עשרה למאה· רבי צבי הירש מוואדיסלאוו
דרוש ב
אבי בדרוש הקודם יצא לנו דעת חז"ל שגם הדבר אשר נגזר מאת ה' על האדם לפעמים מעכב הוא ית' את הדבר כדי שיתפלל האדם עליו. הודיעני על מה עשה ה' ככה למנוע הטוב מבעליו בהיות לאל ידו ורצונו לעשותו ומה שאמרו כדי שיתפלל נעלמה ממני תכלית הכונה. כי גם אדם ילוד אשה, ראוי לו שיתן לבני ביתו לחם חקם מבלי שישמור עת ובואו ויחננו לו. אף כי הבורא ב"ה הזן המפרנס המכלכל הרחמן כמ"ש ורחמיו על כל מעשיו: בני שאלה גדולה שאלת אבל שאלתך היא תשובתך. כי בעבור זה שרחמיו על מעשיו לכן ימנע ממנו את חובו כדי שיתפלל עליו. והענין הוא שהנה תכלית בריאת האדם היה לזכותו בכדי שיכיר את בוראו. והנה אין דרך ומבוא אל האדם שיכיר את בוראו מצד מהותו ועצמותו. לכן ימנע ממנו לפעמי' הטוב ההכרחי אליו. כדי שיתפלל אל ה' וישיג את הטוב ההוא ע"י תפלתו. ובזה יכיר את בוראו וישבחהו. וזאת לא זולת היתה הכונה לו ית' במאמרם שהבאתי בדרוש הקודם שיצאו דשאים ועמדו על פתח קרקע ולא צמחו עד שבא אד"הר והתפלל וירדו גשמים. שבתחלת בריאת האדם חשב ה' מחשבות לזכותו בטרם. העשותו. סבב את הדבר שתהי' התפלה ראשית עבודתו. לכן מנע ממנו דבר הכרחי אליו אשר לא יתקיים זולתו והוא הגשם. והוכרח להתפלל אל ה' וירדו גשמים ועי"ז הכיר את בוראו:
אבי אם כל עיקר תכלית התפלה היא רק כדי שיכיר את בוראו. הנה היא אך למותר ואין זו תפלת חיבה. כי הפלוסופים אשר לא ידעו ענין התפלה גם המה מכירים את בוראם מצד פעולותיו ע"י מופתים עיוניים. הנביא מכריז ואומר שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה. א"כ כל ענין התפלה משנה שאינה צריכה היא:
בני אמת הדבר שהפלוסופים מכירים את בוראם ע"י מופתים. אולם כל המופתים לא הביאו אותם רק על ב' עיקרים והוא שיודו עליו ית' שהוא האחד האמתי. ושהוא ית' משולל מכל המדות הגשמיות. אבל עם כל המופתים אין יכולים לבוא אל אמונת ההשגחה ונבואה ותורה מן השמים ושכר ועונש והדומה להם מן הקבלה האמתית אשר בידינו. כאשר כתבתי זה ימים אל איש א' מאנשי בריתי אשר טרח ויגע הרבה במופתי הפלוסופיא. בזה הלשון. אחי. שאתה מבלה זמנך הנחמד במופתי הפלוסופיא. אינו מן המדה שתהי' ראוי' להמנות בין שאר מדות טובות אשר ראיתי בך בהיותי בחצרך. כי הלא ידעת אחי. שעם כל המופתים לא תבוא רק אל אמונת שני עיקרים. והם שהבורא ב"ה הוא אחד אמת. ושהוא משולל מכל המדות הגשמיות. אבל על השגחה ונבואה ותורה מן השמים ושכר ועונש ושאר עיקרים לא נמצא מופת. ואילו נולדת מעם ולשון אשר לא עמדו אבותיו על הר סיני. ואשר נתן השם ב"ה חקים ומשפטים בל ידעום. ואין עליהם חובה להאמין בשאר העיקרים זולת בשני עיקרים הנזכרים. מפני שהכופר בהם עובד ע"ז. שהוא משבע מצות שנצטוו בני נח החרשתי. ואפשר עוד הייתי משבחך בעבור חריצתך שאינך סומך על האמונה לבדה. אולם אתה אחי נולדת ממשפחה מיוחסת בישראל. מאמינים מזרע אברהם יצחק ויעקב ואשר עמדו אבותיך על הר סיני. וגם אותך ידעתי אחי שלא נופל מאבותיך. ואתה מאמין בכל העיקרים אשר באו אלינו בקבלה איש מפי איש עד משה רבינו ע"ה. א"כ למה לחנם תבלה ימיך להאמין הב' עיקרים הנזכרים עפ"י מופתי אריסטו ואפלטון ודומיהם. הלא טוב לך להאמין גם הב' עקרים האלו בעבור שאתה מזרע ישראל וירושה הם לך מאבותיך כמו השאר עיקרים. ועליך אני קורא ולקחת את שתי אבני השהם (אלו ב' עיקרים הנ"ל) ופתחת עליהם שמות בני ישראל. ולא שמות אריסטו ואפלטון והדומה להם. ע"כ האגרת. ומעתה נחזור אל הענין. שהפלוסופים אין להם מופת על אמונת השגחה. ומה יועיל להם שיכירו את בוראם אם אינם מאמינים שהוא ית' משגיח בעולם. כמ"ש רם על כל גוים ה' על השמים כבודו מי כה' אלהינו המגביהי וכו'. ופירשו בו שהפלוסופים מגדלים ומרוממי' את השם ב"ה. עד שאומרים שאין כבודו ית' להשגיח בארץ השפלה הזאת. וז"ש רם על כל גוים ה' ר"ל אצל הגוים והעושים מעשי גוים נתרומם הוא ית' עד שאומרים שרק על השמים כבודו ית' להשגיח ולא על הארץ. אבל ד"ה ע"ה סתר דעתם ואמר מי כה' אלהינו אעפ"י שהמגביהי לשבת אעפ"כ המשפילי לראות בשמים ובארץ. ע"כ נתן לנו ענין התפלה שעל ידה נדע שהוא ית' משגיח עלינו:
אבי עדיין לא אורו עיני בענין הזה. בחסדך הוסף לי באר היטב ענין התקשרות התפלה עם השגחה:
בני הטה למשל אזניך. מושל א' משל ממשל רב על ארצות רבות. ומעולם לא ראה איש מאנשי הארצות את המושל ההוא. וכל הנהגת הארצות הי' עפ"י שריו ועבדיו. אולם חוק נתן להם שלא ישנו את תפקידם. הן בכלל או בפרט להכביד עול או להקל אבל תמיד יהי' כל איש על עבודתו ועל משאו. והי' במוסכם אצל כל אנשי הארצות. שהמושל העליון על כל הארצות אינו יודע כלל ממעשיהם ואינו משגיח בהם. ורק השרים והעבדים מנהיגים את הארצות ברצונם. והנה אם יבוא איש ויאמר אל קהל אנשים בשם המושל שיעשו כך וכך. הנה לא יאמינו לו ולא ישמעו בקולו כי יאמרו לא נראה אליך המושל. אולם אם כה יאמר עשו כך וכך ותיכף ומיד אחר עשותכם יעשה עמכם המושל טובה. ותהי' טובה אשר אין ביד כל השרים והעבדים לעשותה. ומיד אחר עשותם באה אליהם הטובה ההיא ולא איחרה. הנה מעתה אין עוד איש מאנשי הארצות מסתפק על האיש ההוא אם המושל שלחו אבל כלם יאמינו שהוא שליח המושל. גם יאמינו שהמושל יודע עניניהם ומשגיח בהם. ומה שהעבדים מנהיגים את הארצות אין זה כפי רצונם כמו שחשבו. רק עפ"י פקודת המושל העליון. והנמשל מובן הבורא ב"ה נתן את העולם תחת צבא השמים ועל ידיהם מנהיג את העולם אם לרעב אם לשובע והדומה מן המקרים. ובעבור שאין איש מאנשי האדמה אשר יראה את כבוד ה' ורק את צבא השמים יראה. לכן עלה על דעת רובם שהבורא אינו יודע כלל ממעשיהם ורק צבא השמים מנהיגים את העולם כפי רצונם. והנה רצה הקב"ה לזכות את האדם נתן לו נין התפלה. שכאשר יתפלל האדם אל בוראו על טובה הנעדרת מאתו. או על רעה הבאה עליו מפאת מערכת השמים. ומיד אחר תפלתו יושיעהו ה' נגד הטבע ונגד צבא השמים. ידע האדם שהבורא ב"ה משגיח על כל פרטיו ויודע עניניו. והוא הבורא ב"ה בכבודו ובעצמו מנהיג את העולם. ומה שאנו רואים את צבא השמים פועלים בעולם. אין זה כפי רצונם רק כפי רצון מושל העליון. ועפ"י פקודתו הם מנהיגים את העולם. לכן אף אם המזל יורה על איזה איש איזה רעה. אל ימנע עצמו מן הרחמים ויתפלל אל ה' שהוא אל שדי המשדד מערכות השמים. והוא ית' ישלח דברו וירפאהו וימלט משחיתתו. כמ"ש חז"ל אפי' חרב חדה מונחת על צוארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים:
אבי ע"י דבריך אני מבין מ"ש ד"ה ע"ה הרופא לשבורי לב ומחבש לעצבותם מונה מספר לכוכבים לכלם שמות יקרא. שהנה במ"ש שבורי לב ועצבותם כולל כל מיני חולי וצער הגורמים שברון לב ועצבות. אמר הרופא ר"ל לא כמו הפלוסופים שחושבים שעזב ה' את הארץ ומסרה לצבא השמים. לא כן אבל הוא ית' רופאם אף גם אם צבא השמים מורים עליהם שברון לב ועצבות. ואמר מונה מספר לכוכבים ר"ל כמו המושל המנהיג את המדינה ע"י עבדיו. הנה הוא מונה אותם לידע אם הם מספיקים למלאכתו. משא"כ אם העבדים מנהיגים כפי רצונם הנה אז אין צורך אל המושל למנותם. ומה מתקו דבריו שאמר לכלם שמות יקרא עפ"י מ"ש חז"ל ע"פ למה זה תשאל לשמי שהמלאך משתנה שמו לפי שליחותו. לז"א לכלם שמות יקרא ר"ל שהם אינם מושלים כפי רצונם אלא הוא ית' שילח אותם על עבודתם ועל משאם לכן קורא להם שמות לפי שליחותם. וזה ראי' למ"ש הרופא לשבורי לב וכו' ירצה כאשר ייטב בעיני ה' לרפאות איש משברון לבו ועצבותיו אשר יורה עליו איזה כוכב. יכנה שם אחר לכוכב ההוא דהיינו שישלחהו לרפאותו ואז קורא לו שם חדש כנ"ל:
בני דע כי העיקר מה שירצה הבורא מן האדם היא היראה ממנו ית' כמ"ש ואתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה וכו'. וכל עוד שאנחנו מסופקים בהשגחתו ית' על העולם השפל הזה. לא תתכן ממנו היראה. כי למה נירא ממי שאינו יודע ממעשינו. כמ"ש על הרשעים ויאמרו לא יראה יה ולא יבין אלוהי יעקב. ואמר הוי המעמיקים מה' לסתיר עצה והי' במחשך מעשיהם ויאמרו מי רואינו ומי יודענו. אולם ע"י שנדע בבירור השגחתו ית' עלינו הנה אז תתכן היראה בלבו של אדם. וזאת ולא זולת הי' כונת כל הנסים והמופתים אשר עשו כל הנביאים. לקבוע אמונת השגחה בלב ישראל ע"י הנסים ושדוד המערכה. ואז בקל יוכל האדם לקנות היראה ממנו ית'. כמ"ש החכם ר' שלמה דוראן וז"ל בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים וכו' היתה תשובתו ית' למשה לפי תמהונו שאמר וכי אוציא את ב"י ממצרים ואמרו ז"ל באיזה זכות אתה גואלם. השיבו הוא ית' בהוציאך וכו' ר"ל אני ידעתי שבמה שאעשה עמהם נסים ונפלאות ביציאת מצרים וקריעת י"ס והדומה להם. יקנו היראה וההכנעה בנפשם ותקל להם העבודה על ההר כי מראיית הנסים תקנה היראה בלבות הרואות אותם. והטעם כנ"ל שע"י הנסים תוכר השגחתו וע"י ההשגחה תבוא היראה. ובזה תבין מ"ש ועתה ישראל מה וכו' ושאלו אטו יראה מלתא זוטרתי היא ל והשיבו אין לגבי משה מלתא זוטרתי היא. וכבר דשו בו רבים במאמר הזה. כי מה יועיל אמרם לגבי משה מלתא זוטרתי הרי אמר ועתה ישראל וכו' ולהם היראה מלתא רבתא היא. אמנם לפי הנ"ל יאמר לגבי משה ר"ל לגבי איש כזה אשר עשה כל הנסים ונפלאות לעיני כל ישראל באמת יראה מלתא זוטרתי היא אצל כל יש':
אבי ע"י דבריך הנעימים אני מבין דקדוק א' במאמרם ז"ל מ"מ אבותינו עקרים מפני שהקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים. למה אמרו לשון מתאוה ולא אמרו חפץ או רוצה. אמנם יאמר מ"מ אבותינו עקרי ר"ל שמן הראוי שלא יהיו עקרים. כי האומה הישראלית אשר יצאה מהם היא א' משבעה דברים שעלו במחשבה קודם שנברא העולם:
אולם לא היו עקרים במקרה אבל בכונה רצויה מאתו ית' עשה אותם עקרים עפ"י מערכת השמים כמ"ש נסתכלתי באצטגנינות שלי אברם אינו מוליד. גם עפ"י טבע כמ"ש חז"ל ע"פ ותהי שרי עקרה אין לה ולד שלא הי' לה עיקר מטרין שלה ואפ"ה נענו ע"י תפלתם. ועי"ז באו לאמונת ההשגחה. כמ"ש הרשב"ץ בס' מגן אבות וז"ל הנסים הם על ב' מינים ואם הם תחת סוג א' דהיינו שנוי הטבע ברצון האל ית'. המין הא' הוא מהנסים אשר ענינם יורה בפרסום שהם היפך הטבע. כנחש מן המטה וקריעת י"ס והדומה להם. והמין הב' הנסים שאין ענינם מורה בפרסום היפך הטבע כמו בוא הארבה למצרים ובימי יואל והדומה להם. אבל יהיו נסים אם יבואו אחר דבר הנביא וכפי יעודו והגבלתו. כמ"ש משה התפאר עלי למתי אעתיר לך ויאמר למחר. וכמ"ש שמואל קציר חטים היום אקרא אל ה' ויתן קולות ומטר עכ"ל. נמצא שע"י שיתפלל האדם על דבר מה. אף גם אם הדבר ההוא אינו היפך הטבע אבל ישיגהו ע"י תפלתו הנה לנס יחשב. וע"י הנס יקנה ההשגחה וע"י ההשגחה תבוא היראה כנ"ל. והנה אמרו חז"ל אין להקב"ה בבית גנזיו אלא אוצר של יראת שמים שנאמר יראת ה' היא אוצרו. והטעם שהנה לא יגנוז המלך באוצרו דבר אשר יוכל לקנותו בכל עת שירצה. ואף אם הוא בדמים מרובים. אבל יגנז דבר שאינו מצוי בכל עת רק מקרה קרה שהשיגהו. והנה אמרו ז"ל הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים. לכן רק יראת ה' היא אוצרו. והנה לשון תאוה נופל על דבר שאין ביד האדם להשיגו. כמ"ש התאוו תאוה ויאמרו מי יאכילנו בשר. לכן דקדקו בלשונם ואמרו מפני שהקב"ה מתאוה לתפלתו כי ע"י התפלה בא אל השגחה וע"י ההשגחה, בא אל היראה והכל בידי שמים חוץ מיראת שמים:
בני בוא וראה איך כל דברינו בדרוש הזה מפורשים במ"ש ויושע ה' ביום ההוא וכו' וייראו העם את ה' וכו' אז ישיר משה וכו'. ויש לדקדק א' שאין כאן מקום לירא ממי שעשה, לנו טובות כפולות ומכופלות אבל יהי' יותר מקום לאהוב אותו ית'. ב' למה אמר משה ובני ישראל ולא אמר סתם אז ישיר ישראל כמו בשירת הבאר. ג' רש"י והתרגום ז"ל נדחקו מאד בפירוש אשירה לה' כי גאה גאה סוס ורוכבו רמה בים. כי לכל הפירושים לא יובן התקשרות הגאוה עם מה שסוס ורוכבו רמה בים. ולהאומר שע"י שסוס ורוכבו רמה בים נתגאה הוא ית'. אומר אליו האם יתגאה המלך במה שיכבוש זבוב א' כן אם יתגאה ה' במה שכבש את פרעה. אמנם דע שמתחלה עובדי ע"ז היו אבותינו במצרים. דהיינו שהיו כמו הפילוסופים שלא האמינו בהשגחת ה'. ועם כל המופתים אשר עשה ה' במצרים אף שהיו למעלה מן הטבע עדיין לא באו לאמונת השגחה. כי עם קשי עורף הוא ולא ישובו מדעתם גם אם רואים דבר שהוא למעלה מן הטבע אומרים שהוא דבר טבעי לא שאין מבינים סיבתו. כי גם על קריעת י"ס נמצאים אנשים האומרים שהי' טבעי. מה שאין כן כאשר תבוא הישועה אחר יעוד הנביא וכפי הגבלתו ואחר התפלה. הנה אז ידעו בבירור גמור השגחתו ית'. לכן סיבב הוא ית' את הדבר שלא תהי' קריעת י"ס תיכף ומיד רק אחר תפלתם כמ"ש ויצעקו בני ישראל אל ה' ומשה אמר התיצבו וראו את ישועת ה' אשר יעשה לכם היום דייקא. דהיינו שייעד את הדבר. אמר ע"י ויושע ה' ביום ההוא דייקא הנה באו לאמונת ההשגחה לכן וייראו העם את ה' שבאו לידי יראה כנ"ל. ויאמינו בה' ובמשה עבדו. ומלת עבדו אך למותר. אולם יאמר שהאמינו שמשה הוא עבדו של ה' שהוא שליח המושל העליון כנ"ל במשל. ואמר אז ישיר משה ובני ישראל ר"ל כמ"ש על מ"ש אין לגבי משה מלתא זוטרתי היא כנ"ל בדרוש הזה. להורות שבאמונה הזאת היו כל ישראל כמו משה שגם אצלם היתה היראה מלתא זוטרתי כנ"ל. ופתיחת השירה היה שהודו שהוא ית' משגיח בארץ. לא כמ"ש רם על כל גוים ה' על השמים כבודו כנ"ל בדרוש הזה. אלא כי גאה גאה ר"ל אעפ"י שגאה גאה ורם ה' אעפ"כ סוס ורוכבו רמה בים. כמ"ש כי רם ה' ושפל יראה ר"ל אעפ"י שרם ה' אעפ"כ ושפל יראה ובזה נשלם הדרו' ב':