אור ברסלב
עשרה למאה דרוש ו

עשרה למאה· רבי צבי הירש מוואדיסלאוו

דרוש ו

דרוש ה

בני למדתיך בפרק הקודם שעיקר חשיבות המצוה היא לפי רוב השמחה אשר בלב העושה אותה. אולם דע בני כי לא בלבד טוב להיות שמח בעת עשות מצוה. אבל גם בכל דרכיך ובכל ימיך טוב שתהיה אך שמח. ולא יראה ולא ימצא עצבות בכל גבולך כל ימיך על אדמתך. כי העצבות תהיה לא' משנים. אם מעניני העו"הב ואם מעניני העו"הז. אם מעניני העו"הב דהיינו אחר שעברת על א' ממצות ה' או יותר או שהיה בך מדה רעה ומגונה או יותר תהיה עצב על אבידת עולמך בבא. דע בני כי לא זה הדרך ישכון אור האמת. כי עיקר התשובה היא בני. שתתודה בפיך ותתחרט בלב שלם על מה שעבר ממעשיך ותסכים על העתיד בהסכמה מוחלטת ודאית לשוב אל ה' לעשות הטוב. ושלא לשוב בדרך הרע הזה עוד כל ימי חייך. כמ"ש יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו וישוב אל ה' וכו' הנה מ"ש יעזוב רשע וכו' היא החרטה. ומ"ש וישוב אל ה' היא ההסכמה על העתיד. ואחרי זאת י שתשמח מאד על שזכית לעלות במדרגה הזאת שהוסכם והוחלט בדעתך לעזוב דרך רשע. והשמחה הזאת תועיל לך שבאמת לא תשוב עוד לכסלה. כי כאשר תבוא העבירה הזאת או המדה הרעה הזאת שנית לידך. תמנע עצמך מעשותה. בכדי שלא לערבב שמחתך. וגם דברי הצומות וזעקתם ושאר יסורים וצער אשר תקבל עליך אחרי שובך מרעתך. גם המה יהיו בשמחה שזכית לעזוב דרכך הרעה. כמו שמצינו באדונינו ד"ה ע"ה שהיה בעל תשובה כמ"ש לא היה דוד ראוי לאותו מעשה אלא להורות תשובה. ואמרו חז"ל שהיה מקבל עליו יסורים ששה חדשים כמ"ש במזמור נ"א. תגלנה עצמות דכית. וכל המזמור שם מדבר בתשובה על חטאיו. וראה בני שמתחיל מזמור לדוד בבוא אליו נתן הנביא כאשר בא אל בת שבע. ומעודי נפלאתי על חז"ל שהקשו על מ"ש מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום בנו. מזמור לדוד קינה לדוד מיבעי לי'. למה לא הקשו גם על הכתוב הזה קינה לדוד מיבעי לי'. ועוד יותר להם מקום להקשות על הכתוב הזה. שהרי באבשלום לא היה רק צרת הגוף. ובכתוב הזה היה צרת הנפש. אולם ירמוז על השמחה שהיה לדוד בעת בוא אליו נתן הנביא. והתודה וקיבל על עצמו יסורים. שהיה אליו כ"כ תאוה וחשק נמרץ אל התשובה. כמו שהיה לו חשק ותאוה אל העבירה. וז"ש מזמור לדוד בבוא אליו נתן הנביא. ר"ל שהיה אצלו כ"כ מזמור שמחה על התשובה. כאשר בא אל בת שבע. ר"ל כמו שהיה לו בעת אשר בא אל בת שבע. וזהו ג"כ אצלי הטעם על מ"ש חז"ל שיצתה ב"ק ואמרה שובו בנים שובבים חוץ מאחר. ועי"ז לא שב אחר בתשובה ונשאר ברעתו. שהנה בלי ספק עלה בעת ההיא על לבו של אחר לעשות תשובה. כי לולא זאת לא היה צורך אל הב"ק להכריז שובו בנים חוץ מאחר. אך אם היה ההרהור תשובה שעלה בלבו של אחר בשמחה. דהיינו שיעלה על לבו שמחה על שזכה להסכים ולהחליט שישוב מן הדרך הרע ולא ישיב עוד לכסלה. בלי ספק שלא היה משגיח על הב"ק והיה עושה תשובה. כי הנה הב"ק אין לו יכולת לומר שובו בנים חוץ מאחר. רק על העבר לומר שתשובתו לא תועיל לכפר על חטאיו. אבל אין לו יכולת לומר על העתיד שלא יניחהו לעשות איזה מצוה כמו לשמור שבת ולהניח תפילין והדומה להם. שהרי הבחירה חפשית והרשות נתונה. שמה שנאמר ויחזק את לב פרעה. יש לו טעם כמו שאבאר לך במקום אחר מזה הספר. ומה שמנה הרמב"ם ז"ל כ"ד דברים המעכבי' את התשובה. גם שם לא אמר שמעכבים אותו שלא יהיה מהיום והלאה עושה טוב. אלא שמעכבים שלא יהיה לו כפרה על חטאיו. לכן מחמת שאחר היה נעצב מאד בהעלותו על לבו גודל עונותיו וכובד עונשו עליהם. ובעבור זה עלה בלבו לעשות תשובה. אולם אחרי ששמע את הב"ק שובו בנים שובבים חוץ מאחר. לכן נשאר ברעתו. משא"כ אם היתה התשובה שלו בלי עצבות על מה שעבר. רק שמח על מה שעתיד להיות צדיק כנ"ל בודאי לא היה משגיח על הבת קול. והבן זה בני. וזהו מעניני העולם הבא במה שיש בו די. ואם יהיה העצבות מעניני העולם הזה דהיינו שיהיה לך חלילה יסורי עוני או חלילה יסורי הגוף או חלילה צער גידול בנים. אל תתעצב אבל הרגל עצמך לומר גם זו לטובה. כל מה דעביד רחמנא לטב עביד. והאמן בני שהבורא אשר בראך הוא יודע הטוב לך יותר ממך. ואפשר שמצרה עצמה תהיה לך ישועה כמ"ש במס' נדה פ"ג דרש רב יוסף מ"ד אודך ה' כי אנפת בי ישוב אפך ותנחמני במה הכתוב מדבר בשני בני אדם שיצאו לסחורה ישב לו קוץ ברגלו של א' מהם התחיל מחרף ומגדף לימים שמע שטבעה ספינתו של חבירו בים התחיל מודה ומשבח והיינו דא"ר אלעזר מ"ד עושה נפלאות גדולות לבדו וברוך שם כבודו לעולם אפילו בעל הנס אינו מכיר בנסו עכ"ל. ירצה כמ"ש חז"ל חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה. והטעם שהאדם אינו יודע מה היא הטובה באמת ומה היא הרעה באמת. רק אל אלהים הוא היודע באמת כמ"ש אתם חשבתם עלי רעה והאלהים חשבה לטובה. ובזה פי' מהר"ש אוזידא מ"ש לה' הישועה על עמך ברכתיך סלה. ר"ל בעבור שלה' הישועה האמתית ולא לאדם. לכן מוטל על עמך ברכתיך סלה כלו' סלה לברך אותך. כי אפשר שהרעה תהיה לך לישועה. וז"ש רבי אלעזר עושה נפלאות גדולות לבדו ר"ל לפעמים שה' לבדו עושה נפלאות דהיינו ששולח על האדם רעה ועי"ז תהיה לו ישועה. כמו במשל השני בני אדם שישב לו קוץ לא' מהם כנ"ל. ולא היה יודע הנפלאות זולת הבורא לבדו. לכן מסיים ר' אלעזר ואמר וברוך שם כבודו לעולם שחייב לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה כנ"ל. וזאת היתה כונת יוסף שהשיב אל אחיו כשנפלו לפניו ואמרו שא נא לפשע אחיך וחטאתם כי רעה גמלוך. וכה אמר אל תיראו כי התחת אלהים אני אתם חשבתם עלי רעה אלהים חשבה לטובה. והנה מ"ש התחת אלהים אני משמעותי' הוא שמאד הי' רוצה לעשות עמהם רעה אלא שאין ביכלתו. גם מ"ש חשבתם עלי רעה הם דברי קנתור. ולא כך היה ראוי ליוסף הצדיק להתנהג עם אחיו עת נופלם לפניו והתחננם אליו. אבל ראוי לו שיפייסם וידבר על לבם דברים טובים ונחומים. שמה שדיבר אתם קשות בעת ביאתם למצרים. בעת ההיא היה מתנכר עליהם עדיין. אמנם מיד כאשר נתודע אליהם דיבר על לבם דברים טובים. אולם לפי דברינו הנ"ל יאמר. שהנה יוסף אמר אל אחיו אל תיראו אמנם חשב שהמה מ"מ יהי' להם מורא כי מ"ש אל תיראו אמירה בעלמא היא. לכן אמר הנה אביא לכם ראיה חזקה שאל יעלה שום מורא על ראשיכם. שהנה אף גם לו ארצה לנקום מכם. הנה אני מלך ומלך במשפט יעמיד ארץ. ואין מן הראוי ממני לעשות עמכם רעה יותר ממה שעשיתם אתם עמדי. והנה רעה כזאת אשר תהיה רעה בהחלט לא אוכל לעשות עמכם. כי אתם חשבתם עלי רעה והאלהים חשבה לטובה. ומן הראוי שאעשה גם אנכי עמכם רעה אשר אח"כ תהי' טובה. וזהו אין בידי לעשותה. כי התחת אלהים אני. כי רק אלהים הוא היכולת בידו לעשות כן ולא אדם. וכן עשה הלל שאמרו עליו מעשה שהי' בא בדרך ושמע קול צווחה בעיר אמר מובטח אני שאין זה בביתי. ויפלא מאד על עניו מפורסם כהלל שיתפאר עצמו לאמר שמובטח שלא תבוא עליו שום צרה. אבל הענין הוא שהלל היה רגיל לומר על כל צרה שהיתה באה עליו. גם זו לטובה. ולא היה צועק על צרה מעו'. אדרבא היה שמח ע"כ מה שבא עליו. כי האמין שהבו' הרחמן כמ"ש טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו. עושה זאת לו לטובה. ולא היה די לו בזה שהוא היה רגיל לומר כן. אלא אף גם את בני ביתו הרגיל לומר תמיד גם זו לטובה. לכן כאשר שמע קול צווחה בעיר והיה משער שהצווחה היא על איזו צרה בעיר. אמר מובטח אני שאין זה בביתי. כי אילו היתה הצרה בביתי לא היה נשמע קול צווחה כמדובר. וכמעשה שהיה איש צדיק עני מאד דר בעיר א' והיה לו אשה ובנים. והיה מסתפק בלחם צר ומים לחץ. ובכל זאת לא מש מתוך אהלה של תורה. והיה תמיד שמח וטוב לב כאילו היה עשיר גדול. ויהי היום:

ויבוא העני אחר חצי היום אל חדר הרב שהיה בעיר הזאת. והרב היה חכם גדול וחסיד מפורסם. וירא הרב והנה עיני העני הצדיק יורדות כנחל דמעה. ויחרד הרב מאד ויאמר לו למה תבכה. ויען הצדיק ויאמר על שברכתי היום ברכה לבטלה. שברכתי היום ברוך שעשה לי כל צרכי. וכבר עבר חצי היום ואני ואשתי ובני ביתי עדיין בתענית. כי אין לנו לחם לאכול. ויאמר אליו הרב אל תבכה. לא ברכת ברכה לבטלה. כי הבורא ב"ה יודע יותר מה שצריך לך ממה שאתה יודע את צרכך. ע"כ בלי ספק שהיה זה צרכך שלא יהיה לך היום לאכול עד אחר חצי היום. וישמח העני הצדיק מאד על תשובת הרב. וקבל על עצמו מהיום ההוא והלאה שלא לבכות עוד על שום צרה. ואקוה שיהי' לך די בזה בני. שתהיה כל ימיך שמח וטוב לב: אבי החייתני בדבריך הנעימים. אולם שאלה א' אני שואל מכבודך. והוא שהנה יצא מדבריך שהצדיק לא יירא מכל צרה שתבוא עליו כי כן עשה הלל כנ"ל. א"כ יפלא מאד על אבינו יעקב שאמר הצילני נא וכו' כי ירא אנכי אותו פן יבוא והכני אם על בנים. למה לא אמר ג"כ. הבורא אשר בראני הוא יודע הטוב לי יותר ממני. ואם יהרגני עשו בלי ספק שכן הוא צרכי כנ"ל:

בני הנה בלא זה ג"כ קשה מ"ש ואתה אמרת היטב איטיב עמך. א"כ שהקב"ה הבטיחו איטיב עמך למה היה ירא. הגם שחז"ל הרגישו בזה ואמרו כסבור שמא יגרום החטא. וז"ש קטונתי וכו'. מ"מ אינו מספיק לתרץ הקושיא לגמרי. כי עכ"פ יקשה שהכי היה לו לומר בתפלתו רבש"ע אמת אתה אמרת היטב איטיב עמך. אבל בכל זאת ירא אנכי פן יבוא והכני וכו'. שהנה קטונתי מכל החסדים וכו' וירא אנכי שמא יגרום החטא. ולא שיסיים ואתה אמרת וכו'. אולם בני הטה למשל אזניך. נגיד א' ישב בביתו ובניו כשתילי זתים סביב לשלחנו ומשרת א' היה ממונה לתת לכל א' מהבנים את חלקו. והנה דרך הילדים הוא לצעוק תמיד הב הב לי עוד לחם עוד בשר עוד חמאה וכיוצא. והנגיד השגיח עליהם תמיד וראה שבן א' מהבנים מעולם לא תבע ובקש שום דבר. רק את אשר יאמר הממונה. כי הוא זה חלקו לקח בסבר פנים יפות ואכל. פעם א' שאל הנגיד את בנו זה. מדוע כולם תובעים ומבקשים ואתה מעולם לא בקשת שום דבר. ויען הנער. אבי! מיום עומדי על דעתי שמתי לי חוק ולא יעבור. שלא לעשות אף לא לדבר רק מה שהוא רצונך. ואתה אבי רואה איך הממונה מחלק לנו את מזונותינו. א"כ החלק מה שהמשרת נותן לי זה הוא בודאי רצונך. ואם אבקש עוד הנה יהיה נגד רצונך. ויצו הנגיד את המשרת שבמקום אשר נתן לנער הזה עד הנה חמאה לבד. מהיום והלאה יתן לו גם גבינה. ויהי היום ויתן המשרת אל הנער הזה חמאה לבד. ויבקש הנער מאתו לתת לו גם גבינה. ויאמר הנגיד אל הנער ני מה נשתנה היום מיומים שאתה תובע חלקך בפה. ואין זה דרכיך מעולם. ויען הנער אבי לא בעבורי תבעתי ממנו את הגבינה אבל בעבורך שאתה אמרת לתת לי והנה מה שלא נתן לי הוא נגד רצונך. והנמשל מובן. שהצדיקים מעולם אינם מתפללים על שום דבר כי מאמינים בהשגחה פרטית ועיני ה' משוטטות בכל הארץ לתת לכל איש די פרנסתו ולחם חקו. והנה כל מגמתם של הצדיקים היא לעשות רצונו ית'. לכן אין מתפללים על שום דבר אף על צרה הבאה עליהם. כי מאמינים שכן הוא רצונו יתברך. וז"ש יעקב כמתנצל עצמו על אשר צעק הצילני נא וכו' כי ירא אנכי אותו וכו'. לאמר כל צעקתי היא רק בעבור שאתה אמרת היטב איטיב עמך. והנה אם יגרום החטא שיהרגני עשו. הנה יהיה נגד רצונך. אבל אם אתה לא היית אומר היטב איטיב עמך. לא הייתי מתפלל כלל. כי לא הייתי ירא כלל. בי אמרתי אם יהרגני בודאי כן הוא רצונך:

אבי ע"י דבריך הנעימים מבין אני מ"ש במדרש רבה וז"ל אמר ר' יוחנן אמר אברהם רבון העולמים בשעה שאמרת לי קח נא את בנך וכו' היה לי מה להשיב אתמול אמרת כי ביצחק יקרא לך זרע ועכשיו אתה אומר קח נא וכו' חס ושלום לא עשיתי כן אלא כבשתי רחמי לעשות רצונך וכו'. נראה לי כן. שהנה מקודם צריך אני לבאר מה שיש אתי לתרץ הספק הגדול על ענין העקידה בכללה. והוא מה הרעש הגדול של נסיון העקידה שהפליג בה השם ב"ה. הלא זה כל אדם היה עושה. כי מי מהפחותים שבבני אדם אשר יאמר לו ה' קח נא את בנך כמו שאמר לאברהם ולא יאבה ולא ישמע בקולו האם בידו להחיותו אם חפץ ה' להמיתו. והנה אתה אבי ונרי התרת לי הספק הזה בדרוש ה'. אולם ע"י דבריך בדרוש הזה אענה אף אני את חלקי. והוא שאברהם אבינו ע"ה היה כולו חסד כמ"ש תתן אמת ליעקב חסד לאברהם. והוא היה העמוד של גמילות חסדים ביתו פתוח לרוחה. בוא וראה כאשר אמר לו ה' זעקת סדום ועמורה וכו' איך מסר נפשו להתפלל עליהם. כי כן היא המדה מדת החסד שהיתה בו. והנה באמת לא היה זה הנסיון מאבינו אברהם שלקח את בנו והעלהו לעולה. כי זאת באמת כל אדם היה עושה. אמנם היה הנסיון ממנו שלא הי' מבקש ומתפלל מאתו ית' שיבטל הגזרה הזאת כדרכו מעולם. ובזה יתורץ מה שהקשו המפרשים למה יוחד הנסיון לאברהם ולא ליצחק לפי דעת חז"ל שהיה בן ל"ז שנה ולא היה עוד ברשות אביו. אמנם על יצחק לא היה חידוש ששמע בקול ה'. כי מי אשר לא ישמע בקול ה' ויצחק היה מדתו מדת הדין ולא עלה בלבו לשנות גזרת הבורא. אבל מאברהם שהיה מדתו להתפלל הנה ממנו היה נסיון שלא התפלל. אולם בזה הורה הזקן שאין רצונו רק לעשות רצון הבורא. והיה מונע עצמו מלהתפלל פן יהיה נגד רצונו ית'. והנה ר' יוחנן במדרש הנ"ל רוצה להפליג צדקתו של אבינו הזקן. ואמר חדוש א' היה שלא התפלל כדרכו מעולם. אמנם מדה יתירה היתה בו שאעפ"י שבאמת כל הצדיקים אין מתפללים. הוא א"א ע"ה היה לי שעת הכושר להתפלל כמו יעקב שהתנצל עצמו על שהתפלל בעבור שאתה אמרת היטב וכו' כנ"ל כן הי' א"א ע"ה יכול להתפלל על גזרת קח נא וכו'. והיה יכול להתנצל עצמו לומר אתה אמרת כי ביצחק וז"ש ר' יוחנן במד"ר הנ"ל היה לי מה להשיב וכו':

בני דבריך נאמנים הם. ועל פיהם יבואר דקדוק א' אשר עמדו עליו גדולי המפרשים. והוא מ"ש עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה ולא חשכת את בנך את יחידך ממני. והנה מלת ממני אך למותר רק הל"ל כמ"ש פעם שנית את בנך את יחידך ולא אמר ממני. אמנם יובן שהנה למשל שר א' מצוה אל כפרי א' אשר תחת ממשלתו שיתן לו סוס א' לרכוב עליו. והכפרי לא יתן את הסוס. אמנם זה יהיה לא' משני פנים. אם שהכפרי מבריח עצמו או את הסוס וכדומה. אם שיבקש הכפרי כ"כ מהשר עד שימחול לו פקודתו. והנפקא מינה בין ב' דרכים אלו. הוא. שאם הכפרי יהיה מבריח. אז היתה המניעה מן הכפרי ולא מן השר. שהרי פקודת השר לא בטלה אלא שהכפרי מבריח את הסוס. אמנם אם הכפרי מבקש עד שמחל לו השר הנה היתה המניעה מהשר ולא מן הכפרי. שהרי רצה הכפרי לתת את הסוס אלא שהיה מבקש. ואלמלא לא מחל לו היה נותן. וכן הדבר עצמו בדמותו כצלמו. הקב"ה גזר על אברהם ואמר קח נא וכו' ואברהם לקח את יצחק והעלהו לעולה. והנה ההמון מבינים שזה היה עיקר הנסיון במה שלא היה מבריחו והדומה לזה. אמנם באמת לא היה זה נסיון כלל. מפני שכל אדם היה עושה זאת כנ"ל. לזה לא אמר סתם עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה ולא חשכת את בנך את יחידך. כי בזה לא היה עדיין ראוי להקראות ירא אלהים במה שלא חשך את בנו והמניעה לא היתה מצדו אבל העיקר במה שירא אלהים אתה הוא במה שלא חשכת את בנך את יחידך ממני דייקא. ר"ל שלא היית מבקש ומתפלל ממני שאבטל רצוני. והמניעה תהיה ממני. אפי' זאת לא עשית. ובזה נשלם הדרוש הששי:

תוכן העניינים

עשרה למאה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה