אור ברסלב

עשירית האיפה חלק א· רבי ירוחם יהודה ליב וולפיש

פרשת וישלח

פרשת ויצא

[ו] לפרשת וישלח, כתיב ויצב יעקב מצבה במקום אשר דבר אתו מצבת אבן ויסך עליה נסך ויצק עליה שמן, הנה אף שפירשתי הדבר היטיב בפרשת ויצא עוד יש לאלקי מלין בזה, דיש להבין השינוים בין פרשת ויצא לבין פרשת וישלח דשם בפרשת ויצא כתיב וישם אותה מצבה ויצוק שמן על ראשה וכאן בפ' וישלח כתיב ויסך עליה נסך ויצוק עליה שמן, והנה הראב"ע ז"ל פירש שמן על ראשה להכירה בשובו, וזה ודאי דחוק מאוד שירד שמן מן השמים כמו שנתפרש שם בדברינו בפרשת ויצא בשם פרקי דר"א כדי לעשות היכר בהאבן בתמיה, וכאן פירש הראב"ע ז"ל וזה לשונו ויתכן להיות פירוש ויצב וכבר הציב או עשה כאן פעם שני והראשון קרוב אלי ויסך עליה נסך מים או יין והטעם שרחץ אותה ואח"כ יצק עליה שמן עכ"ל, וזה ג"כ דוחק גדול כיון שעשה אותו להכירה הלא לא היה צריך לרחוץ ביין, ונראה לי לפרש דאי אפשר לומר שאבן אחת היתה דהלא מהאבן הזאת נעשה אבן שתיה, ומפרש שם בפרקי דר' אליעזר מה עשה הקב"ה נטל רגל ימינו וטבע את האבן עד עמקי תהומות עי' שם. הרי ודאי דהאבן הראשונה שיצק עליה שמן כמו שפירשתי בפרשת ויצא היה שמן המשחה שירד מן השמים כמו כל הכלים שבבית המקדש שצריך למשחם לכן נתן קצת שמן על ראשה ואינו לקרבן, אבל כאן היה אבן אחרת והאבן השניה לא היה צריך למשחה כי כל הכלים או משיחתן מקדשן או עבודתן, והאבן שתיה לא יומשח עוד כיון שהיה בבית שני וכבר נגנז שמן המשחה בבית ראשון בימי יאשיהו המלך כמו שנתבאר היטיב למעלה לכן היה צריך יעקב אבינו ע"ה למשחה, אבל כאן פשיטא שעבודתן מקדשתן דליכא שמן המשחה עוד בעולם מדכתיב ויסך עליה נסך או יין או מים ויצק עליה שמן לקדש את המזבח של אבנים שהיו בבית המקדש, ומעתה נתקדשו שני דברים אבן שתיה לצורך לפני ולפנים ואבן השני למזבח בית עולמים, כמו שלא היה אפשר להתקדש המזבח אלא בקרבנות אברהם אבינו שהקריב איל, ואף כאן נתקדש המזבח לנסכים לעולם ועד, וקיי"ל דמקדישים שמן בפני עצמן ועולה לאישים, הרי שני מיני נסכים הן ואתי שפיר:

ומיהו במנחות (פרק י"ב) איתא דמנ"ל דמתנדבין שמן דאמר קרא קרבן מנחה שמתנדבים כו' מנחה מאי מנחה קומצה ושיריה נאכלין אף שמן קומצו ושיריה נאכלין, כלומר מפריש קומץ כשני זיתים ושיריה נאכלין, וכיון דלמדנו ממנחה וקיי"ל אין מנחה בבמה ומינה אין מנדבין שמן בבמה. ובאמת בזבחים (דף צ"א) איתא פלוגתא דתנאי אי שמן כולה לאישים או מקטיר קומץ ושיריה נאכלין, א"כ לפי זה אי אמרינן כולה לאישים מנדבין מנחה בבמה ג"כ ואי אמרינן קומצה ושירים נאכלין אין מקריבין שמן בבמה, וכן ס"ל ליעקב אבינו ע"ה, וכן אם נאמר דיין מזלפין לאישים יכול היה לנסך יין לאישים כשמואל דס"ל הכי. אבל אם נאמר דמנסכין לשיתין הלא ליכא שיתין בהמצבה, אבל אם נאמר כדעת הראב"ע והרמב"ן ז"ל דמצבה אחת היה ושם איתא שירד עד עמקי תהום, י"ל דבאמת נסכו לשיתין, והרמב"ם (פרק ט"ז ממנחות) פסק בשמן שקומצו והשאר נאכל להכהנים וביין פסק מנסכו על גבי השיתין ככל הנסכים, ובנסכי יין אתיא שפיר שנסך יין על גבי השיתין ולא לספלים אם היה האבן הראשונה, ואם נאמר דהיה אבן שני פסק כשמואל דמנסכין על גבי האישים, ובשמן פסק ג"כ כרבנן דס"ל ג"כ דלאישים, וכן אם נאמר דנסך מים הלא מים אינן באין בנדבה, וכבר נסע מסוכות דהיה שם ג"כ בחג הסוכות ואם עבר זמן בטל קרבנו דשאני ניסוך היין דמביא קרבנו היום ומנחתו ונסכו אפי' אחר י' ימים, מ"מ לקדשו בניסוך המים דהוא הלכה למשה מסיני יש לומר דעשה זאת על פי הדיבור להקדיש את מזבח אבנים שעתיד להיות בבית המקדש וא"ש כנ"ל: והנה רש"י ז"ל (בפרשת בלק) מחשב על פי המדרש, וזה לשונו ויעקב בנה שתים, כלומר שתי מזבחות אחד בשכם ואחד בבית אל, והלא לכאורה שלש הן דבבית אל בנה שתים אחד בהליכתו ואחד בחזירתו חוץ מהמזבח שבשכם, יש לומר שס"ל לרש"י דהראשון אינו מן המנין כי לא הי' אלא למשוח בשמן המשחה לקדשו ולא נתן השמן לקרבן, ועל זה א"ש שהקב"ה אמר ליעקב אשר משחת שם מצבה, כלומר אף כי לא הקרבת שמה מאומה אבל משחת לדורות, ופירש"י ז"ל לשון ריבוי וגדולה כשנמשח למלכות רק ויצוק שמן על ראשה להיות משיחה למזבח, הרי בפירוש דראשון איננה מן החשבון אלא נמשח לדורות כעין שמן המשחה, וכבר נתבאר הרבה מזה בפ' ויצא בדברינו שם עי' שם, או שס"ל לרש"י ז"ל כפירוש הרמב"ן והראב"ע ז"ל שכתב ויתכן להיות פי' ויצב וכבר הציב בפעם הראשונה וא"כ בחזירתו לבית אל לא הקריב מאומה, ולפ"ז לא היו אלא שתים וא"ש:

תוכן העניינים

עשירית האיפה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה