אור ברסלב
עשרה למאה ספר עשרה למאה

עשרה למאה· רבי צבי הירש מוואדיסלאוו

ספר עשרה למאה

עשרה למאה אה"מ עשרה דרושים אלה הם מספר הנחמד עשרה למאה להרה"ג מהר"ר צבי הירש וואיידסליב זצ"ל ולהיות כי דבריו מתוקים מדבש אמרתי להעלותו על ספר הגם שנדפס כמה פעמים מצוה בחזר'ת להביאו לבית הדפוס כדי שיהיה מצוי ביד כל אדם וזכות הרב המחבר יגן עלינו אמן: הקדמה אמר ראש החכמים. החכם עיניו בראשו והכסיל בחשך הולך. הורה ההבדל האמתי אשר בין החכם והכסיל. כי אין רצונו באמרו החכם. היודע כל החכמות. וכן אין רצונו באמרו הכסיל. שאינו יודע כלום מן החכמה. כי כבר יתכן שילמוד א' חכמה הרבה יותר מחברו. וחברו עם המעט אשר למד לחכם יחשב. והוא עם חכמה הרב' אשר למד לכסיל יחשב. כי החכמה האמתית היא שיכיר האדם את ערכו ולא ילך בגדולות ובנפלאות ממנו. והכסיל בהפכו. כמאמר החכם. החכם, בעיניו כסיל. החכם בעיניו, כסיל. ואמר אחר. החכם ואם רוח החכמה עליו שופעת. לא ילך בנפלאות ממנו רק עד מקום שידו מגעת. כי ידמה בעיניו שהוא עודנו חסר דעת. ותמיד יתן לנפשו מגרעת. כמאמר ד"ה ע"ה ואנכי תולעת. והכסיל. גם אם לא בינת אדם לו וכל רוח אין בקרבו. על אל אלים ידבר בסכלתו וגובה לבו. והנה מניעת השגת איזה דבר. יהי' לא' משני פנים. אם לעומק המושג או לקוצר המשיג. ע"כ מן הראוי שבטרם יתחיל האדם לעיין בפרטות איזה דבר. שיעיין בכללות הדבר ההוא אם הוא מהדברים אשר בכח שכל האנושי להשיגהו. כי אולי הוא מהדברים נמנעות ההשגה. כמו מהות הבורא ומה לפנים ומה לאחור והדומה להם. וכאשר ימצא את הדבר שהוא אפשרי ההשגה. הנה אחר זה ראוי שיעיין בראשו ומוחו ושכלו. כי אולי אין בכח שכלו להשיגהו אף אם הוא אפשרי ההשגה. הנה כן דרך החכם. לא כן הכסיל. כי לא די שאיננו מעיין בראשו ושכלו כי הוא חכם בעינו. אבל גם בהדבר עצמו אם הוא אפשרי ההשגה. גם בזה לא יתן עיניו. וידעת בני. שהדבר נמנע ההשגה בשם חשך יכונה. כמ"ש הרד"ק טעם ערב ובקר. ערב שנתערבב כל דבר. בקר מלשון לא יבקר בין טוב לרע. שבבקר יכול האדם לבקר ולהבדיל בין כל דבר. ונאמר על הבורא ב"ה ידע מה בחשוכא. ובלי ספק אין הכונה על החשך בלי אור. כי כבר נמצאים בהמות וחיות ועופות הרואות בחשך. ואין ראוי לשבח בזה את הבורא ב"ה. אמנם הכונה היא על דבר נמנע ההשגה. וז"ש החכם עיניו בראשו ר"ל לא די שיתן עיניו בהדבר אם הוא אפשרי ההשגה. אבל גם בראשו יתן עיניו כמדובר. והכסיל בחשך הולך ר"ל לא די שלא יתן עיניו בראשו כי הוא חכם בעיניו. אבל גם בחשך ילך ר"ל אף בדבר הנמנע ההשגה גם בזה ילך לכן הנני נותן שבח והודי' לאל ית' אשר שם חלקי בין החכמים. ואם לא למדתי חכמה הרבה. עכ"פ יודע אני מעוט ערכי. אשר אין בי כח לדבר דברים. ומה גם לחבר חבורים. אולם החכמים והגאונים בקהלות הקדושות שברוב מדינות אירופה. אשר בגודל ענותנותם הלכו לשמוע קולי בבואי אל הקודש. ובפרטות ק"ק ברלין עיר מלאה חכמים ונבונים. אשר החזיקוני יותר משתי שנים ושמעו ממני יותר מן מאה דרושי' המה פתוני שאחבר מחברת. היה למשמרת. את העם להורות. מיד ולדורות וקראתי שם החבור הזה עשרה למאה. כי המאה דרושים הנ"ל המה בכתובים אצלי. ואמרתי אני בלבי אם הדרושים מצאו חן בעיני חכמים כאלה. בלי ספק ראוים המה לשלחם ביעקב ולהפיצם בישראל. אולם בעבור כי דלותי מאד. ולולי שהיו הנדיבים בק"ק ברלין בעוזרי. גם על החבור הקטן הזה לא מצאה ידי. לכן לא הבאתי לבית הדפוס רק עשרה דרושים. והמחברת הזאת תעיד על ידיעתי במעוט ערכי. כי לא הבאתי בחבור הזה שום דרוש בחריפות. רק כדרכי מעולם לשום העקוב למישור ביסודות בנויות על הקדמות המתישבות על הלב בדרך פשוטו. באופן אשר השכל האנושי יסכים עמהם ויעיד עליהן. עכ"פ לא יורה הפכו. אמנם ידעתי בני. שיקרה אשר יקרא בספרי זה איש אשר עבר עליו רוח קנאה. וכאשר ימצא בו דבר אשר עם ישראל יתוכח. הנה קורא לריב מהר ויאמר מי שמך לאיש מוכיח. הלא קטני עבה ממתנך. וטול קורה יאמר הקורא. אומר אליו אחי. לו יהי כדבריך שצדיק אתה ממני מ"מ אל תמנע עצמך מלשמוע תוכחה ממני. ואני אביא לך ראיות מן השכל ומן הכתוב ומן הקבלה. שראוי לך שתקבל תוכחה אף ממי שהוא פחות ממך. מן השכל, שאם יחלה א' מאברי גופך ומה גם כשיחלה כל גופך. ויבוא רופא ויתן לך רפואה אשר תדע שרפואה בדוקה היא. האם תמנע עצמך מלקחת הרפואה בעבור שהרופא עצמו הוא חולה. בלי ספק שתקח הרפוא' ותאמר מה לי אם הרופא חולה או בריא. אם רק ידעתי שהרפואה טובה היא. הנה אם כן הדבר בחולי הגוף מה גם בחולי הנפש. אשר ראוי לך שתקבל התוכחה אף ממי שאיננו צדיק כמוך. מן הכתוב, אמר ש"ה ע"ה מוסר ה' בני אל תמאס ואל תקון בתוכחתו כי את שר יאהב ה' יוכיח וכאב את בן ירצה. ופשוטו של מקרא מדבר ביסורים. אמנם יראה שמרמז עוד על תוכחת מוסר. ומדבר אל בני אדם אשר לא יאבו לשמוע תוכחה. באמרם מי הוא זה אשר מלאו לבו להוכיחני הלא אנכי צדיק וחכם יותר ממנו. אומר אליו אם אמנם אמת הוא שאתה צדיק ממנו. עכ"פ הנה אין דברי תוכחתו הם שחלילה תעבור על א' ממצות ה' או שתעשה את אשר שנא ה'. אבל בלי ספק דברי תוכחתו הם שתעשה את אשר יאהב ה'. ומה איכפת לך אם המוכיח אינו צדיק כמוך. הלא זה הוא כמו האב שמוכיח את בנו ורוצה שיהי' צדיק ואף אם הוא עצמו אינו צדיק. וז"ש מוסר ה' בני אל תמאס ואל תקוץ בתוכחתו. ר"ל שלא תמאס בהוכחה מחמת שידמה לך שהמוכיח אינו צדיק כמוך. ואמר הטעם כי את אשר יאהב ה' יוכיח ר"ל שרק יוכיח בדברים אשר אהב ה' כנ"ל. וכאב את בן ירצה ר"ל כאב אשר ירצה שיהי' בנו צדיק אף אם הוא עצמו אינו צדיק. מן הקבלה, אמרו חז"ל איזהו חכם הלומד מכל אדם שנא' מכל מלמדי השכלתי כי עדותיך שיחה לי. ר"ל אמר דוד לא השגחתי על המלמד אבל רק עדותיך היתה שיחה לי. וגם אמרו חז"ל בשבת פ' כ"ג בעא מיני' ר' אלעזר מרב איזהו בן העולם הבא א"ל ואזניך תשמענה דבר מאחריך לאמר זה הדרך תלכו בה ולכאורה המאמר הזה הוא משולל הבנה. אמנם יאמר שעל השאלה איזהו בן עו"הב הי' לו מה להשיב זה השומע תוכחה כמ"ש בשעה שחכם יושב ודורש הקב"ה מוחל עונותיהם. ואמרו במדר' פ' יתרו וז"ל שמעו ותחי נפשכם חביבין ישראל שהוא ית' מפתה אותם. אמר להם אדם נופל מראש הגג כל גופו לוקה הרופא נכנס אצלו ונותן לו רטי' בראשו כן בידיו כן ברגליו כן בכל אבריו נמצא כולו מלא רטיות. אבל אני איני כן רמ"ח אברים באדם הזה. והאזן א' מהם. והגוף מלוכלך בעבירות. והאזן שומעת וכל הגוף מקבל חיים. הה"ד שמעו ותחי נפשכם עכ"ל. ודומה לזה הרבה בש"ס שע"י התוכחה יזכה האדם לחיי העו"הב. אמנם רב חשש פן יאמר מי שידמה בעיניו שהוא חכם וצדיק. שהוא לא ישמע עוד שום תוכחה. באשר שהמוכיח אינו צדיק כמוהו. לז"א אם אזניך תשמענה דבר (שהוא לשון קשות היינו תוכחה) מאחריך ר"ל ממי שהוא אחריך ופחות ושפל ממך. ואתה אעפ"כ תשמע ממנו לאמר זה הדרך תלך בה. הנה כאשר תהי' במדרגה הזאת תהי' בטוח שאתה בן עו"הב. והנני מתנפל ומתחנן אל כל הקורא בספרי זה שאל יקרא במהירות רק בישוב הדעת. וכאשר ימצא בו דבר אשר בהשקפה ראשונה לא ייטב בעיניו. יחזור וישנה אולי ימצא בו קורת רוח בפעם השנית. דברי עבד ה' ועבד עמו. המצפה לתשועת ה' את ישראל כנואמו:

צבי הירש במהרי"ל מגיד מק"ק וואיידסליב:

תוכן העניינים

עשרה למאה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה