' תיבות ואמר מי הקדימני ואשלם ואמרו חז"ל עשה לי ציצית עשיתי לו בגד. עשה לי מזוזה נתתי לו בית. מל את בנו נתתי לו בן וכדומה. לכן התרעמו על חזקיה שתלה בזכות עצמו. לא כן משה נאמן ביתו אמר ואתחנן במתנת חנם ולא היה תולה בזכות עצמו. כי כל מעשיו לא היה בעיניו רק אשר פרע מקצת חובותיו מטובות הבורא עליו. ולא שהיה מקוה גמול עתיד על מעשיו. וז"ש ה' אלהים אתה החלות ר"ל לכן אין אני מבקש רק מתנת חנם לפי שאתה החלות תמיד לשלם לי קודם עשותי כמ"ש מי הקדימני. ובזה נשתבח אבינו יעקב שאמר לו לא יעקב יאמר וכו' כי שרית עם אלהים ועם אנשים ותוכל. וקשה בשלמא אם היה אומר כי נלחמת עם אלהים וכו'. הנה עדיין לא הייתי יודע מי הוא הנוצח. שייך שפיר לומר ותוכל כלומר נלחמת עמהם ותוכל אתה. אבל אחר אשר כבר אמר כי שרית. ממילא ידעינן שהוא היה השר והנוצח. ומלת ותוכל אך למותר היא. גם קשה הלשון שרית עם. כי על לשון שרית אינו נופל לשון עם. אבל שייך לשון על או אל כמ"ש כי תשתרר עלינו. וישר אל מלאך. אבל יאמר שהנה היה יעקב מובחר שבאבות ובלי ספק שהיה לו זכיות הרבה כמ"ש עם לבן גרתי ותרי"ג מצות שמרתי. ובודאי שהיה יכול לסמוך על זכותו לבד שינצל מעשיו. אבל הוא היה מהצדיקים כנ"ל שאעפ"י שיש להם לתלות במעשיהם הטובים אין מבקשים אלא מתנת חנם. כי בדעתם שאין להם שום מצוה שתגן עליהם. וכל מה שעשו כבר היו חייבים לפרוע כנ"ל. לכן כאשר באה עליו צרת עשיו לא סמך על זכותו. אבל התפלל אל ה' שיעזרהו. גם ויחץ את העם לב' מחנות כמ"ש התקין עצמו לדורון ולמלחמה ולתפלה. אעפ"י שהיה יכול לבדו לנצח את עשיו. וז"ש אתה ראוי להקראות בשם ישראל כי הנה שרית על עשיו לא בכחך לבד כי אם עם אלהים היינו התפלה. ועם אנשים היינו דורון ומלחמה. אעפ"י ותוכל ר"ל שהיה יכולת בכחך לבד לנצח:

אבי דבריך הנעימים מפורשים הם במדרש תנחומא פ' כי תשא וז"ל אמר אלהים למשה אמור לישראל שהם חייבים לי שנא' כי תשא כמד"א כי תשה ברעך ואמור להם שיפרעו לי מה שהם חייבים לי ואשלמה להם שנאמר והיה מספר בני ישראל כחול הים וכו' עכ"ל. והוא ג"כ מדרש רבה והיא תמוה כמו מדרש פליאה. שבתחלה אמר שיפרעו לו ואח"כ אמר ואשלמה להם. גם מה שמסיים שנאמר והיה מספר בני ישראל וכו' אינו שייך כלל לכאן. ונראה בשנקדים מ"ש חז"ל כתיב והיה מספר ב"י כחול הים. אשר לא ימד ולא יספר? ומשני כאן בעושים רצונו של מקום כאן באין עושין רצונו. והקשה המהרש"א ש"א איך החליטו חז"ל בשעושין רצונו אין להם מספר ובאין עושין רצונו יש להם מספר. הרי אמרו חז"ל המקדש את האשה ע"מ שאני צדיק גמור ונמצא רשע גמור חוששין לקדושין שמא הרהר בתשובה נמצא שהרשע גמור יכול להתהפך להיות צדיק גמור בשעה א'. ומעתה אם ילכו מאה אנשים רשעים לחדר א' ושמה יעשו תשובה ואח"כ נמנה אותם. האם לא יהיה להם מספר אח"כ. ואני אדקדק עוד שלפי דעת הגמ' הנה מ"ש והיה מספר מיירי באין עושין רצונו ומ"ש כחול הים מיירי בעושין רצונו. היה להם להפוך הדברים ולומר כאן באין עושים רצינו ארישא דקרא. וכאן בעושין רצונו אסיפא דקרא. ועוד קשה שכלל מונח בידינו שהצדיקים מכונים בשם ישראל לא כן הרשעים מכונים בשם יעקב. ולפי דעת חז"ל מ"ש והיה מספר מיירי באין עושין רצונו א"כ למה אותם בשם ישראל יכנה. היה לו לומר והיה מספר עם או יעקב ולא בני ישראל. אמנם נ"ל עפ"י מ"ש חז"ל ראיתי בני עלי' והנה מועטים. והכי קאמר כאן בעושין רצונו לא כמובן מפשוטו בזמן שעושין רצונו אלא באנשים העושים רצונו. ור"ל כאן ברישא דקרא דכתיב והיה מספר מיירי בעושין רצונו. ר"ל באלו אנשים העושים רצונו שהם מספר ונער יכתבם. לכן מכנה אותם בשם ישראל. כאן באין עושין רצונו. ר"ל כאן בסיפא דכתיב כחול הים אשר לא ימד ולא יספר. מיירי באלו אנשים אשר אין עושים רצונו והם רבים כחול הים. ובזה מסולקים הקושיות הנ"ל. עוד נקדים שמ"ש חז"ל כאן באין עושין רצונו אין כונתם על רשעים. שהרי אמרו חז"ל שישראל פעם נקראים בנים ופעם נקראים עבדים בזמן שעושים רצונו נקראים בנים ובזמן שאין עושים רצונו נקראים עבדים. ואם נאמר שמ"ש חז"ל אין עושין רצונו כונתם הוא על רשעים קשה איך יקראו עבדים. הא שם עבדים משמע שעושים עבדות אל הבורא ית'. והרשעים אינם עושים כלום. אבל נראה שבין עושים רצונו ובין אין עושים רצונו. שניהם עובדים את ה'. אלא שהעושים רצונו עובדים את ה' כמו הרצון של ה' ית'. ואלו שאין עושין רצונו גם המה עובדים את ה' אלא שאין עושים רצונו. והענין הוא עפ"י דבריך אבי. שיעקב נקרא בשם ישראל על שהקטין עצמו ולא היה סומך עצמו על צדקתו. ולא באתי לחדש אלא לפרש דבריך. והוא שרצון השם הוא שידע האדם שכל צדקותיו אשר עשה כולם ישתקעו בהקטנה שבטובות הבורא עליו. כמ"ש מי הקדימני ואשלם. הרי מפורש שזה הוא רצון השם ב"ה. אמנם כאשר יהיה האדם על מדרגה הזאת. הנה הבורא ב"ה עושה עמו חסד וקורא אותו בשם ישראל. והשם הזה מורה שהוא צדיק ויש לו זכיות הרבה. וז"ש לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל בעבור כי שרית וכו' כנ"ל. ובזה הראית לדעת שאתה מחזיק עצמך כאילו אין לך זכיות כלל. הנה כן היא המדה אצלו ית' להחזיק אותך לצדיק כמ"ש משה תלה בזכות אחרים והורה שהוא מחזיק עצמו כאילו אין לו זכיות. לכן תלו לו בזכות עצמו כנ"ל. וצדיקים כאלו הם נקראים עושים רצונו של מקום והם הבני עלי' אשר המה מועטים כי אילו היתה כונתם במ"ש בני עליה על צדיקים סתם. יקשה למה אמר מועטים. הלא כבר אמרו אפי' רקנים שבך מלאים מצות כרמון. אלא שכונתם הוא על אלו שאין מחזיקים עצמם לצדיקים אלו הם בני עליה ואלו הם עושים רצונו ואלו הם מועטים. בוא וראה מי לנו גדול מחזקיה המלך שאמרו עליו וחובל עול מפני שמן. שהיה דולק בבתי כנסיות ובבתי מדרשות. ואמרו עליו שהיה אוכל רק ליטרא ירק בסעודה. ואמרו עליו שבימיו בדקו מדן ועד באר שבע ולא מצאו תינוק בן שבע שנים שלא היה בקי בטומאה וטהרה. ואמרו עליו שהיה נועץ חרב בבית המדרש ואמר כל מי שאינו עוסק בתורה ידקר בחרב. ועם כל זה בעבור שתלה בזכות עצמו. בזה הורה שמחזיק עצמו לצדיק. נמצא שלא היה מאלו העושין רצונו של מקום כנ"ל. לכן תלו לו בזכות אחרים. וזה יורה שאינו ראוי להקראות בשם ישראל. ואלו הם כחול הים אשר לא ימד ולא יספר. ומעתה נבוא אל המדרש תנחומא הנ"ל. אמר אלהים למשה אמור לישראל שהם חייבים לי ר"ל כמ"ש הח"ה הנ"ל. ואמור לה' שיפרעו לי מה שהם חייבים לי. ר"ל שכל מעשיו לא יהיו לתקות גמול עתיד שיתחייב לו רק פרעון במה שהוא חייב לאלהים על טובותיו עליו. והנה אעפ"י שהאמת כן הוא שכל זכיותיו של הצדיק ישתקעו בטובות הבורא. מ"מ הבורא ית' רב חסד הוא ואמר ואשלמה להם ר"ל אם הצדיק יהיה במדרגה הזאת שיודה על האמת ויחזיק עצמו שאין לו זכיות כמו משה ויעקב כנ"ל. אז אקרא אותו בשם ישראל שהוא מורה שהוא צדיק ויש לו זכות ואני חייב לשלם לו. ולכן מביא הפסוק והי' מספר בני ישראל וכו' לומר שבאמת נמצאים צדיקים כחול הים הרבה אבל אין עושין רצונו. בעבור שהם מחזיקים עצמם לצדיקים כנ"ל. אמנם להעושין רצונו אשר בשם ישראל יכונו לאלו יש מספר כי ראיתי בני עלי' והנם מועטים כנ"ל:

בני מעתה נחזור אל ענין הספקות אשר הערנו בתחלת הדרוש. אבל מקודם אעירך בני על דקדוק א' אשר עמדתי עליו. והוא מ"ש וירא והנה איל אחר נאחז בסבך בקרניו מ"ש אחר אין לו מובן כלל כי היה די שיאמר וירא והנה איל נאחז וכו' ובעל הטעמים בעבור שלא היה נדרש אצלו לא לפניו ולא לאחריו. עשאו במה לעצמו והניחו בטעם זקף גדול. ומה שפי' רש"י שראה את האיל אחרי אשר נאחז בסבך. לא ידעתי מאי נפקא לן מיניה אם קודם לכן או אחרי כן אולם נראה שהתורה רמזה לנו בזה ענין נפלא. והוא שבאמת זה מה שההמון מבינים מנסיון העקידה דהיינו שעקד אברהם אבינו את יצחק בנו ע"ג המזבח. אין זה דבר ראוי להפליגו כי זה כל אדם הי' עושה אם יצוהו השם כמו שצוה לאברהם. אבל היה בכאן ענין עמוק עשה אברהם מה שלא הי' עושה זולתו. והוא שאבינו אברהם היה מן הכת הנ"ל העושין רצונו של מקום. ומעולם לא היה מחזיק עצמו לצדיק. ובזמן שעשה מצוה לא היה יודע כלל שעשה איזה דבר טוב. אבל היה בעיניו כמו הפורע חובו שאעפ"י שפריעת חוב ג"כ מצוה היא. אמנם לא ירצה הלוה שאדם בעולם יחזיק לו טובה על שפר את חובו. ומכ"ש שלא ירצה הלוה שהמלוה יחזיק לו טובה על זה. אדרבא הוא הלוה יחזיק טובה אל המלוה על שהאמינו. כן הדבר הזה. באמת אדם אחר ג"כ הי' עושה זאת. אבל כמה היה גדול בעיני עצמו וכמה היה רוצה שכל באי העולם יחזיקו לו טובה על שעקד את בנו יחידו אהובו. יותר מזה. אפילו מן השם ית' היה רוצה שיחזיק לו טובה על שיש לו צדיק כמוהו. לא כן אבינו אברהם שהיה עוקד את יצחק בנו. היה בעיניו כאילו עקד שה או איל אחד ולא היה מחזיק טובה לעצמו כלל. ראה בני מה שאמר אלהים יראה לו השה לעולה בני. הנה השוה את בנו עם השה. וזה שרמזה התורה שכאשר נאמר לו אל תשלח ידך וכו'. וראה אברהם שלא ישחוט את בנו אמרה התורה וירא והנה איל אחר וכו'. העידה התורה על אותו זקן אבינו אברהם ע"ה שעקידת יצחק לא היה יותר חשוב בעיניו רק כמו עקידת איל אחר לכן סיפרה שכאשר ראה שלא ישחט את יצחק לקח איל אחר. כי יצחק היה ג"כ בעיניו רק כמו איל. אף גם שלפי הקרי אינו אמת. אמנם לפי הכתיב הוא אמת. וכבר ידעת בני שיש אם למקרא ויש אם למסורת. וזאת היתה גבורתו של אברהם מה שלא היה עושה כן זולתו. ולכן אין נוטלין סכין בר"ה להזכיר ענין העקידה כי זה כל אדם היה עושה כנ"ל אבל לוקחים השופר של איל להזכיר הענין הגדול שיצחק היה אצלו כמו האיל. ובזה תבין מ"ש ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה' יראה. והכתוב הזה אין מובן כלל. אמנם יאמר שאמר הכתוב ראה ההפרש וההבדל אשר בין אבינו אברהם ובינינו זרעו אחריו. שהנה אברהם אחרי עשותו דבר נפלא כזה לעקוד את יצחק בנו אהובו ויחידו. לא היה הדבר נחשב בעיניו לכלום. והתפלל ה' יראה. כאילו היה מסופק אם הדבר יהיה חשוב בעיני ה'. לא כן אנחנו אשר יאמר היום בהר ה' יראה. ר"ל אצלינו מוחלט הדבר שמעשה העקידה יראה תמיד בהר ה'. ובזה נשלם הדרוש השביעי:

תוכן העניינים

עשרה למאה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה