אור ברסלב
עשרה למאה דרוש א

עשרה למאה· רבי צבי הירש מוואדיסלאוו

דרוש א

ספר עשרה למאה

אבי הנה זה יצא ראשונה מכל השאלות אשר לי. והוא בענין התפלה ראיתי ספק אשר נבוכו בו רבים וכן שלמים. הביאו מהר"י אלבו בס' העיקרים. וז"ל לא ימלט הדבר מחלוקה אם שנגזר מהשם ב"ה טוב מה על איש מה. או לא נגזר. אם נגזר אין צריך תפלה. אם לא נגזר מה תועיל התפלה לשנות רצון השם לגזור עליו טוב אחר שלא נגזר. שלא ישתנה השם מרוצה אל לא רוצה ולא מלא רוצה אל רוצה עכ"ל:

בני דע שהבורא ב"ה הוא רק טוב ומאתו לא תצא רע כמ"ש טוב ה' לכל. ונאמר לא יגורך רע. והרעה הבאה על האדם היא כמו האדם שעיניו כהות ואור השמש מזיק לו. והוא מוכרח ליתן מסוה על פניו. וכל עוד שיגבר השמש בצהרים. לא יועיל לו מסוה א' אולם מוכרח ליתן עוד א' או יחבא במקום חשך. ועם כל זה לא יוכל האדם ההוא להחליט לאמר שהשמש בעצמו הוא רע אבל בע"כ יודה שהשמש הוא טוב. והרע בא לו מפאת שעיניו כהות. וכאשר יתרפא מעורונו אז יקבל האור מאת השמש ככל האדם. כן הדבר ברעה הבאה על האדם אל יאמר שמאת ה' היתה זאת. אבל יאמר שמעשיו הרעים מנעוהו מלקבל הטוב הבא מאת ה' תמיד על כל מעשיו. כמ"ש אוי לרשע רע כי גמול ידיו יעשה לו. אמנם כאשר יתפלל אל ה'. שיסיר הרע מעליו. בלי ספק שיעזוב רשע דרכו וישוב אל ה' הנה אז ירחמהו וישלח דברו וירפאהו. אבל זה אינו בא בעבור שהבורא משתנה ע"י התפלה. רק מחמת שעזב מעשיו הרעים ושב ורפא לו. ובזה תבין מ"ש ד"ה ע"ה ואומר חלותי היא שנות ימין עליון. ירצה אחר שהתרעם בשם האומה על הצרות שבאו עלי' כמ"ש הלעולמים יזנח ה' וכו' האפס לנצח חסדו וכו' השכח חנות אל וכו' היה נראה כמתרעם עליו ית' כלומר שהוא ית' סבב עלי' את כל הרעה הזאת. חזר מטעותו ואמר חלותי היא שנות ימין עליון ר"ל חולי הנפש שלי היא. היא הגורמת לשנות הימין והחסד של העליון. אבל הקב"ה אינו משתנה: אבי דבריך הם כראי מוצק אבל מצאתי מאמר מחז"ל סותר את כל דבריך וז"ל. למה נמשלה תפלתן של צדיקים לעתר מה עתר הזה מהפך את התבואה בגרן ממקום למקום אף תפלתן של צדיקים מהפכת מדותיו של הקב"ה ממדת רגזנות למדת רחמנות עכ"ל. הרי אמרו ז"ל בפירוש שהקב"ה משתנה ע"י תפלה:

בני אל תחשוב על חז"ל שיאמינו שהקב"ה משתנה. שהדבר הזה שהקב"ה אינו משתנה נתברר עפ"י מופתים. ובלי ספק לא נעלם מהם. גם הנביא אמר אני ה' לא שניתי. והמאמר מחז"ל שהבאת לסתור. אדרבה הוא תנא דמסייע. בוא וראה כמה גדולים דברי אז"ל אשר דקדקו בלשונם הזהב לומר תפלתן של צדיקים דוקא. ולא אמרו סתם למה נמשלה תפלה לעתר. ואין לומר שדעתם להורות שדוקא תפלת צדיקים מבטלת הגזירה ולא תפלת רשעים. שהרי מצינו במנשה ובאנשי נינוה והדומה להם שהועילה תפלתן. ועוד קשה לפי דעתם שהתפלה מהפכת מדותיו של הקב"ה ממדת רגזנות למדת רחמנות א"כ אין זאת היא המדה שהיתה בו ית' קודם התפלה אבל מדה אחרת היתה בו ית. א"כ למה המשילו לעתר שהוא רק מהפך את התבואה ממקום למקום. אבל לא שתהי' תבואה אחרת רק ראשית תבואתה הי' להם להמשיל לדבר שהוא משנה את התבואה לדבר אחר. כמו הרחיים שעושה קמח מן התבואה והדומה לו. אולם בני הטה למשל אזניך. מלך אחד אהב איש עני בעבור שמסר נפשו בעבורו. ותגדל נפשו בעיניו עד שגדלו ונשאו על השרים ועבדי המלך. ובכל זאת לא שקטה ולא נחה רוחו. אבל רצה להראות לכל העמים כמה עד מאד גדלה אהבתו אל האיש הזה. גזר וישם מס על כל העמים למקטן ועד גדול. והיתה גזרה שאין רוב הצבור יכולים לעמוד בה. וכל השרים ועבדי המלך השתדלו בכל כחם לבטל הגזרה ההיא. אבל כל יגיעם הי' לריק. עד שבאו אל האיש הנזכר ומיד כאשר אמר אל המלך לבטל את הגזרה אמר המלך לבטלה. וישאל שר אחד את רעהו הנה המלך הזה אוהב צדקות ויושר מעולם מה זה היה לו. ממה נפשך אם היתה הגזרה שלא ביושר למה גזרה ואם היתה ביושר למה ביטלה? וישיבהו השר רעהו. מעולם לא עלה על לב המלך לגזור הגזרה הזאת באמת. אמנם עשה זאת להראות לכל העמים אהבתו אל האיש הזה. והנמשל תבין ע"פ מ"ש חז"ל ע"פ ותגזר אומר ויקם לך הקב"ה גוזר גזרה בא צדיק ומבטלה. והענין הוא כמו במשל שרצון השם ית' להגדיל צדיק אחד אשר מסר נפשו בעבורו. כמו שמבואר אצלי הכתוב סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם. עפ"י מ"ש חז"ל אל תאמר אקרא כדי שיקראוני רבי וכו' אלא למוד מאהבה וסוף הכבוד לבוא. נמצא שהצדיק הוא מסתיר מעשיו ומקיים והצנע לכת עם אלהיך. אבל ברית כרותה לו ית' שיפרסם אותו וידעו הכל שהוא צדיק. כמ"ש במד"ר ע"פ והאלהים נסה את אברהם ע"ש. וז"ש סוד ה' ליראיו ר"ל השם ב"ה הוא סוד ודבר מוצנע אצל יראיו שאינם מפרסמים מעשיהם הטובים. אולם ובריתו להודיעם ר"ל ברית כרותה לו ית' להודיעם ולפרסם אותם. ומם עושה. הנה במכוון הוא גוזר גזרה על רבית או על יחיד כמו למשל שלא יהיה מטה והדומה לו. וכל ההשתדלות לא יועילו ער שיתפלל הצדיק הזה:

והנה חוני ור' חנינא בן דוסא והדומה להם יוכיחו. והראיה החזקה שאין עלי' תשובה על הענין הזה הוא מה שאמר ה' ית' לאבימלך ועתה השב אשת האיש כי נביא הוא ויתפלל בעדך וחיה. ובלי ספק שלא עלה על לבו ית' מעולם להמית את אבימלך על הדבר הזה. שהרי הוא ית' עצמו אמר גם אנכי ידעתי כי בתם לבבך עשית זאת ואחשוך גם אנכי אותך מחטוא לי. ועם כל זה הודיע הוא ית' לאבימלך כאילו חייו תלוים בתפלתו של אברהם. לכן אמר ויתפלל בעדך וחי' כדי להגדילו כנ"ל. נמצא שהצדיקים אינם משנים רצון הבורא בתפלתם כי גם הגזרה לא היתה באמת רק כדי שיתפללו הצדיקים. לזה אמרו חז"ל תפלתן של צדיקים דוקא. כי תפלת רשעים הנה כבר אמרתי לך למעלה שהשנוי בא מצד המקבל ושב ע"י תפלתו ורפא לו. אמנם תפלת הצדיקים עפ"י רוב היא על אחרים. והנה האחרים אין עושים תשובה ואפילו הכי מתרפאים ע"י תפלת הצדיקים. ולכאורה ידמה שהוא שנוי רצון אצלו ית'. לכן המשיל את תפלתן לעתר שבאמת אינו משנה את הדבר. אבל הרואה את התבואה מונחת בגורן במקום אחר ממה שנחה מקדם. הנה יחשוב וידמה שהיא תבואה אחרת. כן הדבר בתפלת הצדיקי'. שהרואה לאחר תפלת הצדיק שבטלה הגזרה. יחשוב שהוא שנוי רצון אצלו ית' ובאמת אינו כן רק כדי להגדיל את הצדיק כנ"ל. וז"ש חז"ל מי שיש לו חולה בתוך ביתו ילך אצל חכם ויבקש עליו רחמים. לא אמרו יעשה תשובה תפלה וצדקה שמעבירין רוע הגזרה. כי חז"ל רצו ליתן רפואה בדוקה. ואולי החולי הזה כדי להגדיל צדיק אחד ומה יועילו כל מעשיו. לזה אמרו שילך אצל חכם ויבקש עליו רחמים:

אבי מה נעמו דבריך הטובים. אולם מצאתי לחז"ל דרך אחרת בענין זה. אמרו ז"ל מ"מ אבותינו עקרי' מפני שהקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים. ואמרו ז"ל רבי אסי רמי כתיב ותוצא הארץ דשא בתלתא בשבתא וכתיב וכל שיח השדה טרם יהי' בארץ במעלי דשבתא מלמד שיצאו דשאים ועמדו על פתח קרקע ולא צמחו עד שבא אדה"ר והתפלל עליהם וירדו גשמים ללמדך שהקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים. הורו לנו חז"ל דעתם שכאשר תראה אדם שע"י תפלתו הגיע אל טוב מה שלא הגיע אליו טרם התפלל עליו. אל תאמר שמתחלה לא הי' רצון השם לתת הטוב ההוא לאיש ההוא אלא שלאחר התפלה נשתנה רצונו. חלילה לך לחשוב כן כי לא אדם הוא להנחם. אבל תאמר שבאמת גם קודם התפלה הי' טוב בעיני ה' לברך את האיש ההוא עם הטוב ההוא. אולם בכונה רצוי' מנע ועיכב הוא ית' הטוב ההוא מן האדם כדי שיתפלל עליו וישיגהו ע"י תפלתו. נמצא שלא נשתנה הוא ית' ע"י התפלה. ובזה מיושב הספק של מהר"י אלבו:

בני יפה אמרת שזו היא דעת חז"ל. ובזה יתישב לך עוד ספק א' אשר צווחו בו קמאי. והוא למה קבעו לנו אנשי כנסת הגדילה להתפלל על פרנסה בכל ימות השנה. הרי אמרו חז"ל מזונותיו של אדם קצובות לו מר"ה והרי זו תפלת שוא. ובגמ' אמרו בענין זה כמאן מצלינן האידנא אקצירי ואמריעי כר' יוסי. אולם לפי דעת חז"ל אשר מצאת יובנו הדברים. אך נקדים מ"ש חז"ל והביאו רש"י פ' בראשית ע"פ ויאמר אלהים יהי מאורות וז"ל. מיום הראשון נבראו וברביעי צוה עליהם להתלות ברקיע וכן כל תולדות שמים וארץ נבראו ביום ראשון וכל א' וא' נקבע ביום שנגזר עליו הוא שכתוב את השמים לרבות תולדותיהם ואת הארץ לרבות תולדותי' ע"כ. הרי לפניך שהדשאים ג"כ נבראו ביום הראשון כמו כל מעשי בראשית. והוקבעו לצמוח ביום הג'. וכשבא יום הג' לא נתנם ה' לצמוח עד שבא אדה"ר והתפלל עליהם וירדו גשמים מפני שהקב"ה מתאוה לתפלתו של אדם. הנה כן הדבר הזה בר"ה מזונותיו של אדם קצובות על כל ימות השנה. שיהי' לאדם לחם חקו דבר יום ביומו. ועם כל זאת לפעמים כאשר בא היום שהוקבע בו לחם חקו. השם ב"ה במכוון מונע ממנו פרנסתו כדי שיתפלל עליו:

אבי עפ"י דבריך הטובים אני מבין מ"ש חז"ל קשים מזונותיו של אדם כקריעת י"ס. שמלבד שלילת הדמיון והיחוס אשר בין מזונות לקריעת י"ס הנה עוד יקשו עלי דבריהם יותר מקריעת י"ס. שאיך שייך לומר על בורא שמים וארץ מאפס המוחלט. שיהי' נמצא דבר שהוא קשה לפניו. ולפי דבריך יובן שהנה אמרו חז"ל ע"פ וישב הים לאיתנו תנאי התנה הקב"ה עם הים שיקרע לפני ישראל. ולפ"ז כאשר הגיע הזמן צאת ישראל ממצרים ורדיפת פרעה אחריהם על הים. הי' ראוי שתיכף ומיד יקרע הים ויהי' קרוע ועומד וממתין עד יבואו ישראל לתוכו. כי כן הי' התנאי. אבל לא כן עשה ה'. אלא מקודם ויצעקו בני ישראל אל ה'. והכל על כוונה א' שהקב"ה רצה שיתפללו. וז"ש קשים מזונותיו של אדם ר"ל מה שתראה לפעמים שיקשה על האדם שיגיע אל מזונותיו. אעפ"י שמזונותיו כבר קצובות לו מר"ה. אל תתמה על החפץ ודע שטעמו של דבר הוא כקריעת י"ס. שהי' תנאי בתחלת מעשה בראשית ואפ"ה לא נקרע עד שהתפללו. מפני שהקב"ה מתאוה לתפלתן כנ"ל:

בני יפה אמרת ומצאתי סעד לדבריך אמרו חז"ל קשה לזווגן כקריעת י"ס. עפ"י מ"ש חז"ל מ' יום קודם יצירת הולד מכריזין בת פלוני לפלוני. ועם כל זה לפעמים יקשה על האדם שימצא זיווגו עד שיתפלל עליו. כמ"ש חז"ל ע"פ על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא זו אשה. והטעם הוא כקריעת י"ס כנ"ל. ובזה נשלם הדרוש הא':

תוכן העניינים

עשרה למאה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה