אור ברסלב
עשרה למאה דרוש ד

עשרה למאה· רבי צבי הירש מוואדיסלאוו

דרוש ד

דרוש ג

אבי בחסדך האר עיני במאמר א' וז"ל א"ל רבא לרפרם בר פפא לימא לן מר מהני מילי מעלייתא דאמרת לן משמי' דרב חסדא במילי דבי כנישתא. א"ל הכי א"ר חסדא מ"ד אוהב ה' שערי ציון מכל משכנות יעקב. אוהב ה' שערים המצוינים בהלכה מכל בתי כנסיות. והנה ידעתי מ"ש בתי כנסיות כונתו הוא ענין התפלה. ונקטה בלשון בי כנישתא לפי שעיקר התפלה היא בבית הכנסת. אך קשה לי שהמאמר פתח במעליותא דתפלה ומסיים בגריעותא: בני אמר ש"ה ע"ה יקרה היא מפנינים וכל חפציך לא ישוו בה. ופירושו בו שהנה כאשר נרצה לומר על דבר א' שהוא טוב מחבירו. צריך שיהי' בין שני הדברים איזה השתוות. משא"כ דברים אשר אין ביניהם שום השתוות. בלתי ראוי לומר עליהם שהא' טוב מחבירו. למשל הנה יאמר על בשר עוף שהוא טוב מן בשר עגל וכן להיפך. כי שניהם בשר המה. וכן יאמר על בגד משי שהוא טוב מבגד צמר וכן להיפך. בעבור כי שניהם בגד המה. אבל לא יאמר על בשר עוף שהוא טוב מן בגד משי. כי אין להם שום השתוות. והנה באמת התורה אין לה שום ערך והשתוות עם כל הדברים הגשמיים הנמצאים בעולם השפל הזה. כי היא למעלה מן כל הדברים הרוחניים והיא אמרה ואהי' אצלו אמון ואהי' שעשועים יום יום. אולם בעבור שאנחנו בני אדם ואצלינו היותר טוב הוא הכסף והזהב. לכן שיבח ד"ה ע"ה את התורה שהיא טובה מכסף וזהב ואמר טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף. אבל באמת אין בין התורה והעולם שום השתוות וערך שיהי' ראוי לומר עליהם שזה טוב מזה. וז"ש יקרה היא מפנינים. אך פן תטעה לומר שיש איזה השתוות בין התורה והפנינים. לז"א וכל חפציך לא ישוו בה. ר"ל שלפי האמת אין להם שום השתוות כלל. ומה שאמרתי יקרה היא מפנינים הוא רק לשבר את האזן הגשמית. והנה רבא בקש מרפרם שיאמר לו הני מילי מעלייתא בתפלה. אמר לו בוא וראה כמה גדול כח התפלה שהיא כ"כ במדרגה שנאמר עלי' שאוהב ה' את התורה יותר ממנה. ומעלה גדולה אל התפלה שיש לה ערך והשתוות עם התורה כנ"ל:

אבי אמנם יפלא מאד על אדונינו דוד ע"ה שאמר טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף. ולא אמר ג"כ וכל חפציך לא ישוו בה כמו שאמר שלמה בנו. כי נתן מקום לטעות לחשוב עליו שהיא אוהב כסף חלילה ושהיה אצלו ערך והשתוות בין התורה והכסף:

בני דע שהנביאים והחכמים הי' דבריהם דרך פשוטו. אבל תמיד הי' דבש וחלב תחת לשונם ר"ל שרמזו עוד על ענין אחר חוץ מן הפשוט. ובמכוון הניחו מקום שיהיה איזה קושיא עליהם. כדי לעורר שכוונו עוד על איזה ענין נסתר. ועתה שמע בני איך אדונינו ד"ה ע"ה רמז על ענין נפלא. והוא שהנה מקרא מלא נאמר לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה. הי' לו לכתוב אצל הכ' הזה הגהה. כאשר תרעב לך אכול. כאשר תמצא לך שתה. כאשר תצטרך למעות עסוק בסחורה והדומה לזה. ומדלא כתב כן ש"מ שדינא הכי הוא והגית בו יומם ולילה. והנה הוא בלתי אפשרי למין האנושי. אמנם הרמב"ם ז"ל כתב שאם יקיים האדם בכל דרכיך דעהו אז יכול לקיים והגית בו יומם ולילה. ואבינך הענין. שהנה לכל דבר שבעולם יש ד' סבות והם החומר והצורה הפועל והתכלית. ולכאורה נראה שהתכלית הוא האחרון שבסבות. אבל באמת הוא הראשון. דהיינו במעשה הוא האחרון. אבל במחשבת האומן הוא הראשון. שהנה למשל האומן העושה סייף של ברזל הנה נופח באש פחם ויגע בכלים מכלים שונים לעשות מן הברזל החזק. ולולא שיצייר האומן במחשבתו בטרם עשותו את הסייף. את התכלית של הסייף דהיינו להתיז בה ראש אדם וכיוצא בו. לא הי' יגע לריק ביגיעה רבה אבל הי' עושה אותו מן השעוה או נייר. אלא ודאי שקידם את התכלית במחשבתו. וכן הוא הענין בכל דבר שבעולם. ולזה נאמר בשבת שהי' תכלית מעשי שמי' וארץ. וגם עלה במחשבה קודם שנברא העו'. סוף מעשה במחשבה תחלה. כדרך התכלית שהוא תחלה במחשבה וסוף במעשה. גם דע בני כלל מונח אצל החכמים שכל הפעולות נמשכות אחר התכלית. משל למלך שעמד מחליו אולם עדיין לא הי' כחו שלם ויצוהו הרופא שיטייל בגנים ופרדסים. וירא שר א' חכם והנה נבלה מוסרחת על הדרך אשר המלך יעבור עלי'. וידע בחכמתו כי הריח הרע הזה יזיק אל המלך ואפשר שישוב למחלתו. וירץ לפניו ויקח את הנבלה שם על שכמו וישאה וישליכה מרחוק. והנה כל הרואה אותו עוסק במלאכה בזויה כזאת לישא נבלה על שכמו. ילעג עליו. אמנם באמת פעולה טובה עשה ויקבל שכרו מאת המלך. כי הפעולות נמשכות אחר התכלית והתכלית הי' שלא יחלה המלך. ובהיפך זה א מן נוקב מרגליות אשר נתן לו המלך מרגלית ששוה כמה אלפים שינקוב אותה. והוא לרוע לבבו מחמת שנאה ישנה שהי' לו על המלך. חשב על המרגלית לשברה. וישברה. והנה כל הרואה אותו עוסק במלאכה נאה כזאת יכבדהו וינשאהו. ובאמת לא יפה היתה מלאכתו וענוש יענש כאשר ישית עליו המלך. כי כל הפעולות נמשכות אחר התכלית ותכליתו הי' לשבור את המרגליות. ולפי"ז נקל אל האדם שיקיים והגית בו יומם ולילה. דהיינו שבתחלת כל מעשה ודבור והלוך ותנועה יהי' מחשבתו על התורה. דהיינו שיאכל כדי שיהי' לו כח לעסוק בתורה. ואם הוא עצמו אינו ת"ח יחשוב שיהי' לו כח לעסוק בסחורה ולהרויח אלפים ויחזיק בניו לת"ת וישיא בתו לת"ח ויחזיק ידי ת"ח. וכן בכל צרכי האדם יחשוב כן בתחלת עשייתה. ואז יהיו כל מעשיו כמו התורה עצמה כי כל הפעולות נמשכות אחר התכלית. והתורה היא התכלית שלו. וז"ש טוב לי כי עוניתי למען אלמד חוקיך ר"ל טוב לי הדבר הזה. שכל מה שעוניתי ויגעתי ועשיתי הכל היה אצלי התכלית למען אלמד חקיך כנ"ל. ועי"ז טוב לי שיהיה לי תורת פיך לא מלימוד התורה בלבד אלא אפילו מאלפי זהב וכסף שהרוחתי. כי כל הפעולות נמשכות אחר התכלית כנ"ל: אבי ע"י דבריך הנעימים אני מבין מ"ש ר' יוסי בן קסמא אם אתה נותן לי כל כסף וזהב שבעולם איני דר אלא במקום תורה. והנה יפלא על ר"י שהיה גדול בתורה וע"י האלף אלפים דינרי זהב שהיה רוצה האיש הזה ליתן לו היה יכול להחזיק תלמידים רבים וירביץ תורה. ותהיה העיר הזאת ג"כ עיר גדולה של חכמים ומדוע לא הלך עם האיש ההוא. גם למה האריך ר"י בן קסמא כ"כ ואמר אם אתה נותן לי כל כסף וזהב שבעולם איני דר אלא במקום תורה וכן כתוב בספר תהלים טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף. ולא עוד אלא שבשעת פטירתו של אדם אין מלוין לו לאדם לא כסף ולא זהב אלא תורה ומ"ט בלבד וכו'. אם לא רצה לילך עם האיש הזה לא הל"ל רק איני דר אלא במקום תורה. אמנם לפי דבריך שע"י שיהיה כל חפצו של אדם ומעשה בעבור התורה כנ"ל. אז יוכל לקיים והגית בו יומם ולילה. וז"ש כי אם בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה. רצונו לומר כל חפצו בעולם לא יהיה כי אם בעבור תורת ה' אז משכחת שבתורתו יהגה יומה ולילה. נמצא שבשעת פטירתו של אדם. במקום אשר איש אחר יעזוב לאחרים חילו. איש כזה אשר תכליתו היה רק תורה. לא לאחרים חילו אבל את הכל יקח עמו. כי כל הכסף והזהב אצלו כמו התורה כנ"ל. ונראה לי שבאמת הלך ר"י בן קסמא עם האיש הזה. אולם הנה ר"י הבין באיש הזה שקניני העוה"ז הם עיקר אצלו אבל מחמת עושר גדול שהיה לו רוצה לקנות גם את התורה. שהנה היה די שיאמר האיש הזה רבי רצונך שתדור עמנו במקומינו ואני אתן לך כל מחסורך והוא הרחיב פה ואמר אלף אלפים דינרי זהב. בזה הורה שהכסף והזהב אצלו העיקר. לזה השיבו ר"י ולמדו מוסר הנ"ל וז"ש אם אתה נותן לי כל כסף וזהב שבעולם לא יהיו הסף וזהב. אבל יהיה מהם תורה. וז"ש איני דר אלא במקום תורה. וז"ש וכן כתוב בס' תהלים טוב לי וכו' להורות על דבריך הנעימים הנ"ל שאפילו מן הכסף והזהב יהיה ג"כ תורה. וזה שמסיים שבשעת פטירתו של אדם אין מלוין וכו' אלא תורה ומ"ט בלבד. ר"ל שגם הכסף והזהב הם תורה כנ"ל:

בני בוא ואראך שכל דברינו הם מפורשים היטב במאמרם ז"ל הראשונים היו עושים תורתם קבע ומלאכתם עראי זה זזה נתקיימה בידם האחרונים היו עושים מלאכתם קבע ותורתם עראי זה וזה לא נתקיימה בידם. ויקשה מאד שהרי אנחנו רואים אחרונים שעושים מלאכתם קבע ותורתם לא כלום. ואעפ"כ מלאכתם נתקיימה בידם. אמנם יובנו הדברים כן. אמרו חז"ל אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו. וקשה שלא הל"ל רק אשרי מי שהוא תלמיד חכם וממילא ידעינן שתלמודו בידו כי האם גנבי איכא הכא. אולם הנה כל קניני העוה"ז לא במותו יקח האדם ולא ירד אחריו כבודו רק יעזוב לאחרים חילו. אמנם התורה ומ"ט המה ילכו אתו. והנה איש אשר רוח חיים באפו ונשמת אלוה בקרבו. ראוי שיזכור תמיד ביום המיתה ויתעורר בימי הבלו משינת תרדמת הזמן. ויאמר למה לי חיים כאלה לקבוץ על יד ולהרבות הון. מי יודע למי אנכי עמל. אפשר לשונאי ואויבי חיים עצמו הם יקחו את חלקי ועמלי. ע"כ טוב לאדם שיקיים בכל דרכיך דעהו כנ"ל ואז גם הכסף וזהב נחשב כמו התורה ואז במותו יקח הכל כמי שאמרתי במ"ש ר"י בן קסמא שבשעת פטירתו וכו' אין מלוין וכו'. והכל בכלל ותלמודו בידו. וז"ש הראשונים היו עושים תורתם קבע ומלאכתם עראי ר"ל שמלאכתם ומעשיהם היה עראי וטפל רק בעבור תורה. לכן זה וזה נתקיימה בידם ר"ל אף מלאכתם היה בכלל ותלמודו בידו כי הפעולות נמשכות אחר התכלית כנ"ל. משא"כ מי שהממון והכבוד אצלו הוא העיקר. ומה שלומד לפעמים. אינו עושה רק בעבור ממון או כבוד. יהיה כמו שלא ירד אחריו כבודו ועשרו. כן לא ירד אחריו תלמודו. כי הוא כמו קערת כסף אחת. וז"ש האחרונים היו עושים מלאכתם קבע ותורתם עראי ר"ל שהמלאכה אצלם היא העיקר והתורה טפילה אצלם. וכל הפעולות נמשכות אחר התכלית. נעשית ג"כ כסף וזהב לא נתקיימה בידם ר"ל במה שתלמודו בידו לכן לא אמר אשרי מי שהוא ת"ח. כי אעפ"י שהוא ת"ח אין מן ההכרח שיהיה תלמודו בידו. וז"ש אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת ה' ע"ד מ"ש חז"ל ע"פ ונערותיה הולכות על יד היאור אין הולכות אלא למיתה וכו'. ר"ל אשרי להם תמימי דרך אשר מעשיהם בתמימות ובודאי לומדים תורה לשמה. שהולכים למות בתורת ה' ר"ל ותלמודו בידו. משא"כ אלו הלומדים שלא לשמה הולכים למות בלי תורה כי תורתם נשכחה מהם:

אבי ע"י דבריך אני מבין מ"ש חז"ל הצדיקים דומים בעו"הז לאילן ששרשיו עומדים במקום טהרה ונופו נוטה למקום טומאה נקצץ נופו נמצא כולו עומד במקום טהרה. והרשעים דומים בעוה"ז לאילן ששרשיו עומדים במקום טומאה ונופו נוטה למקום טהרה נקצץ נופו נמצא כולו עומד במקום טומאה עכ"ל. ירצה שרשיו מרמזים על העיקר הצלם היא התורה וזהו שרשיו עומדים במקום טהרה. והממון אצלם הוא טפל וזהו נוטה למקום טומאה. אך הבשר ימות וזהו נקצץ נופו אז כולו עומד במקום טהרה. כי גם הממון הוא תורה כנ"ל. והרשעים בהיפך זה. כאשר נקצץ נופם היינו בזמן שימותו אז כולו עומד במקום טומאה כי גם התורה נחשב כמו הממון כנ"ל והוא בכלל יעזוב לאחרים חילו. אך אבי ומורי בחסדך האר עיני איך אפשר שת"ח ישכח כל תורתו:

בני אל יפלא בעיניך הדבר הזה. בוא וראה מ"ש חז"ל תינוק במעי אמו מלמדין אותו כל התורה כולה ובא מלאך וסטרו על פיו ונשכח ממנו הכל. ומה אם ע"י סטירה א' שוכח הכל. מה גם ע"י חרבו של מלאך המית. ובזה תבין מ"ש בקהלת יש רעה חולה ראיתי תחת השמש עושר שמור לבעליו לרעתו ואבד העושר ההוא בענין רע והוליד בן ואין בידו מאומה כאשר יצא מבטן אמו ערום ישיב ללכת כשבא ומאומה לא ישא בעמלו שיוליך בידו עכ"ל. ר"ל שהנה מן הראוי שיהיה העושר שמור לבעליו דייקא ולא לאחרים יעזוב חילו. והוא לרעתו ואבד העושר ההוא בענין רע ר"ל בעבור שהוא איש רש ואינו מקיים בכל דרכיך דעהו והכסף הוא אצלו העיקר. עי"ז יאבד עשרו כי יעזוב לאחרים חילו ומי יודע מי יקח את עמלו כי איש נכרי יאכלנו. ולא זו בלבד שיעזוב עשרו אלא אף גם התורה ומ"ט שלו לא יקח עמו. וז"ש והוליד בן ע"ד מ"ש עיקר תולדותיהם של צדיקים מ"ט. ואין בידו מאומה ר"ל גם תורתו לא תהיה בכלל ותלמודו בידו. ואמר אל תתמה על החפץ איך משכחת שישכח הת"ח את תורתו. לז"א כאשר יצא מבטן אמו ערום אעפ"י שלמד כל התורה כולה. כ"ש שיכול להיות שערום ישוב ללכת היינו יום המיתה כנ"ל וסיים ומאומה לא ישא בעמלו שיוליך בידו דייקא ע"ד ותלמודו בידו כנ"ל:

אבי מתוך דבריך יצא לי עוד הקדמה חדשה והוא שהנה אמרו חז"ל שהמליץ יצחק בעד ישראל ואמר כמה ימי שני חייו ע' שנה כו' דל פלגא דלילתא ודל פלגא דמיכל ומישתי וכו' ע"ש, היוצא משם שכל חיי האדם נכללים בי"ב שנה ומחצה אף אם ע' שנה יחיה. שהאדם אינו קרוי חי רק בזמן שעובד את ה' לא בזמן שעושה מעשה בהמה להמציא טרף לנפשו ואוכל ושותה וישן. ואם הוא במדרגה שאפי' מה שאוכל ושותה וישן נחשב אצלו כמו תורה כנ"ל. הנה כאשר חי י"ב שנים ומחצה הוא כבר יכול לומר הרי אני כבן שבעים שנה כנ"ל. שאפי' מה שהיה מבקש לחם ומזון היה אצלו בכלל תולדותיהם של צדיקים מ"ט. וכל הכסף וזהב שהיו לו את הכל לקח ולא יעזוב לאחרים חילו. וז"ש כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו. ר"ל שהקב"ה מבקש מישראל ואומר הנה הלקח טוב היא התורה נתתי שתהיה לכם שתקחו אותה עמכם לעוה"ב. ע"כ בבקשה מכם תורתי אל תעזובו ר"ל שלא תהיה תורתי בכלל ועזבו לאחרים חילם כנ"ל. ועפי"ז יאמר נער הייתי גם זקנתי ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם. וחז"ל שקלו וטרו הכתוב הזה מי אמרו אילימא דוד ומי קשיש כולי האי. ולפי הנ"ל אפשר דוד אמרו והכי קאמר נער הייתי גם זקנתי בבת אחת בן י"ב שנה ובן ע' שנה כנ"ל ואמר הטעם שלא ראיתי צדיק שיהיה נעזב היינו שיעזוב מכל אשר לו לאחרים. כי מחוט עד שרוך נעל גם את הכל יקח עמו ויהיה בכלל ותלמודו כנ"ל וז"ש וזרעו מבקש לחם ר"ל אפי' מה שמבקש לחם ומזון לנפשו ג"כ נחשב בכלל זרעו היינו תולדותיהם של צדיקים כנ"ל: בני יפה דברת ומפורשים הם דבריך בישעי' שאמר וז"ל ולא יהיה משם עול ימים וזקן אשר לא ימלא את ימיו כי הנער בן מאה שנה ימות וכו' ובנו בתים וישבו ונטעו כרמים ואכלו פרים לא יבנו ואחר ישב לא יטעו ואחר יאכל כי כימי העץ ימי עמי. בישר הנביא את ישראל שיהיו כלם צדיקים וגם הנער יהיה בן מאה שנה. וז"ש לא יבנו ואחר ישב היינו שלא יעזבו לאחרים חילם אלא ובנו בתים וישבו הם בעצמם כי גם את הכל יקחו עמם בכלל ותלמודו בידו כנ"ל ואמר כימי העץ ע"ד היש בה עץ שמרמז על צדיק כמ"ש ואברהם זקן בא בימים שלקח את כל הימים ולא פלגא דיממא כמו שהמליץ יצחק בעד ישראל כנ"ל ונסיים הדרוש הזה במשנת כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב שנא' ועמך כלם צדיקים לעולם ירשו ארץ. ויש לדקדק למה אמר יש להם חלק למה לא אמר יהיה להם חלק כי עדיין אין להם עוה"ב. גם למה אמר חלק ולא אמר יהיה להם עוה"ב. גם למה אמר לעוה"ב ולא אמר בעוה"ב. ועוד היאך רמיזא עוה"ב בכתוב הזה אדרבה הלא אמר ירשו ארץ. ואף שכמה פעמים מצינו שכינו את העוה"ב בשם ארץ כמ"ש ע"פ והיה כי תבוא אל הארץ וכו' עכ"פ הל"ל הארץ בה' הידיעה. אבל יאמר כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב ר"ל במה שיש להם קצת עוה"ז הנה בזה כבר יש להם חלק מוכן לעוה"ב ע"ד זה וזה נתקיימה בידם. שנאמר ועמך כלם צדיקים הנה לעולם ירשו ארץ ר"ל אף שהארץ מדרכה לעזוב אותה בעוה"ז אחרי מותו אבל הם לעולם ירשו ארץ כנ"ל. ובזה נשלם הדרוש הד':

תוכן העניינים

עשרה למאה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה