אור ברסלב
עשרה למאה דרוש ג

עשרה למאה· רבי צבי הירש מוואדיסלאוו

דרוש ג

דרוש ב

אבי למדתני בדרושים הקודמים. שלפעמים ימנע השם ב"ה מן האדם דבר הכרחי אליו. וזה עושה השם ב"ה לטובת האדם. כדי שיתפלל האדם אל ה' וישיג את הדבר ההוא ע"י תפלתו. ואז ידע שהוא יתברך משגיח בעולם. וע"י אמונת השגחה יבוא אל היראה ממנו ית'. כי מי שאינו מאמין בהשגחה. לא תתכן אליו היראה. כי למה יירא ממי שלא ידע ממעשיו כמ"ש על הרשעים ויאמרו לא יראה יה וכו'. הנה שאלה א' יש לי לשאול מכבודך. אם כל אדם זוכה לאותה איצטלא או לא:

בני יפה שאלת כי באמת לאו כל אדם זוכה לזה שיעשה ה' לו מופת חושיי על אמונת השגחה. כי העיקר אשר ישתבח בה האדם היא האמונה. ראה מה כתיב ויאמן העם הנה באמונה נשתבחו ישראל. אך עיקר הכונה במ"ש ויאמן העם שהי' אמונה בלי מופת עדיין. שהרי ע"י מופתים גם החרטומים האמינו ואמרו אצבע אלהים היא. א"כ מן הראוי שלא יעשה ה' אלהים דבר מופת חושיי לשום אדם. אמנם לאיש הירא את דבר ה' והמאמין אמונה שלימה בלי מופת. הנה לזה יעשה השם ית' לפעמים הדבר הזה ויראהו מופת חושיי. למען אשר יהיה לו לצור מעוז ולמחסה נגד היצה"ר ונגד האנשים רעים המסיתים אותו תמיד כל היום להפילו בבאר שחת מחמת רוע סדר הנמצא בעולם כמו צדיק ורע לו וכו'. אבל לאיש שאינו מאמין ואינו ירא. לזה לא יעשה ה' הדבר הזה. כי יהי' האדם הזה מאמין כמו חרטומי פרעה ויהי' ירא כמו הירא את דבר ה' מן המצריים. שמיד שהי' להם מנוחה מעט נתנו את בהמתם לרדוף אחרי בני ישראל. והבן זה בני כי ענין אמת הוא. ראה מה כתיב נתת ליראיך נס להתנוסס מפני קושט סלה. ירצה שלאנשים אשר הם כבר מכונים יראיך ר"ל שכבר יש להם יראה ממנו ית' מחמת אמונת השגחה. הנה אתה נותן להם לפעמים נס להתנוסס דהיינו המופת ע"י תפלה כנ"ל. ואמר הטעם למה יעשה כן הוא ית'. אמר מפני קושט סלה ר"ל שהקושט של היראים יהי' סלה ולא ימוט מחמת המסיתים כנ"ל:

אבי כל דבריך הם נאמנים ונחמדים. כי מבוארים הם במאמר קטן לחז"ל. וז"ל קרוב ה' לכל קוראיו יכול לכל ת"ל לכל אשר יקראוהו באמת. ומעודי נפלאתי על המאמר הזה. שהרי כל שיקרא אל ה' על צרה הבאה עליו או על טובה הנעדרת מאתו בלי ספק שיקרא באמת. הורה על דבריך והוא שאין הקב"ה עושה המופת הזה דהיינו שישמע ה' תפלתו. רק למי שקודם לזה ג"כ ידע האמת דהיינו שהקב"ה הוא משגיח בארץ ועי"ז הוא ירא מאת ה'. אולם כדי שלא יוסת ויודח מהרשעים כנ"ל. הנה הקב"ה מונע ממנו לפעמים דבר הכרחי כדי שיתפלל וישיגהו ע"י תפלתו ויהי' לו מופת על ההשגחה. אבל למי שאינו מאמין מקודם לכן. אלא שע"י המופת הזה יבוא אל האמת. לאיש כזה אין מראין לו המופת הזה. וז"ש קרוב ה' לכל ר"ל אף למי שלא הי' מאמין מקודם לכן. ת"ל לכל אשר יקראוהו באמת ר"ל דוקא שיקראוהו עם האמת היינו שידעו את האמת מקודם לכן כנ"ל. ואמר רצון יראיו יעשה ואת שועתם ישמע ויושיעם ר"ל לאלו דוקא שהם מקודם ג"כ יראיו כמ"ש נתת ליראיך נס וכו'. את שועתם ישמע ויושיעם כדי שיהי' להם מופת. ואמר הטעם למה יעשה כן הוא ית'. אמר שומר ה' את כל אוהביו שלא יתפתו מן היצה"ר ומן המסיתים. אבל ואת כל הרשעים ישמיד לכן אינו עושה להם המופת הזה כנ"ל:

בני הט אזניך ושמע איך עפ"י דברינו יבוארו איזה כתובים כמין חומר וז"ל תאלמנה שפתי שקר הדוברות על צדיק עתק בגאוה ובוז. מה רב טובך אשר צפנת ליראיך פעלת לחוסים בך נגד בני אדם. תסתירם בסתר פניך מרוכסי איש תצפנם בסכה מריב לשונות. ברוך ה' כי הפליא חסדו לי בעיר מצור. ואני אמרתי בחפזי נגרזתי מנגד עיניך. אכן שמעת קול תחנוני בשועי אליך בנשאי ידי אל דביר קדשך. אהבו את ה' כל חסידיו אמונים נוצר ה'. ובמד"ר על צדיק צדיקו של עולם הוא הקב"ה. וברש"י עתק כמו ויעתק משם. מרוכסי איש מחבורי רשעים המתקשרים יחד. אמונים נוצר ה' שומר ה' את המאמינים בישועתו וסומכין עליו. ירצה שהנה הרשעים מכחישים בהשגחה ויאמרו לא יראה יה ולא יבין אלוהי יעקב. וטענתם היא שהקב"ה הוא רם ונשא וגאה על כל גאים. ובוז וחרפה היא לו להשגיח בארץ השפלה הזאת כמ"ש בדרוש ב' ע"פ רם על כל גוים ה' ולפי דעתם רק על השמים כבודו ע"ש. וז"ש תאלמנה שפתי שקר הדוברות על צדיקו של עולם. עתק ר"ל שהוא נעתק ממנו יושבי הארץ. ומפרש טענתם ואמר בגאוה ובוז ר"ל אשר לו הגאוה כמ"ש ה' מלך גאות לבש בוז וחרפה היא לו להשגיח בנו. והרשעים הללו לא די שהם חוטאים אבל גם מחטיאים אחרים. לכן כאשר יראה ה' אדם מאמין וירא ה'. אולם פן יפתוהו זדים ולא יהי' לו יכולת לעמוד נגדם. הקב"ה צופן ומונע ממנו במכוון דבר הכרחי אליו כדי שיתפלל וישיגהו ע"י תפלתו ויהי' לו מופת ויהי' יכול לעמוד נגדם. וז"ש מה רב טובך אשר צפנת ליראיך ר"ל מה רב ונכבד המעשה הזה אשר אתה עושה ליראיך ר"ל אלו שהיו מקודם ג"כ יראיך כנ"ל. והוא אשר לפעמים צפנת טובך מהם כדי שיתפללו עליו. ומלת ליראיך מוסב על מה רב. וסרס המקרא כאילו אמר מה רב ליראיך טובך אשר צפנת. לפי שעי"ז פעלת צור מעוז לחוסים בך. נגד בני אדם המסיתים. כי שם בני אדם מורה על פחותים כמ"ש בדור המגדל אשר בנו בני האדם. וז"ש תסתירם בסתר פניך מרוכסי איש מחבורי רשעים. ואמר ברוך ה' כי הפליא חסדו לי בעיר מצור. ר"ל שמשבח לבוראו על אשר עזרו ה' שלא ילך בעצת רשעים. בעת שהי' במצור וראה אלה רשעים ושלוי עולם השגו חיל כמ"ש במקום אחר כי קנאתי בהוללים וכו' ואני כמעט נטיו רגלי וכו'. וז"ש ואני אמרתי בחפזי נגרזתי מנגד עיניך ר"ל בעת חפזי וצרותי אמרתי לא אעצור כח לעמוד נגד הרשעים הכופרים בהשגחה ואומרים לא יראה יה. ומכחישים מה שכתוב עיני ה' משוטטות בכל הארץ. כי נוכח עיני ה' דרכי איש. וז"ש נגרזתי מהאמונה הזאת שהכל הוא נגד עיניך. אכן שמעת קול תחנוני בשועי אליך ר"ל שעי"ז הראית לי מופת כנ"ל. ולא הי' זה לימים רחוקים אבל שמעת מיד בנשאי ידי אל דביר קדשיך כמ"ש ר' יהודה כד הוה שליף מסאני אתא מיטרא. ואמר אהבו את ה' כל חסידיו אמונים נוצר ה'. ר"ל כמ"ש רש"י דוקא להמאמינים בישועתו מקודם לכן שומר ה' מן המסיתים. אבל לאלו שאין מאמינים לא יעשה ה' הטובה הזאת כנ"ל:

אבי מה מאוד נעמו דבריך ועל ידיהם אני מבין פרשת חנה ופנינה. אמר שם וכעסתה צרתה גם כעס בעבור הרעימה כי סגר ה' בעד רחמה. ויקשה הכפל של וכעסתה גם כעם. גם מ"ש כי סגר ה' בעד רחמה הוא אך למותר שהרי כבר אמר למעלה ולחנה יתן מנה א' אפים כי סגר ה' בעד רחמה. אמר עוד מדי עלותה בבית ה' כן תכעיסנה. ויפלא הדבר שלא תכעיסנה רק מדי עלותה. אמר עוד תתפלל על ה' למה לא אמר אל ה'. וחז"ל אמרו שהטיחה דברים כלפי מעלה. אמר עוד אל תתן את אמתך לפני בת בליעל. והלשון קשה מאד. אמר עוד ויען עלי לכי לשלום. מ"ש לכי לשלום הוא שפת יתר הרי לא נטלה רשות ממנו לילך. לא הול"ל רק אלהי ישראל יתן את שאלתך. כבר אמרו חז"ל אל תרבה שיחה עם האשה. והנה על הפסוק הזה לבדו לכי לשלום ואלהי ישראל יתן את שאלתך הי' נראה לי חוץ לדרכינו לומר. עפ"י מ"ש חז"ל והביאו רש"י שם וז"ל ה' צבאות אמרה חנה לפני הקב"ה רבש"ע בראת ב' צבאות עליונים ותחתונים. העליונים לא פרים ורבים ולא מתים. התחתונים פרים ורבים ומתים, אם מהתחתונים אני אהי' פרה ורבה ואם מעליונים אני לא אמות. ועל זה השיב לה עלי ואמר לכי לשלום עפ"י מ"ש חז"ל בדוד לא נאמר בו מיתה לפי שהניח בן כמותו. ועוד אמרו חז"ל יתרו אמר למשה לך לשלום הי' חי. דוד אמר לאבשלום לך בשלום הלך ומת. לכן השיבה עלי על טענתה שנענתה בתפלתה מב' הצדדים אם מן העליונים אמר לכי לשלום שלא תמות אם מן התחתונים אמר לה אלהי ישראל יתן את שאלתך שיהי' לך בן הגון ולכן לא תמות כנ"ל. אמנם לפי דרכינו יאמר בשנדקדק עוד למה האריך בלשונו ואמר יתן את שאלתך אשר שאלת מעמו ולא אמר סתם יתן לך בן. אמר עוד ותתפלל חנה ותאמר עלץ לבי בה' רמה קרני בה' וכו'. ויפלא מאד אומרו ותתפלל שכל הפסוקים אינם ענין תפלה כלל אבל הם שירה. אמר עוד רחב פי על אויבי כי שמחתי בישועתך. ומשמע שלכן רחב פיה על אויביה בעבור ששמחה בישועתה. ובאמת נראים הדברים בהיפך כי שמחה בעבור שרחב פיה על אויביה. גם מ"ש אין קדוש כה' כי אין בלתך ואין צור כאלהינו. אין לו מקום א שמחתה בעבור בנה. והגם שחז"ל הרגישו ואמרו אין צור אין צייר שצר צורה והוא ענין הבן שנתן לה. הנה יפלא האם רק עתה ע"י שנתן לה בן נעשה הקב"ה צייר. הלא אף אם היא היתה נשארה עקרה הלא נשים רבות מולידות לאין מספר. גס מ"ש תרבו תדברו גבוה גבוה יצא עתק מפיכם כי אל דעות ה' ולו נתכנו עלילות קשת גבורים חתים ונכשלים אזרו חיל עד עקרה ילדה שבעה ורבת בנים אומללה. הפסוקים הללו אין להם שחר כלל. אמנם לפי דבריך הנחמדים יבוארו היטב. מקודם נעורר על ספק א' והוא שעל כעס צרה לבד שהכעיסה פנינה לחנה כמו שיראה מפשוטי הכתובים לא היתה פנינה ראויה לעונש נפלא כזה שתהא קוברת בני'. אבל נראה לי שפנינה הזאת כפרה בהשגחה והיתה מהכת הרשעים הנ"ל הדוברות על צדיק עתק בגאוה ובוז כנ"ל, ולכן נאמר ושם שני בני עלי חפני ופנחס כהנים לה' שלכאורה אין לזה שייכות עם ספור המעשה של חנה ופנינה. אבל בא להורות על מ"ש ובני עלי בני בליעל לא ידעו את ה' ר"ל שכפרו בהשגחתו ית'. והנה נאמר אשר ישכבון את הנשים. ואפשר שהיתה פנינה א' מהנה ולמדה ממעשיהם. והנה ראתה שחנה תמיד מתאוננת על ה' על אשר סגר את רחמה. וזה היה כשחוק בעיניה באמרה לא יראה יה ולא יבין אלוהי יעקב. והיה לחנה ב' מיני כעס ממנה. א' על צער בנים אשר שחקה עליה. והב' שעי"ז תתחזק דעתה הנפסדת בכפירת ההשגחה לאמר לית דין ולית דיין. וז"ש וכעסתה צרתה גם כעס. אמר וכעסתה על הכעס הא'. ר"ל וכעסתה מחמת שהיתה צרתה כמ"ש בחברתה ולא בסילתא. ואמר גם כעס על הכעס הב'. להורות שהיה לה צער יותר מהב' ע"ד מ"ש כ"מ שנאמר גם רבוי הוא. וז"ש בעבור הרעימה כי סגר ה' בעד רחמה. ר"ל שהלעיגה על חנה בעבור שמתרעמת ומתאוננת על ה' שסגר רחמה. כי לדעתה לא ידע אלהים מכל זאת. וז"ש מדי עלותה בבית ה' כן תכעיסנה ר"ל על עלותה בבית ה' להתפלל. כי ענין התפלה לא האמינה כלל. וז"ש ותתפלל על ה' ר"ל שחנה שכחה את צערה ולא התפללה רק מהכעס הב' מה שנוגע אל ה'. כי עי"ז יודחו רבים מאמונת השגחה. ואם אין השגחה אין יראה כנ"ל, וז"ש ותאמר לא אדני אל תתן את אמתך לפני בת בליעל ואמרו חז"ל אמרה חנה אל עלי לא אדון אתה בדבר הזה אין רוח הקודש שורה עליך ירצה שהנה איזהו גבור הכובש את יצרו. ובאמת צריך גבירה יתירה ועוז ותעצומות לאיש הירא את ה' לעמוד נגד היצה"ר. וביותר צריך לזרז נגד הרשעים היושבים בשלוה ומסיתים ומדיחים את האיש השלם. וביותר עוד בזמן שהאדם השלם יושב במצור ובמצוק כי אז נקל לאיש השלם ליפול ברשת דעתם הנפסדה לאמר אין ה' רואה. ובמבוכה הזאת היתה חנה נגד פנינה. שלפנינה ילדים ולחנה אין ילדים. ועם כל זאת התגברה על יצרה ועמדה נגד יצרה ונגד פנינה. ודרך הצדיקים שמתיראים תמיד שלא יבואו לידי חטא. והנה עלי הכהן היה מוחזק בעיני העם לבעל רוח הקודש. ובזה שאמר לה עד מתי תשתכרין הורה שאין רוה"ק שורה עליו. ובזה יהיה פתחון פה אל היצה"ר לאמר שוא עבוד אלהים והכל שקר כמו דעת פנינה. כי הרי עלי הכהן אינו יודע כלום. והיתה יראה לנפשה פן יהיה לפנינה תגבורת עלי' ותפול ברשתה. וז"ש ותאמר לא אדוני הנה אין אתה אדון בדבר הזה ועי"ז מתיראה אנכי שלא תתן את אמתך לפני בת בליעל היא פנינה ע"ד ובני עלי בני בליעל כנ"ל. ר"ל שלא אפול ח"ו ברשת דעתה הנפסדה. ע"ד ונתנם ה' אלהיך לפניך. ויען עלי ויאמר לכי לשלום ואלהי ישראל יתן וכו' ר"ל שבישרה שלא יהיה לה עוד מחלוקת מפנינה וז"ש לכי לשלום. כי אלהי ישראל יתן את שאלתך וע"י שישמע ה' תפלתך יהיה לך מופת כנ"ל. וגם פנינה תודה בעל, כרחה כמ"ש חז"ל ע"פ עד עקרה ילדה שבעה ורבת בנים אומללה. וז"ל בעוד שחנה עקרה ילדה שבעה. פנינה רבת בנים אומללה וקוברת בניה חנה ילדה שבעה שנאמר כי פקד ה' את חנה ותלד שלשה בנים ושתי בנות וכשחנה ילדה א'. פנינה קברה ב'. ועשרה בנים היו לפנינה שנאמר הלא אנכי טוב לך מעשרה בנים. כשילדה חנה ארבע קברה פנינה שמנה. וכשנתעברה לילד ולד חמישי. נשתטחה פנינה לרגלי' לבקש עליה רחמים ובקשה עליה רחמים וחיו ונקראו על שמה עכ"ל. הרי שפנינה בע"כ ענתה אמן. וז"ש ותתפלל חנה ותאמר ר"ל שבאמת אמרה שירה. אבל ע"י שתתפלל באה אל השירה הזאת. כי. ע"י שהושיע לה ע"י תפלתה כנ"ל היה לה מופת כנ"ל. ואמרה רחב פי וכו' כי הנה היה לה ב' מיני צער. א' על נפשה. וא' על ה'. והיה לה ג"כ ב' מיני ישועות. והנה על הישועה מצד עצמה אין ראוי לה לשמוח כי כבר נאמר בנפול אויבך אל תשמח. אבל על ישועת ה' ראוי לה לשמוח. וז"ש עלץ לבי רמה קרני בה' ר"ל רק בישועת ה' ועי"ז הרוחתי כי רחב פי על אויבי אעפ"י שנאמר בנפול אויבך אל תשמח. והטעם כי שמחתי רק בישועתך ולא בישועתי. וכל ענין השירה הזאת היא להודיע השגחת הבורא. וז"ש אין קדוש כה' ר"ל שהפילוסופים ג"כ אומרים שהבורא הוא קדוש ומובדל. אבל מתוך שבחו באו לידי גנותו באומרם שהוא מובדל ואינו יודע כלל מארץ הזאת. לזה אמרה היא לסתור דבריהם באמת אין קדוש כה' בעבור כי אין בלתך. ובדבר הזה הוא קדוש ומובדל מכל הברואים. שהם אפשרי המציאות והוא מחויב המציאות. אבל אין צור אין צייר כאלהינו והוא הבן שנתן לה ע"י התפלה וזה הוא מופת על השגחת ה' בארץ הזאת. ואמרה עוד אל תרבו תדברו גבוה גבוה שהוא ית' גבוה מכל גבוה. ועי"ז יצא עתק מפיכם ר"ל כפי' רש"י כמו ויעתק משם. וכמ"ש על פסוק הדוברות על צדיק עתק בדרוש הזה. ר"ל שהבורא נעתק ומובדל מארץ הזאת. לא כן, אלא המגביהי לשבת המשפילי לראות בשמים ובארץ כנ"ל בדרוש ב'. ז"ש כי אל דעות ה' ולו נתכנו עלילות ר"ל זו ואצ"ל זו. ה' יודע מחשבות אדם ומה גם מעשיו. והא ראיה קשת גבורים חתים וכו' עד עקרה ילדה שבעה וכו'. וזה הוא המופת העיקר על הדרוש הזה אשר גם פנינה בע"כ ענתה אמן כמדובר. ובזה נשלם הדרוש הג':

תוכן העניינים

עשרה למאה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה